×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.

הטור של ניצה ירום

דר ניצה ירום

לפרוץ דרך בטיפול – מעבר להמשגות מקובלות.

ד"ר ניצה ירום | 27/7/2017 | הרשמו כמנויים

לפרוץ דרך בטיפול – מעבר להמשגות מקובלות.

ההיענות לפוסט האחרון שהעליתי "המקצוע בניוונו: מטפלים מאשימים את מטופליהם בגרימת חסך רגשי ובאבדן ביטחונם העצמי" - הפתיעה אותי. הפוסט זכה לאלפי כניסות ועשרות תגובות, נראה שהוא נגע בתחושה משותפת שמשהו בייצוגו של המטופל בטיפול העכשווי – לא ממש עובד. כל איש מקצוע צריך לחפור ולמצוא את סגנונו בשיח המשותף בחדר הטיפולים.

הפעם בחרתי לכתוב על תקיעות בעבודה הטיפולית, ולהדגים התערבויות טיפוליות שבהן נדרשת פריצת דרך מ'תקיעות' בהמשגה תיאורטית.
תיאוריות ומושגים מארגנים את החשיבה שלנו – את המפגש עם המטופל ועם העולם הפנימי. אבל לעיתים קרובות אנו מוצאים עצמנו מנסים להשתמש בהמשגה או במושג תיאורטי שנראה על פניו מקסים – אבל בפועל התחושה היא של ניסיון להלביש בכוח משהו על מישהו. אני רוצה הפעם להביא מספר המשגות שהתקבעו בתרבות הטיפולית שלנו ומפריעות להבנת מהותו של המטופל/הלקוח ביחסים הממשיים ובהבניית הטיפול למסגרת שעונה על צרכיו.
אאיר בקצרה שלוש המשגות מקובלות, פופולריות כיום.

1. הזדהות השלכתית – למדנו דרכו להבין את האופן שבו אנו משתתפים בעולמו של המטופל ויכולים להבין אותו: אם המטפל מרגיש תחושת אימה - הוא יכול להבין את תחושת האימה של המטופל.
הבעיה שמתקבעת בשימוש במושג זה, כמו במושגים אחרים שממזגים את המטפל והמטופל לישות אחת – היא שקל להשליך על המטופל תחושות של המטפל עצמו, מתוך אמונה שעושים לו שרות. גם אוגדן בן-זמננו מתפתה להאמין (ומעביר זאת לקוראיו) שהשפעת שהוא לקה בה - היא הפקדה של חרדות המטופלת אצלו, במקום לקבל את העובדה שזו השפעת שלו, המשפיעה על המטופלת.
מניסיוני, עדיף בכל זאת לשמר תפיסה של השכל הישר: שבחדר הטיפול ישנם שני אנשים נפרדים. שהמטפל עושה כמיטב יכולתו להקשיב ולהבין את הפרטנר שלו. כשמתעוררת בו תחושה כלשהי – כשהוא חש אימה או חוסר טעם - עדיף לומר שמתעוררת בו תחושה דומה, או תחושה משלימה (כשהמטופל מעדיף לא לחוש אותה), הם צוות עבודה.

