×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.
 

כתיבה אקדמית

פרפקציוניזם בקרב בנים ובנות דתיים בישראל: קשרים בין פרפקציוניזם ומחוננות

לנטייה לפרפקציונזים אצל מחוננים יש תכונת פיפיות: מצד אחד, פרפקציוניזם מאפשר למחונן להגיע להישגים גבוהים בתחומים רבים – כל עוד ישקיע בכך מאמצים מספיקים למשך זמן ארוך דיו. מצד שני, כאשר גורמים מרכזיים ההכרחיים להתפתחות הילד או המתבגר ניזוקים, למשל – פיתוח קשרים חברתיים נזנח לטובת לימודים מואצים – התוצאה היא התפתחותה של אישיות שבה קיימים פערים בין החלקים השונים של ה"אני". במאמר אבדוק את נושא הפרפקציוניזם אצל מחוננים תוך ניסיון למצוא מענה לשתי שאלות: 1. האם הפרפקציוניזם הוא אחד ממאפייני המחוננות? 2. האם פרפקציוניזם הוא תמיד שלילי או שניתן לעשות הבחנה ברורה בין פרפקציוניזם חיובי לזה השלילי?
בחרתי לבחון נושא זה בקרב האוכלוסיה הדתית בישראל משתי סיבות עיקריות: 1. מרבית הילדים, הנערים והנערות שהוריהם התייעצו אתי בנושא זה באו מהאוכלוסיה הדתית; 2. מהיכרותי האישית והמקצועית עם ילדים מחוננים דתיים נוכחתי לדעת, שקיום אורח חיים דתי בכלל, והקפדה על קיום מצוות הדת בפרט, מהווים כר נרחב לפיתוח בעיית הפרפקציונזים הן אצל בנים והן אצל בנות במגזר זה.

מתפרסם מ 29/8/2009 | 22,028 צפיות

תגיות: | | | |

פרפקציוניזם בקרב בנים ובנות דתיים בישראל:  

קשרים בין פרפקציוניזם ומחוננות[1]

 

ד"ר חנה דויד[2]

 

 

מבוא

פרפקציונזים הוא "נטייה להגיע לשלמות" על פי הגדרת מילון ספיר (אבניאון, 1997). המילון של רנדום האוז (Random House, 2009) נותן שתי הגדרות למונח זה: 1. דוקטרינה לפיה שלמות דתית, מוסרית, חברתית או פוליטית ניתנת להשגה; 2. אמת מידה, גישה או פילוסופיה אישית שדורשת שלמות ודוחה כל דבר שאינו מושלם.

 

לנטייה לפרפקציונזים אצל מחוננים יש תכונת פיפיות: מצד אחד, פרפקציוניזם מאפשר למחונן להגיע להישגים גבוהים בתחומים רבים – כל עוד ישקיע בכך מאמצים מספיקים למשך זמן ארוך דיו. מצד שני, כאשר גורמים מרכזיים ההכרחיים להתפתחות הילד או המתבגר ניזוקים, למשל – פיתוח קשרים חברתיים נזנח לטובת לימודים מואצים – התוצאה היא התפתחותה של אישיות שבה קיימים פערים בין החלקים השונים של ה"אני". אנשי מקצוע ואף הורים מודעים לחשיבותה של צמיחה בו-זמנית, של כל מרכיבי ה"אני" של הילד והנער: הכישורים הקוגניטיביים, הרגשיים, המוטוריים – הגסים והעדינים, וכמובן – החברתיים. אחד ממרכיבי המחוננות העיקריים הוא כישורים קוגניטיביים גבוהים מאוד, ויכולות רגשיות נמוכות יחסית להן. יש לעקוב אחר חוסר האיזון הזה, ובמידת הצורך גם לטפל בו, כדי לעזור לצמיחתו של המחונן עד לבגרותו כאדם שכל מרכיבי אישיותו מפותחים במידה שווה ככל שניתן.

במאמר אבדוק את נושא הפרפקציוניזם אצל מחוננים תוך ניסיון למצוא מענה לשתי שאלות: 1. האם הפרפקציוניזם הוא אחד ממאפייני המחוננות? 2. האם פרפקציוניזם הוא תמיד שלילי או שניתן לעשות הבחנה ברורה בין פרפקציוניזם חיובי לזה השלילי?

בחרתי לבחון נושא זה בקרב האוכלוסיה הדתית בישראל משתי סיבות עיקריות: 1. מרבית הילדים, הנערים והנערות שהוריהם התייעצו אתי בנושא זה באו מהאוכלוסיה הדתית; 2. מהיכרותי האישית והמקצועית עם ילדים מחוננים דתיים נוכחתי לדעת, שקיום אורח חיים דתי בכלל, והקפדה על קיום מצוות הדת בפרט, מהווים כר נרחב לפיתוח בעיית הפרפקציונזים הן אצל בנים והן אצל בנות במגזר זה.

 

על מחוננות ודיעות קדומות

לדאבון הלב, כאשר מדובר במחוננות, דיעות קדומות, כמו גם חצאי-אמיתות, נתפסות כעובדות שיש לקבלן, במרבית המקרים ללא בסיס מדעי. אחת מהדעות הקדומות הנפוצות ביותר היא, שמחוננים סובלים מחוסר התאמה חברתית, שהם "אאוטסייסדרים", בעלי מספר קטן מאוד של חברים – אם בכלל. האמונה, שאחת התוצאות הנפוצות של מחוננות היא בידוד חברתי רווחת למדי בקרב רבים, וזאת על אף מחקרי טרמן שהפריכו אותה כליל. מאז החל טרמן את מחקרי המחוננות שלו, שהקיפו כ-1500 ילדות וילדים בקליפורניה של ראשית המאה ה-20 הוכח שוב ושוב ש"אמיתות" אלה הן למעשה דיעות קדומות (Burks, Jensen, & Terman, 1930; Janos, 1987; Oden, 1968; Sears, 1977, 1984; Sears, & Barbee, 1975; Terman, 1925, 1954; Terman, & Cox, 1926; Terman, & Oden, (1935, 1947, 1959.

קיימת ספרות רחבה מאוד על פרפקציוניזם בקרב ילדים, נוער, ומבוגרים מחוננים, חלקם אף נערכו על ילדים בישראל, אולם אף לא אחד ממחקרים אלה כלל אוכלוסייה של ילדים ומתבגרים דתיים. מאמר זה נועד להשלים, ולו במעט, את החסר בידע ובהתייחסות לנושא.

 

האם פרפקציונזים הוא מאפיין של מחוננות?

לדעתה של הולינגוורת' (Hollingworth, 1926), שעבודתה על ילדים מחוננים שייכת זה מכבר לקלסיקה של ספרות מחקר המחוננות, פרפקציוניזם הוא מאפיין של "מחונני-על".[3] שלושת רבעי מאה מאוחר יותר פירסמה סילברמן (Silverman, 1993) רשימה ובה "סולם של מאפייני המחוננות" עבור הורים, כדי להקל עליהם לזהות האם ילדם מחונן. בסולם זה "פרפקציונזים" נמצא במקום השביעי מבין 25 המאפיינים הנפוצים ביותר של מחוננים. לדעתו של ווב (Webb, 1994), שיעורם של המחוננים שהקריירה האקדמית שלהם תיפגע בנקודה מסוימת כתוצאה מפרפקציוניזם הוא 15-20%. ווב מאמין שציפיות גבוהות של האדם מעצמו ומאחרים מובילות, בנוסף למאפיינים שליליים אחרים, לחוסר סובלנות כלפי אחרים בכלל, וכלפי הזולת האיטי או המתקשה בהבנה בפרט, ולפרפקציוניזם, שבתורו עלול להוביל לדכאון. גם סיגל ושולר (Siegle and Schuler, 2000) רואים בפרפקציוניזם מאפיין מרכזי בקרב תלמידים מחוננים בחטיבת הביניים.

