וההורה הזה הוא אני – מודל להורות בעיניים טובות
מודל מובנה להדרכת הורים על בסיס משנתה של וירג'יניה סאטיר
מאת טלי אהרני, טל ברוכיס ואיריס הלפר
הילד שיושב לצידי
הוא לא טיוטה של מבוגר
ילדותו היא לא בגרות חסרה
והמבוגר הזה שיושב לידו
הוא לא הגשמה מופלאה של ילדות לקויה
לא ילד משופר
הוא, ילדי, מלא כמות שהוא
ואני, כנראה, כמות שאני
(יעקב רז)
הקדמה
חווית ההורות מחברת את כולנו. גם אם לא הפכנו להורים בעצמנו, כולנו חווינו את ההורות של הורינו – הורים אמיתיים או מדומיינים. כולנו כמהים להיות הורים טובים, וחווים תסכול רב כשההורות משתבשת. לאורך השנים נכתבו אינספור מאמרים וספרים בתחום הטיפול בהורות, וריבוי הכתיבה והגישות השונות מעיד על מורכבות המשימה וחשיבותה. מאז ומתמיד הורים נדרשו להתמודד עם משימות מורכבות, שמשתנות בהתאם לשלב החיים שבו הם וילדיהם נמצאים ובהתאם לאתגרים והדרישות שהם פוגשים באותה עת בסביבתם. במאמר זה ניסיון צנוע להציג מודל מובנה, מערכתי, חווייתי ואינטגרטיבי לעבודה עם הורים. המודל משלב בין גישות תוך-אישיות ובין-אישיות ונשען בעיקרו על הגישה ההומניסטית של וירג'יניה סאטיר (Satir), מחלוצות תחום החינוך לחיי משפחה והורות. מודל ״הורות בעיניים טובות״ מציע דרכים וכלים לבחון את חווית ההורות באמצעות חקירה סקרנית ומקבלת, במטרה לאפשר התמרה בחווית ההורות ולקרב בין ההורה וילדו. במודל נעשה שימוש במטפורת הקרחון של סאטיר, במטרה לפתח את היכולת הרפלקטיבית של ההורה ואת כישורי המנטליזציה שלו.
רקע תיאורטי
חווית ההורות על פי וירג'יניה סאטיר
וירג'יניה סאטיר (1916-1988) היא אחת מחלוצות הטיפול המשפחתי, פורצת דרך בתחום החינוך לחיי משפחה והורות. בזכות עבודתה זכתה סאטיר לכינוי ״האם של הטיפול המשפחתי״ (Nichols in Banmen , 2008). בתחילת דרכה, סאטיר הדגישה את הצורך ללמד הורות, כלומר להכין את ההורים לתפקיד חשוב ומאתגר זה, שהם לוקחים על עצמם למשך כל חייהם. באחד מספריה הראשונים, People Making (תורגם לעברית בשם ״המשפחה המודרנית״), מתארת סאטיר את המשפחה כמפעל לייצור בני אדם, שההורים הם גם מנהליו וגם העובדים בו. סאטיר התייחסה אל המורכבות הרבה שעימה מתמודדים הורים, אשר התחייבו למשימת חיים תובענית ומאתגרת במיוחד: ״ההורים מלמדים בבית הספר הקשה ביותר בעולם, 'בית הספר לגידול בני-אדם'. אתם הנכם ועדת-החינוך, ההנהלה, המורה, וגם השרת – שניכם בכל התפקידים. מצפים מכם שתהיו מומחים בכל הנושאים הקשורים בחיים ובאורחות החיים... בבית הספר שלכם אין חגים, אין חופשות, אין איגוד מקצועי, אין העלאות אוטומטיות בדרגה או בשכר. הנכם בתפקיד, או לפחות נכונים לקריאה, 24 שעות ביממה, במשך 365 ימים בשנה, לפחות עד גיל 18 של כל ילד וילד״ (סאטיר, 1976: 179).
הגישה של סאטיר היא גישה מערכתית, הומניסטית וחווייתית. היא האמינה שצמיחה נפשית אפשרית בכל גיל, בהינתן התנאים המתאימים, וחיפשה אחר דרך להיחלץ ממה שהיא תיארה כ״שבי בחשיבה על פתולוגיה״, שאפיין את תחום הפסיכולוגיה בתקופתה. המודל שבנתה נשען על הנחות יסוד של הגישה ההומניסטית, שהוגיה ביקשו לחקור את משמעות הקיום האנושי, תוך כדי חיפוש אחר כוחות התפתחות שמובילים את האדם לתקווה וצמיחה שיש בה התחדשות. לפי סאטיר בני האדם הם טובים ביסודם ובעלי ערך מעצם היותם בני אדם, ונתפסים כחלק מכוח חיים אוניברסלי; לכולנו יש משאבים פנימיים המאפשרים לנו להתמודד בהצלחה עם האתגרים שהחיים מזמנים ולצמוח בזכות התמודדות זו; היא האמינה ששינוי אפשרי תמיד ובכל שלב ישנה אפשרות ללמוד ולהתפתח.
סאטיר האמינה שחייו של האדם מונעים על ידי השאיפה לממש את כמיהותיו, בהן הכמיהה לאהבה, לקשר, לביטחון, להערכה, לשייכות, למימוש עצמי, לחופש ועוד. הכמיהות הן אוניברסליות ותמיד נתפסות באור חיובי (אהרני , 19). לפי סאטיר, הורים מונעים על ידי הכמיהה למימוש עצמי כהורה, כלומר להיות הורה טוב. למרות שהורים עושים את המיטב בהתאם למה שהם יודעים ברגע נתון, לפעמים המעשה המיטבי נשען על תגובות אוטומטיות והישרדותיות, על למידה מוטעית או על חוסר ידע, שנקראת בשפתה – ״למידה שלילית״. היא האמינה שניתן ללמוד מחדש להתגבר על המחסומים הפנימיים המונעים מהורים לממש את כמיהתם להיות הורים טובים. סאטיר האמינה שהורים הם בעלי משאבים, שניתן לגייסם ליצירת שינוי מיטיב בהורות. עבודתה עם ההורים נועדה לסייע להם להתחבר למשאבים אלה ולמצוא דרך להורות טובה שהיא בתואמות, כלומר, בהלימה פנימית של הרבדים השונים בנפשם. מושג משמעותי נוסף בגישה של סאטיר הוא הערך העצמי. כאשר ההורים מרגישים בעלי ערך, הסיכוי שלהם לגדל ילד בעל ערך עצמי גבוה גדל (סאטיר, 1976). גם את רמת הערך עצמי, האמינה סאטיר, ניתן להעלות דרך למידה (מוזמנים לצפות בקטע וידיאו בו סאטיר עוסקת בנושא).
על פי סאטיר, בעבודה עם הורים ישנן כמה מטרות עיקריות:
- העלאת הערך העצמי של ההורה: כאמור, הערך העצמי הוא מושג מרכזי בגישתה של סאטיר. אדם המרגיש בעל ערך מכיר בייחודיות שלו ומתנהל בתואמות, מתוך השלמה פנימית ואותנטיות. תחושת הערך אינה תלויה בהכרתם של אחרים, אלא מגיעה מתוך הכרה פנימית בערכך, הנובעת מקבלה וחמלה עצמית. כאשר האדם מכיר בערכו, נפתחת גם הדלת לקבלת האחר בחמלה וללא שיפוט – קבלה שמסייעת לבנות קשר מיטיב בין ההורה לילדו. על כן, בעבודתה של סאטיר עם הורים ישנה התמקדות ברכישת כלים להעלאת הערך העצמי, כגון השימוש במטפורה של קדרה כדי לזהות את רמת הערך העצמי של האדם ברגע נתון ולחפש דרכים לשפרו.
- העלאת רמת המודעות, הקבלה והחמלה של ההורה כלפי עצמו: נקודת המוצא של סאטיר היא שהעלאת הערך העצמי של ההורה תבסס תחושת ביטחון שתאפשר לו לצאת למסע של התבוננות פנימית. התבוננותה של סאטיר, על בני אדם בכלל ועל הורים בפרט, מלאה בחמלה, בקבלה ובאמונה ביכולת להשתנות. המודל של סאטיר מציע כלים יעילים להבנת תהליכים פנימיים ולפיתוח יכולתו הרפלקטיבית של ההורה.
- עידוד לפעולה מתוך בחירה חופשית והפחתת תגובות אוטומטיות: כאמור, סאטיר האמינה שמכשולים רבים בהורות נובעים מלמידה שלילית, שהובילה לתגובות הישרדותיות אוטומטיות. כאשר ההורים מודעים לאותם מנגנונים אוטומטיים, נפתחת בפניהם האפשרות לבחור להתמודד אחרת, באופן התואם יותר למימוש הכמיהות שלהם.
- ניסוח חזון הורי שיהווה מצפן להורה: סאטיר האמינה שכדי להתמודד עם המורכבות הרבה הכרוכה בהורות, כל אדם חייב לנסח לעצמו חזון הורי. כאמור, סאטיר דימתה את המשפחה למפעל לייצור בני אדם, שהמנהלים והעובדים בו הם ההורים. בדומה לכל מפעל, היא האמינה שלהורים ״תוכנית ייצור״ שהיא החזון ההורי, אך אנשים רבים נכנסים לתפקיד זה בלי לתת את הדעת על משמעותו עבורם ועבור ילדיהם ובלי לעצור ולברר מה החזון שלהם. בעבודתה עם הורים, סאטיר הזמינה את ההורה לעצור ולבדוק איזה ילד הוא היה רוצה שילדו יהיה, ולשאול איך עליו לנהוג כדי להשיג מטרה זו.
- בניית צוות הורי דרך קבלת השונות של בני הזוג זה מזה ומתוך סקרנות וכבוד הדדי: לדברי סאטיר, ״גידול ילדים הוא, אולי, המלאכה הקשה ביותר בעולם. היא דומה ליצירת שותפות בין שתי חברות, המאחדות את משאביהן כדי לייצר מוצר מסוים״ (שם, שם: 25). כאשר כל אחד מבני הזוג חש בעל ערך, הוא יכול להכיר את בן זוגו מתוך סקרנות וכבוד לשונות שלו. השונות נתפסת על ידי סאטיר כהזדמנות לצמיחה, מפני שכל הורה תורם את תרומתו הייחודית והמשאבים של ההורים כצוות גדלים.
- רכישת כלים יעילים להורות (הצבת גבולות, הקשבה, סקרנות, תקשורת פתוחה, עידוד): סאטיר לימדה את ההורים מגוון כלים שיכולים לשפר את התקשורת עם ילדיהם, כגון החזקה (holding), כלים ליצירת קשר (דרך מפגש בגובה העיניים, יצירת קשר עין, טון דיבור, מגע) וכלים לתקשורת ישירה (לומר בגלוי מה אני מרגישה ומה מבקשת).
