תקציר הפרדיגמה המתארת את התודעה

תקציר הפרדיגמה המתארת את התודעה

מאת שלמה קניאל

פרק ראשון מתוך הספר "האדם המודע לעצמו - מפת התודעה: מבנה, תהליכים ומאפיינים" שראה אור בהוצאת מנדלי מוכר ספרים.

התודעה היא שפחה נאמנה אך אדון נוראי

– מקור לא ידוע

תרשים 1: מפת התודעה

החושים המובילים יחידות מידע למערכות העצביות

בצד שמאל של התרשים אפשר לראות את יחידות המידע הנכנסות אל התודעה במסלולים עצביים מחמשת החושים הבאים מחוץ לאדם (ראייה, שמיעה, טעם, מישוש, ריח), או מידע הבא מתוך האדם עצמו כמו נוסיספציה – תחושת הכאב, תרמוספציה – תחושת טמפרטורה, כרונוספציה – תחושת הזמן, אקוויליבריוספציה – תחושת האיזון ושיווי המשקל, פרופריוספציה – התחושה היכן האיברים שלנו נמצאים במרחב ומה הם עושים, ואינטרוספציה – התחושות של צרכינו הפנימיים כמו רעב, צמא, הצורך להתפנות וכדומה. כל החושים נעים בתוך מערכת העצבים הייחודית לחוש ומגיעים למרכזים הפיזיולוגיים המתאימים במוח.

קשב סלקטיבי

קשב סלקטיבי מוסבר כמכלול החוקים הקובעים מי מבין יחידות המידע ייכנסו לעיבוד ומי מהן לא יעובדו, גם אם עברו את כל המסלול העצבי עד המוח. מבחינה פיזיולוגית ופסיכולוגית אין אפשרות שכל יחידות המידע ייכנסו לעיבוד ויש מעין צוואר בקבוק המסנן את כמות הנכנסים. שתי קבוצות גורמים קובעות מה ייכנס לעיבוד:

1. גורמים הנמצאים ביחידות המידע עצמן כמו עוצמה וחידושיות (רעש חזק ייכנס לעיבוד).
2. גורמים הנמצאים באדם עצמו, כמו רעב שיגרום להעדפה של מידע הקשור במזון.

תהליכים הדדיים מוח־תודעה

לאחר שמקצת מיחידות המידע עברו את צוואר הבקבוק של הקשב הסלקטיבי, הן מגיעות למפגש בין המוח לתודעה. במפגש הזה עוברים גירויים פיזיולוגיים מהמוח אל התודעה ומידע מהתודעה אל המוח. כאשר אתם קוראים את הפסקה הזו עוברים דרך העיניים שלכם למוח גירויים הקשורים בראייה באמצעות מערכת העצבים. במוח מתורגמים הגירויים העצביים ליחידות מידע בשפות השונות. הרצון לעצור את הקריאה נמצא בתודעה ומתורגם לגירויים עצביים למוח הנותן פקודה לגוף לעצור את הקריאה לקום וללכת למקום אחר. לאחר שעבר את המעבר ההדדי מוח־תודעה יכולות יחידות המידע לעבור לאחד משלושת המבנים הבאים: לצאת החוצה מחמת עומס של מידע, להיכנס אוטומטית למאגר הזיכרון בלי עיבוד או לעבור לזיכרון העבודה.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

מאגר הזיכרון

מאגר הזיכרון דומה לכונן הקשיח במחשב ומכיל את כל המידע העומד לרשותו של האדם לאורך זמן רב (זיכרון לטווח ארוך). מידע זה מורכב מתחומי תוכן שונים (עמדות, רגשות, מידע ועוד) וקשור באגירת ניסיון העבר וניסיון ההווה לצורך שימוש. קניית ידע חדש מותנית בזכירה של ידע ישן ואי אפשר להתקדם בתהליך הלמידה בלי להישען על הזיכרון. מן התרשים מובן שלא כל מה שנקלט במאגר הזיכרון נשאר שם, אלא יש שכחה או "נפילה" של מסרים החוצה. המאפיין האחר והחשוב של המאגר הוא היכולת לאחזר את המידע שאוחסן כך שמערכת זיכרון מושלמת מכילה את שתי התכונות: אחסון ואחזור. מאגר הזיכרון אינו מצלמה או מחסן שאליו נזרקים ונכנסים הזיכרונות, תחת זאת הוא דומה לסיר רותח דינמי המשתנה ומשנה הרבה יחידות מידע שנכנסו לתוכו.

