גליון אב
עלון פסיכולוגיה עברית | 17/7/2010 | הרשמו כמנויים
לחברי פסיכולוגיה עברית שלום,
בקרוב תפתח באתר קבוצת דיון (פורום) רב מקצועית בנושא "שיקום, החלמה ושילוב בקהילה". הקבוצה נועדה לאנשי מקצוע העוסקים בטיפול, אבחון ומחקר של העבודה השיקומית עם אנשים בעלי מוגבלויות. רופאים, עובדים סוציאליים, פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק, פסיכולוגים, וקלינאי תקשורת מוזמנים להצטרף:
על מנת לשפר את הנגישות לקבוצות הדיון באתר ולהקל את ההתמצאות, ראינו לנכון לארגנם מחדש. לשם כך, אורגנו קבוצות הדיון ברשימת קטגוריות מעודכנת (קבוצות ממוקדות נושא, ילדים ונוער, אקטואליה, סטודנטים ועוד). הרשימה המלאה נמצאת ב: http://www.hebpsy.net/forumsList.asp
נשמח לקבל הארות והצעות לשיפור לדוא"ל:
בברכה,
מערכת פסיכולוגיה עברית
מאמרים חדשים:
הקומי - פסיכותרפיה מבוססת קשב (Mindfulness) וממוקדת גוף / עידו סימיון
למילה "הקומי" שתי פרשנויות. האחת - "כיצד אתה עומד ביחס לכל ממדי החיים?" והשניה - "מי אני?" על ידי שילוב של קשב (mindfulness) ונוכחות אוהבת, יוצרת גישת הקומי מרחב נוכחות עוצמתי, שמאפשר גישה מהירה וטרנספורמטיבית לדפוסים עמוקים המארגנים את האישיות, כמו גם חיבור לתבונה והרמוניה שהן טבענו העמוק ביותר. כוחו של השימוש בקשב הוא בכך שהוא מעביר את הפסיכותרפיה להיות דבר מה המתרחש בשידור חי, כך אנו לא רק מדברים על נושאים המהותיים לחיינו אלא ממש חווים אותם ופתוחים ללמוד כיצד הם חיים בתוכנו.
סקס אחר: מבוא למיניות מנקודת מבט פסיכואנליטית ומעבר לה / רות גולן
"היה זה ב-1909, כשזיגמונד פרויד הוזמן לראשונה לארצות הברית יחד עם קרל יונג, להרצות על התגלית הפסיכואנליטית. על סיפון האונייה שהובילה אותם לעולם החדש אמר פרויד: "הם לא יודעים שאנחנו מביאים להם את הדבר." מהי התגלית הפסיכואנליטית שהייתה בבחינת מגיפה לתרבות המערבית? מהו הדבר, המניב דבש כדבורה אך גם עוקץ כדבור, שבאמצעות הדיבור הפיץ את הדבר, כלומר הפך את היוצרות ושינה את התרבות מקצה אל קצה?..." במאמרה רות גולן מביאה מבוא קצר למיניות, מנקודת מבט פסיכואנליטית לאקאניינאית.
קליניקה ותיאוריה: השוואה בין שלוש נקודות מבט / ד"ר רינה לזר
בחלק מסכם זה, ד"ר רינה לזר אוספת את נקודות המבט שהוצגו בחלקים הקודמים, ומנסה להתבונן בקריאתן השונה את החומר הקליני ובהבנתן השונה את המעשה הטיפולי, ואת הגורם שמאפשר שינוי. נעשה ניסיון לעקוב אחרי שימוש שונה במונחים דומים כדי לחדד את הבדל ומתוך כך גם להאיר את הדמיון המובלע בהבנת האדם, שמתגלה דרך נקודות ההתבוננות השונות.
מהומה רבה על כן דבר: על מערכת החינוך הישראלית / חנה דויד
במאמר זה מציגה ד"ר חנה דויד עשרה היגדים רווחים אודות מערכת החינוך בישראל, ומביאה נתונים המציבים סימן שאלה ביחס לאמיתותם. למשל: האם אכן כל נער או נערה יכולים להגיע לתעודת בגרות? האם אכן הזרמת כספים למערכת החינוך תביא לשיפור בהישגי התלמידים? האם ביטחון עצמי של התלמיד ביחס ליכולותיו אכן הינו המפתח להישגים גבוהים? ועוד ועוד.
פוסטים חדשים מתוך פסיכו-בלוגיה:
ד"ר ניצה ירום: מטפלים שנרתעים מטיפול.
29/06/2010
למה ההכרות העצמית היא הכרחית בטיפול? פרויד, במאמרו "על אנליזה 'פרועה'", גורס שהמטפל בהשראה פסיכואנליטית יכול להיות מסוכן אם הוא מסתמך על הבנה מוגבלת של המציאות הנפשית המורכבת שבה הוא עוסק. הוא יכול להזיק אפילו יותר ממה שהוא יכול לתרום..
יואל אליצור: נהלי מנהל תקין
30/06/2010
נהלי מנהל תקין חיוניים לעבודתו של גוף ציבורי כמו מועצת הפסיכולוגים ולוועדות שהמועצה ממנה. הנהלים מבטיחים דרכי פעולה סטנדרטיים והוגנים בדרך מוסכמת ומונעים ריכוז ידע וכוח בידי מספר מצומצם של אנשים...
עפר גרוזברד: שיקום הכבוד הפלסטיני הוא, הוא תהליך השלום
02/07/2010
אני מנסה לדמיין איך נראה העולם המערבי בעיניו של העולם שאינו מערבי. הם מביטים בנו, בחופש שאנו נוטלים לעצמנו לומר כל דבר העולה על דעתנו וודאי אומרים שאנו אמיצים מאוד. לדידם רק אלוהים לוקח לעצמו חופש כזה. לחילופין, הם יכולים להביט עלינו ולומר שאנו קרים..
פרופ. עמיה ליבליך: The road not taken
03/07/2010
בשבוע האחרון נתקלתי פעמיים בעניינים הנוגעים לכותרת שלמעלה - על צמתים משמעותיים בחיים והפנטזיה הנמשכת לעד אודות אותה דרך שפסלנו דווקא. זה התחיל בספר קריאה שנתן לי בהשאלה ידידי הצלם שמואל בינשטוק...
אביגיל לב: זה הזמן להתחיל להמשיך
04/07/2010
"על הדבש ועל העוקץ" אומרים שמעז יוצא מתוק. אני מקווה שכך יקרה איתי בשנה הקרובה. לא התקבלתי לקלינית. אין דרך להתחמק מהעובדה הלא נעימה הזו. בימים הראשונים עוד ניסיתי לשדר "עסקים כרגיל". גיבורה המתמודדת באומץ עם הדחייה...
פרופ. עמיה ליבליך: כותבת כדי לדעת
10/07/2010
איך כותבים על הורינו? ואיך כותבים על אהבה? אני לא יודעת אם שני הנושאים של הבלוג הזה יתחברו בכלל, ועימכם הסליחה. כפי שכבר סיפרתי, זה כמה חודשים אני מנסה לכתוב על הורי משה-אריה וחנה קורץ, שהלכו כבר לעולמם.
