×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.

מאמרים

על אימה ובית: Uncanny והתרבות המודרנית

Unheimliche היא מילת תואר בגרמנית, המשלבת בין המושג בית (Heim) לתחילית Un, המייצגת שלילה. שילוב זה מרמז על קשירת הבית לחוויות של אימה וזרות. החלק הראשון בסדרה התמקד בהצגת מאמרו של פרויד משנת 1919 העוסק במושג זה. המאמר נזנח במשך שנים רבות, ורק בשנות השישים של המאה הקודמת החל להיות נדון באינטנסיביות הולכת וגוברת. המושג והמאמר של פרויד, בעיקר בתרגומם לאנגלית כ- Uncanny, שימשו נקודת מוצא למגוון רחב של דיונים בהקשרים תרבותיים רבים. החלק הנוכחי מתמקד בהפיכתו של מאמר שכוח על אודות מילה אחת בגרמנית מדוברת למרכז התודעה האינטלקטואלית של סוף המאה ה-20 ולמושג יסוד בתרבות המערבית.

מתפרסם מ 3/12/2017 | 1,952 צפיות

תגיות: | | |

על אימה ובית: Uncanny והתרבות המודרנית

גלגוליו ומשמעויותיו של מושג ה״אלביתי״ בפסיכואנליזה ובתרבות -

פרק שני

 

מאת יואב יגאל

 

מאמר זה הוא פרק שני בסדרת מאמרים שכוללת ארבעה פרקים.
לפרק הקודם |
לפרק הבא.

 

עד שנות השבעים של המאה הקודמת כמעט לא ניתן למצוא התייחסויות למאמרו של פרויד "האלביתי", שתורגם לאנגלית כבר ב-1925, לא בקרב קוראי גרמנית ולא בקרב קוראי אנגלית. ההתייחסויות המעטות שהיו לא הצליחו לצבור משקל שיהדהד בתודעה הציבורית ויעורר עניין במאמר ובמושג. משנות השבעים ואילך נפתח דיון ער במאמר, שהחל אמנם בצרפתית, אולם התנהל בעיקר על בסיס התרגום לאנגלית. העיסוק במושג Uncanny צבר תנופה במהירות כה רבה, שלקראת סוף המאה העשרים נתפס המושג כמרכזי ואולי אף כמייצג יותר מכל מושג אחר את התרבות המודרנית.

להשהיה ול"דגירה" הממושכת של התגובות למאמר; לעובדה שנקודת המוצא של מרבית ההתייחסויות נשענת על התרגום לאנגלית; ולמשקל העצום שיש למושג בתרבות העכשווית – לכל לאלה יש משמעויות והשלכות כשלעצמן. בהתאמה לכך הדיון יתחלק לשלושה חלקים: בחלק הראשון תוצג סקירה של כמה מהעבודות המרכזיות בתחום ושל המשותף להן; בחלק השני יידון העיתוי שבו החלה ההתעניינות במושג והעיתוי שבו הוא החל להיתפס כמייצג של התרבות המודרנית; והחלק השלישי יעסוק בהטיה של התרגום לאנגלית על עבודות אלו.

כיווני חשיבה ותזות בנושא ה-Uncanny

ייתכן שהסמינר של לאקאן על החרדה, שנערך בין השנים 1963-1962 (ופורסם רק כמה שנים מאוחר יותר), היה גורם מעורר ומאיץ לתחילתו של דיון נרחב במאמר של פרויד. קו החשיבה של לאקאן הוא בעיקרו פסיכואנליטי, ולכן אדון בו בחלק השלישי של הסדרה. בהקשר הנוכחי די לציין שככל הנראה עצם הדיון במאמר של פרויד הוא שעורר הדים ישירים ועקיפים, ולאו דווקא רעיונותיו של לאקאן.

