×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.

משחק במילים

רועי סמנה

לא בדיוק, אבל בערך

רועי סמנה | 27/11/2013 | הרשמו כמנויים

"ויניקוט לא היה דייקן" אמרה אתמול הפסיכואנליטיקאית שרה קולקר בשיעור במרכז בו אני לומד והגישה לי על מגש של כסף את הרעיון לפוסט הראשון בבלוג זה. הגיוני, חשבתי לעצמי, ויניקוט הרי אהב לשחק, וכמה מדויק אתה יכול להיות כאשר אתה משחק? משחק, עם כל הספונטניות שבו, עם כל החופש שיש בו, דורש לפחות מידה של חוסר דיוק. נכונות לפספס, להסתרבל, לטעות. האלטרנטיבה, אני יודע היטב מהמקומות בהם אני עצמי מתעקש על דיוק אובססיבי, היא שיתוק או לפחות משהו קרוב לכך.

אני זוכר במדויק את הרגע בו זכיתי בחופש שלא לדייק בבחירת המילים שלי עם מטופליי. זה היה כשקראתי באחד מספריו של ברוס פינק על לאקאן ונתקלתי לראשונה ברעיון הלקאניאני שהמטפל צריך לדבר כמו אורקל- לדבר באופן עמום ואניגמטי שניתן לפרש באופנים שונים. המורה, כידוע, מגיע כשהתלמיד מוכן והרעיון הזה הכה בי כמו ברק. אולי אני לא חייב להתאמץ כל-כך להיות ברור? אולי מותר לי לסיים משפט בשלוש נקודות מטאפוריות ולא בסימן קריאה או בנקודה בודדת? איזה אושר! משהו בטכניקה הטיפולית שלי השתנה באופן עמוק מאז אותו יום, ואף שלא הפכתי לחסיד לקאניאני והדיבור שלי רחוק, לפחות מרבית הזמן, מלהיות "אורקולרי", נפתח עבורי מרחב (משחקי) נהדר.

ובכל-זאת, ישנם רגעים בטיפול בהם הדיוק נראה הכרחי. "דייק אותי", אני מבקש ממטופל שחש שהשיקוף שלי אינו קולע מספיק. יש מטופלים שמסתבכים אז בניסיון לדייק, אולי שוקעים בלופ הפרפקציוניזם, מרגישים שיש מילים למה שהם חשים אך אלו לא ברשותם וממאנים לבחור במילים אחרות, מילים שיהיו רק "בערך...", "ליד...". יש כאלו שמתקשים לסבול את חוסר הדיוק שלי, שמסרבים בתוקף לתקן, להבהיר. אלו מטופלים בעלי 'עור דק', כפי שבריטון (בעקבות רוזנפלד) מכנה זאת, שכל סטייה מהכוונון המדויק אליהם צורבת בבשרם החשוף-מדי. עם מטופלים כאלו, שהמילים המופנות אליהם עשויות להיחוות כמסוכנות ופוצעות, עליי להתאמץ כדי לא להגיע למצב של קיפאון ואלם.

ניתן להסתכל על דיוק ועל חוסר דיוק דרך הפריזמה של ההבדלים בין האספקט הנשי לבין האספקט הגברי בנפש. פיזיקת הקוואנטים, מספרים אלו שמבינים בפיזיקת הקוואנטים, מסבירה שינויים כתוצאה של תנודות בין שני אספקטים המהווים את הקיום ברמתו הבסיסית ביותר, הסאב-אטומית: החלקיק והגל. החלקיק, שניתן לראות בו כמייצג את האספקט הגברי של הנפש, הוא מוצק ובעל צורה, זהות ומיקום ואילו הגל, שניתן לראות בו כמייצג את האספקט הנשי של הנפש, הוא פוטנציאל עם מספר לא מוגדר של אפשרויות למימוש. אפשר, אם כך, לחשוב על שינויים בטיפול (גם) כתוצאה של החיבור הדיאלקטי בין הדיוק ואי-הדיוק. אבל בכדי לשאת את המתח שיש בדיאלקטיקה הזו דרושה תשתית טובה-דיה. דרושה אמונה בסיסית כי לא נשקע בכאוס אם נרפה, אם נרשה לעצמנו לשהות ולהשתהות בחוויה של חוסר-ארגון מיטיב, unintegration בשפתו של ויניקוט.

