מקורות

מאמר זה, מתאר כיצד מתוך השקפת עולמה הייחודית של הפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית, נגזרת הבנתה את תופעות ההעברה וההעברה הנגדית. מתואר האופן בו מתוך נקודת המבט הפנומנולוגית, מובן המפגש הטיפולי כביטוי לשייכות הקיומית. מפגש זה, מתואר במונחים של בין יחסיות, הדדיות ואינטר סובייקטיביות. ההתמקדות שבמפגש מופנית לכאן ועכשיו והחקירה להתנסויות המידיות של המטפל והקליינט.

 

המאמר דן באשפוז של מטופלים גבוליים במצבי רגרסיה, ובמיוחד באשפוזם של מטופלים העוברים רגרסיה כזו במהלך טיפול. יודגשו 1) נושאים התפתחותיים לא פתורים שמתפתחים במהלך טיפול ודורשים יותר תמיכה מזו המתאפשרת מחוץ לבית חולים; 2) פונקציות מועילות שאשפוז יכול לספק עבור המטופל והמטפל כאחת; 3) הקשיים הקאונטר-טרנספרנסיאליים של המטפל ורגישויותיו שעשויים להתבטא יותר כשהמטופל מאושפז; 4) קשיים קאונטר-טרנספרנסיאליים של הצוות האשפוזי שתורמים להתנהגויות רגרסיביות הרסניות של המטופל, ולעתים קרובות עשויים להפריע לעבודתו של המטפל עם המטופל; 5) בעיות אדמיניסטרטיביות ובעיות של הצוות ב-Setting של בית החולים שיכולות לעורר או להפריע לפתרון הנושאים שהובילו לאשפוז. סיכום מאמר המופיע באתר מכון סאמיט Adler G. (1978). Hospital management of borderline patients and it's relationship to psychotherapy. In: p. hartocollis. (ed.), Borderline personality disorders: The concept; the syndrome; the patient. Pp. 307-323. New York: International Universities Press.

 

מטרתו של מחקר זה הייתה לבחון את התקשורת הטיפולית ואת המכשולים והפתרונות העומדים בדרך ליישומה, בקרב מטפלי שיאצו. לשם כך, הוחלט להתמקד בניתוח פרשני איכותני של חוויית מטפלי השיאצו, את ההיבטים האלו. השתתף מדגם של שמונה מטפלים בעלי ניסיון של למעלה מחמש שנים, כולם עברו ראיונות עומק שכללו בתוכם שאלות פתוחות למשיכת מידע לגבי תפיסתם של המרואיינים את התקשורת הטיפולית ומשחקי תפקידים, למשיכת אופן יישומה בפועל. שיטת ניתוח הנתונים שנבחרה, הייתה תיאוריה מעוגנת שדה ומניתוח הנתונים, עלו שלוש תמות ראשיות והם: "אמונות גרעין לגבי ההוליזם והתקשורת הטיפולית", "פערים ביישום ההוליזם לנוכח קשיים אישיים במימוש התקשורת", "היעדר הבנה מלאה למצבו של החולה כביטוי לפערים ביישום התקשורת". תמות אלו נמצאו קשורות אחת לשנייה והן הביאו לביטוי את האופן בו היעדר מיומנויות תקשורתיות, מתבטא לנוכח מצבים רגשיים, ביישום טיפול השיאצו. נמצאה רלוונטיות לבחינת ממצאים אלו גם במקצועות אחרים ברפואה המשלימה וכמו כן, גם במסגרות שאינן משקפות את הממסד הרפואי והודגשה החשיבות בהרחבת תוכניות הלימוד, לכלילת מיומנויות לניהול רגשות, באוריינטציה ממוקדת חולה.

 

בניגוד למה שאולי חשבנו, שככל שאנו מכירים יותר את הזולת אנו נוטים לחבב אותו יותר, מצביע מחקר שנערך לאחרונה על מגמה הפוכה: ככל שאנו מתוודעים יותר לזרים, יורדת חיבתנו אליהם. זאת משום שבמהלך ההכרות אנו מגלים שהדימיון בינינו ובין הזולת קטן מכפי ששיערנו. דמיון זה שתורם לזוגיות ולקשר הטיפולי נמצא כמשתנה המתווך בין הכרות ובין חיבה הן במצבים ניסויים והן במציאות, בהשוואה לפני ואחרי דייטים ראשונים דרך אתר הכרויות.

 

למרות ההכרה והמודעות הרבה הקיימת בגישות הלא קונבנציונאליות לרפואה לגבי מערכת היחסים הטיפולית והתקשורת הבין אישית והשפעותיה, ענף מחקר זה הוזנח לטובת בחינת השפעותיהם הביו רפואיות של שיטות אלו. בכדי להדגיש את החשיבות שבמחקר ההיבטים הללו, מוצעות מספר הנחות יסוד אשר יכולות להוות בסיס משותף המאפשר גישור על השוני המהותי של תפיסת העולם הרפואית הקונבנציונאלית והלא קונבנציונאלית ובכך, לאפשר השאלה של המחקר האקדמאי לצורך הדגשת נקודה זו. ניתנת סקירה ספרותית עדכנית של המחקר האקדמאי בנושא ומוצע, שהמחקר הקיים יכול להוות בסיס ממקד לגבי נושאי מחקר רלוונטיים ושפיתוחו של ענף מחקר זה, במסגרת הרפואה הלא קונבנציונאלית, יוכל להביא להבנה טובה יותר לגבי המפגש הרפואי והשלכותיו על תוצאות הטיפול, על החולה ועל נותן השירות הרפואי ובכך, לאפשר את ייעולו של הטיפול.