עבודותיהם של שני יהודים ממוצא אלג'יראי שפעלו בצרפת והיו מיודדים – ז'אק דרידה והלן סיקסו – הן שהתחילו את גלי ההתעניינות במאמר של פרויד. ייתכן שהם היו מושפעים מלאקאן וייתכן שלא. כך או כך, באופן אירוני, ואולי לא לגמרי מקרי, מהזרות הכפולה (אלג'יראית ויהודית) שהפכה את צרפת לביתה מתחילה דרכו של המושג Unheimliche בגלגולו ל-Uncanny אל מרכז התודעה האינטלקטואלית של זמננו.1

דרידה (2004-1930), פילוסוף, חוקר תרבות ושפה, הניח את היסודות לזרם הדה-קונסטרוקציה. הוא פרסם ספרים ומאמרים רבים, חלקם תורגמו לעברית. הגותו נחשבת לאחת המשפיעות והמרכזיות בתרבות העכשווית. בתחילת שנות השבעים יצא לאור ספר שלו, שבמרכזו טקסט של אפלטון, וההתייחסות למאמר של פרויד היא שולית למדי בו (Derrida, 1972). הגותו עוסקת בחוסר האפשרות של מבנה אוטונומי ונפרד בכל הקשר: בדיבור, בכתיבה, כנושא, כרעיון, כמושג וכן הלאה. לפי דרידה, לכל ביטוי אנושי יש הקשרים ורבדים רבים, שלא ניתן למצות אותם או למצוא להם גרעין מאחד משותף. בספר זה המושג Uncanny הוא דוגמה לרב-משמעויות, לרבדים שונים של משמעות, לנסתר שמאחורי הגלוי וכדומה.

הלן סיקסו (1937-) היא אחת מההוגים החשובים והמשפיעים ביותר בצרפת. היא פרסמה עבודות בטווח רחב של נושאים: תרבות, פמיניזם, ספרות ועוד. באותה שנה שבה התפרסם ספרו של דרידה, היא פרסמה מאמר שבמרכזו המושג Uncanny של פרויד (Cixous, 1972). המאמר מתמקד אמנם בהיבטים הספרותיים בעבודתו של פרויד, אך בתוך כך מהרהר ומערער על אפשרויות ההבחנה בין מושג לדימוי, בין מציאות לדמיון, בין מדע לספרות ועוד. כמו עבור דרידה, גם עבור סיקסו משמשים רעיונותיו של פרויד ביחס ל-Uncanny נקודת מוצא לערעור על מוסכמות ועל תבניות מחשבה, השולטים לדעת שניהם בחשיבה המערבית.

אין זה מקרה, שהמגמה ההגותית שכינתה את עצמה דה-קונסטרוקציה או פוסט-סטרוקטורליזם מצאה עניין רב ב-Uncanny, שכן המושג מדגים להפליא את הרב-משמעויות, את הנזילות שבבסיס המחשבה והקיום, ואת אי-אפשרותה של הבניה (construction) ושל מבנה אוטונומי כלשהו. יש מחלוקות רבות ביחס לזרם הגותי זה, והשפעתו נחלשת במידה רבה. עם זאת נראה שההוגים המשתייכים אליו הצביעו על מגמה שאי-אפשר להתעלם ממנה, שרק הולכת ומתחזקת: היסודות המבניים של תרבות המערב (ולא רק הם) הולכים ונשחקים. המרקמים הערכיים, הכלכליים, הלאומיים, החברתיים, ותחושת היציבות והביטחון בכלל – כולם תחת מתקפה, ולגמרי לא ברור מה יתפוס את מקומם.

