מקורות

לפני שאת שוב מרגישה רע עם עצמך על כך שאת זוחלת למיטה מותשת ב-9 בערב למרות שהוא מתעצבן על עוד ערב מבוזבז, ממלמלת "אולי מחר" ומרגישה כל כך כמו סבתא של עצמך או פרודיה על הדרמות בטלוויזיה שהיא אומרת לו "כואב לי הראש", הנה מחקר נחמד שיכול לבוא לעזרך. ועוד כמה סודות מחדר המיטות... עיניים פקוחות - מבט מפוכך על זהות, הורות וזוגיות

 

הרצאה שנישאה בכינוס השנתי ה-15 של איגוד האינטרנט, במסגרת פאנל שעסק בנושא החשיפה העצמית ברשת. ההרצאה מבקשת להצביע על הקשר המורכב והטעון בין שלושה משתנים עיקריים: 1. חווית הבדידות הקיומית –כנגזרת (או גזירה) בלתי נמנעת , של תפיסה תרבותית המאדירה את רעיון האינדיבידואליות, מעדיפה השגיות אישית ומעניקה ערכיות גבוהה במיוחד למימוש עצמי שאפתני של הפרט. 2. אינטימיות- כזיקה רגשית מחוייבת, המחברת בני אדם בקשרי נאמנות אמיצים, ומהווה, מאז ומעולם, את המרפא הטבעי והבלעדי לכאב הבדידות. 3. חשיפת יתר ברשת- כאחת הצורות העכשויות של הניסיון האנושי לטשטש את תחושת הבדידות ולהקהות כאב נפשי באמצעות שימוש בחומרים מאלחשים.

 

במאמר אני מתאר מזווית אישית כיצד שילבתי התמקדות בטיפול פסיכותראפויטי ארוך טווח, ומה היתה תרומת השילוב לטיפול. במאמר שתי דוגמאות קליניות מפורטות המדגימות את העבודה ומתארות את השפעת ההתמקדות על הטיפול. בנוסף, אני מציע מבט תיאורטי על החיבור בין רעיונותיו של ג'נדלין על פסיכותרפיה באורינטציה התמקדותית (FOT) לבין התיאוריה של ה.ו. וויניקוט. המאמר הופיע בגליון נובמבר 2010

 

סיפורים קצרים (פרוזה) בעלי נגיעה פסיכולוגית.

 

150 שנה להולדת פרויד -הרצאתה של ציפי רולניק בין השנים 2006 ל 2007 קיים האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה, סדרת ימי עיון שעסקה ב 150 שנה להולדתו של פרויד. ציפי רולניק, יו"ר האגוד לפסיכותרפיה באותה תקופה, מסבירה בהרצאה זו את הרציונאל לימי עיון אלו. היא מציעה "להשכיב" את הפסיכואנליזה בהזדמנות זו על הספה, ולנתח את הרלוונטיות שלה לעשיה הפסיכותרפואיטית הנוכחית. לטובת ניתוח זה ציפי רולניק מגייסת ראיונות שבוצעו עם פסיכואנליטקאים אחרים מובילים בעולם. ההצאה מחולקת לשני חלקים המובאים כאן בזה אחר זה

 

מאת ד"ר בן ציון סורוצקיןפסיכולוג קליני לא לפני זמן רב, התגאו פסיכולוגים ומדעני התנהגות אחרים ביכולתם להבין בעיות רגשיות לעומקן. הם לא הגבילו את נקודת מבטם ואת הניתוח שלהם לגורמים הקרובים והשטחיים בלבד לבעיותיהם של אנשים. אלא, הם תרו אחר הגורמים העמוקים יותר, דרך חקירת חוויות הילדות המוקדמת שעיצבו את מבני הנפש בשלבי התהוותה (לדוגמא, תדמית עצמית) ואת התנאים הבין-אישיים בהווה, הפועלים באינטראקציה עם השפעותיהם של מבני נפש אלו...