- הגדלת השמחה: הורות היא לא רק משימה קשה, אלא גם מקור להנאה ומשמעות. השמחה עוזרת ליצור קשר בין ההורה לעצמו ולילדו. סאטיר האמינה שהורים רבים כלואים בתוך מסגרת של ציפיות נוקשות ועסוקים במילוי חובותיהם ושוכחים שהילדים הם גם מקור הנאה.
מטפורת הקרחון וחווית ההורות
בהמשך דרכה סאטיר הרחיבה והעמיקה את עבודתה ובנתה מודל שמתאר את עולמו הפנימי של האדם ואת דרכי ההתמודדות שלו. לצורך כך היא השתמשה במטפורה של קרחון, המתארת את עולמו הפנימי של האדם כמערכת המורכבת משמונה רבדים: התנהגות, התמודדות, רגשות, רגשות על רגשות, תפיסות, ציפיות, כמיהות ועצמי. הרבדים נתפסים כמערכת אחת: הם לא מסודרים באופן היררכי, ומקיימים יחסי תלות הדדית (אהרני, 2015 ,2018). לפי סאטיר, אחת ממטרות הטיפול היא יצירת הרמוניה בין הרבדים השונים של הקרחון; כדי לעשות זאת, על האדם לזהות את הרבדים שקיימים בו ולהכיר אותם ואת הקשרים ביניהם מתוך עמדה סקרנית. הרמוניה בין הרבדים תוביל לחוויה שסאטיר הגדירה כ״תואמות״ – חוויה שתורמת לעלייה בערך העצמי ולחיזוק המשאבים של האדם. בבניית המודל שלנו, מודל ״הורות בעיניים טובות״, נעזרנו במטפורת הקרחון כדי לחקור את חווית ההורות דרך הבנת עולמו הפנימי של ההורה.
להלן תיאור של רובדי הקרחון בכלל, ובהקשר לחוויית ההורות בפרט, כפי שתיארה אהרני בספרה (2018):
- התנהגות: רובד זה נמצא מעל פני המים. זהו הרובד הגלוי ביותר, שניתן לראותו במבט חיצוני. בהקשר להדרכת ההורים, רובד ההתנהגות מתייחס לסיפור איתו מגיע ההורה להדרכה, בנוגע להתמודדות כלשהי הקשורה להורות שלו. בדומה להתבוננות הבודהיסטית, סאטיר האמינה שהאתגר ברובד זה טמון באפשרות לתאר אותו במונחים פנומנולוגיים, ללא פרשנות אישית.
- התמודדות (עמדת ההישרדות): רובד זה נמצא על קו המים. רובד ההתמודדות, או עמדות ההישרדות, הוא האופן שבו האדם שומר על עצמו במצבי דחק, על בסיס מנגנון אוטומטי שנלמד בדרך כלל במשפחת המוצא. רובד ההתמודדות הוא נקודת החיבור בין הנסתר והגלוי, שכן הוא קשור לעולם הפנימי החבוי, אך בא לידי ביטוי גם כלפי חוץ (אהרני, 2018: 64-76). ברובד ההתמודדות האתגר לפי סאטיר הוא לחתור לתקשורת במצב של תואמות, זאת בניגוד לתקשורת המבוססת על עמדות ההישרדות, שהיא אוטומטית, נוקשה ועלולה להיות פוגענית; לעומת זאת, תקשורת פתוחה וגלויה כוללת מודעות לרגשות ותיקוף שלהם, מבוססת על תפיסות וציפיות גמישות, מתוך שאיפה למימוש חזון משמעותי. סאטיר תיארה ארבעה סוגים של עמדות הישרדות: המרצה, המאשים, השכלתן והמטשטש. בהקשר של הורות ניתן לתאר אותן כך :
- המרצה: הורה מרצה יעשה הכל כדי להפיס את דעתו של ילדו, מתוך חשש לאבד את אהבתו. הוא מתקשה להציב גבולות ובודק באופן מתמיד מה רצונו של הילד.
- המאשים: הורה מאשים עסוק בציפיות הבלתי ממומשות שלו מילדו. הוא משליך את תסכולו על ילדו בלי לבדוק מה עובר על הילד. בדרך כלל ההאשמה מוטחת בכעס והדבר מוביל ליצירת מתחים בקשר ילד-הורה. ההאשמה היא היפוך של ריצוי, ומדובר בשני דפוסים שמשלימים זה את זה; פעמים רבות אנו פוגשים בחדר הטיפולים זוגות שפועלים על פי דפוסי הישרדות של מאשים-מרצה.
- השכלתן: ההורה השכלתן מתקשה לתת מקום ותוקף לרגשותיו שלו ולאלה של ילדו. תפקודו מתבסס על נתונים ועל לוגיקה. באופן זה ההורה נשמר מרגשות כואבים, גם במחיר של ריחוק רגשי מהילד. הדבר עלול להביא למצב בו שניהם חווים בדידות.
- המטשטש: האדם המטשטש מנסה להסיט את תשומת הלב של הזולת מנושאים קשים או מורכבים. בעוד שהוא עשוי להיראות כאדם ספונטני ועליז, הוא למעשה סובל מחוסר ביטחון. ההורה המטשטש מתקשה להפגין נוכחות הורית ברורה; הוא עשוי, למשל, להיעלם לפרקי זמן ממושכים או לנסות להיות חבר עבור ילדו.
- רגשות: זהו הרובד הראשון שנמצא מתחת לפני המים. חווית ההורות יכולה לעורר בנו רגשות חיוביים כמו שמחה ואהבה, אך כרוכה גם בהתמודדות עם אתגרים רבים, שמעלים קשת של רגשות מורכבים כגון כעס, אשמה וחוסר אונים. לפי סאטיר, כל רגש הוא לגיטימי וחשוב להכיר ברגשותינו: חוסר מודעות לרגשות מובילה להתנהלות בתגובתיות אוטומטית. בנוסף, הכרה ברגשות הוא שלב חשוב בתהליך הוויסות העצמי: רגשות לא מעובדים עלולים לגרום להורה לעיוורון זמני ולהקשות עליו לשמור על נפרדות בינו לבין ילדו. לעומת זאת, הורה שמאפשר לעצמו לבטא את רגשותיו באופן נכון עשוי לגלות שהרגשות משחררים אותו, מקלים עליו ומאפשרים לו להתמודד עם דרישות המציאות (פלוטניק, 2008). על כן, האתגר ברובד זה הוא היכולת לזהות את הרגשות ולקחת עליהם בעלות.
- רגשות על רגשות: איננו חיים תמיד בשלום עם הרגשות שלנו, ולעתים הם מעוררים בנו תחושות קשות, כמו אשמה, בושה, כעס וחוסר אונים. רובד זה מתייחס לשיפוט שלנו ביחס לרגשותינו; שיפוט שבדרך כלל מפר את האיזון בין רובדי הקרחון ופוגע ביכולת הוויסות הרגשי של האדם. כך, למשל, ההורה עלול לשפוט את עצמו על רגשות קשים שחש כלפי הילד, דבר שעלול לעורר קושי נוסף ביחסים. האתגר ברובד זה הוא ללמוד לחיות בשלום עם הרגשות שלנו, כולל אלו שנתפסים בעינינו כרגשות ״רעים״ או ״קשים״.
- תפיסות: התנהגות האדם מושפעת מתפיסותיו. בהקשר להורות, רובד זה נוגע לאמונות שבהן האדם מחזיק לגבי הורות; אלה מושפעות מכללי המשפחה, מהחוקים התרבותיים והחברתיים המאפיינים את החברה שבה גדל וכן מרגשותיו ומהשיפוט שיש לו ביחס לרגשות אלה. לדוגמא, פעמים רבות תפיסות נוקשות של הורות קשורות במיתוסים חברתיים ומשפחתיים לגבי הורות אידיאלית. האתגר ברובד זה הוא להגמיש את התפיסות ולהרחיב אותן.
- ציפיות: תפיסותיו של האדם מכתיבות את ציפיותיו מעצמו ומאחרים. בהתייחס להורות, הכוונה היא לציפיות של ההורה מעצמו, מבן זוגו ומילדיו ולאופן שבו הוא תופס את ציפיות האחרים ממנו (בן הזוג, הילדים, החברה). בתקופתנו, הורים מתמודדים עם עומס רב של ציפיות: בחברה שבה אנחנו חיים ישנה הצפה של תוכניות הסברה וחינוך ל״הורות הנכונה״ (שיקום הסמכות ההורית, הורות מודעת, הורות בבחירה ועוד), ספרי הדרכה להורים, קבוצות הורים (כמו זו שלנו), תוכניות טלויזיה, סרטוני הדרכה, ימי עיון ועוד דוגמאות שקצרה היריעה מלתאר. ההורה מצפה מעצמו לתפקד בהתאם למדריכים אלה ולעמוד ברף גבוה ובלתי אפשרי של הורות. בנוסף, ישנה סכנה שההורה יפתח מערכת ציפיות שמטרתה לעשות תיקון לילדות שעבר ולהתמודד עם הקשיים שחווה ביחסיו עם הוריו. הוא עלול להשליך את חוויותיו שלו וזכרונותיו הכואבים על ילדיו, ללא יכולת להכיר בנפרדות בינו ובינם (פלונטיק, 2007). האתגר ברובד זה הוא להיות מודע לעומס הציפיות ולבחון אותן בחמלה ואובייקטיביות, מתוך הקשבה לשאר רובדי הקרחון, ובעיקר לכמיהה (עליה נפרט בהמשך).
- כמיהות: הכמיהות של האדם הן אוניברסליות וחיוביות בהגדרתן. לפי סאטיר, הכמיהות הן החיבור שלנו לאנרגיית החיים1, וכאשר אנחנו מבינים את כמיהתנו ומקשיבים לה – חווית ההורות מקבלת משמעות עמוקה. הורים עשויים לכמוה לביטחון, למשמעות, לקשר, להערכה, לשייכות, למימוש הפוטנציאל, לחופש, לקבלה, לנראות וכן הלאה. ההקשבה לכמיהותינו יכולה לסייע בהתמודדות עם ציפיות נוקשות מדי ולפתוח פתח לאפשרויות נוספות; ההקשבה לכמיהות של ילדינו יכולה לסייע להתקרב אליהם וליצירת קשר מיטיב עימם. על כן, האתגר ברובד זה הוא זיהוי כמיהותיו של ההורה והכרה בהן. לדוגמה: ילד שבורח מהבית מעורר בהוריו דאגה גדולה, שמלווה אולי בתחושות של כעס או חוסר אונים. ייתכן שבריחתו מבטאת באופן לא מודע את הכמיהה שיחפשו אותו; הוא כמה לקשר, לאהבה, לידיעה שהוא רצוי. זיהוי כמיהתו של הילד עשוי לרכך את תחושותיהם הקשות של ההורים ולאפשר להם להתקרב לבנם. בנוסף, ייתכן שההורה יזהה בתהליך זה גם את כמיהתו, שכן לעיתים קרובות הכמיהות משותפות לילד ולהורה.