הגל הראשון של אלה שנתנו את דעתם על המושג Uncanny מורכב ממעגל מצומצם יחסית של אנשים שזיהו את עצמם עם הדה-קונסטרוקציה ועם הפוסט-סטרוקטורליזם. לקראת סוף שנות השמונים, ובעיקר בשנות התשעים של המאה הקודמת, החל גל נוסף של התעניינות, שהקיף בהדרגה כמעט כל היבט וכל פעילות אנושית: פילוסופיה, סוציולוגיה, אורבניזם, האמנויות למיניהן, ביקורת התרבות, ארכיטקטורה, טכנולוגיה, רובוטיקה ועוד. כיווני החשיבה והנושאים שנקשרו למושג Uncanny הם כה רבים, שאין שום אפשרות לסכמם ולמצותם. עם זאת, יש שני נושאים המשותפים לרבים מהם: (א) נקודת המוצא היא במקרים רבים מאמרו של פרויד בתרגומו לאנגלית. המאמר כה מורכב וכולל נקודות מבט כה רבות, עד שניתן לפתח ממנו אין-ספור קווי חשיבה והדגשים שונים: זרות, נוכחות העבר בהווה, אימה, חזרתיות, הבית שאינו בית, ה"נזילות" של תפיסת המציאות, ועוד.

(ב) מוטיבים שכיחים בעבודות רבות בכל הקשר שהוא הם נזילות תוכני התודעה ותחושות של חרדה ואימה. אם המוטיב המרכזי של המעגל הראשון (הדה-קונסטרוקטיבי) היה שלילת האפשרות של מבנה לכיד וקוהרנטי כלשהו (נזילות הידע), המעגל השני מדגיש (בלי דעת בדרך כלל) את התחושות הנלוות למצבים של חוסר קוהרנטיות, אי-ודאות והתערערות תחושת המציאות, יחסי אדם-מכונה ועוד.

מקבץ עבודות

את הנושאים וכיווני החשיבה הרבים שבמרכזם המושג Uncanny אדגים באמצעות הצגת עבודות מתחומים שונים:

(1) חוברת כפולה של כתב העת PARA-DOXA שהתפרסמה בשנת 1997. זהו כתב עת לספרות המתפרסם במדינת וושינגטון בארצות הברית, שכל חוברת שלו מוקדשת לנושא אחר. החוברת הכפולה יצאה כספר נפרד (Arenzen, 1999). המשתתפים התבקשו לתאר היבטים וביטויים שונים של המוזר/מוכר (strangely/familiar). המאמרים עוסקים בקולנוע (כסוג של מתן תנועה לדומם), בסרטי אימה, בסופרים (קפקא, בורחס, ג'ויס), בטכנולוגיה ועוד. רובם ככולם מתייחסים למאמר של פרויד כאל נקודת מוצא.

(2) ספר הכולל מאמרים (ובכלל זה גם את מאמרו זה של פרויד) ורפורדוקציות מאת פיקאסו, דושאן ועוד. הנושא המרכזי הוא יחסי אדם-מכונה בדגש על אנשים שהם גם מכונות, ומכונות שיש להן מאפיינים אנושיים. העורך הוא אוצר של גלריה לאמנות בוונקובר, קנדה. מטרת הספר לתת ביטוי לאותן תחושות של מוכרות ומוזרות המאפיינות את העידן הטכנולוגי (Grenville, 2002).

(3) מאמר מפתח בתחום עיצוב הרובוטים והטכנולוגיה של בינה מלאכותית. התזה המרכזית היא שרובוטים מתקבלים ביתר קלות ככל שהם דומים לבני אדם, אך מִדרגת דמיון מסוימת הם מעוררים אי-נוחות ודחייה. מחבר המאמר הוא מעצב ומהנדס רובוטים יפני, ונראה שלפחות בזמן כתיבת הדברים (1970) לא הייתה לו שום היכרות עם העבודה של פרויד (Mori, 2012).

(4) ספר העוסק בסוריאליזם. המחבר, פרופסור לאמנות ולארכיאולוגיה באוניברסיטת פרינסטון, טוען כי אפשר להגדיר את הזרם הסוריאליסטי בכללו באמצעות המושג Uncanny, בשל הזהות הנזילה של אובייקטים, המוכרות לא-מוכרות שלהם ועוד. הוא מדגים את רעיונותיו באמצעות עבודות של דאלי, מקס ארנסט, מאן ריי ורבים אחרים. נקודת המוצא של הספר היא המאמר של פרויד (Foster, 1993).