זיכרון עבודה

במושג זיכרון עבודה מתכוונים לחלק המודע, ההכרתי של האדם, מעין אזור עבודה שבו פועל האדם בשעת עֵרות. זיכרון עבודה הוא מבנה גמיש עם קיבולת מוגבלת, בעל תכונות של אחזקה ותכונות של פעילות (עיבוד). הוא מעין חלל עבודה המכיל את כל המידע שעושים בו שימוש פעיל בזמן העיבוד בעת ביצוע טווח רחב של משימות. בתרשים 1 ניתן לראות כי זיכרון העבודה נמצא מעל מאגר הזיכרון, וחצים עם ראשים דו־צדדיים מחברים ביניהם. הרעיון הוא שכל מידע הזורם בזיכרון העבודה זקוק לתמיכה של מידע ממאגר הזיכרון כדי לעבד אותו. כך למשל אם תשמעו זרם של מילים בשפה לא מוכרת, לא תתבצע הבנה מכיוון שבמאגר הזיכרון אין לכם אוצר מילים היכול לתמוך בזרם המילים העובר בזיכרון העבודה. מאידך, מידע המעובד בזיכרון העבודה מזין את מאגר הזיכרון וכך מתקיימת ביניהם תנועה דו־סטרית.

קיימת הבחנה חשובה בין אני יודע (אני זוכר) לבין אני לא יודע ולא זוכר. לא יודע פירושו שברגע נתון האדם מחפש מידע במאגר הזיכרון ולא מוצא אותו ואין לו שום תחושת ידיעה. לא מודע פירושו שהמידע שקיים בדרך כלל במאגר הזיכרון לא נמצא כעת במרכז זיכרון העבודה. ברור שאם אדם לא יודע שיש סכנה שילד יישכח במכונית, הוא לא יכול להיות מודע לכך.

ידע ומודעות על העצמי

בחלק העליון של התרשים (המשולש היוצר גג למבנה) נמצא את המודעות העצמית שבעבר כיניתי רפלקציה ומטה־קוגניציה. הכוונה לעין הצופה פנימה אל העצמי וקול פנימי אל העצמי. העין והקול הפנימיים יכולים להיות על העצמי או על דברים אחרים. המודעות העצמית פירושה שברגע זה הידע על העצמי נמצא בזיכרון העבודה ואדם מדווח כי הוא מרוכז בעצמי שלו. כלומר האדם צופה ומדבר אל עצמו על עצמו. המודעות העצמית באמצעות העין והקול הפנימיים יכולה להתמקד בגוף או בתודעה. כמובן שתוכן השיח על העצמי הוא שקובע את יעילותו. מצד אחד יש תכנים יעילים המאפשרים בקרה ופיקוח על כל התודעה, ומצד שני יכולים להיות תכנים מזיקים של האשמות עצמיות מיותרות.

התגובות היוצאות מהתודעה: המרכיב המעגלי מחזורי

בצד הימני ביותר בתרשים רואים תהליכים המתבטאים בתגובות שיוצאות מזיכרון העבודה וממאגר הזיכרון. התגובות האלה הן התנהגויות שונות היכולות להיראות על ידי אחרים, כמו למשל הליכה, דיבור ועוד. התגובות האלה יכולות להיות גם נסתרות מהסביבה ולהישאר בתוך האדם עצמו כמו למשל להחליט (בזיכרון העבודה) כי בערב "אספר סיפור לילדים לפני השינה" ולתת למידע הזה "לרדת" לאחסון למאגר הזיכרון בלי לבצע התנהגות באותו רגע. תגובות שיוצאות ישירות ממאגר הזיכרון הן אלה שהאדם לא מודע להן, כלומר הוא לא יודע שהן קיימות, כמו למשל לנפנף בידיים בעת כעס. בין אם התגובות חיצוניות או פנימיות הן חוזרות למערכת הקשב הסלקטיבי ונעשות לחלק מן המסרים המתחרים על תהליך הקשב הסלקטיבי. בתרשים מתבטא הרעיון בחץ, היוצא מהתגובות, עוקף את כל המערכת ומופיע שוב כחלק ממערכת יחידות המידע הנכנסות למערכת ויוצר מערך מעגלי.