ברנס ((Burns, 1980b ופאכט (Pacht, 1984) טענו שפרפקציוניזם הינו מאפיין בעייתי וחד-מימדי, אולם, כיום יש הסכמה מדעית רחבה שהפרפקציונזים הינו למעשה מאפיין מרובה-פנים באופיו, אותו ניתן לחלקו לשני סוגים עיקריים.

 

על הסוגים השונים של פרפקציוניזם

על פי הורני (Horney,  1991), תפיסת הפרפקציוניזם כ"צורך להשיג את הרמה הגבוהה ביותר של מצוינות" (עמ' 196) היא שטחית, שכן השורשים העמוקים של הפרפקציוניזם נעוצים בהתנסות נפשית וכוללים גם משאלה לשליטה בחיים. אדלר (Adler, 1956), בהגדרתו את הפרפקציונזים, הדגיש את היות השאיפה לשלמות היבט מולד ונורמלי בתהליך ההתפתחות של הפרט בחברה האנושית. לדבריו: " לא ניתן להעלות על הדעת חיים ללא חתירה או דחף לשלמות" (עמ' 104). ניתן, אם כן לראות, שקיימות תפיסות שונות באשר לגורמי הפרפקציונזים, ולהדגשיו. אולם, יהיו אשר יהיו שורשי הפרפקציוניזם, שלדאבוננו לא נוכל במאמר זה להתעמק בהם כראוי, שומה עלינו לתת את הדעת להבחנה בין שני סוגיו העיקריים.

 

I. פרפקציוניזם "רע" לעומת "טוב"

פרפקציוניזם "מסתגל" או "טוב" בניגוד לזה ה"לא מסתגל" או ה"נוירוטי" הם מושגים שהוזכרו כבר בספרות הפסיכולוגית הקלינית מאז המחצית השניה של המאה ה-20 (Adler, 1956; Burns, 1980a, 1980b; Hamachek, 1978; Hollender, 1965; Pacht, 1984).

בהתבסס על ספרות זאת, המאצ'ק (Hamachek, 1978) הגדיר את הפרפקציוניזם כ"תעלומה קלינית"; והתייחס לשני סוגי הפרפקציוניזם: ה"נורמלי" וה"נוירוטי". בצד ה"נורמלי" לא זו בלבד שהחתירה לשלמות אינה פתולוגית, על פי הגדרתה, אלא שיש לשאוף אליה, שכן, היא מגלמת בתוכה היבט של הצורך בהישג. השאיפה לשלמות מניעה את הפרפקציוניסט ה"נורמלי" לאמץ גישה גמישה כדי להגשים את המטרה תוך הצבת אמות מידה גבוהות. פרפקציוניזם "שלילי" הוא זה שגורם לשיתוק, ואי-יכולת למרוצות, שפעמים רבות גוררת בעקבותיה תסכול, חוסר אונים, והערכה העצמית נמוכה. על פי רייס ואחרים ((Rice, Ashby, & Slaney 1998, "פרפקציוניסטים נוירוטיים או כאלה המוטרדים מבעיות בהערכה צפויים לחוות רגשות מתמשכים שליליים כלפי עצמם" (עמ' 305). תופעת תת ההישגיות קשורה לפרפקציוניזם המשתק הן בשל העובדה, שפרפקציוניזם עלול להוביל לאי השלמת משימות ומטלות, והן בשל החשש מיצירת התחייבות למשימות, שהסיכויים לסיימן באופן מושלם נתפסים כלא גבוהים.

פרפקציוניסטים נוירוטיים הם אלו ש"אינם מסוגלים לחוש שביעות רצון משום שבעיניהם לעולם אין רמת הביצוע שלהם טובה מספיק כדי להצדיק הרגשה זו" (Roedell, 1984). חוקרים נוספים השתמשו גם הם במינוח של "פרפקציוניזם נוירוטי" לעומת "פרפקציוניזם נורמלי" (Blatt, 1995; Hamachek, 1978; Hawkins, 2005; Parker & Adkins 1994; Sumi & Kanda, 2002  ) הפרפקציונזים, אם כן, זוכה ליחס דו ערכי: מצד אחד הוא נתפס כמבטא שאיפה לשלמות כדי להגיע לרמה גבוהה של הישגים יצירתיים. מצד שני הוא הופך ל"לא בריא" כאשר הוא מפריע בפעילויות הרגילות ויוצר בעיות נפשיות. עבור הפרט עצמו ניתן לראות שהפרפקציוניזם הוא מעין תכונת פיפיות. חוקרים שונים משתמשים גם הם במונח פרפקציונזים "מסתגל" לעומת "שאינו מסתגל" כדי לתאר מה שבמונחים קליניים יוגדר כמי ש"בריא" לעומת "שאינו בריא" (או אף "חולה"). (Ashby, Rahotep, & Martin, 2005;, Bieling, Israeli, & Antony, 2004 Dunkley et al., 2000; Frost et al., 1993;).

גם במונחים של תפקוד ישנן מספר הבחנות בין פרפקציוניזם "חיובי" ל"שלילי". אבלארד ופארקר (Ablard & Park, 1997) משתמשים  במונח "פרפקציוניזם אי-תפקודי" [dysfunctional perfectionism] בהקשר של למידה "לשמה", לעומת למידה לשם ביצוע הישגי (לדוגמה: Dweck, 1991, 1999). אבלארד ופארקר (שם) מצאו, שילדים של הורים בעלי צורך הישג הפגינו פרפקציוניזם אי-תפקודי הרבה יותר מאשר ילדים של הורים בעלי מטרת למידה. כאשר ההורים היו בעלי צורך הישג הילדים דיווחו על צירוף של רמת חרדה גבוהה בשל שגיאות, ספקות ביחס לפעולותיהם, דאגה בשל ציפיות ההורים וביקורת אפשרית מצדם. לאור זאת, הבנה בנוגע למטרות ההורים וציפיותיהם מהילד עשויה לעזור לחזות מי מהילדים עלול להיות בסיכון בשל בעיות הסתגלות ותת-הישגיות בעתיד. גאלי ((Ghaly, 2008, שחקרה את המאפיינים של הורים לפרפקציוניסטים לא-מסתגלים גילתה עוד, שהורים אלו הם ביקורתיים ובעלי דרישות וציפיות גבוהות באופן בלתי הגיוני מילדיהם, בעוד שהורים לילדים שהם פרפקציוניסטים מסתגלים התאפיינו גם הם באמות מידה גבוהות, אבל בה בעת היו תומכים ומעודדים.