2. רגרסיה – המשגה זו התקבעה באמצע המאה העשרים, כאשר אמונות רומנטיות לגבי חזרת המטופל למצב ילדותי בטיפול היא ההזדמנות שלו לשנוי. ניסיוני למדני, שהרגרסיה השפירה (שעליה ממליץ בלינט) – היא לא בהכרח 'רגרסיה'. התרגלנו לז'רגון הזה, אבל בפועל עלייתם של תכנים ורגשות עמוקים ונסתרים היא פרוגרסיה ושיתוף פעולה קשוב בין שני הפרטנרים בזירה, לא נסיגה. דווקא הרגרסיה הממאירה היא בעיה שמפרקת את הטיפול, כאשר המטופל מתפתה להבטחה 'שהכל שייך' ואת הכל צריך 'להכיל'.
אנשים כיום מגיעים עם מצוקות חייהם: חוסר ודאות ופערי תרבות בין הדורות יוצרים חסר במערכות תמיכה ובדידות אצל צעירים; תביעות המשפחה והפרנסה מבלבלות; הגבולות בין החוץ והפנים מטושטשים בתקשורת השולטת בעולמנו. באווירה זו אפשר לקבוע שעה טיפולית מסודרת, אבל להיות מופגזים בתשדורות בווטאספ ובסמוסים אין ספור. מסתבר שהמרחב הפתוח בטיפול מקומם ומבלבל, והסדר וההבנה ההדדית בו דווקא ירגיעו. חומרי ילדות יעלו באופן ספונטני על ידי המטופל הרגוע והמתעניין בעולמו ובחייו, המטפל לא צריך לקחת אותו לשם בכוח.
הספרית שלי ספרה לי למה הלקוחות שלה שבים ואומרים לה שלטיפול פסיכולוגי הם לא ילכו. הם ניסו אבל שם רק רוצים לדבר אתם על אבא ואימא שלהם. לענייננו: פריצת הדרך הנדרשת בטיפול כיום פרושה להיפרד ממושג הרגרסיה.

3. טרנספרנס אירוטי – מטפלים גדלים כיום על התמה של פרויד שחשוב שתשוקות האירוטיות הכמוסות של המטופל תעלנה ותיזכנה לעיבוד לטיפול, שאם לא כן – האדם ימשיך להתאהב באובייקטים שהתעצבו עבורו בילדותו או בפנטזיה שלו, ורק דרך התפתחות מצב ההתאהבות בטיפול ועיבודו – אפשר יהיה לעצב אישיות בוגרת יותר. אלא שבפועל, במקרים רבים במקום לעבד רגשות – מטפלים ומטופלים מסתבכים במטרות שלשמן הם נפגשו.
הקשר האינטימי בין המינים בחדר הטיפול הסגור – מוחלף בבדידות החיים ומתבלבל ברצון 'בדבר עצמו': להיפגש בבית קפה או במיטה. במקרים רבים נראה שדווקא התייחסות נינוחה לבלבול הזה במקום ניסיון 'להכיל' או לפרש אותו – יכולה לעשות סדר בהתנהלות הטיפול. מטופל או מטופלת יכולים ל'התאהב' במטפל שלהם - כי הוא נחמד וקשוב להם, כי הם בודדים וכאן ישנו מישהו עבורם. דווקא שיח המברר באמפתיה הבדל בין חיזור להבנת הקשיים שבגללם האדם הגיע - יכול להועיל, בעוד שהעמימות רק מגרה רגשות של השתוקקות והצפה.

הבאתי הפעם שלושה מושגים שזקוקים לעיצוב מחדש בעבודתנו הטיפולית כיום, כדי שאפשר יהיה לפרוץ דרך יחד עם המטופל, ולא 'להתקע' עם התיאוריה. רצוי להשאיר את המושגים ברקע כאפשרות, אבל לא כוודאות שנלביש על המטופל ועל עצמנו. אשמח אם פוסט זה ישמש פלטפורמה להבאת לבטים טיפוליים. אחרי הכל, כל וינייטה טיפולית שמישהו אחר מביא – מציגה את הניסיון הספציפי שלו, ולעיתים מזומנות - אפילו את הניסיון שלו להתאים את התהליך הטיפולי להמשגות שהשתלטו על כולנו.

תגיות: | | | | |

עוד בבלוג של ד"ר ניצה ירום

להשמיע או לשמוע את רשימת הפתיחה לטור שלי הקדשתי לברך את יוזמת פתיחת השיח המקצועי והציבורי דרך הפסיכובלוגיה....

