שקוד ולמוד בנפש צמאה

עלון פסיכולוגיה עברית | 11/10/2013 | הרשמו כמנויים

בשבוע הבא תפתח שנת הלימודים האקדמית ואלפי סטודנטים יגדשו את ספסלי הפקולטות השונות. כמה מהם יתפתחו להיות, כעבור עשרות שנים, זוכי פרס נובל? האם מצב המחקר באקדמיה בישראל יאפשר זאת, או שרבים מהם, אולי המבריקים שבהם, ירדו מהארץ הרבה קודם לכן, כמו הזוכה הטרי בתחום הכימיה פרופ' אריה ורשל? ומחשבות 'מקומיות' יותר מתעוררות גם הן - מה לגבי מצב המחקר בתחום מדעי החברה ובריאות הנפש? עד כמה אנחנו משקיעים ומושקעים מספיק בקידומם?

כבכל שבוע, גם השבוע, המאמרים שהתפרסמו באתר אינם בהכרח בעלי אופי 'אמפירי', אך תמיד מבקשים להעמיק ולהרחיב את הידע התאורטי שלנו כאנשי מקצוע כמו גם את ההבנה שלנו את מטופלנו ואת הפרקטיקה הטיפולית: בן שחר ואיב אלון מציגים במאמרם הרהוט את המודל הקליני של גישת הטיפול ממוקד ההרגשות (Emotion-Focused Therapy) השואף לפתח אצל המטופלים מודעות לרגשות כפי שהם נחווים בכאן ועכשיו ולהביא אותם לבעלות מחודשת על רגשות שמהם נמנעו בעבר. במאמר מתארים הכותבים כלים חדשים לעבודה ישירה עם רגשות בתהליך הטיפולי. המהדורה החדשה של ה DSMשיצאה בחודש מאי, לאחר שנים של מחקר וכתיבה כוללת לא מעט שינויים מהותיים במערך האבחנה. אחד משינויים אלה הוא הופעתה לראשונה של אבחנה המתארת קשיים מולדים בתקשורת החברתית שאינה קשורה לרצף האוטיסטי. חידוש זה מעורר מחלוקת בקרב הקהילה המקצועית, ובעקבותיה מתקיים דיון ער בנושא. במאמרן של יעל ברוקנר ורעיה ורטמן-אלעד מוצג היבט חיובי של האבחנה החדשה המודגם באמצעות תיאור מקרה. מה דעתכם בנושא? רחל בר-יוסף-דדון עוסקת בחרדות מהרס האובייקט המופיעות בדינמיקה בקשר זוגי באמצעות וינייטה מתוך תהליך טיפולי פרטני באישה, בו מועלות החרדות שלה מההשפעות ההרסניות של תוקפנותה כלפי בעלה ומעובדות בתהליך מתכוונן בין הפסיכולוגית למטופלת.

אהבת המטפל/ת בחדר הטיפול - 'ערב צוותא' עם ד"ר גדעון לב
2/6/2024 בשעה 20:00 בבית ציוני אמריקה, תל-אביב

ב'פסיכובלוגיה', ד"ר רננה אלרן כותבת על האתגר שבקריאת ספרות מקצועית, ועל היכולת לקרוא ולטפל כ'שולה פנינים' - כמי שיכול לצלול פנימה, להיות ולהאמין על מנת בהמשך גם להצליח להבין - בין אם מדובר בטקסט תאורטי ובין אם מדובר במטופל בעל מחשבות פסיכוטיות. מרגש ומעורר מחשבות כתמיד. אמונה בכל הנוגע לטיפול בפסיכוזה אפשר לרכוש גם דרך מחקר - בכתבה שהתפרסמה בניו יורק טיימס ומוצגת ב'שפיות זמנית' מצביעה האנתרופולוגית טניה לורמן על השפעת תרבויות שונות על תוכן הלוצינציות שמיעה (הלוצינציות של אמריקאים, למשל, מכילות הכי הרבה מחשבות על פגיעה בעצמי או באחרים) ועל האופן בו ניתן אולי לטפל בהלוצינציות על ידי 'דיבור עם הקולות' ומשא ומתן איתם. מעניין ומומלץ. רות נצר שכתבה את ספרה - 'הקולנוע מטפל בנו' שעוסק ביחסי מטפל ומטופל בקולנוע,ראתה שני סרטים עכשווים על פסיכותרפיה והתאכזבה מאד. 'אופטימיות היא שם המשחק' עם רוברט דנירו מציג תמונה שטחית ופלקטית של החלמה ממחלת נפש, וב'תופעות לוואי' המטפלים מוצגים כמי שמונעים אך ורק על ידי צורכי רווח כלכלי, מיני וכוחני. ראיתם את הסרטים? מה אתם חשבתם? מוזמנים להגיב.

נעדכן שלפני מספר חודשים נודע לנו שמאמרים שהתפרסמו באתר פסיכולוגיה עברית הוסוו במרמה כעבודות סמינריוניות ונמכרו באתר עבודות אקדמיות. העניין טופל וכל המאמרים הוסרו מאתר העבודות. לקראת פתיחתה של עוד שנת לימודים נעודד אתכם - סטודנטים, להיזהר מפתרונות קלים שסופם בעוגמת נפש, לשים לבכם ולתת דעתכם לעניין.

תחילת שנת הלימודים האקדמית היא הזדמנות עבורנו להודות לכל אנשי המקצוע ששולחים אלינו מאמרים מעמיקים ומעשירים בנושאים מגוונים כל כך הנוגעים לתחומי הטיפול השונים, לנפש ולרווחתה. אנחנו שמחים לספק לכם הקוראים מאמרים רלוונטיים ועדכניים מדי שבוע, ומזמינים את המעוניינים בכך לשלוח אלנו מאמרים פרי ידם בהתאם להנחיות המופיעות באתר ובאמצעות הטופס האלקטרוני לשליחת מאמרים לפרסום באתר 'פסיכולוגיה עברית'.

"הרבתי, הה, שקוד על פילוסופיה,

על משפטנות ותורת רפואה,

וגם, חבל! על תאולוגיה,

שקוד ולמוד בנפש צמאה.

והריני עומד, אויל מסכן

וחכם אני כמלפני כן".

('פאוסט' מאת גתה, תרגום יעקב כהן)