כפי שהוזכר לעיל, הביטוי "פרפקציוניזם משתק" מתייחס לבעלי יכולות גבוהים שנמנעים ממטלות מאתגרות כדי לא להגיע למצב בו התוצר שלהן אינו מושלם (Adderholt-Elliot, 1989; Lipinsky, n.d., Willings, 1992). חלק מהם מפתחים דחיינות בשל אמונתם שהמטלות תמיד ישתפרו כאשר יינתן להם זמן נוסף כדי להשלימן (Flett et al., 1992, Speirs & Neumeister, 2004). פלט ועמיתים (שם) מצאו, שיש קשר הדוק בין דחיינות ופרפקציוניזם. לשיטתם, יש קורלציה חיובית גבוהה בין פרפקציונזים חברתי [socially prescribed perfectionism] לדחיינות. לדבריהם, האמונה שמקובלות חברתית תלויה בהתנהגות מושלמת בחברה, כזו שתגרוף את מרב הציונים לשבח, תגרום דחיינות בכלל ודחיינות בכל הקשור ללימודים בפרט, בעיקר בקרב בנים. המשתנה המתווך הקושר את הרכיבים הללו הוא הפחד מכשלון. התוצאות מצביעות על כך שדחיינות נובעת, בחלקה, מציפייה לאי-קבלה חברתית בקרב אנשים שהם בעלי ציפייה לסטנדרטים של שלמות לגבי אחרים.

 

פרפקציוניזם ודת: מבט כללי

הספרות המדעית דנה בקשרים חיוביים אפשריים בין פרפקציונזם ודת החל משנות ה-80 של המאה ה-20 (לדוגמה:Barrow & Moore, 1983; Bergin et al, 1988; Burns, 1980b; Degin et al, 1985; Heise & Steitz, 1991; Mebane & Ridley, 1988; Pacht, 1984; Richards, Smith, & Davis, 1989; Rickner & Tan, 1994; Timpe, 1989).קשרים כאלה היו ידועים לא רק בקרב מאמינים בדתות המונותיאיסטיות. לדוגמה: גם בבודהיזם קיים האידיאל של סטנדרטים גבוהים של התנהגות, כאלה הגבוהים במידה ניכרת מאלה המקובלים בקרב אגנוסטים או בקרב אלה שנתפסים כמצויים, עדיין, ברמה נמוכה יותר של התפתחותם הרוחנית.

אשבי והופמן (Ashby & Huffman, 1999) קראו תיגר על אמונות אלה כאשר בדקו את מידת האוריינטציה הדתית לעומת מספר גדול של ממדי פרפקציוניזם בקרב 242 סטודנטים לתואר ראשון. הם מצאו שאף על פי שרמת דתיות גבוהה היתה בקורלציה גבוהה עם ממדים סתגלתניים של פרפרפקציוניזם (כמו סטנדרטים אישיים גבוהים בתחומים שונים), לא נמצאה קורלציה בין דתיות גבוהה ומימדים לא-מסתגלים של פרפקציוניזם.

ממצא זה הוא תרומה משמעותית לתחום המחבר דת ופרפקציוניזם. אולם, היות והמחקר לא אסף נתונים שקשורים לדת הנבדקים, אלא רק לרמת הדתיות, לא ידוע האם מתקיימים קשרים שונים בין דתות שונות וממדים שונים של פרפקציוניזם

 

קשרים, יחסים וקורלציות בין פרפקציונזים להערכה עצמית, חוללות-עצמית [self-efficacy] ורווחה נפשית [well-being] בקרב מחוננים

הארט ועמיתים (Hart et al., 1998) מצאו שהקשר בין פרפקציוניזם וחוללות-עצמית אינו פשוט. בעוד שבסולם הפרפקציוניזם של ברנס [The Burns Perfectionism Scale (BPS)]  ובסולם הפרפקציוניזם הרב-ממדי [Multidimensional Perfectionism Scale (MPS)] לא נמצאו הבדלים בין ציונים גבוהים ונמוכים של פרפקציוניזם כאשר מדדו חוללות-עצמית בקרב 271 סודנטים לתאר ראשון, בשלושה תת-סולמות של ה-MPS נעשתה הבחנה כזאת. רמות גבוהות של פרפקציוניזם שכוון כלפי ה"עצמי" וכלפי הזולת נקשרו לערכים נמוכים של חוללות-עצמית, בעוד שרמות גבוהות של פרפקציוניזם חברתי נקשר לרמה גבוהה של חוללות-עצמית.

 

שבירותו של הילד והמתבגר הפרפקציוניסט

I. מקרה פרטי של שבירות: פרפקציוניזם בצירוף הפרעה טורדנית-כפייתית

ההפרעה עליה נעשו המחקרים הרבים ביותר בהקשר של פרפקציוניזם היא טורדנות-כפייתית (לדוגמה: Frost et al., 1990; Miller, 1996; Sorotzkin, 1998, 1999).

II. טרדנות-כפייתית באוכלוסיה הכללית

כבר בראשית המאה ה-20 הציע פרויד ((Freud, 1961/1907 תיאוריה, שהסבירה את הקשר בין סימפטומים טורדנים-כפייתיים ומילוי מצוות דתיות. הוא כינה את הנוירוזה הכפייתית בשם "דת אינדיבידואלית", בעוד שאת הדת כינה "נוירוזה כפייתית אוניברסאלית".

האלגין וליהי (Halgin and Leahy, 1989) תיארו פרפקציוניסטים כ"אינדיבידואלים מיוסרים על ידי הפרעת אגו דיסטונית [ego-dystonic disorder] ודחף כפייתי להשיג מטרות שלא ניתן להשיגן (עמ' 222). לדעתם ה"פרפקציוניזם שלא ניתן לספקו" הוא מאפיין נפוץ בקרב סטודנטים שהתאבדו או ביצעו נסיונות התאבדות.

נמצא, שלדת תפקיד חשוב בהפרעת הטורדנות-הכפייתית בקרב אוכלוסיות רבות. סיקה, נוברנה וסנאביו (Sica, Novara, & Sanavio, 2001) עמדו על תפקיד זה בקרב קתולים באיטליה. זוהר ועמיתיה (Zohar et al., 2005) ערכו מחקר בנושא זה בקרב יהודים בישראל, ואילו טק ואולוג (Tek & Ulug, 2001) חקרו את חשיבות ההשפעה של הדת בהיווצרותם של מספר מקרים של טורדנות-כפייתית בטורקיה. הבדלים גדולים בהיקרות הטורדנות-הכפתית נמצאו בין אוכלוסיות קליניות המשתייכות לדתות שונות. בעוד שבארצות הברית נמצא ששיעור בעלי האובססיות הדתיות המאושפזים הוא 10% (Eisen et al., (1999, הרי באנגליה שיעור זה היה ב-1977 רק 5% ((Dowson, 1977; בהודו – 11% (Akhtar et al., 1975); בסינגפור – 7% (Chia, 1996). בקרב אוכלוסיה יהודית ומוסלמית היה השיעור גבוה בהרבה: 60% במצרים (Okasha et al., 1994), 50% בערב הסעודית (Mahgoub & Abdel-Hafeiz, 1991) 50% בישראל (Greenberg, 1984) ו-40% בבחריין (Shooka et al., 1998). לאור עובדות אלה הנושא של היקרות הטורדנות הכפייתית בקרב חולי נפש בטורקיה, מדינה שיש בה מפגש בין מזרח ומערב, מעניין וחשוב.