- העצמי: רובד זה אף הוא קשור לאנרגיית החיים. קשה להסביר מהו העצמי לפי סאטיר, שכן ההגדרה היא במידה רבה מעבר למילים; העצמי הוא המהות, הליבה, רוח האדם, והוא נחשף דרך גילוי הכוחות והמשאבים. פעמים רבות, הורים שמגיעים לקבוצת הדרכה מרגישים חוסר ביטחון וכישלון וסובלים מערך עצמי נמוך. האתגר ברובד זה הוא להתחבר לעצמי: להרגיש בעלי ערך; להבין שגם ברגעים של חולשה ופגיעות, המהות הייחודית שלהם ישנה. סאטיר מתייחסת לעצמי בעזרת מטפורה של תיבת אוצר החבויה בתוכנו – גם אם היא נסתרת ברגע מסוים, המטפל יודע שהיא קיימת ותפקידו לעזור להורה להתחבר אליה.
מודל להורות בעיניים טובות
מודל ההתערבות ההורית שאנחנו מציגות, ״מודל להורות בעיניים טובות״, מתבסס על עבודתה של סאטיר בנושא ההורות, בשילוב עם יישום מטפורת הקרחון. כמו כן, המודל מתבסס על מושג המנטליזציה של פיטר פונגי (Fonagy), מושג אשר צמח מתוך תיאוריה התודעה (Theory of Mind), המתייחסת לתהליך ההבנה והפרשנות של אינטראקציה חברתית, בהקשר למצבים המנטליים של העצמי ושל האחר. לפי פונגי, מנטליזציה היא יכולת מטא-קוגנטיבית המאפשרת לאדם להרהר בהתנהגותו שלו ובהתנהגותו של האחר ולהבינן במונחים של רגשות, מוטיבציות, תפיסות וסיבות סובייקטיביות, להחזיק במציאות הפנימית והחיצונית במקביל ולהבחין בין המציאות שלו וזו של האחר (Fonagy et al., 2004; כהן 2017). המחקר מראה שיכולת המנטליזציה עומדת בבסיס התפתחותן של יכולות מרכזיות במבנה העצמי ובמנגנון הוויסות הרגשי, ושהיא הכרחית לפיתוח היכולת לקיים יחסים חברתיים בעולם מורכב ורב לחצים (Slade, 2005, 2006 ; Fonagy et al., 2002; ברנט-פרידלר, 2017). כמו כן, פיתוח היכולת הרפלקטיבית של ההורים תאפשר לילדים לפתח יכולת דומה (Allen, 2013 אצל כהן, 2017).
אנחנו מציעות מודל לעבודה קבוצתית עם הורים, שנועד להעצים את כישורי המנטליזציה של ההורה, לסייע להבנה ולקבלה עצמית ובעקבות כך, גם להבנה ולקבלה של ילדו; באמצעות מודל זה ההורה ירכוש תובנות לגבי מקורות הקשיים של ילדו, באופן שישפר את יכולת ההכלה שלו ביחס לעצמו וביחס לילדו, ישחרר אותו מהצורך להשליך את האשמה על עצמו ועל סביבתו ויתרום לבניית היכולת הרפלקטיבית בנוגע להורות שלו (פלוטניק אצל כהן, 2017).
המודל מחולק לארבע פגישות של שעה וחצי, שיכולות לעמוד בזכות עצמן או להוות בסיס ללמידת שפה – כלי לחקירה של החוויה ההורית ולהתנעת תהליכי שינוי, שתאפשר המשך עבודה לאורך מספר גדול יותר של מפגשים. המודל מותאם לעבודה עם קבוצת הורים בעלי מכנה משותף, העוסקים בסוגיות מקבילות בהורות (למשל, הורים לילדים הסובלים מהפרעות קשב), אך יכול להתאים גם להדרכת הורים פרטנית. עם זאת, מומלץ ליישמו במסגרת עבודה קבוצתית, שכן הקבוצה משמשת מרחב בטוח עבור ההורים המשתתפים וביטחון זה מסייע להם להכיל את החרדה שלעתים מעורר בהם התפקיד ההורי. כמו כן, העבודה הקבוצתית יכולה לסייע למשתתפים לפתח את היכולת לבטא רגשות בפתיחות, כמו גם למידה הדדית.
במודל זה השתמשנו במטפורת הקרחון לצורך התבוננות, חקירה ויצירת שינויים מיטיבים בחווית ההורות. סאטיר דיברה על הקרחון ועל רבדיו השונים אבל לא הספיקה להעלות על כתב בצורה מסודרת את מטאפורת הקרחון או להפוך אותו למודל עבודה יישומי. תיאור רובדי הקרחון בצורה מסודרת נעשה לאחר מותה על ידי ג'ון בנמן, ממובילי דור ההמשך של סאטיר, על בסיס דבריה, ואנחנו הרחבנו אותו לצורך יישומו בעבודה עם הורים. ( Satir et al., 1991 ;Banmen, 2006) מטפורה זו מציידת אותנו במעין מפה פנימית שעוזרת לנו להבין את המורכבות של חווית ההורות. מטפורת הקרחון יכולה לשמש כמפה המנחה אותנו ביישום תהליכי מנטליזציה בהורות – כלומר, תהליכים רפלקטיביים.
מטרות השימוש במודל להורות בעיניים טובות בקבוצת הורים:
- לאפשר הסתכלות חומלת על ההורות בעזרת גיוס כוחות, משאבים ואנרגיות חיים: המודל נועד לאפשר להורים התמרה של תחושות אשם, בושה וכישלון בהורות, לחווית מסוגלות ויכולת התמודדות עם המשימה ההורית. כך אנו מזמינות את ההורים להביט בעצמם ובחוויותיהם כהורים בעיניים טובות.
- להציע מצפן ומפת דרכים להורות: הצגת מודל ההורות בצורה מובנית נועדה לייצר תחושת יציבות, ביטחון וקביעות בקרב המשתתפים. מודל העבודה הוא מערכתי והשלם נוצר תוך כדי זיהוי וקבלה של כל חלקיו. עבודת הקרחון מאפשרת התבוננות ברובדי הנפש השונים ועיבודם, והודות לכך – ביסוס חווית הורות שלמה, עשירה ואינטגרטיבית. המסגרת הנלמדת מהווה מודל להורות מיטיבה המשלבת בסיס בטוח, עוגן וגמישות, במטרה לאפשר להורים חופש ותנועה חרף תחושת התקיעות שאיתה הגיעו.
- לפתח את היכולת למנטליזציה ורפלקציה: ההורה ילמד כיצד ניתן להיעזר בכלי של מטפורת הקרחון לצורך זיהוי וקבלה של הרבדים בנפשו שלו , בנפש ילדו ובנפשם של כל אחד מחברי הקבוצה. זאת במטרה לאפשר התבוננות סקרנית ונטולת שיפוט בעצמי ובאחר ולפתח יכולות רפלקציה ומנטליזציה. תהליך זה יאפשר הגמשה של התפיסות והציפיות של ההורה מעצמו וכך יביא להרחבה של הבחירה והחופש בתפקידי ההורות וגם לקידום של תהליך הנפרדות.
- לבנות קבוצה שתהיה מיכל בטוח: הקבוצה נועדה לשמש מרחב בטוח עבור ההורים ומכל מחזיק עבור החרדה שלהם, כך שיתאפשר ביטוי אותנטי של הקשיים ושיתוף פעולה מיטיב בין המשתתפים, המבוסס על תחושות אמון וביטחון . בכך, הקבוצה עצמה תהיה מודל להורות מיטיבה.
- לעגן את הלמידה באמצעות החוויה: המודל כולל שימוש בכלים חוויתיים כמו דמיון מודרך וציור, לצד שיתוף רגשות בנוגע לחווית ההורות של המשתתפים. אחת האמונות הבסיסיות במודל סאטיר היא שלמידה חוויתית נצרבת בגוף, ולכן היא בעלת משמעות רבה ותורמת לתהליכי טרנספורמציה.
- לחזק את התקווה: המודל נשען על האמונה ששינוי תמיד אפשרי ושהבחירה בדרך ההתמודדות נתונה בידי ההורה: גם במצבים שבהם נכפית עליו מציאות מתסכלת – ניתן להתמקד בכמיהה ובעצמי ולמצוא את המשאבים הייחודיים של ההורה ושל ילדו. כך המודל מבקש להעניק תקווה למשתתפים.
מבנה ארבעת המפגשים:
- פגישה ראשונה: היכרות עם המודל ״הורות בעיניים טובות״ – בנייה משותפת של קרחון ההורות. בפגישה הראשונה חברי הקבוצה ילמדו ויכירו את מטפורת הקרחון באופן חווייתי, דרך יצירת קרחון הורות קבוצתי. מטרת פגישה זו היא לאפשר חקירה משותפת של חווית ההורות בעיני המשתתפים, כאשר הקרחון משמש כמפה שדרכה ניתן לבחון את חווית ההורות רובד אחר רובד. במקביל, במהלך הפגישה תיעשה עבודה דרך תהליכים קבוצתיים, במטרה לאפשר למשתתפים לפתח יכולת להקשיב זה לזה מתוך סקרנות וללא שיפוטיות. לצורך כך יושם דגש על תיקוף רגשות המשתתפים ועל בניית אמון ופתיחות בקבוצה.
- פגישה שניה: החוויה ההורית שלי – חקירת דימוי הקדרה. בפגישה השנייה יוזמנו ההורים למפגש אישי וחוויתי עם הערך העצמי שלהם כהורים דרך שימוש במטפורת הקדרה של סאטיר. כל הורה יתבקש לבנות את הקדרה ההורית שלו, באמצעות דמיון מודרך וכלים יצירתיים (ציור ועבודה עם חומרי יצירה). לאחר מכן, ההורה יוזמן להציג את קדרתו בפני הקבוצה – שיתוף שיחזק את האווירה האינטימית והמקבלת המתפתחת בקבוצה.
- פגישה שלישית: קרחון הורות אישי (הורה בודד או זוג הורים). בפגישה השלישית חברי הקבוצה יתבקשו לבנות את קרחון ההורות האישי שלהם. מטרת הפגישה היא להזמין את ההורה להשתמש במפה של הקרחון כדרך לחקור את חווית ההורות שלו. אם שני בני זוג משתתפים בקבוצה, קרחון ההורות ייבנה במשותף, באופן שיאפשר הרחבה של שיתוף הפעולה של ההורים כצוות וקבלת השונות ביניהם.