(5) הספר "זרים לעצמנו" מאת ז'וליה קריסטבה, פסיכואנליטיקאית ממוצא בולגרי שהיגרה לצרפת והושפעה מלאקאן. בספר היא בוחנת את שאלת הזר/החודר הנמצא בטריטוריה לא שלו, והזר המובנה בנפש עצמה (קריסטבה, 1998).

(6) ספר מאת אנתוני וילדר, פרופסור לארכיטקטורה בניו יורק. בספר הוא בוחן את העיוותים בתפיסת המרחב, שהם תולדה של האורבניזם, וכן תחושות כגון קלסטרופוביה, אגורפוביה וחרדה, שגם הן תולדה של החיים המודרניים. העבודות של פרויד בכלל והמושג Uncanny בפרט הם חלק מהכלים שבאמצעותם הוא בוחן את ביטויי המודרניות בהגות, באמנות ובארכיטקטורה (Vidler, 2000).

(7) חוברת של כתב העת Image [&] Narrative שהוקדשה כולה להיבטים של המושג Uncanny באמנות, בהגות ובארכיטקטורה המודרנית. העורכת היא מרצה לאמנות ולביקורת התרבות באוניברסיטת קו לוון בבלגיה ותרמה לכתב העת שני מאמרים: את המבוא, המתמקד בהיסטוריה של המושג החל במאמר של פרויד; ומאמר נוסף ובו דוגמאות לבתים המתוכננים באופן מכוון כדי ליצור תחושת זרות, מסתוריות ועוד. המאמר מלווה בצילומי עבודות של אדריכלים ידועים כגון דניאל ליבסקינד ופטר אייזנמן, המשקפים תחושות הנקשרות למושג (Masschelein, 2003).

(8) מאמר מאת ניקולאס מידלטון, צלם אנגלי ידוע שהציג בתערוכות רבות וזכה בפרסים על עבודותיו. התזה המרכזית במאמר היא שהצילום במהותו הוא Uncanny, משום שהוא שואף להציג פרספקטיבות לא מוכרות וחדשות של המציאות. המאמר מורכב מארבעה פרקים, והפרק הראשון מתמקד במאמר של פרויד (Middleton, 2005).

(9) ספר הבוחן את נוכחות ה-Uncanny בספרות של סוף המאה העשרים. במוקד הספר ניתוח רומנים מאת פול אוסטר וטוני מוריסון. נקודת המוצא היא המאמר של פרויד. מחברת הספר היא מרצה לספרות אמריקנית באניבסיטת גראץ באוסטריה (Eckhard, 2011).

(10) מאמר הסוקר את ההיסטוריה של המושג Uncanny. במרכזו הטענה שבמובנים רבים מושג זה מייצג את שנות התשעים של המאה העשרים יותר מכל מושג אחר. נקודת המוצא היא המאמר של פרויד. המחבר הוא פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה (Martin, 1995).

(11) ספר המנסה לחבר בין העבודה של פרויד לפילוסופיה של מרלו פונטי. במרכזו הנוכחות השכיחה של תחושות הנלוות לחיים המודרניים והאורבניים. אלו מוסברות ומומשגות באמצעות המושג Uncanny. נקודת המוצא היא המאמר של פרויד. המחבר הוא חוקר באוניברסיטאות דבלין וממפיס (Trigg, 2012).

(12) ספר העוסק בהיסטוריה של המושג Uncanny וסוקר עבודות חשובות ומגמות מרכזיות ביחס אליו. שמו – The Unconcept – מעיד על כך שהמושג התפצל למשמעויות כה רבות, שלמעשה לא ניתן להתייחס אליו יותר כאל "מושג" בעל הגדרה מובחנת. למיטב ידיעתי זהו הספר המקיף והעדכני ביותר בנושא (Masschelein, 2011). גם עבודת הדוקטורט של משלין עוסקת בהשפעות הרבות והנרחבות של המושג Uncanny הפרוידיאני על תיאוריות של המאה העשרים.

