ניהול חיי הקהילה והעם עם עוברי החוק והרוצחים כבסיס לשלום בינינו ובין שכננו.

א. גואל הדם.

   אנו חשופים למעשי רצח יום יומיים. בפעולת איבה, בין בני נוער, בכבישים, במעשים של פורעי חוק ועבריינים. אנו זוכרים את מה שקרה לשישה מיליון יהודים מידי הצוררים הנאצים. בפרק ל"ה אנו מתוודעים לרוצחים ולגואלי דמם. לזעם העצום ולרצון לנקום את הנקמה של יקירנו שמת בידי אדם אחר.

   ברגעים שילדינו ואנו נחשפים למעשה רצח והריגה. ניתן מקום להבעת רגשות פחד, תסכול, ורצון לנקום. הפחד משתק, מאיים. חוסר האונים מול הזוועה מביא אותנו למקומות קשים. מצד אחד להסתגרות והתרחקות ומצד שני להתפרצויות זעם ותוקפנות קשה. מעגל האלימות עלול להסלים.

-הפוגע פגע במשהו יקר לי: אני חושב ומרגיש אני אגן על האיש היקר לי, על כבודו, על משפחתו, אני אנקום את נקמתו, את כבודו, אני אראה לפוגע הפוגע לא יצא נקי מזה.

-אני פוגע בפוגע: הפוגע או קרוב של הפוגע חושב ומרגיש שהוא לא מתכוון לוותר, שהוא יגן על עצמו אפילו שפגע באיש יקר לי. מי אני שאפגע בו?  מה אני בכלל מבין? יש לו סיבות למה עשה את מה שעשה ולכן הוא יפגע בי בחזרה.

-וכך הלאה. מעגל האלימות נמשך.

   עונש המוות שבוטל, החוק שאמור לעשות את הצדק במקום הנפגע, תחילתו במקורות הללו. עדיין אנו פוגשים את גואל הדם שלוקח את החוק לידיים. אבל כבר פוגשים את ערי המקלט העיר היא בית הסוהר של היום.

במדבר פרק לה

   ערי מקלט כמגן למי? (טו) לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט לָנוּס שָׁמָּה כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה: (כב) וְאִם בְּפֶתַע בְּלֹא אֵיבָה הֲדָפוֹ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו כָּל כְּלִי בְּלֹא צְדִיָּה: (כג) אוֹ בְכָל אֶבֶן אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ בְּלֹא רְאוֹת וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמֹת וְהוּא לֹא אוֹיֵב לוֹ וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ: (כד) וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם עַל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה: (כה) וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ:

   גאולת דם למי? (טז) וְאִם בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ: (יז) וְאִם בְּאֶבֶן יָד אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ: (יח) אוֹ בִּכְלִי עֵץ יָד אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ: (יט) גֹּאֵל הַדָּם הוּא יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ הוּא יְמִתֶנּוּ: (כ) וְאִם בְּשִׂנְאָה יֶהְדֳּפֶנּוּ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו בִּצְדִיָּה וַיָּמֹת: (כא) אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ וַיָּמֹת מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה רֹצֵחַ הוּא גֹּאֵל הַדָּם יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ:

   תהליך השיקום של הרוצח ארוך ומורכב:(כו) וְאִם יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה: (כז) וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת הָרֹצֵחַ אֵין לוֹ דָּם: (כח) כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ:

   חיי אדם, נפש האדם, דם האדם יקרים וקדושים. נטילת חיי אדם מטמאת את הארץ שעליה אנו יושבים בראשית פרק ד (ח) וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ: (ט) וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי: (י) וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה: (יא) וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ:

   דברים ל"ה. (לג) וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ: (לד) וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם ישְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי ה' שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

ב. ניהול היום יום בערי המקלט, ערי המקלט כבסיס לשלום בינינו ובין שכננו.

   ערי המקלט מנוהלות על ידי הלווים שאין להם אדמות משלהם. הם פנויים בין השאר גם לתפקיד עליון זה. איך תנוהל הקהילה שבה יושבים הרוצחים, האלימים, פורעי החוק? ראו את הצורות השונות שבהם מנהלים היום קהילות סגורות של עוברי חוק למיניהם. מבית הסוהר הישן והנוקשה ועד לקהילות שיש בהם מידה רבה של שיתוף ואחריות אישית לחבריה ולאפשרות לשיקום ברבות הימים.  

   בספר יהושע פרק כא אנו רואים את הסמיכות בין הערים שקיבלו הלווים ובתוכם גם ערי המקלט, לבין השלום. כלומר, היכולת שלנו כחברה להכיל, להעניש, לטפל ולשקם את העוברים על החוק, כולל את הפוגעים בנפש, היא הבסיס לשלום בתוכנו ועם שכננו. (מ) תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הָאֵלֶּה עִיר עִיר וּמִגְרָשֶׁיהָ סְבִיבֹתֶיהָ כֵּן לְכָל הֶעָרִים הָאֵלֶּה: (מא) וַיִּתֵּן ה' לְיִשְׂרָאֵל אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָתֵת לַאֲבוֹתָם וַיִּרָשׁוּהָ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ: (מב) וַיָּנַח ה' לָהֶם מִסָּבִיב כְּכֹל אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתָם וְלֹא עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיהֶם מִכָּל אֹיְבֵיהֶם אֵת כָּל אֹיְבֵיהֶם נָתַן ה' בְּיָדָם: (מג) לֹא נָפַל דָּבָר מִכֹּל הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל הַכֹּל בָּא:

שבת שלום

יששכר