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

איתן טמיראיתן טמיר17/8/2017

מחשבות בעקבות הפוסט. הי ניצה,
הפוסט עורר בי מחשבות רבות ולבסוף כתבתי כמה מילים על השינוי של מושג ההעברה בעולם הטיפולי האישי שלי.
תודה על ההשראה,
איתן
https://eitan-tamir.blogspot.co.il/2017/08/Therapy-Interfering-Behaviors-TIBs.html

דר ניצה ירוםד"ר ניצה ירום9/8/2017

תגובה לאיתן טמיר. איתן, תודה על תגובתך.
אני מזמינה את אנשי המקצוע להגיב באופן הזה - לשאול, לשתף, להסתייג, להרהר.
ההיאחזות במושגים תיאורטיים שגובשו במאה הקודמת, עם מטופלים שהיו שונים במצוקותיהם ובידע שלהם, באווירה טיפולית ובתרבות כללית שונות בתכלית מהקיים בהווה - מחייבת להתעדכן במפגש הטיפולי העכשווי; אחרת - הצדדים המעורבים מוצאים עצמם תקועים ומאכזבים.
ארחיב בקצרה את הדיון שלי בנושא הרגרסיה, שעליו נשאלתי. מושג זה הפך למושג מפתח בעקבות רעיון רומנטי של שנות השישים של המאה העשרים (אצל ויניקוט, באלינט ואחרים) - בדבר האפשרות 'ללידה מחדש' באמצעות הטיפול. כמובן שכל ההנחות הטיפוליות שמתבססות עליו מאז - פג תוקפן. מקומן אולי בארכיון של הידע על נפש האדם, להשראה.
המטופל העכשווי איננו ילד, ואין כל הצדקה לקבע אותו בקטגוריה דמיונית שכזו. הרחבת אפשרויות הביטוי העצמי במרחב הטיפולי המתפתח נכונה - היא הרחבה ולא נסיגה. דיון נרחב יותר בנושא זה אפשר למצוא בספרי "שפות הגוף" (2013), בפרק השביעי "תרומות ומגבלות של שפת גוף תינוקית בעבודה הטיפולית".
מצפה לתגובותיכם,
ניצה ירום

איתן טמיראיתן טמיר6/8/2017

פרידה ממושג הרגרסיה. הי ניצה,
תודה על הפוסט, נהניתי לקרוא ואני גם די מסכים.
אך בעוד שעל שני המושגים הראשון והשלישי ניתן ׳להתאבל׳ ולהמשיגם מחדש, דומני שהפרידה ממושג הרגרסיה כופה פרידה מהרציונל הטרספורמטיבי של הגישה הפסיכואנליטית כולה, בעיקר ממושגי ההעברה וההעברה הנגדית, החוויה המתקנת, החזרתיות הכפייתית ושפע של מושגים הניזונים מהם.
מה יעשה המטפל הדינמי ללא שליטה בדוושת הרגרסיביות? ומה יהיה דינה של התובנה? ובעיקר, במה ייבדל אז טיפול דינמי מטיפול התנהגותי בעל דגשים רגשיים (ויש סוגים של CBT שעונים להגדרה כזו)?
הוגן לציין שאני כותב זאת במרחק מה מהתפיסה הדינמית. בשנים האחרונות אני עובד בגישה דיאלקטית-התנהגותית ומוצא בה שילוב של העמקה ומטרתיות.

נתן אלתרמןנתן אלתרמן5/8/2017

לניצה ירום. הדרך שהגבת אליי לא מקובלת בכלל. את לא יודעת איך הכתיבה שלי בשירים ואומרים לי שאני טוב מאד, אני לא חושב שאני זקוק לטיפול ולא תפקידך להגיד לי את זה. הבנתי מהתקנון שמותר להשתמש בשמות של מפורסמים במקום שם אמתי, אני לא מתחזה והעדפתי שלא לחשוף את שמי האמתי. אני גם לא מתהדר, אני אוהב את המשורר אלתרמן ולכן בחרתי לעצמי את שמו.