 

III. טורדנות-כפייתית באוכלוסיה החרדית בארץ

בונצ'ק (2008) טיפל במקרים קליניים כאשר הקשרים בין ההפרעות הנפשיות ומילוי מצוות הדת היהודית הפכו למוקד ההפרעה, בדרך כלל הפרעת טורדנות-כפייתית.

כפי שצוין, שכיחות הטורדנות הכפייתית בקרב האוכלוסיה החרדית גבוהה למדי (Greenberg, 1984, 1987). חלק מהסיבות לתופעה זו נותחו בהרחבה עלידי סורוצקין (Sorotzkin, 1999), שהיה הרב-פסיכולוג הראשון והיחיד שחקר את הפרפקציוניזם בקהילה החרדית בארה"ב (Sorotzkin, 1998). הבה נראה מספר רכיבים המייחדים ילדים שגדלו במשפחה דתית או אף חרדית, שעלולים להגביר או ליצור נטיות פרפקציוניסטיות בקרב נערים ונערות צעירים.

 

משבירות לסיכון גבוה: הפרפקציונסיט ומשפחתו

I. תכונת הפיפיות של הפרפקציוניזם

לדעתה של סילברמן (Silverman, 2000) הבעיה בפרפקציוניזם אינה בעצם אופיו אלא ביחסנו אליו. בעוד שפרפקציוניזם עלול להוביל למטרות שאינן ריאליסטיות ורגשות של תסכול, הערכה עצמית נמוכה ואפילו דכאון, עבור תלמידים מסוימים הפרפקציוניזם הוא בעל השפעה חיובית. קריין ((Crain, 2005 מאמין שכאשר יש חסר בקבלה ובאהבה הורית ללא תנאי, הילד, שמנסה למלא חסר זה, עלול להימצא בסיכון גבוה לפרפקציוניזם, ופרפקציוניזם זה עלול להיהפך לדכאון.

II. השתמעויות [Implications] של תכונת-הפיפיות של הפרפקציוניזם על היהודי הדתי

שלא כמו במספר דתות אחרות, ובניגוד למקובל בקרב קתולים, לדוגמה, יהודי מאמין צריך לקיים את חוקי הדת כלשונם, וזאת בכל אספקט של חייו היומיומיים. פרקים יז-כו בספר ויקרא מוקדשים ברובם להגבלות התזונתיות והמיניות שיש לשומרן בקפדנות. מובאות שם רשימות ארוכות של דברים שאסור לאוכלם ואסור לעשותם. אולם, בפרק יח נמצא הציווי: "את משפטי תעשו ואת חֻקתי תשמרו ללכת בהם אני ה' אלהיכם .ושמרתם את חֻקתי ואת משפטי אשר יעשה אֹתם האדם וחי בהם אני ה' (פסוקים ד-ה). "וחי בהם" הוא ציווי מפורש, שאינו מתיר ליהודי להינזר מהחיים, כפי שמובא במסכת יומא: "אמר רב יהודה אמר שמואל אי הואי התם הוה אמינא דידי עדיפא מדידהו (ויקרא יח) וחי בהם ולא שימות בהם" (פה, ע"א). מכאן שאסור על יהודי לעשות מעשים שיסכנו את בריאותו. עליו לטפח את בריאותו הפיזית ולא רק את זו הרוחנית. חיי היהודי הדתי מלאים, לפיכך, ברמ"ח מצוות "עשה" ובשס"ה מצוות "לא תעשה", על כל אחת מאותן מצוות, נקשרו תלי תלים של פירושים, ומכאן הדרך אל הפרפקציוניזם במילוים של ציוויים אלו או הימנעות ממצוות ה"לא תעשה" עלולה להיות קצרה. למשל: מצוות "פרו ורבו" פירושה שעל הגבר להוליד לפחות בן אחד ובת אחת. יהודי שרוצה להתמסר ללימוד תורה, לעזוב את משפחתו כדי לגלות למקום תורה אינו רשאי לעשות זאת בטרם הוליד את מכסת הילדים המינימלית שקבעה ההלכה. זאת ועוד: בעל יהודי חייב בעונתה של אשתו גם לאחר שמולאה מיכסת ההולדה על פי ההלכה. אדם שרוצה להתמסר בכל מאודו לעבודת ה' עלול להימצא בקונפליקט חמור בין רצונו להגיע לשלמות בלימוד בתורה ובין חובותיו כבעל וכאב. הבה נראה מהם המכשולים העלולים להשפיע על הפרפקציוניסט הדתי כבר בילדות.

 

השפעת ההורים הדתיים בישראל על הפוטנציאל לפרפקציוניזם של ילדיהם

 

I. גורמי סיכון משפחתיים ותרבותיים לפרפקציוניזם

ספיירס ונוימייסטר (Speirs & Neumeister, 2006) מצאו ש"חשיפה לפרפקציוניזם הורי" ו"סגנון הורות סמכותני" הובילו לתפיסה של ציפיות נוקשות, ערך עצמי הקשור להישגים, וחרדה מפני גרימת אכזבה לזולת ולהתפתחותו של פרפקציונזים חברתי.

כאשר גדלים בבית דתי, ובייחוד חרדי בישראל, קשה להימנע מחשיפה לפרפקציוניזם הורי, בין אם בכל הקשור ללימוד התורה – בעיקר עבור בנים, או לשאיפה להיות "אשה ואם מושלמת" עבור בנות. עבור בנים – אלא אם כן הם תלמידים בחינוך המיוחד – כמעט לא קיימת האופציה של למידה בקצב אטי מהמקובל או ויתור על השאיפה למצויינות. "להיות הכי טוב" הוא ההישג המשמעותי ביותר, זה המשפיע על סיכויי השידוך המובחר לא רק של הפרט אלא אף של אחיו ואחיותיו.

 

II. מסרים כפולים והשפעתם הפוטנציאלית על התפתחות פרפקציונזים בקרב מחוננים דתיים

הערכים, הנורמות, הפילוסופיה של החיים וסגנון החיים של המשפחה הדתית מעודדים הישגים אינטלקטואליים בקרב בנים. החברה אליה שייכות משפחות אלה היא סגורה, בעלת אידיאולוגיה וערכים ברורים ומובנים, וגבולות נוקשים למדי.

סורוצקין (Sorotzkin, 1985) סיכם את תפקיד הבושה והאשמה בהתפתחות הפרפקציוניזם. על פיו, כאשר כמעט לא נותר מקום ליצירתיות, להמצאה, למקריות – לפעמים הדרך היחידה להצטיינות היא בעשיית הדברים הישנים, המשעממים, חזור ועשה, כל פעם היטב מאשר בפעם הקודמת. לדוגמה: ללמוד יותר דפי תלמוד, יותר פירושי הלכה, בעל-פה ועוד. לפיכך, המסר שמקבל הילד החרדי הקטן החל מגיל שלוש, כאשר הוא מתחיל ללכת לחדר, מבלבל לא מעט. מצד אחד הוא מקבל תשבחות ופרסים מהוריו ומה"מלמד" כאשר הוא לומד במהירות או מגיע להישגים מעבר לצפוי. מצד שני אל לו להתגאות בהישגיו, לעולם לא לדבר אודותיהם, בבחינת "יהללך זר ולא פיך" (משלי כז:ב). כאשר אין הגבלה על כמות החומר שהילד רשאי ללמוד, ואף אין נקודות מוגדרות בזמן או בחומר הלימודים שכאשר מגיעים אליהן "מותר" לשמוח ולהיות גאים, יש סיכון גבוה שהילד יפתח דחף פנימי מתמיד ללמוד עוד ועוד, להבין טוב יותר, לקבוע שיא במירוץ שבו יש רק מתחרה אחד, הוא עצמו – ואין מנצח. הפרפקציוניסט חווה תדיר את ההרגשה שאין הוא מרוצה מעצמו, ובמצב כזה חוויית האושר קשה להשגה עד מאוד...

