מקורות

המאמר הנו גרסה מקוצרת לעבודת תזה שנכתבה במסגרת לימודי תואר שני בטיפול בהבעה ויצירה. מטרת המחקר הייתה לסייע למטפלים באמנות להבין את עולמם הפנימי של אנשים בעלי זהויות מגדר מגוונות (variant gender identities), כיצד הם חוקרים ומבטאים את הקונפליקטים, הרגשות, המחשבות והכמיהות דרך האמנות ואילו מוטיבים עיקריים מתגלים תוך התבוננות ביצירותיהם והקשבה לדבריהם.

 

המחקר שלפנינו הוא מחקר אורך תלת שנתי שבדק את הקשר בין חמשת הגדולים של האישיות וחיפוש ריגושים ואימפולסיביות ובין מעורבות בתאונות דרכים בקרב מדגם מייצג בן 1,500 נבדקים של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל בשנים 2009-2011. הנבדקים רואיינו בטלפון באמצעות שאלון דמוגראפי ובריאותי מקיף, גרסה עברית מקוצרת של ה- NEO-PIו של ה ImpSS ונשאלו על וכן כעבור המחקר, וכן כעבור שנה וכעבור שנתיים במהלך המחקר. נמצא שקיימת מועדות לתאונות דרכים ואנשים שהיו מעורבים בתאונות לפני המחקר היו וכן כעבור וכן כעבור המחקר. בקרב הולכי רגל נמצא שאיש מבין מי מבין מי בתאונות במהלכו (אם כי מגמה זו אינה מובהקת סטטיסטית בגלל המספר הקטן של הולכי הרגל שהשתתפו בכל הבדיקות). אך בקרב נהגים לא נמצאו הבדלים מובהקים בשיעור התאונות במהלך המחקר בין אלה שתפסו את עצמם אשמים ובין אלה שלא תפסו את עצמם אשמים בגרימת התאונות שאירעו לפני המחקר. בהתאמה עם מחקרים קודמים, נמצא שגברים מעורבים בתאונות יותר מנשים ושקיים קשר שלילי (אם כי חלש בין גילו קודמים) בין גיל ומעורבות בתאונות. מבין משתני האישיות שנבדקו נמצאו שתי תכונות אישיות שנכנסו למודל הסופי. בקרב גברים נמצא שאימפולסיביות קשורה קשר חיובי למעורבות בתאונות דרכים ובקרב נשים נוספת לכך גם פתיחות לחוויה, כאשר ככל שהרמה של גורם הסמכותנות בסולם הפתיחות לחוויה גבוהה יותר, הסיכון למעורבות בתאונות בקר בנשים נמוך יותר. לממצא זה משמעות מיוחדת לאור המשמעויות החיוביות שיש לפתיחות לחוויה, מצד אחד, ולאורה משמעויות השליליות שיש לסמכותנות (ציות עיוור לסמכות, נוקשות הפוגעת בהסתגלות), מצד שני. לפחות כאשר מדובר בתחום הספציפי של תאונות דרכים בקרב נשים מסתבר שדווקא ציות נוקשה לחוקים עשוי להיחשב, לפי נתוני מחקר זה "מקדם ביטחון", המפחית את הסיכון למעורבות בתאונות מבין המשתנים הבריאותיים הרבים שנבדקו נמצא שהלוקים בהפרעת קשב (ADD) ובהפרעת קשב והיפר-אקטיביות (ADHD) מעורבים יותר בתאונות דרכים מאשר אנשים שאינם לוקים בהפרעות אלו. תוצאות אלו נידונות לאור מבנה תכונות הפתיחות לחוויה והאימפולסיביות, כמשתני אישיות, כשהאחרונה אינהרנטית להפרעת קשב והיפר– אקטיביות.

 

קישור למכתב שהוציא וועד המתמחים המשותף בפסיכולוגיה בנושא זכויות של מתמחות בפסיכולוגיה במהלך ההריון ובחופשת לידה. מופץ כחלק מפעילות התנועה למען פסיכולוגיה ציבורית

 

בניגוד לזוגות סטרייטים, זוגות חד מיניים מוצאים עצמם נמשכים לאידאל יופי שהיו רוצים לאמץ בעצמם - אתה נמשך לבחורים שריריים? סביר להניח שאתה שואף לגוף שריר בעצמך. ד"ר גידי רובינשטיין ואורי שפר מסבירים מדוע אנחנו בוחרים את מושא תשוקתנו ולא אחר, ומה זה אומר עלינו. בהכל, אגב, אשמה התקשורת

 

