פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.

פרשת תרומה ספר שמות פרקים כ"ה-כ"ז פסוק י"ט.   

התקווה, הכוח המדמה, הנבואה.

כוחות שאלמלא הם לא היינו מתחילים לפעול בעולם.

   לא היינו זורעים זרע מבלי שיש בדמיוננו את הסרטון שבו הזרע מצמיח את צמח החיטה, את גרגיר החיטה נוכל לטחון ולהכין ממנו לחם לאכול. דמיון זה מבוסס על גם על ניסיון, גם על ידע שאנו רוכשים וגם על היכולת לראות בדמיוננו תהליך זה קורה שוב ושוב.

   משֶׁה עולה להר סיני. ענן מכסה את ההר. שישה ימים משה לבדו על ההר. ביום השביעי אלוהים קורא למשה. אש נראית לעם ישראל מראש ההר. משה נבלע בתוך הענן ובמשך ארבעים יום וארבעים לילה משה נעלם מעיני בני ישראל הממתינים לשובו סביב להר.

   הימים חולפים. אלוהים מנחה את משה להעביר את הציווי, "קְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי: וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחשֶׁת: (ד) וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים: (ה) וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים: (ו) שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים: (ז) אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחשֶׁן:" מתרומות אלו יבנו על פי תוכנית שאלוהים משרטט למשה: ארון הקודש, השולחן, המנורה והכלים, המשכן, הפרוכת, המזבח, וחצר המשכן.

   בזוהר על פרשת תרומה מספרים לנו, כי בארבעים הימים בהר סיני משרטט אלוהים למשה את המשכן וכליו. באותו הזמן שבו ניבנה המשכן לשכינה במדבר, משכן אחר הוקם למעלה. המשכן שלמעלה בשמיים הוא המשכן של מלאך מגן עדן הנקרא "הנער מטטרו"ן". זהו מלאך מיוחד ואוהב ששומר עלינו. כאשר בית המקדש הראשון ניבנה, גם אז בית אחר נבנה עמו, אבל בית זה התקיים בעולמות כולם, והאיר לכל עולמות. העולם התבשם ממנו, ונפתחו כל חלונות עליונים להאיר. אז, בזמן בנין בית ראשון, לא הייתה שמחה בכל העולמות כאותו יום. אז פתחו עליונים ותחתונים ואמרו שירה, וזהו שיר השירים. שירה של אותם מנגנים שמנגנים לקדוש ברוך הוא.*

   משה ששוהה בהר סיני והוא שותף לבניית המשכן למעלה, מסוגל לבנות את המשכן למטה. אבל לא כך בני ישראל. הם עדיין ללא תקווה, ללא יכולת לראות את הסוף הטוב, את העתיד החיובי, ללא החלום הציוני. הם לא מסוגלים לבנות את החלום, כי גם אינם רוקמים אותו. משה רוקם אותו עבורם. לכן סופם שהם מתייאשים ובונים את עגל הזהב אותו הם מכירים.

   רודולף שטיינר אומר לנו שללא תקווה אין אדם מסוגל לעשות ולו צעד אחד בקיום עולמו הפיסי. הרמב"ם במורה נבוכים החלק השני - פרק ל"ו מספר לנו על הכוח המדמה. "דע שאמיתת הנבואה ומהותה היא שפע השופע מן האל יתעלה ויתהלל באמצעות השׂכל הפועל, תחילה על הכוח המדבר, ואחרי-כן על הכוח המדמה.  זאת היא דרגתו העליונה של האדם...פעולות הכוח המדמה...שהן שמירת המוחשוֹת, הרכבתן והחיקוי אשר בטבעו, ושהגדולה והנעלה שבפעולותיו תהיה דווקא כאשר החושים נחים ושובתים מפעולותיהם. אזי שופע עליו שפע כלשהו בהתאם להכנתו. שפע זה הוא הסיבה לחלומות האמת. הוא עצמו סיבה לנבואה...במראה או בחלום, נכללו דרגות הנבואה כולן...ידוע שדבר שאדם עסוק בו מאוד, שוקד עליו ומשתוקק לו בשעה שהוא ער וחושיו פועלים, הוא אשר יעסוק בו הכוח המדמה בשעת השינה שעה שהשׂכל שופע עליו בהתאם להכנתו.

   נתפלל שנוכל לדמות ולקוות רק טוב.

שבוע טוב

יששכר

*המקור בזוהר על פרשת תרומה: משכן שעשה משה במדבר לרדת השכינה על הארץ, באותו יום משכן אחר הוקם עמו למעלה, כמו שהעמידוהו שכתוב הוקם המשכן. המשכן, משכן אחר שהוקם עמו וזה משכן של הנער מטטרו"ן ולא יותר. בית ראשון כאשר ניבנה, בית אחר נבנה עמו והתקיים בעולמות כולם, והאיר לכל עולמות והתבשם העולם, וניפתחו כל חלונות עליונים להאיר, ולא היתה שמחה בכל העולמות כאותו יום. אז פתחו עליונים ותחתונים ואמרו שירה, וזהו שיר השירים. שירה של אותם מנגנים שמנגנים לקדוש ברוך הוא.