 

III. ערכן של המידות הטובות

ילד חרדי לומד בשלב מוקדם מאוד שאל לו לקנא באחרים, ואף לא לחמוד את אשר שייך לשני, בין אם המדובר ברכוש ובין אם המדובר בתכונות טובות. המידות הטובות נחשבות ביותר בקהילה שלו, אבל הן גם עלולות להיות מקור של תחרות בין ילדים בנושאים כמו: "מי יותר עניו" "מי יותר צנוע מבין האחאים או החברים?" במלים אחרות – מיהו הילד ה"מושלם", שמצליח להסתיר את מידותיו הטובות יותר מאשר מצליחים זאת האחרים?

סורוצקין ((Sorotzkin, 1999 העניק לנו מפתח לטיפול בפרפקציוניזם בקרב ילדים מרקע כזה. עצתו, שניתן להשתמש בה כדי למנוע פרפקציוניזם נוירוטי, מסתמכת על התחרות בקרב ילדים מוכשרים ומחוננים צעירים מאוד. בעוד שהגבול בין הרצון הלגיטימי לעשות את הטוב והפרפקציוניזם הבלתי מסתגל עלול להיות מעורפל, ניתן להשתמש בהלכה בהצלחה כדי לשרטטו בבהירות. הדרך היחידה להילחם בפרפקציוניזם, בייחוד בגילים הצעירים, היא להסביר לילד מוקדם ככל שהבנתו מאפשרת, שלהיות יהודי טוב פירושו לאזן בין הקטבים. לא להימנע ממה שמציעים החיים במסגרת המותר, בשילוב לימוד התורה ונטילת אחריות על כל הנדרש בחיי היומיום. לא להיתפס ליתר גאווה בשל הצלחה במשימה חשובה, אבל לחוש שמחה גם כאשר מסיימים משימה שלא באופן מושלם. ילד מחונן מסוגל להבין זאת גם בגיל צעיר מאוד. כל הורה, מורה או יועץ יכול להשתמש בעצתו של סורוצקין כאשר המדובר בילד צעיר בעל יכולות גבוהות, במטרה לקדם את הבריאות הנפשית.

 

IV. האם להיות יהודי "טוב" פירושו לשאוף לאמות המידה הגבוהות ביותר?

חוקרים רבים מדגישים את מושג הפרפקציוניסט כבעל אמות מידה מוגזמות (לדוגמה: Frost (et al., 1990; Hewitt & Flett, 1991; Terry-Short et al, 1995. להיות יהודי דתי משמעו להשתדל ככל האפשר לקיים את כל תרי"ג המצוות; את חלקן קשה לקיים ואחרות – מטרתן לא מובנת. בנוסף, מרבית המצוות קשורות בחיי היומיום, דהיינו, במאכלות ובמשקאות, בבגדים, בקשרים בין אנשים – מצוות שבין אדם לחברו ובחיי המין. לפיכך חינוכו של הילד להיות יהודי דתי כולל תהליך של יצירת נקודת מבט נוקשה, שאינה מתפשרת בכל הקשור לחיים היומיומיים. יהודי דתי יהיה במקרים רבים קפדני, למשל: יחפש חרקים במספר גדול של ירקות, באופן שייראה כפייתי בעיני המתבונן שאינו דתי; יחפש "הכשרים" מיוחדים לבשר העולה על שולחנו ואולי אף למאכלים נוספים, ויפסול אפילו משקאות יקרים מחשש שמא נגע בהם גוי, והם בבחינת "יין נסך".

במצב כזה, שבו היומיום מספק אינספור הזדמנויות של ירידה לפרטים, דקדוק שלמתבונן מן החוץ נראה כעיסוק בזוטות, המרחק בין "קיום מצוות כהלכתן", מטרתו של האדם בעולם מנקודת השקפה דתית, לבין הפיכת החיים לריטואל משעמם שבו תמיד ניתן לבצע את המטלות טוב יותר, ביתר כוונה, ביתר הקפדה, עלול להיות קצר מן הרגיל. במקרה כזה הפרפקציוניזם עלול להפוך לנוירוטי. לא זו בלבד שלא יקדם את האדם, אלא יגרום לו לנסיגה. הצורך להשקיע זמן רב מדי בקיום המצוות או בהימנעות מעבירות,  הצורך בחזרות על תפילות שהכוונה בהן לא היתה מושלמת, הדחף לעזור לזולת על חשבון משפחתך שלך, בריאותך הפיזית, או כספך אינן בבחינת השגת שלמות אלא פרפקציוניזם נוירוטי.

 

V. האספקט המגדרי של הפרפקציונזים בקרב ילדים ומתבגרים דתיים

בייקר (Baker, 1996) מצא, שבנות בעלות יכולות רגילות נוטות לפרפקציוניזם יותר מאשר בנים. בלאמי (Bellamy, 1993), שבדק פרפקציוניזם בקרב נערים ונערות בכיתה ט' מצא שיעור גבוה יותר של פרפקציוניזם אצל הבנות. ואולם, סיגל ושולר (Siegle & Schuler, 2000) מצאו שבקרב מחוננים בחטיבת הביניים, בנות אמנם ביטאו דאגה רבה יותר בכל הקשור לארגון (ורמת הדאגה שלהן אף גברה בין כיתה ו' לכיתה ח'), אולם, כאשר היה מדובר בפרפקציוניזם לא בריא, לא נמצאו הבדלים מגדריים.

הבה נראה האם – ובאיזו מידה – מהווה המגדר גורם המשפיע על התנהגות שאינה מסתגלת בקרב צעירות דתיות, ובאיזו מידה עלול הדבר להשפיע על בריאותן הנפשית.

בישראל, כמו במדינות מערביות רבות, קיימת אפליה מגדרית שרקעה דת ותרבות, ופעמים רבות לא ניתן לנצח את מופעיה – כמו הטרדה מינית ואפליה בשכר, על אף החקיקה בנושא זה והאפליה המתקנת הנהוגה במספר תחומים כדי לעודד נשים להשתתף במרחב הציבורי בשיעורים גבוהים יותר (Stopler, 2005). שניות זו נובעת מכך שישראל היא מדינה שבה לדת ולמסורת מקום נרחב, שבה כ-20% מהאוכלוסיה הם ערבים, שיחסם לנשים נוקשה, ועוד כ-30% הם דתיים וחרדים, שמקיימים את מצוות הדת וגם את המסורות השונות, המגבילות אף הן נשים במרחב הציבורי. בנוסף, בישראל קיים שירות חובה לנשים בצה"ל, וגם לו יש השפעה רבה על מעמדן הנחות של נשים (לדוגמה: Adelman, 2003; Dar & Kimhi, 2004; Robbins & Ben-Eliezer, 2000).

