| מאת: | א | תאריך: | 29/5/2006 11:09 |
נושא: |
תואר שני | | תוכן: | שלום לכולם. הייתי בראיון שני לתואר שני באחת האוניברסיטאות (מגמה קלינית). בניגוד לראיון הראשון, בו הרגשתי שנפתחתי בצורה מאוד טובה, הפעם הרגשתי שקצת קשה לי להיפתח. מאוד מאוד התרגשתי, ואני מרגישה שלמרות שאמרתי דברים אמיתיים לא הייתי מחוברת אליהם לגמרי רגשית. חוץ מזה, היה לי מאוד קשה לנתב את השיחה לכיוונים שאני רציתי (שהיו היותר חיוביים), והמראיין מאוד התמקד בקושי. בסוף, כשהוא שאל אם יש לי מה להוסיף, אמרתי שאני מרגישה שהתמקדנו בקושי ושעכשיו אני נמצאת במקום אחר וקצת פירטתי אבל כמה כבר אפשר לפרט בשתי דקות אחרונות של ראיון?... מובן שאני גם מצטערת על חלק מהתשובות שלי, ולמשל במקרה אחד מרגישה שעניתי "כן" יותר מדי מוחלט- לא שעניתי מיידית, אבל לא ציינתי את ה"אבל", שגם כן קיים...
רציתי לשאול האם גם אתם, כאנשים שהתקבלו, יצאתם לפעמים בתחושה שלא הכי הבאתם את עצמכם, שהייתם קצת מרוחקים, שהיה קשה לכם למצוא את התשובות שרציתם לומר... האם התחרטתם על משהו, הרגשתם שלא בהכרח תמיד הדגשתם את כל המורכבות- מתוך הלחץ וההתרגשות שהייתם בהם? איך לדעתכם מתייחסים לכך בהתרשמות מהראיון?
מאוד אשמח לקבל תגובה. תודה. |
|
מנהלי הפורום
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לארכיון
בהחלט, ראיונות הם בני-חלוף
תודה... [ל"ת]