דבורה לפידדבורה לפיד5/8/2017

לניצה. אני חושבת שהגבת בצורה מעט חריפה מדי
רוב "הלא מקצועיים" שכותבים כאן משתמשים בניקים שונים ומשונים

דר ניצה ירוםד"ר ניצה ירום5/8/2017

למתחזה נתן אלתרמן מניצה ירום. אל תפנה יותר דרך פרסומים שלי. בעיני זה דבר נתעב להתהדר בשם של אדם אחר, ברור שאין כלום בין שיריו של אלתרמן האמיתי הכתובים בדם ליבו לבין הגיגיך.
אני מציעה לך לפנות מיד לטיפול,
אדם שאינו מופיע בשמו האמיתי ,לעולם לא ימצא את עצמו.

נתן אלתרמןנתן אלתרמן5/8/2017

ברור שזה לא שמי האמתי. זה שם של משורר שאני אוהב. אני מעדיף שלא לפרסם את שמי האמתי.

נתן אלתרמןנתן אלתרמן5/8/2017

ברור שזה לא שמי האמתי. זה שם של משורר שאני אוהב. אני מעדיף שלא לפרסם את שמי האמתי.

דר ניצה ירוםד"ר ניצה ירום4/8/2017

לנתן אלתרמן מניצה ירום. האם זה שמך האמיתי?

נתן אלתרמןנתן אלתרמן4/8/2017

לדבורה לפיד. אני לא לגמרי יודע למה הבנת שאני משתלט על מערכת התגובות, ואני גם לא במצוקה. אני חושב שדווקא פיתחתי את הנושא שבמאמר וכן נתתי דרכי הבנה אחרות, בכך שתיארתי מצב של אדם שאוהב אהבה אמתית את המטפל שזה נושא חשוב מאד לעומת המצב שתיארת של העברה. הצגתי גם רעיון פילוסופי לדבר על אמונה ועל הבנה במקום לשקר, ואולי אפשר לפתח רעיון פסיכולוגי גם באופן פילוסופי.

דבורה לפידדבורה לפיד4/8/2017

לאנונימית ולנתן. אני מתנצלת מראש על שאדבר בחריפות.
באתר הזה מעבר לקהילה המקצועית ידוע שישנה גם קהילה של "לא מקצועיים". כולנו הגענו לכאן מסיבות שונות ואנחנו נהנים מחופש מלא ללמוד, לקרוא ולהגיב.
אבל לא יתכן שתהיה השתלטות על מערכת התגובות, לא משנה כמה אתם במצוקה.
לי אישית זה כבר יוצר תחושת אי נוחות ואני ארשה לעצמי להניח שישנם עוד אנשים שמרגישים אי נוחות כי כולם פה בסוף בני אדם. [גם אם מנומסים]
אני אשמח לקרוא מכם תגובות שיתנו נקודת מבט אחרת ויעשירו את האתר .
ודבר נוסף אני מתנצלת בפני ניצה על השימוש בבלוג שלה כדי להעביר את המסר הזה.

אנונימיתאנונימית30/7/2017

מצרפת עדכון לגבי פרסום קטעים שאני כתבתי והפסיכולוגית חלי שניר.
ומכיוון שניצה חסמה את האפשרות להגיב בפוסט הקודם אני מפרסמת זאת כעת כאן.
תזכורת: בפוסט הקודם **של ניצה שפורסם בתאריך 25/06/17 כתבתי כך:

"וחלי שניר, אם את קוראת כאן. המידע שאמרתי לך שאת יכולה לתת לכל דכפין הכוונה שלי הייתה לאנשי מקצוע
אני מיידעת את כל אנשי המקצוע בפורום הזה שאישרתי לחלי שניר מנהלת פורום הפסיכולוגית בתפוז
לחלוק את המידע האישי שכתבתי לה במסרים ואני מחדדת שהאישור הוא (נכון לעכשיו עד להודעה חדשה) לאנשי מקצוע.
אנשי המקצוע רשאים לפרסם את תוכן המסרים בכינוי העט שלי (בילי79 או אנונימית) בפומבי לאחר מותי. תודה"