בת הנולדת במשפחה חרדית בארץ נפגעת לא רק בשל הסיבות החברתיות הכלליות שפירטתי אלא אף בשל ההבדלים העיקריים בין התפקידים הגבריים והנשיים בחברה זו. בעוד שהילד מוערך בעיקר על פי הישגיו האינטלקטואליים, על הילדה נאסר ללמוד תלמוד, שהוא תחום הלימוד העיקרי בישיבות. בעוד שהילד יכול להתחיל ללמוד את הא"ב בגיל שלוש ולהתקדם בקצב שכשרונותיו מאפשרים לו, הילדה צריכה להמתין עד גיל שש, גיל הכניסה לבית הספר. ילד בן חמש שיכולותיו גבוהות דיין יכול כבר ללמוד שמונה שעות ביום, בעוד שאחותו בת התשע תלמד רק ארבע שעות ביום. בנוסף, בעוד שהילד יצוין לשבח אם ילמד בקצב מהיר ויבין דברים לעומקם, הרי הילדה תקבל תשבחות, ברוב המקרים, רק על התנהגותה הטובה, נכונותה לעזור לזולת, וענוותנותה, ולא על ידיעותיה הרבות. הילד יקבל שבחים על מצוינותו, והילדה – על הצלחתה להסתיר את מחוננותה, סקרנותה, ורצונה להצטיין (דויד, 2008).

הילדה החרדית, שלמעשה אין לה תחום קוגניטיבי בו "מותר" לה להצטיין, נמצאת בסיכון לפרפקציוניזם בכל הקשור ללימודיה בבית הספר (אלאור, 1992). כאשר אין בנמצא אתגרים אמיתיים, ולא ניתן שכר בעבור מאמץ אינטלקטואלי, הילדה המחוננת נמצאת בסיכון גבוה לנסיונות להגיש עבודה "מושלמת" מבחינת הצורה – הדפסה ללא שגיאות, או ציורים וקישוטים שאין בינם לבין השקעה אינטלקטואלית ולא כלום, או דיבור – נימוס מקסימלי, הקפדת-יתר ב"שמירת הלשון", ועוד. הילדה המנסה להיות פרפקציוניסטית במשימת משעממות וחסרות ערך מעמידה בסיכון את שלומה הנפשי.

 

מסקנות

בעבודה זאת ניסיתי לשרטט את הקווים הראשונים לזיהוי רכיבי הפרפקציוניזם בקרב ילדים דתיים וחרדים, כמו גם להציע מספר עצות בכל הקשור בטיפול בפרפקציוניזם. בקהילה הדתית בכללה נושא הטיפול הנפשי התקדם מאוד בעשור האחרון, אולם בקהילה החרדית עדיין יש הסתייגויות רבות מפנייה לעזרה מקצועית. לפיכך, ילדים ומתבגרים רבים אינם מקבלים טיפול כאשר מתגלים הסימנים הראשונים לפרפקציוניזם שעלול להיות בעייתי. בנוסף, קיים מחסור חמור בבעלי מקצוע חרדים, או למצער – כאלה שמבינים את הצרכים המיוחדים של הקהילה החרדית. לפיכך, חרדים רבים הפונים לעזרה רפואית או למנהיגיה הרוחניים אינם מקבלים את הטיפול לו הם זקוקים, בשל חוסר הידע והנסיון בתחום הטיפולי או הדתי.

כל עוד לא יהיה שינוי במצב זה חובתם של כל המחנכים שיש להם השפעה על ילדים ומתבגרים להיות מודעים לסיכוני הפרפקציוניזם, בייחוד בקרב ילדים ומתבגרים בעלי יכולות גבוהות, ולזהות מוקדם ככל האפשר אם ביכולתם לעזור להם. אם קצרה ידם מעשות כן עליהם להפנות את הילד, הילדה, הנער או הנערה לגורם טיפולי, ומוטב שעה אחת קודם.

מקורות:

אבניאון, א. (עורך) (1997). מילון ספיר. תל אביב: איתאב.

אלאור, ת. (1992). משכילות ובורות, מעולמן של נשים חרדיות.  תל-אביב: עם עובד.

דויד, ח. (2008). הבת המחוננת המתבגרת במגזר הדתי-לאומי והחרדי. הכנס השנתי השמיני של נפש ישראל: "נפש וקהילה".  ירושלים: 17-15 בינואר.

משרד החינוך. האתר האגף למחוננים ולמצטיינים (2009). אוחזר ב-13 באוגוסט 2009 מהקישור: http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Gifted/MafyanayTalmidim/GiftedChildern/MehunaneyAl.htm

 

Ablard, K.E., & Parker, W.D. (1997). Parents' achievement goals and perfectionism in their academically talented children. Journal of Youth and Adolescence, 26(6), 651-668.

Adderholt-Elliott, M. (1989). Perfectionism & underachievement. Gifted Child Today, 19-21.

Adelman, M. (2003). The Military, Militarism, and the Militarization of Domestic Violence. Violence Against Women, 9(9), 1118-1152.

Adler, A. (1956). Striving for superiority. In H. Ansbacher & R. R. Ansbacher (Eds.), The individual psychology of Alfred Adler: A systematic presentation in selections from his writings. New York: Basic Books.

Akhtar, S., Wig, N.N., Varma, V.K., Pershad, D., Verma, S.K. (1975). A phenomenological analysis of symptoms in obsessive-compulsive neurosis. British Journal of Psychiatry, 127, 342-348.

Ashby, J.S., & Huffman, J. (1999). Religious Orientation and Multidimensional Perfectionism: Relationships and Implications. Counseling & Values, 43(3), 178-189.

Ashby, J.S., Rahotep, S.S. & Martin, J.L. (2005). Multidimensional perfectionism and Rogerian personality constructs. Counseling, Education and Development.

Baker, J.A. (1996). Everyday stressors of academically gifted adolescents. Journal of Secondary Gifted Education, 7, 356-368.

Barrow, J.C., & Moore, C.A. (1983). Group interventions with perfectionistic thinking. Personnel and Guidance Journal, 61, 612-615.

Bergin, A.E., Stinchfield. R.D., Gaskin, T.A., Masters, & Sullivan, C.E. (1988). Religious life-styles and mental health: An exploratory study. Journal of Counseling Psychology, 35, 91-98.

Bellamy, J. (1993). Perfectionism in adolescents: A comparison of private and public school students. Unpublished master’s thesis. University of Manitoba, Canada.

Bieling, P.J., Israeli, A.L. & Antony, M.M. (2004). Is perfectionism good, bad, or both? Examining models of the perfectionism construct. Personality and Individual Differences, 36(6), 1373-1385.

Blatt, S.J. (1995).  The destructiveness of perfectionism. Implications for the treatment of depression. The American Psychologist, 50(12):1003-1020.

Bonchek, A. (2008). Treating Religious OCD problems: The Case of Compulsive Tfilla: Theory & Practice: A Case Presentation. The Eighth Annual "Nefesh Israel" Conference, "Nefesh and Community", Jerusalem, 16th-18th January, 2008.