הבלוג הזה הוא ניסיון אישי להיות פחות מדויק. לשחק במילים. במחשבות. להקים לעצמי, ואולי גם לכם הקוראים, בית גידול לרעיונות. מגרש למשחק סקוויגל מילולי שהשרבוטים בו יתגבשו אולי לצורות בעלות משמעות, ואולי לא.

תצטרפו אליי למשחק?


לקריאה נוספת -

ויניקוט, ד"ו (1945). התפתחות רגשית פרימיטיבית. בתוך: עצמי אמיתי, עצמי כוזב (2009). עורך: עמנואל ברמן. תל-אביב: עם עובד.

Britton, R. (1998). Subjectivity, objectivity and triangular space. In: Belief and imagination. London: Routledge.

Fink, B. A clinical introduction to lacanian psychoanalysis: Theory and technique (1999). Cambridge: Harvard University Press.

Guarton, G.B. (1996). Masculinity, femininity and change in psychoanalysis. Journal of the American Academy of Psychoanalysis, XXIV, 4, pp. 691-708.

תגיות: | | |

עוד בבלוג של רועי סמנה

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אנונימיתאנונימית29/7/2017

למי שתוהה. חשוב לי לתת עוד כמה פרטים שאולי יאירו מעט על הקשר שלנו.. זהו אחד מהקשרים הפסיכולוגים הארוכים ביותר שהיו לי והמשמעותיים ביותר ששינו את חיי. אני מעריכה את המטפלת שלי מאוד מעבר לרמה המקצועית. אך זה לא סותר את העובדה שיש לי טענות כלפיה וחשוב לי לשתף בכמה מהדברים כדי שתבינו למה כוונתי בחשיבות הצבת הגבולות.
המטפלת שלי במשך הזמן שינתה חד צדדית את הכללים.
בהתחלה, איפשרה שיחות טלפונית ואף יזמה כאלו. פעם כשסימסתי לאחר 22 התקשרה אלי, בפעם אחרת כשהייתי חולה והודעתי שלא אגיע ואשלם (כמובן) על הטיפול- הציעה לי שתהיה לנו שיחה טלפונית, במשך תקופות שוחחנו טלפונית בנוסף למפגשים בערך אחת לשבוע ובאיזה שלב היא הודיעה שיותר לא יהיו יותר שיחות, בכלל. 'זה לא יקרה'. לא רצתה לדון בזה. כשהיו לי טענות הייתה עונה שככה היא עובדת. כשטענתי שסיכמנו משהו אחר וכבר חודשים אנחנו משוחחות וגם על טענות על דברים אחרים ששינתה חד צדדית והפריעו לי הייתה עונה ששינתה את דעתה, או שגם אני שיניתי את דעתי אז לכן היא נוהגת גם ככה. כאילו שאנחנו חברות! כשאמרתי לה שלדעתי זו חובתה ענתה בהיתממות "את חושבת שזו חובתי לשוחח איתך?"

כשאמרתי לה שאני מעדיפה שנדבר אפילו שתי דקות פעם בשבוע ופחות עוזרים לי ה-SMS, אמרה לי שמבחינתה אני יכולה לסמס לה חופשי, כמה שאני רוצה, בכל שעה שהיא רוצה, אבל טלפונים לא יהיו בכלל.
ביקשתי ממנה: שתאמר לי באיזה שעות מתאים לה שאסמס, והיא ענתה לי בסגנון 'תסמסי מתי שאת רוצה, ואני אענה כשאוכל'. היא מיוזמתה הציעה לענות לפחות על מסרון אחד ליום. כאילו שהמסרונים זה מה שחשוב לי.
היה לי מאוד חשוב שהיא כן תגביל אותי כי מבחינתי לסמס מתי שאני רוצה עשוי להפריע לה אך לאורך תקופה היא לא הגבילה אותי. עד שבשלב מסוים התעקשתי ובזבזנו פגישה כדי שהיא תגיד לי בדיוק באיזה שעות מתאים לה. ואח'כ לפעמים את התשובה למסרון שלי היא הייתה עונה בשעה מאוחרת יותר...
קיבלתי את דבריה. תמיד קיבלתי את הסמכות שלה. לפעמים ניסיתי כמובן לשכנע אותה אחרת אבל כשלא היו הסכמות היה מה שהיא רצתה. להגביל אותי במספר המסרונים היא לא ראתה צורך למרות שהעדפתי שתגביל ובאחת ההזדמנויות היא גערה בי שאני מסמסת המון!