מבקש.ת לעצמך טיפול?
כאן תוכל.י לשלוח פניה לטיפול ולקבל התייחסויות ממטפלות.ים חברי פסיכולוגיה עברית

כמה עקרונות להבנת הפרדיגמה

לאחר שסקרנו בקצרה את המבנה והתהליכים בתודעה והבנו את הרעיונות באופן כללי, אפשר להציג כמה עקרונות להבנת מפת התודעה המוצגת בתרשים.

הספר מתמקד בעיקר במבנים ותהליכים ולא בתכנים

מערכות מורכבות כמו התודעה מתארגנות לפי מבנים, תהליכים ותכנים. מבנים מתייחסים ליחידות הקיימות גם במצב של מנוחה והן חלק קבוע מכל מערכת פעולה של האדם. התודעה כוללת כמה מבנים כמו המערכות הפיזיולוגיות (החושים, המוח), תנועה הדדית בין מוח ותודעה, זיכרון עבודה, מאגר הזיכרון, מודעות עצמית ומערכות התגובה. המרכיבים האלה הם חלק קבוע מן המערכת ואינם תלויים באופי פעילותו של האדם. התהליכים זורמים בין המבנים השונים כמו תהליכי הייצור בבית חרושת. במערכת מורכבת כמו התודעה הכוונה לזרם אנרגיה רצוף לאורך כל המבנים (קשב סלקטיבי, זיכרון עבודה ועוד). מערכת שמתחוללים בה תהליכים זקוקה לאנרגיה לצורך הפעלתה ועל כך תקראו בפרק 6. התהליכים בתודעה מתבטאים בחצים שונים בתוך המבנים כמו התנועה מהחושים למעבר ההדדי ומשם לזיכרון העבודה ועד לתגובות. תהליכים ידועים הם הגעה לאיזונים במצבי קונפליקט או דיסוננס וצמיחה מתוך משבר.

תכנים הם יחידות המידע הזורמות בתוך תהליכים בכל "השפות": מילים; גרפיקה ותמונות; סימנים (לחירשים וכבדי שמיעה); מספרים; מוזיקה; מוטוריקה של הגוף; מגע, ריחות וטעמים. המבנים והתהליכים אצל אנשים מאוד דומים, אלא שהתכנים שונים. כך למשל אצל אדם קדוש ואצל רוצח סדרתי יש אותם מבנים ותהליכים אלא שהתכנים שונים לגמרי. בדרך כלל חיי היום־יום מסתירים מאיתנו את המבנים והתהליכים כמו אור יום המסתיר את הכוכבים ורובנו מתמקדים בתכנים.

פרדיגמה של עיבוד מידע

בתרשים 1 מוצגת המפה של התודעה בפרדיגמה של עיבוד מידע. הפרדיגמה משמשת כמסגרת רעיונית פילוסופית וכעקרונות בהשקפת עולם, המשפיעה על הגישה של המדענים. בכל פרדיגמה יש הנחות (אקסיומות) שמעצבות את גישת המדען וקובעות את התאוריות והטכניקות המחקריות שבהן ינקוט. פרדיגמה מתייחסת להנחות יסוד מרכזיות, ולגישה העיונית פילוסופית־ערכית שעימה מגיע החוקר. בכל פרדיגמה יש כמה תאוריות המשפיעות, קובעות ומגדירות את מושגי המחקר. הפרדיגמה היא ביטוי לדרך שבה אנו מבינים את המציאות. ביסודה של כל פרדיגמה יש כמה הנחות מרכזיות היוצרות תפיסת עולם ומעין "תורת חיים". פרדיגמה צריכה להיות בעלת התלכדות לוגית ועניינית, כלומר משפטים מאומתים הנובעים אחד מהשני בצורה הגיונית, ומקבלים משמעות יחד כשלם. בתוך כל פרדיגמה יש תאוריות ובתוכן מושגים האופייניים לה ומוגדרים בתוך השדה הסמנטי שלה.

בפסיכולוגיה ניתן לזהות כמה פרדיגמות עיקריות: גשטלט, ההתנהגותית (ביהביוריזם), הדינמית (פסיכולוגיית המעמקים), האקסיסטנציאלית (רוג'רס ומסלאו) ועיבוד מידע (קון, 1977).