בכל העבודות שצוינו אין שום מאמר או פרק הדנים במושג Uncanny מנקודת מבט פסיכואנליטית. להיעדרותה של הפסיכואנליזה מהדיון הנרחב בעבודה זו של פרויד ובמושג עצמו אתייחס בשני החלקים הבאים של הסדרה.

העיתוי ומאפייני התקופה

המין האנושי ידע תקופות רבות של התערערות מוסכמות חשיבה, דפוסי חיים, וכל מה שנתפס כיציב וכמובנה. חרדה ואימה הן חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי. גורמיהן משתנים, אך לא נוכחותן הקבועה: כוחות טבע, כוחות מסתוריים ועל-טבעיים, רוחות, שדים, אלים, נסיבות בלתי צפויות, ועוד. במובן זה אין הבדל של ממש בין העשורים האחרונים של המאה העשרים לבין כל תקופה אחרת. את מרכזיותו של המושג Uncanny יש להבין בהקשר של ידיעה ותחושה, שאולי אינן מצליחות להתנסח כראוי, אך הן נוכחות מתחת לפני השטח בכל הדיונים בנושא. את המקור יש לחפש במקום שהוא גם המוכר, הקרוב והידוע ביותר, ובו-בזמן הוא גם מרוחק, זר ולא ידוע – בנפש האדם. האדם הוא המאוים והמאיים גם יחד. תובנה וספק-ידיעה אלה גם הן אינן חדשות, אך לפחות בתקופות קודמות היה להן סוג של הסבר (למשל החטא הקדמון).

התרבות המודרנית של סוף המאה העשרים התפכחה והתנערה מכל ההסברים המקיפים והכוללים – דתיים, אידיאולוגיים, פילוסופיים ועוד – אולם לא הצליחה להציב דבר במקומם. יותר מכל תקופה אחרת יודעת התרבות המודרנית העכשווית, שככל שמתעצמת היכולת האנושית להבטיח קיום נוח ובטוח, כך מתעצמים הכוחות שכנגד. מקורם גם הוא אנושי, והם מאיימים להרוס ולהשמיד את הקיום. מלבד ידיעה כללית, שהמין האנושי הוא שאחראי לגורלו – לטוב ולרע – אף לא אחת מהעבודות בנושא מצליחה להמשיך את מה שפרויד התחיל לחפש: את הגורם המשותף שבבסיס המשמעויות השונות של Uncanny, או ליתר דיוק של המילה המקורית והבלתי ניתנת לתרגום – Unheimliche.

ספק אם יש מילים רבות כמו "'בית", המעוררות מגוון כה רב של תחושות, זיכרונות ואסוציאציות. אולם דווקא לאחד המגדירים הייחודיים למושג "בית" כמעט אין למצוא אזכורים: הבית הוא המקום שממנו אנו יוצאים ואליו אנו חוזרים. מגדיר זה של הבית נכון גם במישור הריאלי-פיזי וגם במישור הנפשי. במישור הפיזי, המיקום המייחד את הבית מוחשי ומיידי דיו, כך שאין צורך לדון בו כאן. אולם במישור הנפשי יש לבית נוכחות שהיא פחות מוחשית אך לא פחות משמעותית. במישור זה הבית הוא מכלול של אמונות, ידיעות, ודאויות, תחושות ורגישויות, שאיתו אנו יוצאים לפגוש את העולם ואליו אנו חוזרים. "הבית הנפשי" הוא גם החוויה שלנו את עצמנו וגם הגורם הקבוע בזהות שלנו. בשגרת הימים אנו חוזרים פחות או יותר כמו שאנו יוצאים. אולם לעתים אנו עשויים לחזור "עשירים" יותר ממפגש עם העולם, או לחלופין פגועים ומעורערים יותר.2 "הבית הנפשי" אינו רק אישי אלא מורכב גם מאמונות, ממוסכמות, ממנהגים ומידע משותף.

