מנסה להמשיך את הדיון הארוך שהיה פה דף קודם. אולי עייפתם אבל נראה לי חשוב
אז אני אפתח בגילוי נאות: אינני מתמחה אפילו לא סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה, אני מהאלה שנדחו ועברו לאופציה הקלה יותר (עו"ס קלינית). אבל בכל זאת יש לי מה להגיד ונראה לי שכדאי שתשמעו כמה דברים מהצד.
דבר ראשון - סגירת האתר, לדעתי, ולא רק מתוך אינטרס אישי של עניין, זה רעיון גרוע מכמה סיבות: הדבר החשוב הוא לשמוע דעות מבחוץ - כמו של מתמחים חינוכיים/ התפתחותיים וכו'. הגילדות האלה לא לעניין. כמובן שיש שוני בין ההתמחויות אבל דבר ראשון צריך להילחם למען כמה דברים בסיסיים ומשותפים. גם דעות כמו של הבחור לא מהתחום וההשוואה לעורכי הדין חשובה. מלבד זה - גם לשכניכם מהפורום "לקראת תואר שני" הדבר חשוב לדעת לקראת מה הולכים. בזמנו כשנרשמתי (וגם התקבלתי למגמה טיפולית אחרת) שיטוטים אינסופיים בפורום שלכם עזר לי מאוד לקבל החלטה סופית. הבנתי שמטפלת טובה אני יכולה להיות אבל לעבור את המסלול הזה אני בהחלט לא.

ועכשיו לתכל'ס:

מאבק המתמחים צריך בראש ובראשונה להתחיל מהמקום שכבר לא מפחיד יותר. כולכם כבר בתוך ההתמחות מרוויחים את המינימום שלכם (אבל עדיין מרוויחים), סופגים השפלות (אבל עדיין לומדים) וכו' וכו'. אתם כרגע במצב שאתם מפחדים לדבר בשם מלא על המדריכים שלכם, על מקומות ההתמחות - זה לגמרי מובן. לדעתי המאבק צריך להתחיל ממה שכבר מאחוריכם - אולי זה כבר לא מעניין אתכם - אולי זה כבר לא יועיל לכם אישית אבל זה יועיל לכל המערכת ובסופו של דבר אז יתבסס אותו גוף מתמחים שיוכל לטפל גם בדברים שכעת אתם מפחדים לצאת נגדם.

לדוגמא, ראינות להתמחות, מציאת מקום התמחות. זה הרי טירוף. כל הזמן מנסים להקביל את הפסיכולוגיה לרפואה. סטודנטים לרפואה, בשנת הסטאג' שלהם, השנה השביעית לא צריכים לחפש מקומות, ללכת לראיונות. כל סטודנט לרפואה מדרג את כל בתי החולים ע"פ סדר העדיפות שלו ונערכת הגרלה ארצית בה כל סטודנט מקבל מספר ולפי זה נקבע מקום ההתמחות. מי שסימן איכילוב במקום הראשון ועלה במספרים הראשונים - קיבל. מי שעלה במספרים האחרונים - נדפק. אבל גם אז יש תגמול. אם נשלחת לצפת, לדוגמא, שנת הסטאז שלך מתקצרת....

למה לא להתחיל בזה? למה לא להתחיל בקיצור שנות ההתמחות לשנתיים במשרה מלאה? הרי כשמוחים על דברים כאלו לא מוחים נגד אף מדריך ספציפי או נגד מקום התמחות ספציפי אלא להיפך - אפשר לרתום גם את מנהלי המחלקות והמדריכים למאבק.

ברגע שיקום גוף כזה וישיג משהו ראשוני כבר יהיה למי לפנות בעילום שם או לא ולהשיג דברים שמהם אתם מפחדים כעת....

אתם כרגע חושבים על הבעיות הספציפיות שלכם, בהדרכה, בעבודה הקשה, בבחינות. הרי כולם התמרמרו גם בנסיונות להתקבל לתואר שני והשיטה המבישה ממשיכה וממשיכה וכל מי שמתקבל מבטיח לעצמו שהוא ישנה דברים מבפנים אבל כשהוא שם יש עוד המון דברים חדשים להתמודד איתם.... תתחילו מהדברים ההם, הראשוניים, הבסיסיים ואז יהיה אפשר להתקדם.

ולסיום, מילה אחרונה לאורית ולכל מי שהשתמש באנלוגיה של הורים וילדים בהקשר הזה: בכל מקום עבודה קיימת האנלוגיה הזאת. לא רק בהתמחות. גם מורים בבית ספר רבים על תשומת ליבה של אמא מנהלת וגם מלצריות בחומוסייה  רבות על תשומת לב של אבא אחראי משמרת שייתן עוד משמרות....

וזה הדבר הבסיסי שכדאי להבין. להיות פסיכולוג או מטפל או בשלב התמחות זאת עבודה. מעניינת וקשה ככל שתיהיה זאת עדיין עבודה וכשלמישהו רע בעבודה או שהוא עוזב או שהוא משנה מבפנים.

שיהיה לכם בהצלחה.

נ.ב

אני חייבת לציין שיש בי צד שקצת שמח לאיד שכך הדברים קורים בהתמחות. מאין "אמרתי לכם" לכל חבריי מהתואר הראשון שעשו מתא"ם אחר מתא"ם, התנדבו באלפי מקומות בשביל המלצה, קרעו את התחת בשביל מרצה זה או אחר ועכשיו חזרו להורים כדאי שיוכלו להמשיך ללמוד....  אבל בכל זאת, הגיע הזמן שתעשו משהו וכנראה שגם אני התבגרתי....

באמת באמת בהצלחה ויאללה תעשו משהו!!!

בוקֶה

2
.