הרפורמה הביטוחית: העברת האחריות לבריאות הנפש ממש' הבריאות לקופות החולים.

משרד הבריאות רוצה להפסיק להיות המעסיק של אנשי בריאות הנפש: פסיכיאטרים, פסיכולוגים קליניים, עובדים סוציאליים ואחיות. הוא רוצה להעביר את האחריות על תחום בריאות הנפש לאחריות קופות החולים, האחראיות (מתוקף חוק בריאות ממלכתי) על כל שאר תחומי הרפואה. קופות החולים מצידן בשלב זה אינן מוכנות לקחת את האחריות על תחום בריאות הנפש  ודורשות לקבל מימון נרחב עבור העברה זו.

משרד הבריאות מתכנן להמשיך ולהקטין את מספר המיטות הפסיכיאטריות, להעביר את מוסדות השיקום לידיים פרטיות ולסגור את כל המרפאות לבריאות הנפש, כדי לממן זאת. זה יוביל לפיטורים של פסיכיאטרים, פסיכולוגים קליניים, עובדים סוציאליים ואחיות רבים בכל האגפים: האישפוזי, השיקומי והמרפאתי.

בניגוד למה שקורה בכל תחומי הרפואה, שקיימות ופועלות מרפאות מקצועיות של משרד הבריאות, בתחום בריאות הנפש משרד הבריאות מתכנן לסגור את כל המרפאות ששייכות לו.

בניגוד להבטחה להעביר את הכספים שייחסכו מהקטנת מספר המיטות הפסיכיאטריות לשיפור הטיפול בקהילה (במסגרת הרפורמה המבנית) הכספים האלה לא הגיעו לשיפור הטיפול בקהילה.

משמעותה המיידית והברורה של הרפורמה היא ירידה בשירות שהציבור יקבל:

(1) ינתן מעט טיפול פסיכולוגי, אם בכלל, לתקופות קצרות, על פי קריטריונים מחמירים, ועל ידי אנשי מקצוע פחות מיומנים (שהם יותר זולים למערכת). זה התהליך שקורה במקומות שבהם הטיפול הנפשי מופרט ונעשה דרך חברות ביטוח - כמו בארה"ב.

(2) התיקצוב לתחום בריאות הנפש בכלל, והטיפול הנפשי בפרט, יקטנו כאשר התחום הזה יצטרף לסל הבריאות הכללי וירד לסוף הרשימה, כאשר הקופות נלחמות על כל שקל, אפילו במקרים קיצוניים של טיפול בסרטן וכדומה. המצב הנוכחי מבטיח מידה מסוימת של טיפול, ללא תלות בנושאים אחרים בתחום הבריאות.

(3) תידרש אבחנה רפואית לשם זכאות לקבלת טיפול, בעוד שיש מגוון גדול של מצבים של מצוקה שמצדיקים טיפול, גם אם אין אבחנה פסיכיאטרית. לדוגמא, ילד שהוריו נרצחו לא יהיה זכאי לטיפול נפשי. כך גם מצבי לחץ בעקבות פיטורים, גירושים, אונס וכדומה, מצבים של בדידות, חוסר ביטחון עצמי, ועוד. רוב מצבי המצוקה היום-יומיים של אנשים לא יקנו זכאות למתן טיפול, והוא יישאר במשורה לאנשים שהם ממש 'חולים'. דוקא במצבים של משבר, אנשים יזדקקו לממן מכיסם קבלת עזרה.

(4) כיום ההחלטות והטיפול נעשים על-ידי צוות רב מקצועי, ואילו בעתיד רופאי משפחה ופסיכיאטרים יקבעו זכאות לטיפול. תגבר עוד יותר הנטיה לתת טיפול תרופתי בלבד, ולא לאשר טיפול נפשי.

 (5) מערך ההדרכה וההכשרה יקרוס, כי קופות החולים לא תממנה אותו, וכך תרד האיכות של הטיפול, וכן תרד איכותו של הדור הבא של המטפלים. ייפגעו המתמחים במקצועות בריאות הנפש שיתקשו למצוא מקומות להתמחות, ויצומצם מאוד מערך ההדרכה.