שיקום הכבוד הפלסטיני הוא, הוא תהליך השלום
ד"ר עפר גרוזברד | 2/7/2010 | הרשמו כמנויים
אני מנסה לדמיין איך נראה העולם המערבי בעיניו של העולם שאינו מערבי. הם מביטים בנו, בחופש שאנו נוטלים לעצמנו לומר כל דבר העולה על דעתנו וודאי אומרים שאנו אמיצים מאוד. לדידם רק אלוהים לוקח לעצמו חופש כזה. לחילופין, הם יכולים להביט עלינו ולומר שאנו קרים ומרוחקים. לא מחוייבים לקשר - אינדיבידואלים. בפוסט האחרון דברתי על חשיבות שיקום הכבוד לסאדאת ואיך שתמונת עולמו השתקפה דרך תחושה זו. שיקום הכבוד בעקבות מלחמת אוקטובר הוא זה שאיפשר לסאדאת להיכנס לתהליך השלום אתנו.
מאחר שבימים אלו אני שוקד על כתיבת ספר "משא ומשא ומתן עם העולם הערבי - הניסיון הישראלי והאמריקני" אנסה להביא לכאן מדי פעם סוגיות המעלות סימן שאלה לגבי יכולתנו להבין את אופי החשיבה הקולקטיבי הערבי. עדיין בעניין הכבוד - אבו עלא אומר ש"שיקום הכבוד הערבי הוא, הוא תהליך השלום". להלן שלושה סיפורים קצרים הממחישים אמרה זאת.
1. בקמפ דייוויד הראשון רצו הישראלים להגדיל את הכוח שמורשה להם להחזיק באזורים המפורזים. לא במקרה היה זה עזר ויצמן שיצא לסאדאת לבקש ממנו מחווה שהיא מעבר למה שסוכם. "בכמה גדודים מדובר?" שאל סאדאת. "שלושה גדודים של משמר הגבול", השיב. "טוב, ויצמן, בשבילך ארבעה גדודים. אחרי מלחמת אוקטובר אין לי יותר תסביכים".
2. בהזדמנות אחרת רצה ברק להזמין את ערפאת לביתו שבכוכב יאיר למפגש. ערפאת התעקש שיפגשו בביתו של אבו מאזן ברמאללה. ברק שלח את דניאל אברהמסון יושב ראש המרכז לשלום ולשיתוף פעולה כלכלי במזרח התיכון ואמר לו "גש לעראפת חבק אותו ואמור לו - זהו חיבוק מברק. אנו חיים במזה"ת ומחויבים במנהגיו. בשלוש הפגישות האחרונות שלנו הייתי ברשות הפלסטינית. אני מבקש שתכבדני ותגיע לביתי." הבקשה בנוסח הזה התקבלה מייד.
3. מדליין אולברייט הפצירה בשר החוץ הסורי, פארוק א-שרע, לא לזרוק את הסכם רמת הגולן המעניק להם 99% משטחה בגלל רצועת אדמה צרה. א-שרע השיב לה שאין זה עניין של קילומטרים אלא של כבוד. א-שרע הוסיף ואמר שאם נתיר לישראל להשתמש באדמה מזרחית לכינרת ולנהר יהיה זה כמתנה סורית ולא כזכות ישראלית.
בתרבויות מסורתיות-קולקטיביות, שהתרבות הערבית נמנית עליהם, לעיתים קרובות אופן הצגת הדברים חשוב ממהותם. נדמה לי שהפסיכולוגיה המערבית ממעיטה מאוד לעסוק ברגשות ובהתנהגויות בעלות אופי של מיקוד שליטה חיצוני (כבוד, בושה, קנאה, נקמה, התחננות, התחנפות וכו'). חבל.
בפוסט הבא - על חשיבות הקשר בחברה הערבית.
