אימהות ואבות, ישראל 2013
אסתר פלד | 20/7/2013 | הרשמו כמנויים
כתבה הערב בערוץ 22, בחדשות - בעד ונגד הנקה: ניסיונות של משרד הבריאות לתמרן אימהות להנקה, והתקוממות אימהית על הלחץ הזה.
אז ככה: הן צריכות ללדת, הן רוצות ללדת. הן רוצות יותר מילד אחד. הן צריכות לעבוד. הן חייבות לעבוד. מרביתן חייבות לעבוד כי יש צורך כלכלי לעבוד, ואחרות חייבות לעבוד כי אין שום אפשרות תרבותית אחרת. לא לעבוד פירושו להימחק מהמפה החברתית. גם אלה שהאימהות היא חלק עמוק בתפיסה העצמית שלהן, שהן יותר אימהות מאשר נשות מקצוע, גם הן לא יכולות להעלות על דעתן שלא לעבוד: מי שלא עובדת לא קיימת.
אז יש פה מסר כפול, אם אני רואה היטב, כלומר במטושטש. ככל שאני פוגשת אותן יותר, כך אני מבינה שהן לכודות, לכודות בתוך המהפכה הפמיניסטית, התעשייתית, התרבותית. הן צריכות להיות סובייקט מפותח, מתפתח, והן צריכות להיות אם מסורה, מניקה, ממשית. וכל זה בשעה שרובן שייכות למעמד הביניים, כלומר זה שאין לו כסף לחיות, זה שצריך לעבוד כל היום כל יום, עד כדי כך – אי אפשר שלא להגיד את זה – שהאבות המסורים שוכחים תינוקות, אלוהים אדירים, שוכחים תינוקות במכונית.
משהו מסריח מאד בממלכה שבה אימהות נדרשות להיות נשות קריירה מניקות, ואבות שוכחים תינוקות במכונית. זה כל כך נורא, השכחה הזאת, שאי אפשר להאשים, אפשר רק להיבהל בהלה עמוקה ולחשוב מה קורה פה שככה זה קורה פה, שאנשים נקרעים עד כדי כך שהם שוכחים תינוקות במכונית שלהם, בשעה שמשרד הבריאות משדר מסרים נחרצים בדבר הנקה, ומשרד התעסוקה מעודד נשים לעבוד. כלומר, תהיי אם כאילו את לא אישה עובדת ותהיי אישה עובדת כאילו את לא אם. והגברים, להם אין בעיה כזאת, של מסרים כפולים. אצלם שום דבר לא כפול: הם פשוט מותשים, פשוט שוכחים, שוכחים תינוקות במכונית המשפחתית.
אם אני לא מובנת, אומר במפורש: איני מאשימה את האבות הללו. כל כך זה נורא, מה שקרה, שחזר על עצמו, שאני מבינה שמדובר בחוסר יכולת, חוסר יכולת לעמוד במה שהחיים בתרבות הזאת תובעים. לחנך נשים להנקה ולהמציא חוקי שוק שבהם את חייבת לחזור לעבודה אחרי שלושה חודשים, פירושו קפיטליזם מתחסד, חולי עמוק, חוקים חברתיים סותרים. הסובייקט בתרבות הזאת חופשי, חופשי לממש את עצמו, קרי, לעבוד כל כך קשה עד שהוא שוכח את התינוק שלו – לא תינוק של מישהו אחר, התינוק שלו – במכונית המשפחתית.
הבת שלי, היום: "אמא, איך זה היה שאת לקחת אותי מהגן באחת וחצי כל יום? איך זה התאפשר?". באמת, איך זה התאפשר? בימינו אנו, יש אישה אחת צעירה שאני מכירה, אחת בלבד, שמפסיקה לעבוד כשהיא יולדת, ליותר משלושה-ארבעה חודשים. יש מעט מדי תינוקות שנשארים עם אמא שלהם בבית אחרי גיל חצי שנה. אין שום סיבה להוציא תינוק בן חצי שנה מהבית, לידיים זרות, שום סיבה, באשר לתינוק. באשר לאם, אם היא לא חוזרת לעבוד אחרי חצי שנה, פירוש הדבר שהיא בעייתית, שהיא בעצם חוששת לחזור לעבודה, שהיא "אם חרדה". הנחת הבסיס התרבותית היא שהתינוקות ממש בשלים לפרידה הזאת בגיל חצי שנה, חלקם אף בגיל שלושה חודשים (על בני השלושה-חודשים אומרים שהם צעירים מכדי להבין, יעני, אפשר לסדר אותם), ועל כן גם על האימהות להיות בשלות לכך (גם את האימהות מסדרים, בעצם). זאת כמובן שטות מוחלטת. תינוקות יכולים לעמוד יפה בפרידה בגיל שנה, אם מכריחים אותם. בעניין הזה רוב האנשים פשוט משקרים לעצמם, מפני שהתרבות שבתוכה הם חיים לימדה אותם לשקר לעצמם בשל דרישות השוק.
אז זה המצב. תניקו ותעבדו, תעבדו ותניקו. ותיזהרו לא לשכוח את התינוקות שלכם באוטו, כי חם עכשיו. ותגורו בדירות שכורות כי אין לכם כסף לקנות בתים, אבל תתביישו בזה, למרות שאינכם אשמים, ואז תצאו לעבוד למעלה מעשר שעות ביום כדי לקנות בית למרות שאתם לא יכולים, אבל אל תשכחו להניק, ואל תשכחו תינוקות באוטו, למרות כל זאת. באופן כללי, אם אתם לא עומדים בזה, אולי פשוט לא תעשו ילדים. מצד שני, תעשו ילדים, כי אנחנו יהודים, וילדים ומשפחה זה הדבר הכי חשוב לנו. בקיצור, תכילו איכשהו את כל הפרדוקסים האלה, ותישארו שפויים, למרות שחם, למרות שאין לכם בית, למרות שהמשכנתה בבית שיש לכם אוכלת את חייכם, למרות שהשילוב של המשכנתה והגן לילד גומרת לכם את המשכורת, לכן אמרנו לכם, רצוי שהאימהות יעבדו, אבל מוטב שיישאבו חלב בטרם יצאו ל 9 שעות עבודה ביום. כשתחזרו, אם לא תשכחו ילד באיזה אוטו, תהיו משפחה מאושרת, תרבותית, שבה שני הסובייקטים הבוגרים לכאורה מממשים את עצמם לכאורה והילדים מקבלים לכאורה כל מה שהם צריכים, כן, בין 1630 ל 2000 בערב, בדרך כלל בנוכחות הורה אחד בלבד, כי השני עדיין עובד. מושלם. ונסיים באיחולי פרנסה טובה לכולנו, אסתי פ.