כתבתי כי האישור הוא עד להודעה חדשה ואני מעדכנת שאין ברצוני שאנשי המקצוע יוסיפו לדון בפרטים האישיים שמסרתי לחלי או שהיא תיתן להם מידע הזה ובוודאי שלא לפרסם זאת.
אני מעדכנת שרצוני שהמידע שחלקתי עם הפסיכולוגית הקלינית חלי שניר ישאר ברשותה בלבד.
לגבי פרסום לאחר מותי- שיעשו עם הכתיבה שלי מה שמקובל לעשות עם אנשים לאחר מותם.



**קישור לפוסט: http://www.hebpsy.net/blog_post.asp?id=2323

אנונימיתאנונימית29/7/2017

מי שהציעה עזרה זו המטפלת אבל ההצעה שלה הינה לעזרה מאוד ספציפית ולכן ההצעה שלה לא רלוונטית עבורי. למי שיהיה מעוניין לעזור אוכל למסור פרטים במסרים באתר הזה ואם יהיה רלוונטי בהמשך גם בטלפון ובפגישה.
אני כותבת כאן כי אני לא רוצה לקבל סירוב ממטפלים.
דיברתי עם הפסיכולוגית שלי שנה ובתדירות של 3 פעמים בשבוע בזמן סיום הטיפול ונראה לי שיהיה מתאים שאמשיך עם פסיכולוג קליני מומחה באותו פורמט של טיפול פרטי מבחינתי גם אחת לשבוע. (ומצד שני אני לא פוסלת אף מטפלים אם מישהו ירצה לעזור ויחשוב שהוא מתאים לי אשקול כל הצעה שאקבל בכובד ראש). חשוב לי שיהיה מטפל או מטפלת שיכולים להציב גבולות (שאת למשל נראה לי מוצלחת בזה מאוד) אך בנוסף ליכולות המטפל צריך כמובן להיות מעוניין לראות אותי. באתר הזה כתבתי לא מעט על עצמי ואני במצב נפשי לא פשוט עכשיו ולא הייתי רוצה לקבל סירוב ממטפל. לכן אני כותבת כאן. אני מאוד מאוד מאוד מקווה שבקרוב יימצא עבורי מטפל וכך אוכל להמשיך בחיי.

כתבתי למטפלת שלי שהייתי רוצה מפגש סיכום אחד. אבל כרגע היא לא מעוניינת ואני משתדלת לכבד את זה אם כי קשה לי בלעדיה.
מבחינתי אני מרגישה שיש משהו לא סגור בסיום הזה ולמרות ההבנה שלי שאולי קשה חוסר הרצון שלה אפילו בפגישה אחת גורם לי להרגיש 'באמצע' וזה כואב, מאוד מאוד מאוד.
השקעתי שנה!! שנה שלמה. הגעתי לפעמים 3 פעמים בשבוע. השקעתי זמן, השקעה נפשית וכסף
אז נניח שקשה לך ואת לא רוצה. מה יקרה אם תעשי משהו נגד רצונך למען מטופל שאוהב אותך ומעריך אותך וקשור אליך וזקוק לך, אסון???
במקביל נזכרתי במשהו אחר
הייתי בעבר באימון אישי אצל מאמנת אישית מדהימה שסיימה איתי את הקשר ואז היא רצתה מפגש סיכום או שיחת טלפון ואני לא רציתי. כתבתי גם למטפלת שלי. אחרי אולי שנה כן הסכמתי והיתה לנו שיחה מאוד מרגשת אז עכשיו אני מקבלת אותו הדבר מהצד של "המטפל".
לא רציתי לשחזר את ההיסטוריה בצורה כזו והכאב שנגלה מחדש מפלח. (נזכרתי בכלל שהנטישה של המאמנת התרחשה רק עכשיו!! אחרי שהיא סימסה לי שהיא תעזור. אז את העזרה שרציתי היא לא מוכנה לתת וכעת אני נמצאת במצוקה יותר גדולה).

