ורד וכלב | משי פרץ דרור

משי פרץ דרור | 16/8/2020 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

אני רוצה רק להגיד לך

אני חושבת עליך.

אני רוצה להגיד לך שאתה

חקוק בי

ואני דואגת לך,

וגם דואגת שאתה

לא דואג לגבי,

כאילו לא היו הדברים כפי שהם

בעיניי

ובליבי

ובעצם היינו סתם.

הייתי אני סתם

ועכשיו, יש לך מטפל אחר

מהקופה.

בא לי להקיא,

מהקופה.

כאילו לא פסענו ביחד

דרך המדבר הזה

ללקט עצמות.

כאילו לא עמדתי שם

שבוע אחר

שבוע

ללקט את הדמעות שלך,

אוספת אותן אחת

אחת

לתוך צנצנת

ואוגרת אותן עבורך,

במגירה שלך.

כן, יש לי מגירה רק לך.

יש בה את כל האוצרות שלך,

את כל הסודות והשקרים

שאתה מחביא בצל,

ואת הזעם ההוא, הנורא מכל

זה שיוצא רק לפעמים

וקורע אותנו לשניים.

אבל יותר מהכל, אתה תופתע

צומח שם ורד הכלב

כמו שאתה אוהב.

אספתי לך מעלי הכותרת

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

והכנסתי לקפה השחור,

ממותק.

כמו שאתה אוהב.

אבל אתה לא בא.

הלכת אל זיגי סטאר דסט ואל היטלר

ואז הלכת אל המטפל ההוא,

מהקופה.

כנראה התבלבלתי.

רציתי רק להגיד לך, אני חושבת עליך,

אבל מסתבר 

שנעלבתי.