גילוי דעת של פסיכולוגים כתגובה לגילוי הדעת של 47 האקדמאים בסוגיית הזיכרון המודחק
כיכר העיר | 31/10/2014 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
מסמך זה נועד להביא לציבור הרחב עמדה אחרת מעמדתם של 47 האקדמאים הבכירים החתומים על גילוי הדעת בהמשך להכרעת הדין בתיק ע"פ 3958/08. אנו חשים צורך להשמיע את קול נוסף ושונה, בכדי שזה יגיע לאותם נפגעות ונפגעים אשר ייתכן וחשו פגועים מן הכתוב וחמור מכך, אולי אף נרתעו בשל כך מלפנות לקבלת עזרה טיפולית ו/או משפטית.
נתחיל ונציין כי פניה זו הינה פניה אל הציבור הרחב ולא אל בית המשפט. אין לנו כל יומרה לתמוך או לבקר הכרעת דין כזו או אחרת.
בולטת בהכרעת הדין- הרצינות שבה נלקחו בחשבון ונשקלו עמדות המומחים, הן מטעם ההגנה, הן מטעם התביעה והן הצהרות העדים השונים שעוסקים במקצועות הטיפול. ניתן בברור למצוא בה את מאמציהם של השופטים להתמודד עם העמדות שהעלו האקדמאים במכתבם. אנו רואים בהתייחסות התקשורתית לחלום בלבד ולדיון בו, כאילו היה הבסיס העיקרי להרשעה, מסך עשן שמונע דיון בסוגיה העקרונית שבה קיבל בית המשפט החלטה. מנקודת מבטנו, להחלטה זו ישנה רלבנטיות ציבורית רחבה והיא: מידת האמון שניתן לתת בעדויות ואיסוף ראיות במקרה של פגיעה מינית שארעה בילדות, אשר מכורח הנסיבות לא הייתה ככל הנראה נגישה לתודעה באפן מלא, הגשת התלונה שנים אחר כך ואפשרות ההרשעה מעבר לספק סביר.
נצטט מגילוי הדעת של 47 האקדמאים : ״ממצאים רבים המעוררים ספק ממשי בקיום מצבים כאלה [של הדחקת טראומה] ומצביעים על האפשרות החלופית של זיכרון כן אך כוזב. באופן כללי, מחקרים רבים ומגוונים מצביעים על אופיו הקונסטרוקטיבי של הזיכרון האנושי, כמערכת שלא רק משמרת אירועים שהתרחשו בעבר אלא גם מייצרת זיכרונות חדשים ומעוותים. בפרט, מחקרים רבים מראים שניתן, בתנאים המתאימים, ליצור אצל אנשים זיכרונות של אירועים שלא התרחשו כלל וכלל, ושלפעמים האנשים ידווחו על פרטים ספציפיים לגבי האירועים האלו (שכלל לא התרחשו) בדרגה גבוהה של ביטחון. על בסיס האמור לעיל, הוצע הסבר חלופי לתופעה הכללית של זיכרון מודחק-משוחזר של אירוע טראומטי, לפיו מדובר בזיכרון כן אך כוזב – זיכרון שיכול להיבנות בגין סוגסטיה מצד מטפל (כגון פסיכיאטר, פסיכולוג, מנחה קבוצת טיפול וכו') או בשל אוטוסוגסטיה. מקרים כאלו מדווחים בספרות המקצועית וקיומם מבוסס מחקרית. נראה שדי בסוגסטיה זו כדי ליצור לעתים אשליית זיכרון״.
מחקר אמפירי מסתמך אך ורק על עובדות. הוא מחויב להן ולא לחשיבות ולמעמדם של בעלי הדעות. לפיכך חשוב לציין כי ישנם מקרים מתועדים רבים של זיכרון טראומטי שהודחק וחזר ואמתותו הוכחה מעבר לכל ספק בכלים חיצוניים. כמו כן, קיימת גם ספרות מחקרית עשירה בנושא זיכרונות טראומטיים רציפים ולא רציפים שאבדו ושוחזרו, של זיכרונות מקוטעים בקרב נפגעי תקיפה מינית ועוד, והקורא מוזמן לפנות ולבחון ספרות זו. השאלה "האם זה ייתכן" הוכרעה במבחן העובדות – כן זה ייתכן בהחלט.
