וְהָאָרֶץ מְחֻלֶּקֶת לִמְחוֹזוֹת הַזִּכָּרוֹן וּגְלִילֵי הַתִּקְוָה
עלון פסיכולוגיה עברית | 12/5/2024 | הרשמו כמנויים
בבוקר הזה, אפשר לחוש במתח שלקראת הצלילה עמוק אל תוככי הזיכרון והשכול. זה מתח מוזר, הרי אנחנו שוחים בבריכת האובדן כבר יותר משבעה חודשים, ובכל זאת, הערב – צוללים, עם כאלף וחמש מאות המשפחות השכולות החדשות, בשם הזיכרון של הנופלים לאורך שנותיה של המדינה הזו, בזכות האפשרות למסור עצמנו – יחד - להיזכרות הכואבת. איך מרגיש יום זיכרון בתוך ימים של אובדן שמוסיף להעמיק? איך נראית עצירה להתיחדות עם הנופלים ומשפחותיהם, כשלפני השבת הותר לפרסום שמם של ארבעה חיילים נוספים שנפלו בקרבות ברצועת עזה, כשעשרות חטופים חללים ועשרות חטופים חיים, חיים, חיים, לא מתירים את השכחה אפילו לא לרגע? מצווים עלינו לזכור ללא הרף, בהתעקשות, בהתמדה. זה יום זיכרון אחר, מאתגר – לזכור כשעוד אין כל סיכוי לשכוח.
השבוע באתרנו מאמרים ותיקים שקשורים ל'ימים הנוראיים' הלאומיים האלה, מאמרם מקצועיים חדשים ומעוררי מחשבה ועוד:
'התערבות אינטגרטיבית וקצרת-מועד בשכול טראומטי לאחר אירועי ה-7 באוקטובר - שימוש במודל הדו-מסלולי לאובדן ושכול' – מאמרם של ד"ר רות מלקינסון, פרופ' אליעזר ויצטום, פרופ' שמשון רובין וד"ר אלכסנדר מנביץ' שפורסם לאחרונה, ורלוונטי כל כך עדיין לימים אלה. המאמר מתאר עקרונות התערבות אינטגרטיבית וקצרת-מועד לשכול טראומטי דרך הפריזמה של המודל הדו-מסלולי לאובדן ושכול. ראשית, יתוארו מרכיביו של המודל, ולאחר מכן, תוצג גישה אינטגרטיבית לצד יחידות ההתערבות הכלולות בה (פסיכודינאמית, קוגניטיבית-התנהגותית ואסטרטגית). בהמשך, יתוארו שלושת שלבי ההתערבות (הערכה וכינון הברית, התערבות מודולרית והכנה לקראת סיום ופרידה) והתימות המרכזיות שמאפיינות אותם. לבסוף, יוצג תיאור מקרה הממחיש את יישום עקרונות ההתערבות האינטגרטיבית הנמצאת במוקד הדיון הנוכחי.
'מפרימה לחיבור מחדש - טיפול משפחתי-מערכתי באובדן ושכול' – מאמרן החשוב של ערגה קפולניק וחניתה רפאל-אשורי שפורסם בעבר באתרנו. תהליכי עיבוד של אבל על אובדן בן משפחה כוללים התמודדות עם פרימה של המערך המשפחתי ועם הצורך למצוא דרכים חדשות לחיבור. במאמר זה מוצג מודל רב-ממדי המתייחס למורכבות הרבה של טיפול במשפחה הנתונה באבל. המודל נועד לסייע למטפלים לתפור "חליפה טיפולית" ייחודית שתאפשר לתת מענה הן לאובדנו הייחודי של כל פרט במשפחה והן לאובדן של המשפחה כיחידה.
ומאמרים חדשים שראו אור השבוע -
טיפול DBT פותח במקור עבור נשים המתמודדות עם הפרעת אישיות גבולית וסובלות מרמות גבוהות של אובדנות ופגיעה עצמית, והותאם מאז לאוכלוסיות נוספות המתאפיינות בין השאר בקושי בוויסות הרגשי. קבוצות מיומנויות DBT הן קבוצות לימוד שבהם מועברות ומתורגלות מיומנויות שונות התורמות לוויסות הרגשי, ולעיתים הן משתמשות כהתערבות העומדת בפני עצמה. במאמר זה מתארים דניאל לוי-וינטראוב, דולב אבני ויוראי ברק מהו קושי בוויסות רגשי, מציגים את גישת ה-DBT, ואת הרציונל והמבנה של קבוצות טיפול ללימוד מיומנויות ויסות רגשי.
חגית ארצי עוסקת במאמרה במושג האחדות המינית ודרכו היא משירה מבטה אל ההפרעות בתפקוד המיני. התסמין המיני הוא הסיבה והתוצאה של המסלול הרגשי המורחב: תחושות, רגשות, מחשבות והתנהגות, היוצר את דפוסי ההתנהגות המינית, אך גם מושפע ממנה. האחדות המינית מאפשרת למטופל לשנות את הלולאה בין התסמין המיני למסלול הרגשי המורחב, המחבלת במיניות, כדי לשוב חזרה הביתה, אל המיניות השלמה. כמטפלת מינית מוסמכת, ששפת האם הטיפולית שלה היא שפת האמנות, הכותבת בוחרת באחדות המינית. האחדות היא באמצעות המסע המיני: תוכן, תהליך וכלים. האחדות היא בדרך ההתבוננות במשבר: גוף, נפש, מודעות ומשמעות. האחדות היא היעד: השיבה הביתה. להיות אני, להרגיש שייכות ולהתחבר בתשוקה.
