האדם מחפש משמעות / ויקטור פרנקל
קריאה מודרכת | 25/8/2019 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
האדם מחפש משמעות
מאת ויקטור פרנקל.
הוצאת דביר, 161 עמ'. תרגום: חיים איזק.
ממליצה על הספר: נטע עמית, פסיכולוגית תעסוקתית מומחית ויועצת קריירה, עובדת בייעוץ לחיילים בודדים עולים חדשים.
אל "האדם מחפש משמעות" של ויקטור פרנקל נחשפתי בגיל 16 או 17, סמוך למסע לפולין. כיאה לדור שלישי, מגיל צעיר מאוד נחשפתי לסיפורים המשפחתיים, ליומן של אנה פרנק ולסיפור מרד גטו ורשה. כבר בתור ילדה אני זוכרת ששאלתי את עצמי האם אני הייתי שורדת בשואה? הייתי בטוחה שלא הייתי שורדת יום אחד במחנה, וגם אם כן, ככל הנראה הייתי "רצה אל התיל", כלומר, מתאבדת על הגדר החשמלית. איך הם לא התאבדו כולם, תהיתי? מה מחזיק אדם בחיים אחרי שלוקחים ממנו הכל, אפילו את שמו? מעבר להישרדות הפיזית, שגם היא נראתה לי בלתי אפשרית, תהיתי - מה נתן להם את כוחות הנפש להמשיך ולשרוד? איך סבא שלי הצליח לשרוד שבעה מחנות ריכוז, ולאחר מכן גם להמשיך לחיות, לעלות לארץ, להקים משפחה, ולנהל חיים (כמעט) נורמליים?
הספר של ויקטור פרנקל עוסק בדיוק בשאלה הזאת. פרנקל, פסיכיאטר וניצול שואה, מתאר את זיכרונותיו ממחנות הריכוז ומוסיף עליהם תובנות שהן הבסיס לתורה טיפולית שלמה, הלוגותרפיה. מתוך גישה הומניסטית, ובאמצעות פילוסופיה ופסיכולוגיה אקזיסטנציאליסטית, הוא מנסה למצוא פשר לחיים ולסבל של האדם. ניטשה אמר: "מי שיש לו איזה למה למענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך". לתפיסתו של פרנקל, שמרבה לצטט את המשפט הזה, אין תשובה אחת לשאלה "מהי משמעות החיים?", מאחר שהתשובה משתנה מאדם לאדם ואף מרגע לרגע.
שאלת המשמעות, אותה שאלה שעומדת בבסיס גישת הלוגותרפיה של ויקטור פרנקל, עולה לא פעם בתהליך של ייעוץ תעסוקתי. חלק מתפקידי הוא לברר מה פירוש המילה "משמעות" עבור הנועצים; מה נותן להם את תחושת הסיפוק, הערך הפנימי ואותה המשמעות שהם מחפשים, בקריירה, וחשוב מכך - גם בחיים עצמם. טיפול או ייעוץ פסיכולוגי יכולים לאפשר לאדם להרחיב את "החירות הפנימית", במילותיו של פרנקל, ואת מרחב הבחירה, האמיתי והנתפס, ולסייע להתמודד באופן מקדם ומועיל יותר גם עם נסיבות חיים קשות, להצביע על עיוותי תפיסה וחשיבה ולשנות אותם. לעזור לאדם לקחת אחריות על הבחירות שלו, להחזיר את תחושת השליטה לידיים, ולשפר את הרווחה הנפשית. או במילותיו של פרנקל: "בסופו של דבר, אל ישאל האדם מה פשר חייו, אלא יכיר בכך שהוא-הוא הנשאל. הווה אומר: החיים הם השואלים כל אדם ואדם; ואין הוא יכול לתת תשובה לחיים אלא על-ידי מתן דין וחשבון על חייו; אין תשובה לחיים אלא בקבלת עול אחריות. הרי שהלוגותרפיה רואה בקבלת עול אחריות את עצם מהותו של קיום האדם" (עמ' 132).
לפי ויקטור פרנקל, האדם שואף למשמעות כצורך בסיסי, ולמשמעות עצמה יש ערך הישרדותי; במחנות הריכוז, בני האדם שלא איבדו את התקווה ואת האמונה בעתיד, והוא ביניהם - היו בעלי סיכויים טובים יותר לשרוד. לאדם שהיה לו "למה", שהיתה לו מטרה ומשמעות, היה לא פעם גם חוסן נפשי וגופני רב יותר. הוא טען כי אפילו במחנה הריכוז, נותרה לאדם חירותו הפנימית ואפשרות הבחירה: "אפשר ליטול מן האדם את הכל חוץ מדבר אחד: את האחרונה שבחירויות אנוש - לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות, לבוֹר את דרכו". את המילים האלו של פרנקל אני נושאת איתי מאז שהייתי נערה, והן גם עיצבו את התפיסה הערכית והמקצועית שלי. במקרים מסוימים אני ממליצה לנועצים ולנועצות שלי לקרוא את הספר. ועבור פסיכולוגים ופסיכולוגיות - לדעתי זאת קריאת חובה. כפסיכולוגית, אני לוקחת ממנו את האמונה בעתיד, את התקווה, ובעיקר את האמונה במשאבים הפנימיים ובכוחות של האדם: "כי עוד נפשי דרור שואפת,/ לא מכרתיה לעגל פז,/ כי עוד אאמין באדם,/ גם ברוחו, רוח עז". (שחקי שחקי/ שאול טשרניחובסקי).