בדיעבד, אני חושבת שהיא רצתה לסיים ולא ידעה איך.
מכיוון, שבתחילת הקשר היא טענה שכל עוד אשלם ניפגש. וביררתי. מכיוון שיש לי חרדת נטישה. וחשוב לי שיהיה תאום ציפיות. ונפגעתי ממטפלים.
שאלתי אותה כמה זמן יהיה הטיפול. אי אפשר לדעת. יכול להיות שנים. אז סמכתי על דבריה.
התנאים השתנו לכל אורך הטיפול. אמרתי לה בסדר. כל מה שאת רוצה.

אבל הסיבה שהיא לא היתה מרוצה היא ככל הנראה מכיוון שהיא פשוט לא רצתה לראות אותי. ולא הייתה יכולה לומר לי את זה.

אנונימיתאנונימית29/7/2017

בקשה לעזרה. 1-לשאלתך דבורה פניתי להנהלת האתר הזה ולא מתאפשר בכינוי הזה לפתוח כאן בלוג כעת.

2-המטפלת שלי שעזבה אותי יצרה איתי קשר בהצעה לעזרה למצוא מקום אחר אבל היא מוכנה לעזור לי רק בתנאי שאעזר בה כמו שהיא רוצה. ההצעה שלה לא רלוונטית. אז היא לא עזרה לי אך נזכרתי בנטישה שהיתה לי בעבר (ממאמנת אישית-שטענה שהיא לא מספיק מקצועית להתמודד עם המורכבות הרגשית שלי משהו כזה).

3-שנה הייתי בטיפול אצל פסיכולוגית קלינית מומחית (ומדריכה).
אני מאמינה שזה מה שאני צריכה גם כיום טיפול פרטי של פסיכולוג אלא שאני צריכה מטפל שיכול להציב גבולות יותר באופן ברור וכנראה גם שגמיש לעזרה במקרה הצורך כלומר למשל שיחה טלפונית של 5 דקות בשבוע. (כשכתבתי למטפלת שלי שהחלטתי להתאבד היא אפילו לא הגיבה. היא רק הזהירה אותי שאם אאיים שאפגע בעצמי שוב היא תנטוש את הטיפול מה שהיא אכן עשתה. דעתי שהיא חיפשה תירוץ כי לא יכלה לומר לי את זה באופן ישיר. העובדה שהיא אישית לא יכלה להתמודד לא מוכיחה שכל הפסיכולוגים כמוה. ועובדה שהיא החזיקה מעמד שנה איתי. בשבילי זה טיפול מאוד ארוך ומאוד משמעותי והיא אחת מהמטפלות שעזרו לי ביותר).

באופן עקרוני הייתי יכולה לנסות למצוא מטפלים באינטרנט אלא שמאוד קשה לי לפגוש מטפלים כשהם רוצים לראות אותי.
מצד שני כשאני פונה לאנשים (מהאתר הזה למשל) חלק מסרבים לראות אותי- ואני רוצה לכבד את המקום הזה שלהם אבל הסירוב ממש מכאיב לי
אני זקוקה לעזרה בהקדם
ואם מישהו מהמטפלים מהאתר הזה חושב שהוא יכול לעזור ומעוניין ניתן לפנות אלי במסר אישי. לקבלת פרטים נוספים.

אני מיואשת... לא יודעת לאן עוד לפנות. כבר פניתי לועדת האתיקה (הם לא מתערבים) פניתי למשרד הבריאות (הם לא מתערבים) הפסיכולוגית שלי לא רוצה לראות אותי אפילו מפגש אחד . אני מבינה אותה אבל מרגיש לי שזה 'עניין לא סגור' ולא המשכתי עם החיים שלי

בבקשה אם מישהו יכול שיעשה מה שהוא יכול כדי לעזור לי למצוא מטפל אחר.