מהי אכזריות, מיהו האדם האכזרי ומהו המעשה האכזרי? לואיס זלצר ומעיין בורשטיין בטור דעה אקטואלי -
האירוע הרצחני של 07.10 השאיר אותנו נבוכים, אבלים ,כועסים. בתחושות של חוסר אונים ומועקה גדולה. להקשיב לחדשות וקריאת העיתונים הגבירו את הכאב. להיות ישראלי הופך עבורנו מסע כבד, ללא תקווה ועם אפשרות של ייאוש. שאלנו את עצמנו כיצד אנשים וקהילות יכולים לפתח תחושות כה עמוקות של רגשות נקם, אכזריות ושאיפה למחוק את האחר. הרי זה מה שקורה מולנו. רגשות ומחשבות אלה, הם חלק בהווייתנו כבני אדם. לפעמים אנו מסוגלים לעבד אותן ולהתבונן עליהן. אך לעיתים הדחף לנקמה, להרס , לפגיעה, למחוק את השני הוא בלתי נשלט, וכך אנו הופכים לחלק פעיל בסיטואציות של אכזריות.
ובפסיכובלוגיה -
ד"ר חנה דויד – מביאה ראיון עם דודתה רֶנֶה, ניצולת השואה.
בימים אלו במיוחד חשוב, לדעתי, לספר את סיפוריהם של השורדים לא רק למען לא יימח זכרונם מעל פני האדמה, אלא גם – ואולי בעיקר – כדי לתת לנו תקווה. כדי לעזור לנו ל"הידבק" באופטימיות, בשמחת החיים, ביכולת לראות את הטוב ולשמוח בקטנות היומיום.
איילת וידר כהן כותבת לקראת יום הזיכרון על העבודה עם ניצולי השביעי באוקטובר, ועל הדרך בו העבודה הטיפולית מנסה 'לחרוץ חריצים של צחוק בגוש התקוע בגרון' –
בטיפול אנחנו מחפשות ביחד משאבים, רגעים של חוזק, של הנאה, של אמונה ותקווה. ממתנות את כובד האשמה. ממיסות שבוע אחר שבוע את גוש האשמה המעיק וחורצות בו חריצים. משחזרות את הדאגה, את האימה, את חוסר האונים. החריצים יופיעו בהומור, בדימויים ומטאפורות. המטפלת אינה עדה פאסיבית. באמצעות הקשר הטיפולי היא חווה את האימה, לפעמים דרך דאגה למטופל, לעיתים דרך אי וודאות, דרך תחושה שהיא מהלכת בחשיכה בלי לדעת היכן תניח את הרגל בצעד הבא.
אהבת הארץ / יהודה עמיחי
וְהָאָרֶץ מְחֻלֶּקֶת לִמְחוֹזוֹת הַזִּכָּרוֹן וּגְלִילֵי הַתִּקְוָה,
וְתוֹשְׁבֵיהֶם מִתְעַרְבְּבִים אֵלֶּה עִם אֵלֶּה,
כְּמוֹ חוֹזְרִים מֵחֲתֻנָּה עִם חוֹזְרִים מִלְּוַיַּת הַמֵּת.
וְהָאָרֶץ לֹא מְחֻלֶּקֶת לְשִׁטְחֵי מִלְחָמָה וּלְשִׁטְחֵי שָׁלוֹם.
וּמִי שֶׁחוֹפֵר גֻּמָּה נֶגֶד פְּגָזִים
יָשׁוּב וְיִשְׁכַּב בָּהּ עִם נַעֲרָתוֹ,
אִם יִחְיֶה לַשָּׁלוֹם.
וְהָאָרֶץ יָפָה.
אֲפִלּוּ אוֹיְבִים מִסָּבִיב מְקַשְּׁטִים אוֹתָהּ
בְּנֶשֶׁק מַבְרִיק בַּשֶּׁמֶשׁ
כְּמַחֲרזֶֹת עַל צַוָּאר.
וְהָאָרֶץ אֶרֶץ חֲבִילָה:
וְהִיא קְשׁוּרָה הֵיטֵב וְהַכֹּל בָּהּ, וְהִיא קְשׁוּרָה חָזָק
וְהַחוּטִים לִפְעָמִים מַכְאִיבִים.
וְהָאֶרֶץ קְטַנָּה מְאֹד,
וַאֲנִי יָכוֹל לְהָכִיל אוֹתָהּ בְּתוֹכִי,
סַחַף הַקַּרְקַע סוֹחֵף גַּם אֶת מְנוּחָתִי
וּמִפְלַס הַכִּנֶּרֶת תָּמִיד בְּתוֹדַעְתִּי.
וְלָכֵן אֲנִי יָכוֹל לָחוּשׁ אוֹתָהּ כֻּלָּהּ
בַּעֲצִימַת עַיִן: יָם-עֵמֶק-הַר.
וְלָכֵן אֲנִי יָכוֹל לִזְכֹּר אֶת כָּל אֲשֶׁר קָרָה בָּהּ
בְּבַת אַחַת, כְּאִישׁ שֶׁזּוֹכֵר
אֶת כָּל חַיָּיו בְּרֶגַע מוֹתוֹ.
Photo by Robert Bye on Unsplash