- פגישה רביעית: יישום המודל להורות בעיניים טובות דרך התייחסות לתיאור מקרה של דילמה הורית. מטרת הפגישה הרביעית היא להמחיש כיצד ניתן ליישם את המודל, תוך התבססות על דילמה הורית מחיי היומיום של המשתתפים. במהלך הפגישה המשתתפים יתבקשו להציג דילמה הורית, והקבוצה תתבקש לנתח את המקרה באמצעות הכלים שנלמדו במפגשים הקודמים. ביחס לכל דילמה שתוצג, המשתתפים יתבקשו לבנות במשותף את קרחון ההורה ולאחר מכן את הקרחון של הילד המעורב במקרה, ולהעמידם זה לצד זה; זאת במטרה לאפשר הבנה מערכתית ורחבה של הסיטואציה ולאפשר להורה לחוש קבלה וחמלה ולשפר את הקשר עם ילדו. אם הקבוצה תקיים מפגשים נוספים, בכל מפגש ניתן להציף דילמה הורית נוספת. במפגשים אלה הקבוצה תעשה שימוש נוסף בכלי החקירה שלמדה, במטרה להפנים את השפה ואת החשיבה ההומניסטית שמציע המודל .
תיאור מקרה – דוגמא לעבודה עם מודל להורות בעיניים טובות
בחלק זה, נפרט את היישום של מודל ״הורות בעיניים טובות״, תוך התבססות על תיאור מקרה המציג קבוצת הדרכה להורים שנעשתה לפי שלביו. בתיאור שלהלן הוסוו פרטי המשתתפים כדי לשמור על חיסיונם.
משתתפי הקבוצה
המפגשים התקיימו במרכז טיפול בילדים ונוער המתמחה בהפרעות קשב וריכוז. הקבוצה מנתה שישה זוגות הורים לילדים בגילאי בית ספר יסודי המתמודדים עם קשיי ויסות, חרדות והפרעות קשב וריכוז. מרבית המשתתפים לקחו חלק בעבר בקבוצות טיפול והדרכה ועברו הדרכות פרטניות וקבוצתיות. למרות זאת, המשתתפים הגיעו למפגש עם חששות והפגינו רמות שונות של חשדנות והתנגדות לעבודה הקבוצתית ואפשרויות הלמידה הגלומות בה.
חלק מההורים הגיעו לקבוצה בעקבות הפניית הצוות המקצועי של המרכז, וחלק מההורים הגיעו ביוזמתם. סיבת הפנייה העיקרית הייתה תסכול עמוק מחוויית ההורות, ורצונם ליצור תיקון ולרכוש כלים שיסייעו להם להתקרב לילדיהם ולהתמודד עם ההתנגדות והריחוק שהם חוו מולם. כלל המשתתפים היו אנשים עובדים ומתפקדים הנמצאים ב״מרוץ החיים״. חלקם העידו כי הם סובלים מקשיים דומים לקשיים שעמם מתמודדים ילדיהם. כמו כן, לכל המשתתפים היו ילדים נוספים שמתמודדים במידה זו או אחרת עם הפרעות קשב וריכוז.
לפני המפגש הראשון נערכה היכרות פרטנית עם המשתתפים, שבמסגרתה התבקשו ההורים לתאר את אופי ההתמודדות עם ילדיהם. מכל הדיווחים הצטיירה תמונה דומה: כל המשתתפים דיווחו על קשיים בתקשורת עם ילדם הצעיר, המתמודד עם הפרעות קשב וריכוז ועם קשיי ויסות רגשי והתנהגותי; הם סיפרו שהילד מבלה שעות רבות מול מסכים ומקיים קשר דל ומצומצם עם בני משפחתו ועם חברים; הם תיארו הידרדרות מתמשכת ביחסים עם ילדם, שהתקשורת מולו הצטמצמה לעניינים הסובבים סביב תפקוד יומיומי בבית, כמו הכנת שיעורי בית ודאגה לסידור התיק או החדר. תקשורת זו התאפיינה בעונשים וסנקציות, שגרמו תסכול רב להורים ולילד; הם תיארו התמודדות עם עומס רגשי, חוויות של תסכול, כעס, חוסר אונים ואשמה, כמו גם כמיהה גדולה לתקשר באופן מיטיב עם הילד וחשש שמא גם הפעם ייכשלו. רבים מהמשתתפים סיפרו כי הם עייפו מהניסיונות לשנות את המצב וביטאו רצון להצליח לבצע שינוי במהירות ולרכוש כלים שביכולתם ליישם באופן מיידי.
המנחות
הקבוצה הונחתה על ידי שתי פסיכותרפיסטיות בעלות ניסיון רב בהדרכות הורים לילדים המתמודדים עם הפרעות קשב וריכוז. ההנחיה בצמד נועדה לשמש למשתתפים מודל להורות מיטיבה. המנחות עבדו בהתאם לגישתה הטיפולית של סאטיר, שלפיה הכלי הטיפול המשמעותי והחשוב ביותר שברשות המטפלת הוא היא עצמה ולפיכך ישנו דגש על מודעות וקשיבות מתמדת לתחושותיה בכל עת. סאטיר ייחסה חשיבות עליונה להקדשת זמן ותשומת ליבה של המטפלת לתחושותיה ולהתכווננות למודעות עצמית מלאה ברגעי מפגש. בשפת המודל של סאטיר תהליך ההתכווננות לקשב משמעותו הימצאות במצב של תואמות, אשר קשורה בערך עצמי גבוה ובתחושת שלמות פנימית – חמלה וקבלה עצמית; ככל שהמטפלת תהיה בחוויה של תואמות, כך יפחת הצורך שלה להתגונן מפני האשמות והיא תוכל לנתב את האנרגיה שלה לקשב למטופל ולהיות נוכחת ברגע זה עמו (אהרני, 2018).
בדוגמא שלהלן, ההכנה המקדימה של הקבוצה הייתה כר פורה להשלכות על המנחות, והשתקפו בעיקר בציפיות הגבוהות של ההורים לשיפור מהיר ומיידי, לצד תחושת חוסר האונים שעמה הגיעו למפגש. ניסיונן הקודם של מנחות הקבוצה לימד אותן שתחושת חוסר האונים עשויה לבוא לידי ביטוי באופן ישיר במפגש עם ההורים, אך פעמים רבות תחושה זו תוסווה ותבוא לידי ביטוי באופן עקיף – דרך ביטויי התנגדות, כעס, האשמה או ביטול של המסגרת הטיפולית, המקום או בן הזוג.
לדוגמה, באחד המפגשים הטיחה אחת האמהות במנחה תלונה נוקבת באומרה שהמפגשים בקבוצה לא עוזרים לה. היא אמרה כי בדומה לקבוצות אחרות שבהן השתתפה, היא לא מקבלת דבר ושוב ושוב מתאכזבת. ברגע הראשון המנחה נכנסה לעמדת התגוננות וחוותה בעצמה אכזבה וכעס. עם זאת, קשובה לתחושותיה ולחווייתה בכאן ועכשיו, המנחה לקחה נשימה עמוקה ואמרה: ״אני שומעת ממך על כל האכזבות שחווית, ומרגישה שזה כלל לא מובן מאליו שלמרות זאת את מגיעה לקבוצה, לא מוותרת ומנסה שוב. מה יש בך, מה הדבר שבזכותו את לא מוותרת וממשיכה לנסות?״. האם שתקה לרגע; ניכר היה שהיא חשה משהו אחר בתכלית. אך בסופו של דבר היא ענתה בנימה נרגשת: ״אהבה לילד״.
מקרה זה מדגים את העקרונות המנחים את ההתערבות לפי סאטיר: הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא עיגון עצמי – המטפלת הכינה את עצמה לקראת המפגש והגיעה אליו בידיעה שביכולתה להתחבר לכוחותיה ולסמוך על התהליך שמתרחש בקבוצה; הצעד השני הוא הניסיון להתחבר לחלקים המיטיבים של ההורים בחדר – לאנרגיית החיים שלהם – ולהטמיע את השימוש ב״עיניים הטובות״ במפגש של חברי הקבוצה עם חווית ההורות שלהם. כך, באמצעות התערבות, המנחה גייסה את האם שהביעה חוסר שביעות רצון להיות סוכנת שינוי בתהליך שהיא עוברת.
פגישה ראשונה – היכרות עם המודל - הקרחון הקבוצתי
הפגישה הראשונה במודל ״הורות בעיניים טובות״ סובבת סביב בניית קרחון ההורות הקבוצתי. במהלך מפגש זה הקבוצה מתבקשת לבנות את הקרחון הקבוצתי, תוך התייחסות לכל רובד ורובד בהתאם לחוויית ההורות של המשתתפים. בשיח הקבוצתי יתייחסו המשתתפים לכל רובד בקרחון, והמנחות ירשמו את כל דבריהם, כך שכל שכבה בקרחון תתמלא במגוון דעות ופרספקטיבות. הקרחון יבנה בהתאם לתרשים הבא:
הקרחון הקבוצתי מהווה מסגרת מארגנת עבור ההורות, אשר נועדה לתקף את החוויה ההורית על כל גווניה: הרגשות, התפיסות, הציפיות המאפיינות אותם. למעשה, מטרתה של עבודת הקרחון היא ללמד את ההורים שפה: שפה של חשיבה, של התבוננות פנימית, ושל חקירה מהפנים לחוץ. הקרחון משמש כמורה דרך ומפה המאפשרים להורים לשכלל את תהליכי המנטליזציה שלהם, ולצאת למסע במהלכו יוכלו לגלות, מתוך עמדה סקרנית, את מהות ההורות עבורם. התהליך המארגן שהקבוצה תחווה דרך עבודת הקרחון יכולה לשמש כמכל להורה, שבתוכו תהיה לו אפשרות להכיר את הרבדים השונים בנפשו, על כל מורכבותם, ולהתמודד איתם; בהמשך, ההורה המוכל והמצויד בתובנות וכלים יכול לשמש מכל רחב יותר עבור ילדו.
לצד למידת מושגי היסוד, מטרת המפגש הראשון היא לאפשר לחברי הקבוצה להתחבר לאנרגיית החיים. מרבית ההורים מגיעים לקבוצת הדרכה לאחר שחוו פעמים רבות תחושות כישלון, חוסר אונים, אשמה, כעס ובושה. לפי משנתה של סאטיר, המעבר לרובדי הכמיהות והעצמי יכול להיות בבחינת קרש קפיצה ראשוני עבור המשתתפים שבעזרתו יוכלו להתחבר לאנרגיית החיים. באמצעות ההתייחסות לרובדי הכמיהות והעצמי המשתתפים יוכלו להתחבר אל הכוחות המיטיבים הפועלים בתוכם ולחוש את האמונה שלהם בעצמם. החיבור לאנרגיית החיים נועד לחזק את הערך העצמי של ההורה ובמקביל ליצור תשתית טובה לחיזוק הקשר של ההורים עם הקבוצה ובהמשך גם לחיזוק הקשר עם ילדיהם.
