האם, לדעתכם, מבחינה אתית וקלינית, יש אפשרות/קושי/פסול בקשר ידידותי בין מטפל למטופל לשעבר?
האם יש צורך ב"תקופת צינון"? (למרות שלא מדובר בקשר עם אוריינטציה זוגית/ מינית) - באילו פרמטרים מדובר?
נניח שעברה שנה מתום הטיפול בה לא היה כמעט כל קשר
האם יש תשובה גורפת או כל מקרה לגופו? מה מקובל?
בספרי "סיפורי טיפולים" כגון ספריו של יאלום וספרו של יובל נרמז על קשר שלהם עם מטפליהם - האם יש הבדל כשמדובר בשני אנשי מקצוע?
האם קשר ידידותי לאחר סיום הטיפול עלול לפגוע בהישגי הטיפול? האם הפרידה הטוטאלית היא מרכיב אינהרנטי? האם הוא אפשרי בכלל בשים לב לחוסר השוויון הטבוע בקשר הטיפולי? לשרידי העברה? האם אין מדובר בעידוד תלות?
ואם כן, אם מישהו התנסה - כיצד "נחשף" המטפל?
אודה לתגובות הן מקרב אנשי מקצוע ומתמחים והן מקרב קוראים ומטופלים. | 
מנהלי הפורום
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לארכיון