מה שמייחד את התקופה של סוף המאה העשרים ואילך, ואין לו תקדים בהיסטוריה האנושית, הוא שבכל הקשור לרכיבים המשותפים של הבית הנפשי כבר לא ברור אם ניתן לחזור למקום שממנו יצאנו. ההיסטוריה הקצרה והאינטנסיבית של המושג Uncanny היא דוגמה לתהליך מעין זה (הנכון גם בנוגע למושגי מפתח ולרעיונות רבים אחרים). הרלוונטיות שלו לתיאור ולהבנת התרבות החלה להיות מוערכת רק בתחילת שנות השבעים של המאה העשרים, והביאה אותו בתוך שני עשורים למעמד של מושג-על. שני עשורים מאוחר יותר כבר אי-אפשר לדבר עליו כעל מושג בעל משמעות כללית כלשהי. המושג Uncanny הפך להיות מושג שאפשר לצאת ממנו, אבל כבר אי-אפשר לחזור אליו. הוא נהיה Unconcept.

דיון מקיף וממצה בנושא "הבית שלא ניתן לחזור אליו" (ולכן גם לא יכול להיות מוגדר יותר כ"בית") מצריך מקום משלו ולא יוכל להיעשות כאן. חשוב רק להביא בחשבון, שכל מה שנכון ביחס לתרבות המערבית נכון גם ביחס לתרבויות אחרות. הדומיננטיות של התרבות המערבית היא כה מוחלטת, שהיא מערערת גם את כל מה שהצליח להיות "בית משותף" לתרבויות אחרות במשך מאות שנים: אמונות, מסורות, מנהגים ועוד.

החלק השלישי של הסדרה ימשיך את הדיון במושג Unheimliche מהמקום שאליו הגיע פרויד, וינסה להציע לו יסודות אחרים העולים בקנה אחד עם תובנות פסיכואנליטיות מאוחרות. כאן אומר רק כמה מילים על ההשלכות של היציאה מ-Unheimliche ל-Uncanny ועל הצורך לחזור ל"בית" – למקור הגרמני ולהמשגה של פרויד.

ההטיה של תרגום המושג Unheimliche לאנגלית

היפותזת ספיר-וורף קרויה על שם שני מנסחיה – הבלשנים האמריקנים אדוארד ספיר (1939-1884) ותלמידו-עמיתו בנג'מין לי וורף (1941-1891). הטענה המרכזית שלהם היא שהשפה משפיעה על האופנים שבהם אנו מארגנים ותופסים את המציאות. על פי תזה זו יש להניח, שהשונות בין שפות תבוא לידי ביטוי גם בשונות בתפיסת המציאות (וורף, 2004). תזה זו תשמש נקודת מוצא לענייננו. לשם כך אין צורך להיכנס לעומקה, להיקף ההשלכות שלה ולוויכוחים ביחס אליה. פרויד, ובעקבותיו רבים אחרים, הניח שהמילה Unheimliche ייחודית לשפה הגרמנית, ואינה ניתנת לתרגום מדויק לשום שפה אחרת. ב"מדויק" הכוונה למשמעות השורשים שמהם נגזרת המילה ("בית" ו"מולדת") ולמגוון המשמעויות, התחושות והרגשות הקשורים בה.

כמילה וכמושג חולק Uncanny מאפיינים משותפים רבים עם Unheimliche: בשניהם נכללים המוכר והידוע בזר, בלא ידוע, בנסתר, במאיים. אך השורש והגרעין שבבסיס שתי המילים שונה: השורש של Canny הוא Kan, שמשמעותו "ידיעה", "הכרה", "מוּכָּרוּת". לעומת זאת השורש של Heimliche הוא Heim/Heimat, שמשמעותו "בית" ו"מולדת" בהתאמה. אין צורך ביותר מסקירה מרפרפת כדי להתרשם, שכמעט בכל הטקסטים באנגלית המשמעות המרכזית של "בית" אינה קיימת, או שהיא שולית (ולעומת זאת בהמשׂגה של פרויד ל"בית" ולמה שמתרחש בו יש תפקיד מרכזי).3 אפשר לומר שבתרגום לאנגלית "אבד" הבית, ואיתו גם ההמשגה של פרויד.