במקביל, העבודה הקבוצתית על הקרחון מהווה בסיס להיכרות ראשונית בין המשתתפים, המתבקשים לעבוד בשותפות ולייצר שיח פתוח. שימת הדגש על כוחות, משאבים וחיזוק הערך העצמי של ההורה מבססת במשתתפים תחושת ביטחון ואמון. עבודה זו היא חלק משמעותי מהתהליך שעוברים ההורים – התמיכה שהם מקבלים מחברי הקבוצה מאפשרת להם להבחין שהקשר בין הורה לילדו כולל לא רק מורכבויות שיש להתגבר עליהן, אלא גם תחושות חיוביות, ממלאות ומספקות (ברנט-פרידלר, 2017).
המפגש יתנהל בישיבה במעגל, כאשר שרטוט הקרחון מוקרן בפני המשתתפים. המנחות יפנו שאלות לקבוצה בהתאם לכל רובד, במטרה לסייע למשתתפים לבנות את קרחון ההורות המשותף. להלן דוגמא מהמפגש שנערך:
רובד ההתנהגות:
תאר מה מאפיין את ההורות שלך? הצג תמונה ראשונה שעולה בך כרגע כאסוציאציה לחווית ההורות שלך (תיאור מילולי או תיאור בעזרת תמונה מייצגת, שיר מייצג וכו')?
משתתפי הקבוצה תיארו משפחה היוצאת לטיול בטבע כתמונה המתקשרת בעיניהם באופן אסוציאטיבי להורות. זוהי בחירה לא מפתיעה, מאחר וזו פעילות המתאימה למשפחה המתמודדת עם ילדים בעלי הפרעות קשב.
רובד התמודדות:
מה מאפיין את ההתמודדות עם ההורות ברגעים של סטרס (ריצוי, האשמה, שכלתנות, טשטוש)?
ההורים בקבוצה הציגו מגוון דרכי התמודדות עם ילדיהם, בהתאם למאפיינים שונים שניסחה סאטיר: מידת הסמכותיות וההיררכיה במשפחה, מידת המתירנות שמאפשרים ההורים ומידת הדאגנות שהם מבטאים. בקבוצה נפתח שיח בנוגע לתנועה בין התמודדות נוקשה וסמכותית בשעת לחץ ובין מתירנות וגמישות בזמנים אחרים. למשל, בהקשר לילד שאינו רוצה ללכת לבית הספר, עלתה השאלה האם ובאיזה אופן יש להפעיל סמכות ולהציב לו גבולות. זוג משתתפים בקבוצה עמד על כך שילדו חייב ללכת לבית הספר בשל חשיבות המסגרת עבורו, והם אף ינקטו בענישה כדי לאכוף זאת; הורה אחר הדגיש כי יש חשיבות רבה לרווחת הילד ולהתחשבות בצרכיו לצורך שמירה על שיתוף פעולה ותקשורת מיטיבה עם הילד, וטען שיש להפעיל סמכות באופן גמיש ומתירני בהתאם לסיטואציה.
רובד הרגשות:
אילו רגשות מלווים את חווית ההורות שלך?
ברובד הרגשות הציגו קשת רחבה שנעה מכעס ועד שמחה וגאווה. החוויה הרגשית של הורים היא עוצמתית ולכן הדיון ברובד הרגשות היה עמוס, עשיר וערני. ההורים תארו תחושות של חוסר אונים, תסכול, כאב על סבלם שלהם (בשל תשישות, הקרבה שאינה זוכה לתודה ולהכרה ועוד), כאב על סבלו של הילד (בשל בדידות, מודרות, ערך עצמי נמוך ועוד), פחד מפני העתיד הקרוב (ביחס לאפשרות להתקבל למסגרות נורמטיביות, התמודדות נפשית עם דיכאון וחרדה ועוד) והעתיד הרחוק (יכולתו של הילד לתפקד ולהתמודד באופן עצמאי עם האתגרים שיציב לו מצבו הכרוני המתמשך), אכזבה מחוסר שיתוף פעולה והיענות של הילד, הורות שלא מספקת תחושת הצלחה ומסוגלות, בדידות בתוך המערכת ההורית (כאשר כל אחד מההורים מתמודד באופן שונה מהאחר), תחושת כישלון בהורות ופגיעה בתחושת הערך האישי ואף הזוגי.
רובד הרגשות על הרגשות:
איך את מרגישה עם רגשות אלו? מה השיפוט של הרגשות?
הרגשות הקשים שהתעוררו בהורים הולידו ביקורת עצמית חריפה. הם חשו אשמה והתאכזבו מכך שחשו רגשות אלה. הרגשות לגבי רגשותיהם נשענו על תפיסותיהם של ההורים, כפי שיפורט ברובד הבא, ובהן תפיסות הנוגעות ללקיחת אחריות, הורות מיטיבה ומתמודדת, הורות בשליטה והורות שעושה תיקון לפגיעות שחוו מהוריהם.
רובד התפיסות:
אילו תפיסות, אמונות ועקרונות משפחתיים נמצאים להשקפתך בבסיס חווית ההורות?
התפיסות של ההורים שיקפו את הקושי לגדל ילדים המתמודדים עם בעיות התפתחות. הם תיארו את העומס שכרוך בהורות לצד החשיבות של היותם נוכחים ומותאמים לילדים: הם מעודדים אותם לפתח עצמאות ולקחת אחריות, ומצד שני מעניקים להם הגנה, מתווכים ביניהם לגורמים אחרים ומסייעים להם במגוון דרכים. התפיסות שתיארו ההורים בנוגע לתפקיד ההורי היו לעיתים רומנטיות ופנטזמטיות: ההורים תפסו את תפקודו של הילד כשיקוף להורות שלהם: הורה שילדו גדל להיות עצמאי, בוגר, מתפקד וחברותי הוא הורה מיטיב ואילו הורה שילדו אינו כזה בהכרח כשל בהורות. בנוסף, מדברי ההורים השתקפה תפיסה שלפיה עליהם ללוות את ילדם ולהיות נוכחים וזמינים בכל עת לאורך חייו: ״מאחר שאני הבאתי את הילד לעולם עלי לשאת תמיד בכל מחיר ועול שמתלווה לגידולו״. לצד תפיסות אלה, בדברי כמה מההורים השתקפה גישה המתייחסת באופן חומל יותר לאתגרים של הילד ושל ההורה: ״התפתחות הילד מלווה בקשיים, באתגרים ובהצלחות קטנות, ואני כהורה עושה כמיטב יכולתי כדי להעצים את החלקים המתפקדים. אין לי שליטה מלאה או יכולת להיות נוכח תמיד ומכאן שאני הורה טוב דיו״.
רובד הציפיות:
אילו ציפיות יש לך מעצמך כהורה? אילו ציפיות יש לך מבן זוגך, מילדך ומהמערכת ואיך נתפסות על ידך ציפיות האחרים (בן הזוג, הילד, המערכת) ממך?
בהתאם לתפיסות שהציגו, ברובד הציפיות עלה ריבוי הציפיות של ההורים מעצמם. רובד זה היה הרובד העמוס ביותר בקרחון ההורי שיצרה הקבוצה, באופן צפוי – רובד הציפיות בהורות תמיד תופס נפח גדול ביותר, בעקבות עומס הציפיות שהורות מטבעה מייצרת באדם. העומס ברובד הציפיות המחיש בצורה ברורה את הנטל הכבד הכרוך בגידול ילד עם קשיים.
ניתן היה לשער שההורים יתפסו את הילדים כתובעניים כלפיהם, אולם ההורים העלו ציפיות מותאמות ביחס למקום הרגשי של ילדיהם. ניכר שההורים הללו עברו תהליך למידה בקבוצות קודמות שהשתתפו בהן ורכשו יכולת התבוננות טובה.
רובד הכמיהות:
מהן הכמיהות האוניברסליות הקשורות להורות שלך (כמיהה לביטחון או לקשר, אהבה, שייכות, מימוש עצמי)?
כשהחל הדיון ברובד הכמיהות ההוריות הורגש שינוי באווירה ובאנרגיה הקבוצתית והתעורר דיון מעמיק יותר בחווית ההורות של המשתתפים. שינוי זה היה קשור בעיבוד הקבוצתי שהתרחש במהלך הדיון ברבדים הקודמים: הדיון ברובד הרגשות אפשר לחברי הקבוצה לתת ביטוי לרגשות קשים; הדיון ברובד התפיסות אפשר לחברי הקבוצה לדון בתפיסות אינטגרטיביות יותר של הורות; דרך הדיון ברובד הציפיות נחשף עומס הציפיות הקולקטיבי וחברי הקבוצה הבינו שאינם היחידים המתמודדים עם תחושה זו. כעת ההורים שיתפו את הקבוצה במשאלות ותקוות: הם ביטאו כמיהה להרגיש טוב, לחוש מסוגלות, להרגיש שהם בדרך הנכונה ומצליחים לעזור לילדם; הם דיברו על הכמיהה לחוות רגעים טובים עם הילד, ליהנות במחיצתו ולזכות לראות אותו שמח וחווה הצלחה. כל המשתתפים היו שותפים לכמיהה להיות הורים טובים – כמיהה שהיא ביטוי לשאיפה למימוש עצמי כהורה. חברי הקבוצה חשו בשינוי באווירה בחדר: הדברים נאמרו לעיתים בהתרגשות, לעיתים בהומור ולעיתים בספק וחשש המלווה בתקווה.
רובד העצמי:
מה כל זה אומר עליך כאדם? מהם המשאבים שלך שמגדירים את המהות והרוח שלך כהורה וכאדם? מה יש בך שעושה אותך הורה טוב?
ההורים ציינו מגוון רחב של יכולות הוריות, עצם השאלה אפשרה להם לתת ביטוי לחלקים מתפקדים ופוטנטיים כגון יצירתיות, רוך, מגע, תקשורת, קבלה, גמישות צליחת אתגרים ועוד. המנחות הופתעו לטובה מהמודעות לחוזקותיהם ומיכולתם לבטא במדויק את התכונות המאפשרות להם להיות הורים טובים, דבר שהעיד על עבודה טיפולית מקדימה שעשו בעבר. שיתוף הקבוצה במחשבותיהם לגבי משאביהם כהורים נתן תוקף לחווית ההורות החיובית שהמודל מבקש לבסס.
לאחר שרכשו שפה משותפת, רגשותיהם זכו לתיקוף והתבססו יחסי אמון בקבוצה, הפגישות הבאות יתמקדו בחווית ההורות האישית של כל אחד מהמשתתפים. הדיון בנושא זה יתחיל במפגש השני באמצעות מטפורה נוספת – מטפורת הקדרה.