אנונימיתאנונימית26/7/2017

ועוד מחשבה קטנה על דברייך דבורה- אין כל מקום רשמי שאני יכולה להעזר בו כעת. מאוד קשה לי כעת אני לא מסוגלת להתמודד עם הקושי הזה לבד וכעת אין לי מטפלת
להפנות אותי לאתר סה"ר או ער"ן אחרי קשר פרטי של שנה זו לא חכמה- אני צריכה משהו אישי ומקצועי יותר
כמו גם להאשים אותי על כך שהתייחסתי בקונקרטיות למילים של המטפלת
לא הייתה לי כוונה לפגוע בה או להיפגע כשהגעתי לטיפול את מאמינה לי?
אחת ההצעות שקיבלתי כשכתבתי במקום אחר היא לתלות את עצמי או לשכב על פסי רכבת

אנונימיתאנונימית26/7/2017

שלום דבורה. תודה על התייחסותך
אני אקח בחשבון את הצעתך לפתוח בלוג משלי אך במקביל אני שואלת לדעתך האם גם לו היה לי בלוג התגובות בבלוגים אחרים לא יכולות להיות במקביל? אני חושבת שבמקרה הזה היה קשר גם אם לא ישיר למאמר של רועי ובפרט לסיומת שלו "תצטרפו אלי למשחק" (רועי ספצפית כתב לא מעט פעמים על כך שהטיפול הוא כמשחק- משחק מילים מחשבות וכו' והתייחסתי לכך כאן). בסך הכל הגבתי תגובה אחת (ואשמח להתייחסותך גם על התוכן אם תרצי) ואני לא חושבת שזה בעייתי גם אילו היה לי בלוג (אלא אם כן מנהל הבלוג או מישהו אחר היה פונה אלי עם בקשה להפסיק לכתוב ואז הייתי מנסה להבין מדוע על גבי האתר או במסרים. הרגשתי בנוח לכתוב מכיוון שאתר זה באופן רשמי פתוח לאורחים ולתגובותיהם גם למי שאינו איש מקצוע-כמוני כחלק מובנה מהאתר)

דבורה לפידדבורה לפיד26/7/2017

לאנונימית. יקירה
אני לגמרי מבינה אותך ואת הכאב שלך וגם את ההתקוממות על העוול שלתחושתך נעשה לך
אבל הייתי שמחה אם במקום לחפש פוסט להתארח בו היית פותחת בלוג משל עצמך כך שיהיה קל יותר לך ולאנשים אחרים להתייחס למה שאת כותבת

אנונימיתאנונימית25/7/2017

משחק ללא כללים. הוא לא משחק הוגן

צריך מינימום כללי יסוד ולכאורה, המטפלים הדינמיים טוענים שהסיביטיסטים (CBT) הם אלו (יחד עם מטפליDBTׂ) שמגדירים מראש. זה לא מדויק.
הפסיכולוגים הקליניים יודעים מראש באיזו שעה יגיע המטופל: הם יודעים מהו משך זמן הפגישה ומתי היא מסתיימת, גם אם המטופל מאחר.
הם יודעים כמה יקבלו על כל מפגש ובאיזה תאריך ובאיזה אמצעי תשלום. יש להם את האתר הזה ופורומים מקצועיים להעזר בהם, יש להם את ועדת האתיקה ומחלקה משפטית, וגם אפשרות להעזר בהדרכה מקצועית ע"י מדריכים בתחום עיסוקם (קליני רפואי וכו'). יש לכם כנסים והשתלמויות, כל זה טוב ויפה, גם אני נהנית מהאתר הזה ומהאפשרות להגיב בו ומהמאמרים כולל שלך,
יחד עם זאת, נכון לעכשיו, למטופלים בפסיכולוגיה הקלינית אין כל כתובת להתייעץ איתה.
אין למטופלים ע"י פסיכולוג קליני כל זכויות מעוגנות בחוק שהם יכולים להסתמך עליהם.
אפילו לא אחד.
לכאורה תאמר, אם יש בעיות? תדברו, אבל- קודם כל, לפעמים בדיבור ישנן אי-הבנות. אך בעיקר, אם המטפלים לא חותמים על מסמך מראש, ומשנים את תנאי הטיפול במהלכו- וזו זכותם, על פי החוק בשלב הזה- היכן הזכויות של המטופל??
במידה ומטפל מרגיש צורך לסיים טיפול, ניתן וראוי לעשות זאת בצורה מסודרת- בכתב, ועם זמן התראה מראש באופן יחסי למשך הטיפול. והאפשרות שהקשר יסתיים חד צדדית, גם על ידי המטפל, צריכה להיות ברורה מראש למטופל. בארה"ב או בהולנד נדמה לי, יש הסכם שנחתם ומתחדש כל שישה חודשים. אפשר לעשות אותו הדבר גם בטפול הפסיכולוגי. אבל תוך כדי דיאלוג, ולא חד צדדית.