עם זאת, חשוב לשים לב שדווקא התרגום לאנגלית יצר את התנועה של המושג "החוצה" לעולם, העלה אל פני השטח את המאמר הנשכח כמעט של פרויד, והפך אותו למוכר ולידוע. אמנם במהלך היציאה והחשיפה שלו לעולם איבד המושג את הגרעין המשותף (את ההמשגה) שיצר פרויד ושהתבסס על הבית, אך לכל הפחות יש מאמר שאפשר לחזור אליו. החלק השלישי יעסוק על כן בחזרה משולשת: למקור הגרמני של המילה, להמשגה שלה על-ידי פרויד, ולפסיכואנליזה שנוצרה על בסיס עבודתו של פרויד ובהמשך לה.

 

 

 

מקורות

וורף, ל"ב (2004). שפה, מחשבה, מציאות. תל אביב: אוב - ז.ע.פ.

קריסטבה, ז'. (1998), זרים לעצמנו. תל אביב: רסלינג.

Arnzen, M. (Ed.) (1979). The Return of the Uncanny, PARA-DOXA, Vol. 3, No.3-4, Un. Of Oregon.

Cixous, H. (1976) [1972]. Fiction and its Phantoms: A Reading of Freud's 'Das Unheimliche' ('The Uncanny'). New Literary History, 7: 525-548.

Derrida, J. (1981) [1972]. Dissemination. London: The Athlone Press.

Eckhard, P. (2011). Chronotopes of the Uncanny: Time and Space in Postmodern New York Novels. New Brunswick and London: Transaction.

Foster, H. (1993). Compulsive Beauty, MIT Press, Cambridge, Massachusetts.

Gernville (Ed.) (2002). The Uncanny: Experiments in Cyborg Culture. Vancouver, Canada: Arsenal Pulp Press.

Martin, J. (1995). The uncanny Nineties. Salmagundi, 108, 20-29.

Masscheleen, A. (Guest editor) (2003). The homeless Concept Image & Narrative, Issue 5.

Masscheleen, A. (2011). The Unconcept: The Freudian Uncanny in Late-Twentieth. Suny Press, State University of New York Press.

Middleton, N. (2005). Photography & The Uncanny. 

http://www.nicholasmiddleton.co.uk/thesis/thesis2.html

Mori, M. (2012) [1970]. The Uncanny Valley. IEEE Robotics and Automation, 19(2), 98-100.

Trigg, D. (2012). The Memory of place: A phenomenology of the Uncanny. Ohio: Ohio Univ Press.

Vidler, A. (1992). The Architectural Uncanny: Essays in the Modern Unhomely. Cambridge, Massachusetts: MIT Press.

Vidler, A. (2000). Warped Space: Art, Architecture and Anxiety in Modern Culture. Cambridge, Massachusetts: MIT Press.

 

 

 

1 המילה האנגלית Uncanny כוללת את הידוע, המובן והמוכר, ואת שלילתו – הזר והלא מוכר. ארחיב בעניין זה בהמשך.

2 "הבית הנפשי" הוא גם קבוע תוך-נפשי. ה"חוץ" שלו בהקשר זה הם אותם רבדים ותהליכים נפשיים שפחות נגישים ומוכרים לתודעה. רבדים אלה יכולים להעשיר אותו (כמו בתהליכי יצירה) או לערער אותו (זו מהות האלביתי). נושאים אלה יידונו בחלק השלישי של הסדרה.

3 יש מי שתרגמו את Unheimliche ל-Unhomely או ל-Homeless, אך תרגומים אלה לא שינו בהרבה את התכנים.