פגישה שנייה - תרגיל הקדרה
סאטיר מספרת שבילדותה, בבית הוריה עמדה קדירת ברזל שחורה וענקית, בעלת שלוש רגליים ודפנות מעוגלות. בקדרה נעשו שימושים שונים לאורך השנה: בקיץ היו מבשלים בה בשר, בחודשים אחרים היא הכילה סבון שאמה הייתה מייצרת וביתר הזמן אביה אחסן בה דשן לערוגות הגינה. בעבודתה הטיפולית סאטיר השתמשה בקדרה זו כמטפורה למכל המכיל את תחושותיהם של מטופליה הקשורות בערכם העצמי: ״מיד התחילו לדבר כל אחד על קדרתו האינדיבידואלית, האם היא מכילה כבוד עצמי, רגשי אשם, בושה או חוסר ערך״ (סאטיר, 1976). כאמור, בעבודתה סאטיר שמה דגש על פיתוח היכולת לראות ולקבל את הרגשות הממלאים את הקדרה כפי שהם: רגשות של שמחה לצד רגשות קשים כמו אשם, כעס ובושה.
תרגיל הקדרה במודל ״הורות בעיניים טובות״ מבוסס על מטפורת הקדרה שבה השתמשה סאטיר בעבודתה העוסקת בערך העצמי של המטופלים. ככלל, שימוש במטפורות מארגן את החוויה הרגשית ההורית הפנימית (אליצור, 1992). השימוש בכלים חווייתיים, כמו דמיון מודרך וציורי הקדרה, לצד שיתוף רגשות, מתבסס על אחת מעקרונות היסוד במודל של סאטיר, שלפיו למידה חווייתית נצרבת בגוף ולכן היא משמעותית ותורמת לתהליכי טרנספורמציה. העיגון החוויתי מחזק את התוקף של החוויה הפנימית של האדם ומקדם את הביטוי המעשי שלה בחיי היומיום בחוץ.
המפגש השני מתבסס על עבודת דמיון מודרך שבמסגרתה ההורים מתבקשים לדמיין את ״קדרת ההורות״ שלהם. להלן דוגמה להנחיות כאלו שיכולות כמובן להשתנות בהתאם למה שחווים המנחות ומשתתפי הקבוצה באותו רגע:
מצאו לכם מקום נוח לשבת והרשו לעצמכם להיות במגע עם הנשימה שלכם. קחו שאיפה רכה דרך האף ונשיפה קלה דרך הפה. שימו לב מה מתרחש… כאשר אני נושמת אני מזמינה את הגוף שלי להיות במצב מקבל. הרשו לעצמכם לסגור את העפעפיים. כאשר אני סוגרת את העפעפיים אני בעצם יוצרת הקשר אחר. הקשר של מה שנמצא בפנים; בעולם הפנימי שלי. אני יכולה כרגע להיות קשובה לעצמי. לטייל בסקרנות דרך הדמיון שלי ולאפשר לי לגלות תמונות שילמדו אותי משהו נוסף עליי כאמא או כאבא.
קחו נשימה רכה נוספת ואיתה הזמנה לדמיין את ההורות שלכם כאילו היא סוג של קדרה. אותה קדרה מדומיינת מספרת על ההורות שלכם. כשאתם עוצמים את העיניים נסו לראות אותה ולחוש אותה: באיזה גודל היא? גדולה? קטנה? איזו צורה יש לה? רחבה או אולי צרה וארוכה? בסיסה רחב ויציב או אולי מתנדנד? האם היא אטומה? או שאולי יש בה סדקים? דפנותיה עבות וקשיחות, או רכות וגמישות? מאילו חומרים היא עשויה? קשים או רכים? ואולי היא עשויה מעור דווקא? אם ניגע בה, מה נחוש? מרקמה חלק או מחוספס? היא חמימה או קרירה למגע? האם היא עגולה או בעלת פינות מחודדות? האם היא בעלת פתח רחב או צר? האם הפתח סגור? או אולי היא בכלל פתוחה ומאווררת? התבוננו כעת בקדרה שיצרתם בדימיונכם – זו ההזדמנות לקבל החלטה לגבי העיצוב שלה ... האם תרצו לשנות משהו? להוסיף? אולי צבע או מרקם?
לאחר הדמיון המודרך ההורים הוזמנו לצייר את קדרת ההורות כפי שחוו אותה בדמיון המודרך. לאחר מכן כל אחד מחברי הקבוצה שיתף את השאר בקדרה שצייר. המשתתפים הביעו התעניינות כנה והשיתוף אפשר להם לגבש היכרות טובה יותר עם עולמו של האחר. המשתתפים יצרו קדרות מגוונות ועשירות בפרטים. חשיפת ציורי הקדירות מפגיש את המשתתפים זה עם זה דרך תחושת ערך: כל אחד מהמשתתפים מתחבר דרכן לאנרגיית החיים. חיבור זה מחזק את תחושת האמון והביטחון בקבוצה ומאפשר לחברי הקבוצה לשתף בהמשך גם בעניינים רגישים הכרוכים בכאב, פגיעות, תסכול וכעס. כפי שצוין קודם, בניית הערך העצמי ההורי היא תהליך שנע מהפנים אל החוץ. במקרה הזה, המטרה היא לבסס תפיסה אחרת של הורות: הורות שיש בה אתגרים וסדקים, אבל מאפשרת גם צמיחה והתפתחות.
להלן תיאור של קדרה שאחד ההורים הציג – הקדרה של רון:
דפנות: עבות ולא חדירות; החומר: עור חזק, נושם, אלסטי; צורה: אליפטי ושטוח, אינו סגור; קבוע/משתנה: קבוע ולא משתנה; דימוי/שם: חזון, אסטרטגיה; גודל: גדול, מתפרסף; חווית ההורות שלי: ההורות שלי היא חזקה, ההורות שלי היא חזון, היא עשויה מחומר חזק אבל גם נושם וגמיש.
המשתתפים האחרים הביעו הזדהות עם תחושת החוזק ועם התנועה בין חוזק לבין הגמישות.
דוגמה נוספת – הקדרה של נועה:
נועה תיארה את קדרת ההורות שלה כפרחים הנובטים מתוך הסדקים.
פגישה שלישית- קרחון ההורות האישי
בפגישה השלישית חברי הקבוצה יבנו את קרחון ההורות האישי שלהם בעזרת מפת הקרחון, שבה השתמשנו במפגש הראשון עבור בניית קרחון ההורות הקבוצתי. הפעם רובדי הקרחון מתייחסים לחוויה האישית של ההורה, והעבודה תיעשה בזוגות: הקבוצה תתחלק לצמדים, וה אחד יראיין את האחר בהתאם לשאלות (כפי שמופיעות בתרגיל בניית הקרחון בתחילת המאמר, מלבד השאלה הראשונה, שהיא קצת שונה, כפי שיוסבר בהמשך) ובעקבות תשובותיו ישרטט את קרחון ההורות שלו. לאחר מכן, השניים יחליפו תפקידים. אם זוג הורים לאותו ילד משתתפים בקבוצה הם יעבדו יחד. בשאר המקרים החלוקה לצמדים תתבצע באופן אקראי.
השאלה הראשונה בעבודה על הקרחון האישי היא הזמנה לתאר אירוע מאפיין, שההורה רוצה להבין את המורכבות הפנימית הקשורה בו: אירוע שבו נוצר קונפליקט או אירוע שעורר חוסר נוחות בהורה. כאמור, את הקרחון האישי אפשר לתפוס כמערכת פנים-נפשית של האדם: דרך התבוננות על היחסים בין החלקים השונים של מערכת זו, ניתן להבין את מורכבות החוויה ואף לזהות אפשרויות ליצור שינוי מיטיב. לדוגמה: הורה שכעס על ילדו (רובד הרגשות) וכתוצאה מכך הרגיש אשמה (רובד רגשות על הרגשות), מפני שלתפיסתו של אותו הורה עליו להיות נינוח תמיד עם ילדו ואסור לו לכעוס (רובד התפיסות), והוא מצפה מעצמו להיות חביב תמיד ולא לכעוס (רובד הציפיות). דוגמה זו ממחישה את ההשפעה הגדולה שיש לרובד התפיסות אשר מכיל אמונות נוקשות של האדם כלפי הורות, ובהתאם לכך, ישנו רובד ציפיות המכיל ציפיות גבוהות ובלתי מציאותיות מעצמו. דרך הבנת הקשר בין שכבות אלה, אפשר לראות שעבודה על רובד התפיסות וניסיון להגמיש אותן יכולים להוביל לירידה בעומס ברובד הציפיות, ובהתאם לכך – להפחתת רגש האשמה. הבנת המפה הפנימית מעמדה של קבלה וחמלה, ללא שיפוט, יכולה להוביל להעלאת הערך העצמי של ההורה ולהרחיב את יכולת ההכלה שלו. בסופו של דבר, אם העולם הפנימי של האם עצמה יהיה מוכל, גם האם עצמה תהיה מסוגלת להכיל את תינוקה שלה: ״היכולת של אם לשמוע את קול בכיו של תינוקה תלויה ביכולת של המטפל לשמוע את בכיה של האם״ (ברנט-פרידלר, 396).
במקרה ששני בני הזוג השותפים להורות נמצאים בקבוצה, הם מוזמנים לעבוד ביחד כצוות ולחקור ביחד את קרחון ההורות הזוגי שלהם. מטרת העבודה בזוג קשורה בכך: כאשר זוג הורים לילד בונים ביחד את קרחון ההורות שלהם ניתנת להם הזדמנות להרחיב את שיתוף הפעולה ביניהם, להיות מודעים לשונות ביניהם וללמוד לקבל אותה. ישנם זוגות הורים אשר המשיכו את העבודה בביתם וחזרו עם קרחון מעובד לאחר דיון משותף. היו זוגות שאמרו שעבורם זו הייתה הפעם הראשונה שבה חשבו ברצינות על הערכים המשותפים שלהם כהורים ועל החזון שלהם – השונה והמשותף.