קיימים מחקרים בהם בוצעה מניפולציה בתנאי מעבדה של השתלת זיכרון כללי ונפוץ ו/או של טראומה נקודתית וללא השלכות דרמטיות עבור הפרט אצל סטודנטים שלא היו בטוחים בו במאת האחוזים. ההסקה ממחקרים כאלה לאפשרות התיאורטית של השתלת זיכרון כוזב בדבר פגיעה מינית מתמשכת על ידי הורה היא ספקולציה שאינה עומדת במבחן המדעי של תוקף חיצוני. בנוסף, ראוי לתת את הדעת לכך שאופיו הקונסטרוקטיבי של הזיכרון על הטיותיו צריך להילקח בחשבון כשבאים לבחון כל זיכרון, וכל עדות. ההדגשה של 47 האקדמאים בנושא, כשהיא מובאת לדיון רק בנוגע לזיכרונות של פגיעה מינית, שהודחקו וחזרו בעקבות טריגר, מהווה סטנדרט כפול שעשוי לחזק תרבות של השתקת הקורבן.
מעבר לכך, ראוי שהציבור הרחב ידע, כי רוב החותמים על גילוי הדעת של 47 האקדמאים אינם בעלי מומחיות בפוסט טראומה בכלל ורובם הגדול לא מומחה בתחום טראומטיזציה מפגיעות מיניות. מן הראוי לציין, כי רוב רובן של פגיעות מיניות מתאפיינות ברמה הקלינית בשברי זיכרון, חוויות שהינן כמו חיצוניות לקורבן, תחושות ניתוק ושכחה. כל אלה, מהווים אתגר לפסיכולוג בבואו לטפל בנפגע תקיפה מינית, מתוך רגישות וכבוד לחוויותיו.
במקרים בהם קיים ספק האם זיכרונות כלשהם (רציפים או מודחקים) מהווים דמיון או מציאות כחלק מהתהליך הטיפולי, על הפסיכולוג לנהוג ברגישות ובכבוד לחוויות המתוארות תוך שהוא נושא באחריות לבחון עם המטופל את חוויותיו ממקום לא שיפוטי וזאת מתוך הבנה והכרה מלאים של ההשלכות הרות הגורל על המטופל וסביבתו. מעבר לכל אלה, אנו חוששים כי "מכתב הפסיכולוגים הבכירים" עשוי להעביר לציבור הרחב מסר, הגם אם לא לכך הייתה הכוונה, לפיו זיכרון טראומטי הוא דבר הפכפך שלא ניתן להסתמך עליו, ולראייה מביאים כתימוכין מיני מחקרים. רצוננו להעביר מסר רהוט וקולע לכל מי שמצא את עצמו תוהה, נזכר, מעלה שאלות לגבי פגיעה שחווה בעבר או בהווה - רגשותיכם וחוויותיכם ראויים ושווים בדיקה ומחשבה.
-----
החתומים על גילוי הדעת:
תהילה גיגי, רפאל יונתן לאוס, דנה בכר, יערה ניצן, אביעד אורבך, יעל בספורד, יעל טל- ברזילי, ניר כהן ארזי, וסים בירומי, אתיה ברנהרט, מגן אביאל אורן, אורנה אפק, עדי דרטלר, סטלה מלי גוטהולץ, רעות זרעיה בלום, כרמית ברונפלד אפללו, שגיא ברגר, ערן כ"ץ, אורן בלס, מירב אילון, אן הדר, יעל סיוון, מיכל הירש, בר אשר, רונן קובלסקי, יחיאל אסולין