מאמר זה מתמקד בגיליון העירום המיוחד של שבועון הבידור "פנאי פלוס" שהופיע באפריל 2008 ונחשב לתופעה נדירה, יחסית לנוף התקשורת בישראל. המחקר מבקר את מכלול החומר המערכתי שהתפרסם במסגרת פרויקט העירום תוך כדי עיון מחודש בספרו של הרברט מרקוזה "ארוס וציוויליזציה", התומך בשחרור הארוס והתשוקה המינית מכבלי הבורגנות הקפיטליסטית. המאמר מבקר את חדירת הארוטיקה והאסתטיקה הפורנוגרפית למגזינים בישראל ועומד על הפטישיזציה של הגוף הנשי, על השימוש במוסד האימהות כטיעון אתי ולאומי להצגת האישה בעירום, על המאפיינים האתניים והעדתיים של המצולמים, על אילוצי הייצוג הארוטי של הגוף הגברי, על אופני השיעתוק המורכבים של הסדר המיני ההטרוסקסואלי ועל הסטראוטיפיזציה הפטריארכלית של הגוף הנשי, המוכתבת בידי חרושת התרבות המקומית. המאמר מתמקד בפער המהותי בין החופש המיני בחזונו האמנציפטורי של מרקוזה ובין המאפיינים הלאומיים, החברתיים, המגדריים, הסקסואליים והאתניים הבעייתיים של גיליון העירום של "פנאי פלוס", המתיימר לקבוע סטנדרטים אסתטיים ואתיים חדשים להצגת עירום בתקשורת הישראלית הממוסדת.

 

לנוכח מציאות חייהם המורכבת של נערים הומואים רבים ולאור מקומם המרכזי של אמצעי התקשורת המסורתיים במציאות זו, זוכה המדיום האינטרנטי לתשומת לב רבה בשל חדשנותו ובשל הפוטנציאל המשחרר שבו. בין שלל היישומים המוצעים בו בולטים הפורומים באופיים החברתי ובהרגשת הסולידריות המאפיינת את הדינמיקה הפנימית בהם. מחקר זה מבקש לבחון את תפקידו של הפורום "גאווה צעירה", השייך לפורטל האינטרנט "תפוז אנשים", בהתמודדותם של נערים הומואים עם תהליך היציאה מהארון.

 

מניתוח-על שערך פרופ' ריצ'רד ליפה עולה שדיווח עצמי על תכונות הנחשבות בחברה גבריות ונשיות ותחומי עניין הנחשבים גבריים ונשיים היו המדדים שבהם ההבדלים בין הטרוסקסואלים להומוסקסואלים היו הגדולים ביותר. במאמר הנוכחי מופנה הזרקור אל תופעה חדשה: סרטי פורנו סטרייטיים המיועדים לעיני גייז. על האמביוולנציה שמעוררת משיכתם של גייז לגברים סטרייטים מנקודת מבט מגדרית, פסיכולוגית ופוליטית.

 

פודקאסט (מצגת אור-קולית), המסכמת את היתרונות והחסרונות שבדיבור-יתר ובעשיית-יתר מנקודת מבט טיפולית ומגדרית. במרכז ההרצאה עומד המושג rumination ("חפירה"), שהוא נושא מחקרה העיקרי של פרופ' סוזן נולן-הוקסמה מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת ייל, שמצאה שמחשבות-יתר ודיבור-יתר מונעים מאנשים (ובעיקר מנשים) לפעול ומחמירים מצבי דיכאון וחרדה. מוצגות הגישות המרכזיות בפסיכותרפיה, משנתה של נולן-הוקסמה ומיון הגישות הטיפוליות העיקריות על הרצף שבין עשייה לדיבור, תוך הדגשת ההיבט המגדרי. הערה: טעינת הקובץ נמשכת מספר דקות

 

אומרים שאנחנו מתכערות, שהפה שלנו נעשה גדול, שאנחנו נראות היסטריות, נוירוטיות, משוגעות, קורבנות ידועים לשמצה בתסמונת קדם וסתית מתמדת, שמשבשת את מערכת העצבים שלנו ואת החיים שלהם. אומרים שאנחנו נראות כמו גברים, מפלצות זועמות, חיות פרא נוראות ומתוסכלות. אכן, נוראות. הכעס הוא יותר מטאבו עבורנו : זהו תחום בלתי נגיש, וכמעט תמיד בלתי מוכר. באיזה פרק שכוח של חיינו איבדנו את המפתח אל האש שבקרבנו ? באיזה מילון של הלשון הנשית למדנו שהכעס משמעותו "אשמה", "רגש אסור", "כיעור" ?

 

נשים יצרו לעצמן מעגלים לאורך כל ההיסטוריה הנשית – מעגלים שפעלו ופועלים באופן פורמלי או בלתי פורמלי. בשנים האחרונות אנחנו רואות שיש בארץ כמיהה לחזור ל"טקסים נשיים עתיקי יומין" (מעגלי ירח, מפגשי ראש חודש, חיבור לאמא אדמה, מעגלי הקשבה, אוהלים אדומים ופסטיבלים לנשים בלבד). מעגלי נשים נוצרים כיום ברחבי הארץ באופן גלוי וסמוי.

 

מילים נוגעות אלו מתוך שירו של שלמה ארצי, "גבר הולך לאיבוד", מתארות אולי בצורה התמציתית והקולעת ביותר תופעה שממעטים לדבר עליה, בין היתר משום שהדוברים אמורים להיות גברים שמרבים לשתוק. רבות נכתב, דובר ונחקר על תקופת הבלות של נשים (Menopause), הרבה פחות – ולמעשה, כמעט וכלל לא – על תקופה זו אצל גברים (Andropause).

 

זהו מאמר שכתבתי עם פרופ' שפרה שינמן ופרופ' עמנואל ברמן המבוסס על מחקר איכותני במרכזו עמדו נשים בגילאי העשרים אשר כתבו יומן בגיל ההתבגרות. המאמר התפרסם השנה בכתב עת מקוון.