Burks, B.S., Jensen, D.W., & Terman, L.M. (1930). Genetic studies of genius, vol. 3: The promise of youth. Stanford, CA: Stanford University Press.

Burns, D.D. (1980a). Feeling good: The new mood therapy. New York: Signet.

Burns, D.D. (1980b). The perfectionists' script for self-defeat. Psychology Today, 34-52.

Chia, B.H. (1996). A Singapore study of obsessive compulsive disorder. Singapore Medical Journal, 37(4), 402-406.

Crain, W. (2005). Theories of development: Concepts and applications (5th ed.). Upper Saddle River, NJ: Prentice Hall.

Dar, Y. & Kimhi, S. (2004). Youth in the Military: Gendered Experiences in the Conscript Service in the Israeli Army. Armed Forces & Society, 30(3), 433-459.

Degin, L., Yeates, E., Greenwell, B., & Fiddler, L. (1985). Mormon women and depression: Are Latter-Day Saint women becoming casualties of perfectionism? (Transcript of KSL-TV documentary, Salt Lake City). Sunstone, 10, 19-27.

Dowson, J.H., 1977. The phenomenology of severe obsessive-compulsive neurosis. British Journal of Psychiatry, 131, 75-78.

Dunkley, D. M., Blankstein, K. R., Halsall, J., Williams, M., & Winkworth, G.
(2000). The relation between perfectionism and distress: Hassles, coping, and perceived social support as mediators and moderators. Journal of Counseling Psychology, 47, 437-453.

Dweck, C.S. (1991). Self-theories and goals: Their role in motivation, personality, and development. In R. Dienstbier (Ed.), Nebraska symposium on motivation: Vol 38. Perspectives on motivation (pp. 199-235). Lincoln, NE: University of Nebraska Press.

Dweck, C.S. (1999). Self-theories: Their role in motivation, personality, and development. Philadelphia, PA: Psychology Press.

Eisen, J.L., Goodman, W.K., Keller, M.B., Warshaw, M.G., DeMarco, L.M., Luce, D.D., Rasmussen, S.A. (1999). Patterns of remission and relapse in obsessive-compulsive disorder: A 2-year prospective study. Journal of Clinical Psychiatry, 60, 346-351.

Flett, G.L., Blankstein, K.R., Hewitt, P.L. & Koledin, S. (1992). Components of perfectionism and procrastination in college students. Social Behavior and  Personality, 20(2), 85-94.

Freud, S. (1961). Obsessive actions and religious practices. In: Strachey, J. (Ed.), The Standard Edition of the Complete Psychological Works of Sigmund Freud (original work published in 1907), Hogarth Press, London, pp. 117-127.

Frost, R.O., Marten, P.A., Lahart, C., & Rosenblate, R. (1990). The dimensions of perfectionism. Cognitive Therapy and Research, 14, 449-468.

Frost, R.O., Heimberg, R.G., Holt, C.S., Mattia, J.I., & Neubauer, A.L. (1993). A comparison of two measures of perfectionism. Personality and Individual Differences, 14, 119-126.

Ghaly, C. (2008). Depression and Perfectionism. Proprium Journal of Psychology, 2. Retrieved 13 August 2009 from http://proprium.psychoadaptation.com/Christine_Ghaly.pdf

Greenberg, D. (1984). Are religious compulsions religious or compulsive: A phenomenological study. American Journal of Psychotherapy, 38(4), 524-532.

Greenberg, D., Witztum, E., Pisante, J. (1987). Scrupulosity: Religious attitudes and clinical presentations. British Journal of Medical Psychology, 60, 29-37.

Halgin, R.P., & Leahy, P.M. (1989). Understanding and treating perfectionistic college students. Journal of Counseling and Development, 68, 222-225.

Hamachek, D. E. (1978). Psychodynamics of normal and neurotic perfectionism. Psychology, 15, 27-33.

Hart, B.A., Gilner, F.H., Handal, P.J. & Gfeller, J.D. (1998). The relationship between perfectionism and self-efficacy. Personality and Individual Differences, 24(1), 109-113.

Hawkins, C.C. (2005). A clarification of multidimensionality and perfectionist typology with the Frost Multidimensional Perfectionism Scale Paper to be presented at the annual AARE Conference, Parramatta, Sydney, 27 November – 1 December 2005.

Heise, R.G., & Steitz, J.A. (1991). Religious perfectionism versus spiritual growth. Counseling and Values, 36, 11-23.

Hewitt, P.L., & Flett, G.L. (1991). Perfection in the self and social contexts: Conceptualization, assessment, and association with psychopathology. Journal of Personality and Social Psychology, 60, 456-470Hollender, M.H. (1965). Perfectionism. Comprehensive Psychiatry, 6, 94-103.

 Hollender, M.H. (1965). Perfectionism. Comprehensive Psychiatry, 6,  94-103.

Hollingworth, L. (1926). Gifted children. New York: Macmillan.

Horney, K. (1991). Neurosis and human growth: The struggle towards self-realization. New York: Norton. (Original work published 1950).

Janos, P. (1987). A fifty year follow-up of Terman's youngest college students and IQ-matched age mates. Gifted Child Quarterly, 31 (2), 55-58.

The Book of Leviticus. New American Standard Bible.

Lipinsky, Y. (). Perfectionism and giftedness. Columbiana Co. Educational Service Center (pp. 45-56).

Mahgoub, O.M., Abdel-Hafeiz, H.B. (1991). Pattern of obsessive-compulsive disorder in eastern Saudi Arabia. British Journal of Psychiatry, 158, 840-842.

Mebane, D.L., & Ridley. C.R. (1988). The role-sending of perfectionism: Overcoming counterfeit spirituality. Journal of Psychology and Theology, 16, 332-339.

Miller, S.B. (1996). Shame in context. Hillsdale, NJ: The Analytic Press.

Oden, M.H. (1968). The fulfillment of promise: 40-year follow-up of the Terman gifted group. Genetic Psychology Monographs, 77(1), 3-93.

Okasha, A., Saad, A., Khalil, A.H., el Dawla, A.S., Yehia, N. (1994). Phenomenology of obsessive-compulsive disorder: A transcultural study. Comprehensive Psychiatry, 35(3), 191-197.

Pacht, A. (1984). Reflections on perfection. American Psychologist, 39, 386-390.

Parker, W.D., & Adkins, K.K. (1995). Perfectionism and the gifted. Roeper Review, 17, 173-176.

The book of Proverbs, King James Version and American Standard Version.

Random House, Inc. (2009). Dictionary.com Unabridged (2009), Based on the Random House Dictionary. Retrived on August 26, 2009 from http://dictionary.reference.com/browse/perfectionism?qsrc=2446

Reis, S.M. (2002). Social and emotional issues faced by gifted girls in elementary and secondary school. SENG Newsletter, 2(3), 1-5. [Reis_SocialAndEmotionalIssuesFacedByGiftedGirls.pdf]

Rice, K. G., Ashby, J. S., & Slaney, R. B. (1998). Self-esteem as a mediator between perfectionism and depression: A structural equations analysis. Journal of Counseling Psychology, 45, 304–314.

