'אפס ביחסי אנוש': מה הבעיה?
רות נצר | 17/11/2014 | הרשמו כמנויים
הסרט הקומי הזה עוסק במערכות היחסים בין חיילות שלישות בבסיס שיזפון של צה"ל השוכן במקום נידח בנגב. לדברי מבקר הקולנוע גידי אורשר: "זהו סיפורן של אלפי הנשים הקטנות השקופות שממלאות את המשרדים הצבאיים כדי לנסות להיות חלק מקונצנזוס, מדרך חיים, ממחוייבות לאומית שהכוונות הטובות שלהן פוגשות לעיתים מציאות שלא מחזירה להן חיוך, או לפחות פיסה זעירה של כבוד אנושי" (גלי צהל).
הסרט מתאר התרחשויות בעולמן של חיילות במשרד צבאי אי-שם בנגב, פקידות ניירת משמימה ומיותרת. הדרמה המשעשעת חושפת את דרכי הפעולה של כל אחת מהבנות, כשהיא מאמצת סגנון גברי קלוקל, כדי להתמודד עם השיממון של חייהן, והמשמעת הנדרשת, שמסבך אותן מכאן ואילך:
- הקצינה ששואפת להיות אחת מהנשים שיגיעו לעמדות מפתח וישנו את העולם, שללא הרף גוערת, צועקת, מפקדת, ומענישה את החיילות, בסגנון של פיקוד גברי.
- אירנה החיילת הרוסיה שמדברת בטון יבש, ציני, אירוני, מנוכר וגברי. היא גם מנהלת את הדיון מי איבדה את בתוליה הכי מוקדם, כשהאידיאל הוא להיות לא בתולה. המפגש בין גבר לאשה מוצג בעניין זה לא כיחסים ארוטיים-רגשיים אלא משימתיים. כוחה המבוסס על מרכיבים גבריים מתברר כרעוע ומתפורר לגמרי כשהיא מאבדת את שפיותה כשהיא ישנה במיטה בה ישנה חיילת שהתאבדה. אולם היא שבה לשפיותה כשהיא מאימת ברובה על החייל שמנסה לשכב עם זוהר שכל מעינייה לאבד את בתוליה ומגלה בבהלה שהיא צפויה לאונס. אירנה שבה לשפיותה תוך שיבה לסגנון הגברי שלה מתוך תושיה גברית לעילא: איום ברובה והשפלה של הגבר ( "תזיין את הפח"...).
- דפי שחולמת לעבור מפקידת גריסת נייר בנגב לקריה בתל-אביב, ועוברת מהפך מבכיינית יללנית למי שמצליחה לגייס כוחות ומאמץ פיזי ונפשי כדי לעבור קורס קצינות, למען מימוש מטרותיה.
- זוהר החצופה, סרבנית משמעת, ששומרת על אוטונומיה באמצעות טון בוטה, סרובי פקודה או התנגדות סרבנית מיתממת, בסגנון של אגרסיביות פסיבית. למשל, כשהיא גורסת את כל ניירת המשרד. היא מתמכרת למשחקי מחשב, והאידיאל שלה הוא לאבד את בתוליה בכל מחיר.
לקראת הסוף דפי וזוהר מממשות (כביכול) את גבורת הלחימה, כשהן מנהלות מאבק פיזי אלים ביניהן, כשהן משליכות זו על זו כל חפץ אפשרי, כולל מאבק של ירית חצי סיכות משרדיות שפוצעות אותן בעליל.
הסרט מתאר את העובדה שכל הבנות המשתתפות בו מנסות בנחישות להשיג את מטרותיהן כשהן מאמצות סגנון גברי כדי להתמודד עם עולם צבאי-גברי שהן משרתות שלו, עולם גברי שמקטין את האשה לתפקידים אפסיים ומנכר אותן מעצמיותן הערכית.
המאפיינים הנשיים-רגשיים כביכול של הבנות באים לביטוי באופן שלילי מגוחך וקרקטורי; כבכיינות יללנית של דפי, התאבדות של תהילה כשגילתה שהחבר שלה לא רוצה בה, אבדן השפיות של אירנה שמדמיינת רוח רפאים במיטתה. לעומת זאת הן אינן מסתייעות במה שמוכר ככישורי האינטליגנציה הרגשית והאמפתית הנשית שהייתה יכולה לאפשר להן יחסי אנוש בינן לבין עצמן ובינן לעולם הגברי.
ההיבט הקומי של הסרט מבוסס על הקצנה והדגשה של האלמנטים הנשיים והגבריים כאחד, תוך כדי הגחכה והפרכת ערכם.