קיוויתי שהמטפלת לשעבר תוכל להיות המתווכת כלומר שהיא תמצא לי מטפל במקום שאני אצור קשר עם מטפלים ואז יכול להיות שאקבל סירוב.
אני רוצה ללמוד מהמקום שהייתי בו לכבד כל מטפל שלא רוצה בי ואולי יש הרבה כאלה אני בסך הכל צריכה אחד.
באתר הזה בלבד נמצאים למעלה מ -9000 פסיכולוגים
אולי ימצא אחד שמעוניין לעזור.
חשוב לי שזה יהיה מישהו שמכיר את הכתיבה שלי כאן. ושבכל זאת ירצה את הקשר איתי.
במידה מסוימת הייתה סיבה שרציתי את המטפלת הנוכחית שלא רוצה בי.
יש לי בעיה למצוא מטפלים באופן פרטי מכיוון שבאופן כללי אני לא רוצה לפגוש מטפל שרוצה לפגוש אותי..
אבל אם יהיה מישהו מהמטפלים שקרה את ההיסטוריה שכתבתי כאן ובכל זאת ירצה לעזור לי אני מוכנה לנסות.

אנונימיתאנונימית29/7/2017

אם את לא יכולה לעזור לי לדעתך את יכולה להתעלם. אני מבקשת עזרה ממי שחושב שהוא יכול וגם רוצה [ל"ת].

אנונימיתאנונימית28/7/2017

ראיתי ניצה את ההודעה שלך כתבתי לך במסר פרטי [ל"ת].

דר ניצה ירוםד"ר ניצה ירום28/7/2017

מניצה לאנונימית. איני יכולה לעזור לך יותר מהעצות שקבלת. איני מכירה אותך, איני יודעת ממה את סובלת.
פני שוב למי שענה לך ומציע לך עזרה. אם את מרגישה שמדובר בפיקוח נפש - פני מיד לחדר מיון בבית חולים באזור מגוריך ובקשי יועץ פסיכיאטרי. יתכן שער"ן טל' 1201 יכולים לכוון אותך.

אנונימיתאנונימית28/7/2017

הפנייה שלי היא לכלל המטפלים באתר הזה. הודעות ההתאבדות היו מזמן אבל אני עדיין זקוקה לעזרה. מטפלים שרוצים לעזור מוזמנים לכתוב לי במסר פרטי כמו שכבר כתבתי.

דר ניצה ירוםד"ר ניצה ירום28/7/2017

לאנונימית מניצה ירום.. אני מצטערת איני יכולה לעזור לך, יותר מהעצות שקבלת.
איני מכירה אותך, איני יודעת ממה את סובלת, חיזרי שוב אל מי שהציע לך עזרה ומכיר אותך. אם את מיואשת ומדובר בפיקוח נפש, פני מיד לחדר מיון בבית חולים באזור מגוריך ותבקשי יועץ פסיכיאטרי, אולי ער"ן טלפון 1201, יכולים לכוון אותך.