 

 

 

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

יגאל, י. (2017). על אימה ובית: Uncanny והתרבות המודרנית. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 29/5/2017, מאתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3515

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

יואב יגאליואב יגאל10/4/2017

פרויד, היטלר והאלביתי. ירדנה שלום לך,
השאלות שלך בהחלט חשובות והעסיקו אותי לא מעט. התחלתי אפילו לכתוב על כך משהו אבל שני הפרקים הבאים הובילו לכיוונים שהפתיעו גם אותי והציפו נושאים חשובים חדשים. לא בטוח שאוכל להקצות בהמשך את המקום הנדרש כדי להתמודד עם שאלת הנאציזם.
כאן אוכל להתייחס בקצרה רק לשני אישים שעמדו משני צדי המתרס ביחס למושג האלביתי: פרויד והיטלר.
פרויד: בן לעם זר, מנודה ונרדף, ששפת האם שלו היא גרמנית. האם יתכן שרק בתנאים אלה יכלה להיווצר הפסיכואנליזה? בנקודת החיבור שבין הזרות לבין הביתיות – בין Un לבין ה- Heim? עם זאת ובניגוד להרגלו לחזור פעם אחר פעם למושגים החשובים בעיניו ולבחון אותם בעוד ועוד הקשרים, פרויד לא חזר יותר לעסוק במושג 'האלביתי' - כך שאין לדעת מה חשב עליו. נראה לי שפעלה כאן אינטואיציה יוצאת דופן בחדותה ודיוקה, שלא הצליחה לנסח לעצמה על מה היא נסובה. בדיעבד מתברר שהאינטואיציה שלו הקדימה בעשרות שנים התרחשויות רבות מהתקופה העכשווית, שבבסיסם נמצא האלביתי (ארחיב בנושא זה בפרק הרביעי).
היטלר: אין לי ידע מספיק כדי להעריך איך הצליח היטלר לסחוב אחריו את רובו של העם הגרמני, אבל אחד המניעים המרכזיים והמוצהרים שלו עצמו היה לטהר את הבית/מולדת. בגרמנית המילה 'בית' Heim)) חולקת שורש משותף עם המילה 'מולדת' (Heimat). נראה שמבלי שהיה מודע לכך היטלר נלחם בשפה הגרמנית עצמה – הוא חתר לנתק את הקשר בשין ה- Un לבין ה- Heim/Heimat. לצורך כך הוא ניסה להחיות ולהבנות מחדש את ההוויה הגרמנית באמצעות מיתוסים קדומים. מיתוסים מזמנים שבהם למילים 'בית' ו'מולדת' עדיין לא הייתה משמעות של ממש. כביכול לנסות ולהחזיר את ההוויה הגרמנית לרחוק אחור כדי לבנות מחדש את השפה עצמה – מטוהרת מהחיבור של הבית עם הזרות והאימה. במקביל הוא פעל למחוק את כל מה שמבחינתו איים והטיל צל על 'טוהר' הוויה הגרמנית. כמו במקרים רבים אחרים, כשמניעים לא-מודעים בסדר גודל כזה מכתיבים את הפעולה - התוצאה היא שהאימה משתלטת על הבית.
אפילו שנראה שחלקים גדולים של העולם ושל מדינת היהודים כמהים לחזור למצרים ולפרעה - לסוג של עבדות
עדיין חג חרות שמח
יואב

ירדנה גנץירדנה גנץ9/4/2017

האם קיים קשר בין האלבייתי לבין ההיסטוריה מעוררת ההשראה ובו זמנית האימה?. יואב שלום,
תודה על חשיפת המושג המרתק והרלוונטי.
מעניין אותי אם בהמשך הסדרה תתייחס להיבט ההיסטורי של הפסיכואנליזה ולהיבט האישי של פרויד. אחת התופעות המרתקות בהתפתחות הפסיכואנליזה הנה מיקומה הפיזי, החברתי וההיסטורי, בבירה האירופאית שממנה יצמח אחד מביטויי השיגעון וההרס הקשים ביותר בהיסטוריה האנושית, המופנה בעיקר כלפי מרבית ממייסדיה היהודים של הפסיכואנליזה, שעסקו בניסיונות להבין ולרפא את הנפש האנושית. פרדוקסים בלתי מובנים ובלתי נתפסים.
האם יתכן שבשנת 1919 פרויד הרגיש לאן דברים מתפתחים? האם חווה את ניצני האימה בתוך הבית?