להלן דוגמה של קרחון ההורות האישי שהוכן על ידי אחת האמהות בקבוצה:
האם הציגה את הקרחון האישי שלה בפני הקבוצה וכך התאפשר לנו להתבונן ביחד עמה בחוויה ההורית שלה על כל רבדיה, מתוך סקרנות וללא שיפוט. האם תיארה סיטואציה שבה חשה קונפליקט, כאשר בנה ביקש לבקר את חבריו ולוותר על ארוחת הערב; היא הסכימה לכך מתוך עמדה מרצה, כפי שאפשר לראות ברובד ההתמודדות שלה – עמדת ההתמודדות המרכזית היא של ריצוי. ברובד הרגשות היא תיארה רגשות של כעס, דאגה ותסכול, וברובד הרגשות על רגשות אפשר לראות שהרגשות הקשים שחשה מעוררים בה אשמה. אפשר להבין את החוויה של האם כשמתבוננים ברובד התפיסות והאמונות: היא מתארת תפיסה שלפיה הילד צריך להיות עצמאי, והיא מצידה צריכה לאפשר לו לחיות את חייו בחופשיות, מתוך קבלה מלאה וטוטאלית, כיוון שההתערבות שלה עלולה לגרום לקלקול וסבל. מנגד, אפשר לראות שהיא מציגה תפיסה המדגישה את האחריות הרבה שלה – בעיניה המשפחה צריכה להעניק לילד ביטחון, כיוון שהעולם בחוץ מסוכן. כלומר, מצד אחד, היא סבורה שעליה לתת לילד עצמאות וחופש, ומצד שני היא סבורה שהעולם בחוץ הוא מסוכן עבור הילד ורק הבית בטוח. בשל כך, רובד הציפיות של האם היה גדוש ציפיות שאינן מתיישבות זו עם זו : לקבל את הילד כמו שהוא תמיד ובה בעת לשמור עליו בכל מקום. אפשר להבין את הקושי שחשה האם על סמך תיאור זה בלבד: מחד, היא חשה אחריות עצומה לשלומו של הילד, ומאידך האמינה שעליה לשחרר אותו ולאפשר לו חופש מוחלט. האחריות הקיצונית שחשה למצבו של הילד הגבירה את החשש שלה שמא התערבות כלשהי מצידה תביא להרס; כל הצבת גבול מעוררת חרדה מדחייה, שכן הילדים עלולים לחוות את הגבול כדורסני וחונק – בהתאם לכוחות שהיא מייחסת לעצמה. הקבוצה שיקפה לה שהציפיות שלה מעצמה גבוהות ושתפיסותיה משקפות מיתוס של קבלה והכלה אינסופיים והדבר מוביל לפחד מפני הצבת גבולות. הקבוצה העלתה את השאלה הבאה: אמנם הכמיהה לאהבה היא לגיטימית, אבל האם הדרך לממש אותה היא עמידה בציפיות נוקשות כגון מוחלטת?
האתגר ההתפתחותי של ההורה המרצה הוא לפתח הקשבה ודאגה גם כלפי עצמו. הרצון של האם לספק הכלה אינסופית מובילה להתעלמות מהצרכים שלה. למעשה, ככל שהיא תלמד להקשיב לעצמה, כך היא תוכל לתת מענה מותאם יותר לבנה. במקביל, לאם יש ציפיות מבנה – למשל, שיבוא לארוחה – אך ציפיות אלה אינן מדוברות. אחד המשובים מהקבוצה היה לעודד אותה לתקשר באופן ברור את ציפיותיה מהבן ולבקש ממנו להגיע לארוחה המשפחתית.
השיקוף של הקבוצה בנוגע לציפיות הגבוהות של אותה אם יכול היה להתפרש על ידה כתמיכה, בגלל שהיה מלווה בתיקוף של הכמיהה שמשתקפת בציפיותיה הנוקשות: ציפיותיה הגבוהות מבטאות את הכמיהה שלה לקשר אוהב עם בנה. תיקוף הכמיהה משנה משהו בחוויה של האם ומאפשר לה לקבל את עצמה בעיניים טובות: לא עוד אם ״נודניקית, מקלקלת, לא אחראית״ וכדומה, אלא אם שמבקשת לקיים קשר אוהב עם בנה. השינוי הוא ברמה של BEING, ביכולת של אותה אם לקבל את עצמה ולחוש חמלה עצמית. כאשר היא תבין שמדובר בציפיות נוקשות, הן עשויות להתרכך מאליהן.
פגישה רביעית - ניתוח מקרה
מטרתה של הפגישה הרביעית היא להמחיש את האופן שבו ניתן ליישם את המודל. בפגישה זו, אחד ממשתתפי הקבוצה מתבקש להציג דילמה הורית מחיי היום יום (אירוע אמיתי שהתרחש ועורר אי נחת או תסכול) והקבוצה נדרשת להתייחס אל הדילמה באמצעות הכלים שנרכשו. במהלך הדיון בדילמה ההורית תבנה הקבוצה את הקרחון של ההורה בהתאם לדילמה ולאחר מכן את הקרחון של הילד. עבודה זו מאפשרת התמקדות תוך אישית בשלב בראשון והתבוננות בין אישית בשלב השני. המעבר מהאישי לבין אישי נועד לנטרל השלכות, לחזק את הנפרדות בין ההורה לילד ולקדם דיאלוג מקרב בין ההורה ובין ילדו. כמו כן, העמדת הקרחונים זה לצד זה מאפשרת הבנה מערכתית של הסיטואציה הקונפליקטואלית וסוללת את הדרך לפתיחת אפשרויות חדשות ולפיתוח נקודת מבט מקבלת וחומלת.
ניתן להמשיך את העבודה הקבוצתית ולקיים מפגשים נוספים, ובכל מפגש להעלות דילמה הורית נוספת. היתרון של עבודה קבוצתית, כידוע, הוא שכל חברי הקבוצה למדים דרך המקרה שמציג אחד מחבריה, כפי שהעירה ברנט-פרידלר: ״בתהליך הקבוצתי ההורים הופכים למעין חוקרים סקרנים ה׳מטיילים׳ בעולמו הפנימי של ילדם באופן המאפשר להם לראות את ייחודו של האופן בו חווה ילדם את העולם. חקירה זו מגבירה את מודעות ההורים לנפרדות של הילד ובתורה מאפשרת להם לייצר ולקיים את הקרבה האינטנסיבית ההכרחית להתפתחותו הרגשית הבריאה של ילדם״ (ברנט-פרידלר, 2017). דרך שימוש חוזר בכלי החקירה שרכשו, משתתפי הקבוצה ילמדו להפנים את השפה ואת החשיבה ההומניסטית שבבסיס המודל. מטרת המפגשים היא להעצים את חברי הקבוצה ולחזק את תחושה המסוגלות שלהם כהורים וכבני אדם.
סיפור המקרה: שיחה עם הבת לאחר אירוע בבית הספר.
את המקרה הציג אחד ממשתתפי הקבוצה, אב לבת אחת-עשרה שהוא מתאר כילדה נבונה ותלמידה טובה המאובחנת עם הפרעות קשב וריכוז, ללא רקע של קשיים לימודיים לאורך השנים. הוא סיפר שלאחרונה בתו מרגישה שהלימודים קשים לה; רמת הקושי של המטלות עלתה ובשל כך היא חשה לחץ וחוסר שקט. האב סיפר כי יועצת בית הספר התקשרה אליו וסיפרה שבמהלך הטיול השנתי בתו התפרצה בחוצפה על אחת ממדריכות הטיול. בעקבות השיחה האב דיבר על כך עם בתו. הקבוצה בנתה את קרחון ההורות בעזרת השאלות שעלו לשמע סיפורו והשיח שהתפתח סביבן.
רובד ההתמודדות של האב הוא עמדה הישרדותית מאשימה. ברובד הרגשות הוא שיתף כי כאשר היועצת סיפרה לו על המאורע הוא חש כעס ותסכול – כלפי הבת ו כלפי בית הספר. ברובד הרגשות על רגשות, הוא הסביר שכעסו עורר בו חוסר אונים וחוסר האונים עורר בו פחד. הקבוצה היוותה מכל בטוח עבור האב בשיח שנוצר, וחברי הקבוצה הקשיבו ותיקפו את רגשות הכעס, התסכול וחוסר האונים שהוא חש.
השיח הקבוצתי שנגע לרובד התפיסות ורובד הציפיות התאפיין אף הוא בהכלה וזו אפשרה לאב לדבר בפתיחות ולתאר בגלוי ובבירור את נוקשות התפיסות, עומס הציפיות והמחיר שהוא משלם על כך. רובד התפיסות של האב נתן פשר לכעס שהרגיש: לתפיסתו, הבת אינה שולטת בעצמה ואף לא מנסה, ולכן מגיבה באימפולסיביות ילדותית, והוא סבור שבית הספר מסיר מעצמו אחריות ומשליך את הקושי על האב. התפיסות הסבירו גם את הפחד שעורר בו חוסר האונים: לתפיסתו, אסור לאדם להיות חלש; מאחר שתחושת חוסר אונים מעידה על חולשה, קשה לו לשאתה. ברובד הציפיות ניכרות ההשלכות של תפיסה זו: כיוון שלתפיסתו אסור להיות חלש, הוא ציפה שיהיו ברשותו הכלים המתאימים לעזור לבתו ולעשות זאת בהצלחה . לתפיסתו, גם הסביבה מצפה ממנו למצוא פתרון מוחלט והדבר עורר בו תסכול, פחד וחוסר אונים. בדומה, תפיסותיו הנוגעות לחולשה כוונו גם לבת: הוא ציפה שתהיה חזקה ולא תראה חולשה, שתתמודד בעצמה עם קשייה, שתשלוט ברגשותיה ושתהיה מסוגלת להתמודד עם מצבים כאלו כך שהוריה לא יצטרכו לקבל שיחת נזיפה מיועצת בית הספר. כל הציפיות האלו נותרו בלתי ממומשות, והדבר גרם לאב תסכול רב.
מנגד, האב הציג תפיסה משמעותית נוספת ברובד התפיסות, שלפיה הפרעות הקשב הן גורם שלילי שעלול לפגוע בבתו חברתית ואף להביא לידי נידוי. הוא תפס את בתו כחלשה וסבר שאין ביכולתה להתמודד עם נידוי כזה. הדבר עורר בו פחד ברובד הרגשות והוא נמנע מלשוחח עמה על הקושי, שמא זה יפגע בדימויה העצמי ויגרום להתכנסות ואפילו לדיכאון. כאשר הקבוצה תהתה מה מקורו של חשש זה, האב סיפר שבעבר בתו נטתה להתכנס כאשר חוותה דחיה או עלבון חברתי. בנוסף, הוא הסביר שתפיסתו בדבר חוסר האחריות של צוות בית הספר וחוסר היכולת שלהם להתמודד עם בעיות קשורה בכך שצוות בית הספר ביטא חוסר אמון כלפיו כהורה, ולכן האב התקשה להאמין ביעילות ובערך של שיחה עם הצוות. כך שגם הציפייה שצוות בית הספר יוכלו לסייע נותרה בלתי ממומשת ואבדה התקווה לקבל מהם עזרה.
ברובד הכמיהות, השיח הקבוצתי העלה כי מתחת לעומס הציפיות של האב, מעצמו ומסביבתו, ישנה כמיהה להיות אב טוב, מוערך ונאהב ולממש את עצמו כאב באופן מיטבי. התסכול והמצוקה שחש בסיטואציה הנוכחית נבעו גם מהעובדה שתפיסותיו וציפיותיו לא אפשרו לכמיהה זו להתממש.