 

עבודה עם חלומות בטיפול מנקודות מבט אינטרסובייקטיביות בינאישיות, כמשקפים תקשורת לא מודעת ביחסי מטפל-מטופל. מתוך אתר האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה

 

מאמר לקראת פורים מתוך אתר הבית של ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com. מבט שני על 'העמדת פנים בחיי יום-יום' - מאמר שנכתב ע"י המחבר לכבוד פורים לפני שלוש שנים - כולל תגובות לשאלות שהופנו אל המחבר מאז הופעת המאמר המקורי.

 

המשמעות של הנייטרליות בטיפול הנפשי היא שהמטפל משתדל לא לתת עצות למטופל, לא לחוות דעה ולשמור על עמדה שאינה מעורבת בקבלת ההחלטות של המטופל. כלל זה הוא אחד משלושת הכללים הבסיסיים שניסח פרויד לטיפול הנפשי. מתוך אתר NRG מעריב

 

אמינות המידע והיקפו בשנת 2000 היו שונים בתכלית ממצבור הידע המדהים הקיים כיום אונליין. עם זאת נותרו שאלות רבות כשהיו. למשל, כיצד מבחינים בין מידע אמין המתאים למצבו של מחפש המידע, לבין מידע שאינו כזה? כיצד מבחינים בין סוגי המחקרים השונים? כיצד להתייחס לחוות דעת של רופאים שונים ממדינות שונות? סוגיית רופא-חולה עוברת מהפכה. ה- www הוא בן 17, ומהפיכה זו מתאפיינת בשינויים חדשים המאפיינים את גיל ההתבגרות. יש לבחון מקרוב את מאפייני צריכת המידע הרפואי ברשת, האינטראקציה רופא-חולה, העצה הרפואית המקוונת, וכן את מגוון סוגיות האתיקה העולות מן התמהיל החדשני הקרוי רפואה אונליין. ההרצאות עוסקות בשאלות הבאות: האם נגישות החולים למידע תביא לשיפור הרפואה? כיצד תשפיע השונות הרבה באיכות המידע ברשת? האם האינטרנט ישפר את הקשר בין הרופא לחולה או ירע אותו? מתוך אתר מכון נטוויז'ן לחקר האינטרנט.

 

הנאה בטיפול היא נושא חשוב שלא נחקר דיו. המאמר עוסק בהנאה בטיפול בניצולי שואה ובני הדור השני. נטען, כי בקרב אוכלוסייה זו קיים טאבו כנגד הנאה. רגש ההנאה לא נחווה כתחושה נעימה ורצוייה כי אם כרגש מאיים, מסוכן ובלתי נסבל, אשר האדם נמנע ממנו או מקיאו. טאבו זה התהווה כתוצאה ממספר גורמים: זיקה מתמשכת אל אובייקטים אבודים, הציווי לזכור ולא לשכוח, רגשות אשם, עמדה קורבנית או הישרדותית, אידאליזציה של הסבל וההקרבה וכן פחדים מקלקול החווייה, מעונש ומאובדנים נוספים. הזדהותו הלא מודעת של המטפל עם טאבו זה עלולה ללכוד את הטיפול סביב ציר האבל והסבל, לחזק את קיבעון הטראומה וליצור טראומטיזציה משנית אצל המטפל. מוצע, כי הדרך להפיח הנאה בטיפול היא דרך מפגש קרוב ואותנטי, שיש בו משום ויתור על שליטה והרפייה מן הטרואמה, וזאת מבלי לשכוח דבר ומבלי להיענש.

 

הרצאתה של ד"ר יפה זינגר, לשעבר אחראית על טיפול בטראומה נפשית בצה"ל, מתוך כנס בשם "יש מרפא לפצע הנפשי? - הטיפול הפסיכולוגי בהפרעות פוסט-טראומטיות" שנערך בחודש ספטמבר 2006 באוניברסיטת חיפה. ההרצאה עוסקת בעמדה הטיפולית מול מטופלים עם PTSD, בגבולות החיוניים בעבודה, בניסיון לאומניפוטנציה של המטפל, בצורך "להילחם" על המטופלים, ובמגוון חוויות נוספות ותיאורי מקרה שהיא מביאה בהרצאה.

 

בסיטואציה הטראומטית של הפגיעה המינית מובנית בעייתיות אשר נוגעת בגבולות ובשימוש לרעה של הגמישות. המאמר יעסוק בהיבטים הקשורים בהתהוותה של הברית הטיפולית הייחודית לנפגעי לתקיפה מינית, ביצירתיות ובגמישות הנדרשת מן המטפל כדי לאפשר תהליכים כמו מעבר מהתאמה אקטיבית טוטאלית לדה-התאמה או העזה להאזין ולהגיב לצרכים הייחודיים של המטופל.