אנונימיתאנונימית28/7/2017

אני מיואשת -. היי ניצה מצטערת שאני שוב כותבת בבלוג שלך -
אם זה לא מתאים תמחקי את ההודעה או שתתעלמי ממנה.
מבחינתי מדובר בפיקוח נפש ולמרות שזה לא מנומס האמונה שלי לא מאפשרת לי להתעלם מהתחושה הנפשית הקשה שלי. האמת שאני מרגישה בגידה מצד מטפלים מסוימים כשכתבתי למישהו במסרון הודעת התאבדות ועד היום הוא התעלם ממנה וזאת בנוסף להודעת מסרון על כוונה להתאבדות שממנה התעלמה המטפלת שלי. האדם שהתעלם מהודעתי הוא פסיכולוג שמכיר את המטפלת של וגם איתי הוא שוחח טלפונית מזמן.
נראה שלאף אחד אין אחריות על המצוקה שאני נמצאת בה. ועדת האתיקה טוענת שהיא לא מתערבת, משרד הבריאות לא מתערב, המטפלת שלי לא מעוניינת לראות אותי ולהכיר בי כאילו הייתי סחבה שהשתמשו בה וזורקים כעת לפח. אני יודעת, שזה יותר מורכב, אבל, אני זקוקה לעזרה, ובאופן דחוף, ואף אחד לא לוקח אחריות ואומר - אם מסיבה כלשהי הפסיכולוגית שלי כבר לא יכולה: "זה בסדר מכאן אני אמשיך איתך".
אני כן רוצה להיות בקשר עם גבולות אבל כרגע אני במצב שאני לא יודעת עוד כמה ימים אוכל להחזיק-לפני יומיים פתנה אלי מיוזמתה במסרונים המטפלת שלי בהצעה לעזרה ולאחר מכן (כשביקשתי את עזרתה במשהו ספציפי סירבה לבקשתי) הסירוב שלה החזירו לי זכרונות על פגיעות נוספות ממטפלים שעזבו אותי ובשורה התחתונה כעת קשה לי יותר.

אין לי מקום אחר אני מכירה בכך שאני זקוקה לעזרה ואף אחד לא עוזר ואני מתחילה להרגיש שלא רוצים להקשיב לי ואני לא יודעת כמה זמן והאם אחזיק מעמד:
1) כשכתבתי בטור של רועי "לא בדיוק אבל בערך" על כך שחוקי המשחק לא הוגנים- מישהי בשם דבורה (כותבת שלא הציגה עצמה כאיש מקצוע) הציעה לי לפתוח בלוג משלי
ובררתי- ובאתר פסיכולוגיה עברית בכינוי הנוכחי שלי אין לי אפשרות כזו. אז להתבטא בבלוג משלי בפורום אני בשלב הזה לא יכולה.

2) הפסיכולוגית הקלינית שלי יצרה איתי קשר מיוזמתה במסרונים והציעה לי עזרה בלמצוא מקום חלופי- אבל גם אחרי שעניתי לה לא הגענו להסכמה על איזה טיפול אני צריכה, והיא לא מוכנה לעזור לי לחפש טיפול שאינו מתאים לי.

3) אני צריכה כעת מטפל שיהיה מוכן לפגוש אותי. בהקדם. אני לא רוצה להסתתר, כמו שניצה הציעה אבל אני מניחה שחלק מהמטפלים אולי מראש לא ירצו לפגוש אותי בעקבות הדברים שהם יודעים עלי או ממני. אני לא רוצה לגרום למטפלים חוסר נוחות שכזו כמו גם שקשה לי נפשית כעת לקבל סירוב.


זו קריאה למטפלים כאן. במידה ויש מישהו שהוא מעוניין לעזור לי, אני מבקשת שיפנה אלי במסר פרטי עם הפרטים שלו. תודה

אנונימיתאנונימית28/7/2017

אני לא התפלאתי הכתיבה שלך מרתקת את נוגעת בנושאים שנוים במחלוקת ומקבלת ביקורת באומץ רב [ל"ת].

נתן אלתרמןנתן אלתרמן28/7/2017

שאלות. דיברת על העברה והתאהבות מטופל ומטפל, אבל מה בדבר מצב שמטופל מוצא עניין אמתי במטפל כאדם ואוהב את אישיותו האמתית כאדם וברצינות חשוב לו להיות אתו בקשר, אולי אחרי שיגמור לטפל בו? גם זה קורה. דיברת גם על יכולת להבין, האם במקום לשקר ולזייף אפשר לדבר על יכולת להבין ואז יהיו פחות אי הבנות?