בהקשר לרובד העצמי הקבוצה סייעה לאב לזהות את כוחות העצמי הקיימים בו. הקבוצה העירה כי הדאגה הרבה שלו לבתו מצביעה על מסירותו הרבה כלפיה ורצונו העז לעזור לה; שהרגישות שלו משתקפת בחרדה שמעוררת בו האפשרות שיפגע בדימוי העצמי של הבת אם ידבר איתה על המצב, ושהפתיחות שלו מול הקבוצה מצביעה על יכולתו להיעזר ולהיתמך בסביבתו. דרך החיבור לכמיהה ולמשאבים (העצמי) של האב, חיבור שהקבוצה כולה עזרה לייצר, האב יכול לחוש יותר בעל ערך ומסוגלות ולהאמין שהוא יכול לנהל שיחה פתוחה עם בתו ללא חשש שמא מצבה יתדרדר כתוצאה מכך; אדרבה, שיחה כזו תתרום לכל אחד מהם, תחזק את הקשר ביניהם ותסייע לבתו להתמודד עם קשייה. כאשר האב הצליח לחבור לכמיהה ולכוחות העצמי שלו, התגלתה אפשרות לפתרון הדילמה ואיתה אפשרות לשינוי.
הקבוצה חיזקה את האב ועודדה אותו להיות קשוב לבתו מתוך אמון רב יותר בעצמו ובה. הורים אחרים בקבוצה שיתפו מניסיונם ודיברו על הערך החשוב של דיבור ושיתוף בקשיים. המכל העדין והמכבד של ההורים בקבוצה שיכך מעט את חרדות האב, אפשר לו לשנות את נקודת מבטו. כתוצאה מהתהליך יכול היה האב לחבור לכוחות העצמי שלו ולהאמין ביכולתו לשוחח עם בתו, להקשיב לה ולקבל את הרגשות המורכבים שלה מבלי לחוש אשמה. באופן זה נסוג האב מעמדת המאשים ויכול ליצור קשר מקבל עם בתו, או בלשונה של סאטיר – ״קשר בתואמות״.
אירוע זה ממחיש כיצד ניתן לסייע להורה להתמיר את חווית ההורות שלו מתסכול וייאוש לתחושת מסוגלות על ידי התמקדות בכוחות ובחלקים המיטיבים שלו. לאחר אותו מפגש האב הצליח לשוחח עם בתו, שאמרה שהיא רוצה לקבל עזרה. הקבוצה יצרה את קרחון הבת ביחד עם האב בהתאם לאופן שתיאר את השיחה איתה.
הבת סיפרה שהיה לה יום קשה בטיול והיא לא הצליחה להשתלט על עצמה. ברובד הרגשות הבת סיפרה שבאותו יום היא נקלעה למריבה עם אחת מחברותיה והמדריכה נזפה בה. הבת הרגישה באותו רגע ייאוש, כאב, עצב ובדידות. היא התפרצה בכעס על המדריכה. ברובד ההתמודדות היא היתה בעמדה של התגוננות, שאפשר להבינה דרך רובד התפיסות: לתפיסתה באותו רגע כולם פנו נגדה, והיא עצמה התמודדה עם אתגר שמעבר ליכולותיה. ברובד הציפיות הבת מצפה מעצמה לקחת אחריות ולהצליח להתמודד. היא ציפתה שהסביבה תעזור לה (והעזרה לא הגיעה באותו רגע); היא חשה שהסביבה מצפה שלא תגרום לבעיות. לאור זאת ברור מדוע הייתה הבת בעמדת התגוננות כששמעה את דברי אביה. ואולם, התפיסות שלה מאוזנות יותר משלו – היא תפסה את עצמה כמי שחווה קשיים אבל יכולה להתמודד עימם ושמחה לקבל עזרה. הכמיהה שלה היא להערכה, אהבה וקבלה.
הקבוצה עסקה גם בכוחות ה׳עצמי׳ שלה: דרך החקירה של רובדי הקרחון עלה כי לבת יכולת גבוהה של מנטליזציה וכן יכולת לנסח את רגשותיה במילים ולחשוף אותם בפתיחות. נראה שהדבר מאפשר לה לחזור ולווסת את עצמה גם אחרי התפרצות. בנוסף, ניכר שיש לה מודעות עצמית גבוהה, בגרות נפשית ויכולת ונכונות להיעזר באחרים. כוחות אלה ניכרו בכך שהיא ניאותה לשוחח עם האב ובכך שהשניים הצליחו לנהל דיאלוג משמעותי. הקבוצה החמיאה לאב על כך שגידל את בתו כנערה בעלת מודעות עצמית גבוהה, בגרות ויכולת ונכונות להיעזר באחר. בכך תרמו גם להעלאת הערך העצמי של האב.
באופן זה הכמיהה של האב להיות אב מיטיב והכמיהה של הבת להערכה, אהבה וקבלה קיבלו מענה משותף.
במידה ומתקיימים מפגשים נוספים בכל מפגש מציפים דילמה הורית נוספת. הקבוצה משתמשת שוב בכלי החקירה שלמדה. משתתפי הקבוצה לומדים להפנים את השפה ואת החשיבה ההומניסטית המוצעת על ידי המודל. היתרון של עבודה קבוצתית, כידוע, הוא שכל חברי הקבוצה נתרמים דרך המקרה שמציג אחד מחבריה. התוצאה היא שכל חברי הקבוצה מרגישים מועצמים ובעלי מסוגלות טובה יותר כהורים וכבני אדם, וכך חווית ההורות עוברת התמרה.
סיכום
לסיכום, המודל ״הורות בעיניים טובות״ נבנה ב״רוחה״ של סאטיר ומשלב עבודה פנימית, חוויתית ומערכתית, לצד תהליכים קבוצתיים. המודל מבקש לאפשר שיח קבוצתי באווירה חיובית, המתמקד בכוחות ובמשאבים של ההורה, במטרה לחולל שינוי בתפיסת החוויה ההורית שאיתה הגיעו לקבוצה ולראות אותה בעיניים טובות. ההורה מוזמן לעשות טרנספורמציה של חוויית כישלון שתוביל לצמיחה ולחיזוק הערך העצמי שלו, באמצעות התבוננות בתהליכים פנימיים מקבילים אצלו ואצל ילדו. העבודה עם המודל מתבצעת בקבוצה, המהווה מכל בטוח עבור ההורה בתהליך ההיכרות עם חווית ההורות שלו. המודל המוצע כאן מבוסס על תשתית של ארבע פגישות קבוצתיות וניתן להרחיבו וליישמו במפגשים נוספים בהתאם למטרות ולאפשרויות הנתונות .
הערות
- ״אנרגיית חיים״ היא מושג שבו השתמשה סאטיר, המשקף גישה רוחנית שנוספה לעמדתה ולעבודתה בשלבים המאוחרים של חייה. באותם ימים הייתה זו פריצת דרך – בתקופתה לא היה מקובל לדון במרכיבים רוחניים בהקשר של המפגש שבין בני אדם. ייתכן שסאטיר הושפעה מבודהיזם ובפרט מהמושג ״ONENESS״; עבורה לא היה זה רק מושג פילוסופי שמשמעו שכולנו חלק ממהות אחת, אלא מושג שנתן ביטוי לרגישות האינטואיטיבית שבעזרתה היא יכולה לראות את המהות של בני האדם שאיתם נפגשה. בספרה The New People making כתבה סאטיר: ״התחלתי את הפרקטיקה הפרטית שלי לפני 35 שנים. כיוון שאני אישה ולא באתי מעולם הרפואה (הפסיכיאטריה), האנשים שיכולתי לעבוד איתם היו ה-״REJECTS״ של מטפלים אחרים [...] המקרים הקשים של אנשים שהיו קורבנות להתעללות, אלכוהוליסטים, פסיכופטים [...] אלו שהוגדרו כבלתי ניתנים לטיפול״. אבל רבים מהאנשים האלו החלו לפרוח ככל שהטיפול נמשך. היום אני חושבת שזה קרה בזכות זה שניסיתי ליצור חיבור עם הרוח (Spirit) שלהם, כשהאהבה שלי אליהם גדלה ככל שהכרתי אותם. השאלה, בעיניי, מעולם לא הייתה אם יש להם רוח, אלא איך אני יכולה ליצור איתם קשר. חיבור. זו הדרך שבה הלכתי. האמצעי שלי ליצירת קשר/מגע היה התואמות שלי [...] היה זה כאילו אני רואה את המרכז הפנימי (Inner Core) של כל אדם, רואה את האור המאיר של הרוח שלו, הלכודה בצילינדר שחור עבה של הגבלות ודחייה עצמית. המאמץ שלי היה לאפשר לאדם לראות את מה שאני ראיתי, ואז ביחד יכולנו להפוך את הצילינדר השחור הזה למסך מואר ורחב ולבנות אפשרויות חדשות״ (תרגום חופשי של המחברת).
מקורות
אהרני, ט. (2018). מהישרדות לאנרגיית חיים: המודל של וירג'יניה סאטיר בפנים חדשות. ספרי ניב.
אהרני, ט. (2015). האוצר החבוי באבן ספיר: הטיפול כטרנספורמציה מאנרגיית הישרדות לאנרגיית חיים https://www.hebpsy.net/....asp?id=3311
אליצור, א. (1992). ציפורים בראש, פרפרים בבטן וחיות אחרות: השימוש במטאפורות בתהליך הטיפולי. שיחות, כרך ו', חוברת . עמ 157-166.
ברנט-פרידלר, ה. (2017). הורות רפלקטיבית - היכולת להבין את עולמו הפנימי של התינוק והילד https://www.hebpsy.net/....asp?id=3576
כהן, א. (2007). חווית ההורות - יחסים, התמודדויות והתפתחות. בית הספר לחינוך, האוניברסיטה העברית.
סאטיר, ו. (1976). המשפחה המודרנית. תרגום: גנוסר, נ., הוצאת ספרית פועלים.
פלוטניק, ר. (2008). לגדול אחרת: עולמם הרגשי והחברתי של ילדים בעלי לקויות למידה, קשב וריכוז. הוצאת ספרים יסוד.
רז, י. (2013). כך שמעתי. מודן הוצאה לאור.
Satir, V. (1988). The New People making. Mountain View, CA: Science and Behavior.
Banmen, J. (Ed.). (2006). Application of the Satir Growth Model. Avanta, The Virginia Satir Network
Fraiberg, S., Adelson, E., & Shapiro, V. (1975) .Ghost in the nursery. A psychoanalytic approach to the problems of impaired infant-mother relationships. Journal of American Academy of Child Psychiatry, 14, 387-421.
. Satir, V.,Banmen, J., Gerber, J., & Gomori, M. (1991). The Satir model family therapy and beyond. Palo Alto, CA: Science and Behavior Books. 148-156
