פרופ' אלחנן מאיר ז"ל - דברי תודה לזכרו | שבתאי מג'ר

עזבונות - בלוג הנצחה | 21/2/2014 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

פרופסור אלחנן מאיר בשבילי הוא מורה. במילה הזאת יצוקים ערכים עשירים בחומר חי, במעשה וברוח, שמניעים אנשים וחברות קדימה, בדרך כלל אל עבר מטרות טובות ומועילות. המרכיבים האלה מהווים מהות, שבכוחה להניע בראש ובראשונה יחידים, וכך גם אותי.

דמותו הזקופה, הצנומה, ארשת פניו החייכנית, דיבורו היציב והקולח, חדרו הצנוע והמסודר, הפרטים שבהם הקפיד, הזמנים, והדגשים ששָׁנה והגיד, כל אלה נחקקו בחינוך המקצועי והאנושי שהשרה עלינו ואפשר בכיתה הקטנה והאינטימית שלנו באוניברסיטת תל אביב, במגמה לפסיכולוגיה ייעוצית תעסוקתית.

בדרכו, ידע להתבדח, כשם שהפליא בהרבצת החומר הלימודי – שינן, וחרש, והדגים; שלח אותנו למשימות חיפוש עצמאיות וטרח במלוא תשומת הלב להקשיב ולהיענות לכל שאלה.

הוא היה עבורי מושא להערכה רבה על עומק ידיעותיו ושליטתו בתיאוריה, וכן על דרכו המקצועית והאישית כאחד, שילוב יוצא דופן. למדתי ממנו שמירה על דרך וכיוון, ללא התפשרות וללא החלקות; ולמדתי אתו גמישות חשיבה, התחשבות בנתונים והרחבת גבול הענקת האפשרות להמשיך לחקור וללמוד. זכיתי באופן אישי לקבל ממנו ובאישורו אתנחתא ברצף הלימודים, שהייתה לי חיונית ביותר, ואפשר שאלמלא האישור הזה לא הייתי מסיים את לימודי לתואר המוסמך.

דמותו, רוחו ותמיכתו, כמו כלל אישיותו, מלווים אותי בדרכי המקצועית כתלמיד וכמתמחה, ואחר כך, ועד היום, כמנחה, מטפל, מדריך ומורה. זו לא העתקה של אחד לאחד. יש בינינו הבדלים רבים; אני רחוק ממנו בגישה שלי ובנטיותיי המקצועיות. כישורים רבים שהיו לו, אצלי חסרים או מתונים ביותר. אופי עבודתי שונה והקריירה שפיתחתי פנתה לכיוונים אחרים. אבל יש בי תחושה ברורה שברשותי יסודות חזקים ומלאים, שרכשתי ממנו ובזכותו בשנים שהייתי תלמידו בתל אביב.

גם בכתיבת שירה, עיסוק שמתרחב ומעמיק אצלי בשנים האחרונות, אני מוצא סימנים וקולות מהשיח שהיה לנו עם אלחנן, ומהעקרונות שהתוותה לי דרכו, ובמיוחד הדיוק במלים. לחסוך במלים היכן שאפשר, ולחזק את הטיעון באמירה ישירה ומדויקת. מעקרונות הבסיס בשירה: מיטב המלים במיטב סדרן.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

אני מוצא בו אישיות, ואולי נשמה, גלויה. הוא הילך איתנו בגלוי. אמר את שהיה לומר, דרש את שהיה נחוץ, הרפה כשהתגלה צורך. האמין בנו והתגאה בנו. ראינו כיצד התגאה בבוגרי המגמה, שעליהם סיפר ואף הזמין מעת לעת להרצות בפנינו.

באותה רוח ובאותה חיוניות קיבל את פני כמורה במגמה. כמובן מאליו, עם החיוך והעידוד האישי, והגאווה על חניך שבגר, ובא לעבוד לצדו, באמונו המלא.

בהוקרה רבה, בתודה עמוקה על שזכיתי להכירו וללמוד ולהתפתח במחיצתו.

כ' באדר א' 20.2.2014