חוסר ידיעת כללי המשחק, בכל משחק, גם במשחק הפסיכולוגי- הוא לא משחק הוגן.

רועי סמנהרועי סמנה5/12/2013

תודה לכל המגיבים. שמחתי מאוד על הפרגון ובעיקר על העובדה שהדברים שכתבתי נגעו ועוררו בכם מחשבות ואסוציאציות משלכם.

חן- אני מסכים איתך מאוד שהורים, ולא פחות מהם מטפלים, עלולים ליטות למה שהייתי מכנה הורות 'טובה-מדי'. כפי שכתבתי לאחרונה (במאמר שטרם פורסם), חל לדעתי סחף בתחום הטיפולי מעמדה של 'תסכול אופטימלי' (קוהוט) לעמדה של 'סיפוק מקסימלי'.

שרית- הדברים שכתבת לגבי המקום והתפקיד של התאוריות בחדר הטיפול עוררו בי הרהורים שאני מאמין ומקווה שיבואו לידי ביטוי באחד הפוסטים הבאים...

רועי

טל בן עמיטל בן עמי3/12/2013

תודה. מאוד מעניין, נוגע ומשמעותי
תודה

חן מעוזחן מעוז1/12/2013

good-enough. הכתיבה שלך על משמעות חוסר הדיוק זרקה אותי ישר ל"אם הטובה דיה". כמה פשטות וכמה עומק בחשיבה על המרחב שמאפשר חוסר הדיוק. לא מעט מהמקרים הקשים יותר שאני פוגש קשורים בדיוק יתר של הורים לילדיהם, דיוק שמגיע ממקום חרד וכואב וקשה, פשוט כי אי אפשר אחרת.
אז... לחיי חוסר הדיוק!

עמית ורהפטיגעמית ורהפטיג1/12/2013

יפה מאו, אהבתי, אבחנה עם הרבה ערך לטיפול [ל"ת].

שבתאי לויטשבתאי לויט30/11/2013

חזק וברוך. כל הכבוד רועי.
הנושא של הסדר האבהי והסדר האימהי מופיע גם אצל בולס, ואם נעזרים בו, אז המשחק הוא בין להיות מדוייק ונקודתי לבין לייצר מרחב עם אפשרויות.
שבתאי

שרית ריב-פלטישרית ריב-פלטי30/11/2013

החירות והחדווה שבמשחק. לעיתים משאלת המטופל לזכות בדיוק, בהד חוזר מארגן, היא תמצית הצורך שלו בקשר ובהתקיימות.
לפעמים, ממש כמו שאתה מתאר, יש משהו מגדל, משחרר ומאפשר דווקא במשחק החופשי, ההדדי, המשותף, במרחבי הנפש ובמרחבי הקשר הבין-אישי, שמזמנת הסיטואציה הטיפולית.
באופן אישי מתחברת מאוד לעמדה המשחקית שאתה מציע ומתאר, ומעידה על חוויה דומה - משם נולדות הקפיצות הקוונטיות בטיפול!
אני שמה לב שבמקרים רבים המרחב האסוציאטיבי והמשחקי שאני כמטפלת נוטלת לעצמי מייצר יותר גמישות וחופש גם אצל מטופליי. החירות והשובבות מידבקות! להשקפתי האישית גם מרפאות.
לתפיסתי, באזורים הללו של יותר ספונטניות ומשחקיות לא מוכרחים בהכרח תיאוריה, מבנה ואסמכתאות של הוגים וכותבים גדולים כדי להיתלות עליהם. בהצלחה לך!

עדי כהן-רוקחעדי כהן-רוקח27/11/2013

דיאלקטיקה של טרנספורציה. איך להשאר בתוך האי-דיוק, לשאת אותו, ודווקא מתוכו לאפשר למשהו מדוייק ונכון לעלות, כדי שברגע הבא ימוג בתוך בליל לא ברור ולא מדוייק. דיאלקטיקה של טרנספורציה. מזכיר לי קצת את דבריו של ג'נדלין באשר לתהליך ההתמקדות. תתחדש על הבלוג..