 

It seems I’m thirty years late. A blog reader read the placebo series of a few weeks ago and sent me to a 1979 article on culture and the placebo effect in psychotherapy in which ethnobotanist Daniel E. Moerman makes the helpful distinction between specific and general medical treatment (Anthropology of Symbolic Healing. Current Anthropology, Vol. 20, No. 1) and speculates on how the difference might be relevant to psychotherapy

 

בקבוצות אלו שהנחיתי ניסיתי לעזור למשתתפים להפוך מ"אחים לנשק" ל"אחים לרגש". לאפשר לגברים לפתח שיח רגשי בינם לבין עצמם ובינם לבין אחרים. מסתבר שמטרה זאת אינה רק שלי. גם סטראנבך (Jack Sternbach) במאמרו משנת 2001 העוסק בקבוצות גברים מנסח את מטרתו הראשית באופן דומה. "מטרתי הראשית בעבודה עם קבוצות גברים", הוא כותב ואני מתרגם, "היא לעזור לגברים לפתח את היכולת הפנימית שלהם לקיים קשרים בין אישיים".

 

עא (ת"א) 3670-07 פנחס פישלר נ' אתי דנינו (ניתן: 13.04.10). לאור הראיות במקרה הנדון עולה כי שאלת ההסמכה החוקית ליתן טיפול פסיכותרפויטי אינה רלוונטית, שכן המשיבים הודו שהמשיבה נתנה טיפול משפחתי ולא טיפול פסיכותרפי. לפיכך פסק ביהמ"ש כי יש לקבל את תביעת המערער ולהשיב לו את הכספים ששילם למשיבים עבור הטיפול, שלא היה הטיפול שהתבקש. מעבר לדרוש העיר ביהמ"ש כי פרשנתו ההגיונית של חוק הפסיכולוגים מובילה למסקנה כי אם על פסיכולוג שאינו קליני נאסר ליתן פסיכותרפיה, מקל וחומר על בעלי מקצועות טיפוליים אחרים שאינם פסיכולוגיים.

 

במאמר נסקרות הגישות העיקריות הרווחות בספרות הפסיכואנליטית הנוגעות ל-acting-out, נידונה השפעת המטפל והתהליך הפסיכותרפויטי על חייו ופעולותיו של המטופל, ונבדקת האפשרות שהתנהגות של מטופלת היוותה תגובה לא מודעת להעברה הנגדית של המטפל, שהתבטאה בקושי שלו להתמודד ישירות, באמצעות פירושי ההעברה, עם מגוון התחושות שצרכיה הליבידינליים והתוקפניים עוררו בה.

 

כתבה מאת John M Grohol PsyD מתוך Psych Central Blog: Ever since grad school, I’ve always bristled at the arbitrary battle lines drawn between the various professions who treat mental disorders. Psychiatrists battle with psychologists, psychologists battle with clinical social workers, and so on. These turf battles do little to help people in need, who only want the best possible care available

 

המאמר בוחן את השאלה האם למטופלים רגרסיבים ולנפגעי טראומה מינית יש צרכים ייחודיים בטיפול, ומציע גישה טיפולית התואמת לסיטואציה הטיפולית המיוחדת. מושם דגש על חוויית המטפל, ומוצע כי כאשר המטפל נמצא בָאופן שעונה על צרכי המטופל, הוא נמצא ממילא בָאופן שנכון גם לו עצמו ולהיפך. לכן, בניית setting טיפולי, אשר לא ישאיר את המטופל לבד, ואשר ישמור עליו מפני חוויה של התפרקות, יהווה בו-זמנית הגנה על המטפל מפני חוסר-וודאות, דאגה וחרדה לשלומו של המטופל. ההתארגנות השונה של הsetting – הטיפולי, בשלב המאופיין בְרגרסיה ובְדיסאורגניזציה, הומשגה במאמר כ “אלסטיות של הרחם הטיפולי”. התארגנות תובענית זו מתאפשרת רק אם המטפל מודע להשלכותיה. הרחבת הרחם הטיפולי מאפשרת יצירת אינטראקציות מעבריות, אשר יעזרו למטופל הרגרסיבי לשרוד את חוסר-האונים וההצפה עקב חרדת הנטישה. הגמשתו תאפשר קיומו של תהליך רגרסיבי, מבלי שתתרחש קריסה תפקודית, בקרב אוכלוסיות ייחודיות כמו נפגעי תקיפה מינית, אשר כתוצאה מהחודרנות שבחוויה הטראומטית, נמצאים במצבי דיסאורגניזציה קשים ומגיבים בתגובות דיסוציאטיביות.