Richards, P.S., Smith, F.A., & Davis, L.F. (1989). Healthy and unhealthy forms of religiousness manifested in psychotherapy clients: An empirical investigation. Journal of Research in Personality, 23, 506-524.

Rickner, R. G., & Tan, S. Y. (1994). Psychopathology, guilt, perfectionism, and family of origin functioning among protestant clergy. Journal of Psychology and Theology, 22, 29-38.

Robbins, J., & Ben-Eliezer, U. (2000). New role or "New Times"? Gender Inequality and Militarism in Israel's Nation-in-Arms. Social Politics: International Studies in Gender, State & Society, 7(3), 309-342.

Roedell, W. (1984). Vulnerabilities of highly gifted children.  Roeper Review, 6 (3), 127-130. 

Sears, R.R. (1977). Sources of life satisfaction of the Terman gifted men. American Psychologist, 32, 119-128.

Sears, R.R. (1984). The Terman gifted children study. In S.A. Mednick, M. Hanway, & K.M. Finello (Eds.) Handbook of longitudinal research volume 1: Birth and childhood cohorts. New York: Praeger.

Sears, P.S. & Barbee, A.H. (1975). Career and life satisfaction among Terman's gifted women. In J. Stanley, W. George & Solano (Eds.) The gifted and creative: A fifty-year perspective. Baltimore, MD: Johns Hopkins University Press.

Shooka, A., al-Haddad, M.K., Raees, A. (1998). OCD in Bahrain: A phenomenological profile. International Journal of Social Psychiatry, 44(2), 147-154.

Sica, C., Novara, C., & Sanavio, E. (2001). Religiousness and obsessive–compulsive cognitions and symptoms in an Italian population. Behaviour Research and Therapy 40, 813–823.

Siegle, D., & Schuler, P.A. (2000). Perfectionism Differences in Gifted Middle School Students. Roeper Review, 23(1), 39-44.

Silverman, L.K. (2000).  Counseling the gifted and talented. Denver: Love Publishing Company.

Silverman, L.K. (1993). Characteristics of Giftedness Scale. Available at: http://www.gifteddevelopment.com/PDF_files/characscale.pdf (accessed on 13 August 2009).

Sorotzkin, B. (1985). The Quest for Perfection: Avoiding guilt or avoiding shame. Psychotherapy, 22, 564-571.

Sorotzkin, B. (1998). Understanding and Treating Perfectionism in Religious Adolescents. Psychotherapy, 35, 87-95.

Sorotzkin, B. (1999). The Pursuit of Perfection: Vice or Virtue in Judaism? Journal of Psychology and Judaism, 23(4), 179-195.

Speirs Neumeister, K.L. (2004). Factors influencing the development of perfectionism in gifted college students.  Gifted Child Quarterly, 48(4), 259-274.

Speirs Neumeister, K.L. & Finch, H. (2006). Perfectionism in High-Ability Students: Relational Precursors and Influences on Achievement Motivation. Gifted Child Quarterly, 50(3), 238-251.

Stopler, G. (2005). Gender construction and the limits of liberal equality. Texas Journal of Women and the Law, 15(43) Available at: http://law.bepress.com/cgi/viewcontent.cgi?article=2386&context=expresso.The Berkeley Electronic Press.

Sumi, K. & Kanda, K. (2002). Relationship between neurotic perfectionism, depression, anxiety, and psychosomatic symptoms: a prospective study among Japanese men. Personality and Individual Differences, 32(5), 817-826.

Tek, C., & Ulug, B. (2001). Religiosity and religious obsessions in obsessive-compulsive disorder. Psychiatry Research, 104, 99-108.

Terman, L.M. (1925). Mental and physical traits of a thousand gifted children. Genetic studies of genius, vols. 1 & 2. Stanford: Stanford UP.

Terman, L.M. (1954). Scientists and non-scientists in a group of 800 gifted men. Psychological Monographs, 68 (7), 1-44.

Terman, L. M., & Cox, C. M. (1926). Genetic studies of genius: The early mental traits of 300 geniuses, Vol. 2. Stanford, CA: Stanford University Press.

Terman, L.M. & Oden, M.H. (1935). The promise of youth. Genetic studies of genius, vol. 3. Stanford: Stanford UP.

Terman, L.M. & Oden, M.H. (1947). Genetic studies of genius. vol. 4: The Gifted Child Grows Up: Twenty-five years' follow-up of a superior group. Stanford UP, Stanford CA.

Terman, L.M. & Oden, M.H. (1959). The gifted group at mid-life. Genetic studies of genius, vol. 5, Stanford: Stanford UP.

Terry-Short, L.A., Owens, R.G., Slade, P.D., & Dewey, M.E. (1995). Positive and negative perfectionism. Personality and Individual Differences, 18, 663-668.

Timpe, R. L. (1989). Ritualization and ritualisms in religious development: A
psychosocial perspective. Journal of Psychology and Theology, 11, 311-317.

Webb, J T. (1994). Nurturing Social Emotional Development of Gifted Children. ERIC Digest E527. Reston, VA: ERIC Clearinghouse on Disabilities and Gifted Education. Retrieved 13 August, 2009 from http://www.ericdigests.org/1995-1/social.htm

Willings, D. (1992). Burnout among Teachers of the Gifted and Gifted Adults. Gifted Education International, 8(2), 107-113.

Zohar, A.H., Goldman, E., Calamary, R. & Mashiah, M. (2005). Religiosity and obsessive-compulsive behavior in Israeli Jews. Behaviour Research and Therapy, 43(7), 857-868.



 

 

 

 

 



[1] המאמר הוא עיבוד של:

David, H. (2009). Perfectionism among Ultra-Orthodox Israeli youth. In T.S. Yamin (Ed.), Proceedings of the Annual Conference of the International Centre for Innovation in Education (ICIE) held in Paris-France (July 1-4, 2008) (pp. 705-714). Ulm, Germany: ICIE.

 

[2] חנה דויד היא ד"ר לפסיכולוגיה חינוכית, מומחית למחוננים. זה עת יצא לאור ספרה השישי:

David, H. & E. Wu, Understanding Giftedness: A Chinese-Israeli Casebook. Hong Kong: Pearson.

 

[3] על פי ההגדרות המקובלות בספרות המקצועית העולמית מדובר על ילדים המצויים מבחינת היכולות הקוגניטיבת שלהם בפרומיל העליון של האינטליגנציה, דהיינו, שה-IQ שלהם גבוה מ-145. על פי הגדרת משרד החינוך בישראל ישנם בכל ששנתון 10-15 ילדים העונים הגדרה זו, דהיינו, ילדים שה-IQ שלהם גבוה מ-155. מאחר שבכל שנתון ישנם כ-120,000 ילדים, הרי מדובר על שכיחות הקטנה פי 10 מזו המקובלת בעולם, דהיינו, ילד אחד מ-10,000 (ראה הגדרת משרד החינוך באתר האגף למחננים ולמצטיינים, http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Gifted/MafyanayTalmidim/GiftedChildern/MehunaneyAl.htm

 

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

דויד, ח. (2009). פרפקציוניזם בקרב בנים ובנות דתיים בישראל: קשרים בין פרפקציוניזם ומחוננות. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 18/10/2017, מאתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2360

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

סילביה איילוןסילביה איילון2/4/2014

תודה רבה........ תודה רבה......................