לא ניכנס להשוואה בין הפרדיגמות אלא נפרט את הפרדיגמה של עיבוד מידע שבאמצעותה מבינים את מורכבות האדם. הכוונה להבין את האדם על בסיס תורת האינפורמציה (ענף של מתמטיקה שימושית), מדעי המחשב וקיברנטיקה. עיבוד מידע בכל המערכות (כולל מחשב) בנוי מתהליך בן שלושה שלבים:

1. קלט נתונים – הזנת נתונים למערכת באמצעות אמצעי קלט שונים (מקלדת, עכבר, מיקרופון, כונן קשיח, רשת האינטרנט) ושמירתם בזיכרון המחשב.
2. עיבוד – ביצוע עבודה על הנתונים או החישובים השונים.
3. פלט שהוא תוצר העיבוד שמתבצע על הנתונים (חומרי הגלם).

הפרדיגמה הזו מסבירה כיצד וכמה מידע ניתן להעביר בערוץ מסוים, לזהות הפרעות אפשריות להעברתו התקינה ולהצביע על דרכים להביא ליעילותו המרבית של התהליך (בנג'מין, 2010).

הגישה של עיבוד מידע באה לעולם בשנות החמישים של המאה ה־20 עקב שלושה גורמים עיקריים:

1. האכזבה הרבה מהזרמים השמרניים והקיצוניים בפסיכולוגיה המסורתית (בעיקר מהביהביוריסטים).
2. ההתפתחות המדהימה בענף המחשבים.
3. טכנולוגיות משוכללות לחקר המוח.

פרדיגמה של עיבוד מידע מתייחסת לאדם כמורכב מאוד וכפועל מתוך היגיון פנימי שיש לחשוף אותו, ולא כאל חיה הרצה במבוכים לקבל חיזוקים או כיצור מיסטי החשוף להשפעות דמוניות של העבר. לכן הוא מסוגל לעזור לחוקר ולמאבחן להבין מה מתרחש אצלו בתודעה ובנוסף יש לו מודעות עצמית כדי לחקור את עצמו, לחשוב על התודעה שלו ושל אחרים.

כדי להיכנס ולהבין את התודעה מוכנים החוקרים לקבל דיווחים של האדם על הדרך שבה הוא תופס את עצמו, את הזולת ואת העולם. בכך נעשה האדם לשותף מרכזי להבנתו וחדל להיות אובייקט המונח תחת זכוכית המיקרוסקופ. עיסוק בתודעה מחייב שילוב בין נקודת מבט פנימית מתוך האדם עצמו לבין חקירה מדעית, שיש בה מבט חיצוני. נקודת מבט פנימית פירושה שהאדם מדווח על מחשבותיו, על רגשותיו ועל התנהגויותיו. לקוראים הספקנים כדאי לציין כי מחקרים רבים בפסיכולוגיה מסתמכים על דיווחי האדם על עצמו באמצעות שאלונים שונים. מבחני אישיות רבים מבוססים על ההנחה, כי האדם עצמו הוא מקור מידע מהימן על אישיותו. זאת למרות המגבלות הרבות לדיווח עצמי, כמו רצייה חברתית, שמירה על ערך העצמי, בעיות זיכרון למיניהן והפער בין הדיווח העצמי – כוונה להתנהג – לבין ההתנהגות בפועל. האדם לא נתפס כהמשך אבולוציוני של חיה הרצה במבוכי החיים כדי לקבל חיזוקים. האדם גם לא נתפס כיצור מיסטי החשוף להשפעות דמוניות של העבר. האדם נתפס כבוגר היכול להסביר את עצמו היטב ולהיות שותף לחוקרים בגילוי ובחשיפת חוקים פסיכולוגיים.

מטפל בשיטות NLP,CBT,EMP
מטפל בדכאון,חרדות,OCD,טראומות

יחידת המידע (תוכן) במערכת העיבוד

השקעתי רבות במציאת מילה שתייצג את יחידת התוכן הקטנה ביותר במערכת עיבוד המידע של העצמי. כל זאת מתוך הנחה שיחידה כזו שונה מאדם לאדם והיא במהותה סובייקטיבית. שהרי יחידת המידע אצל אדם הלומד לקרוא תהיה האות, ואילו אצל אדם המיומן בקריאה בתוכן מסוים יחידת המידע תהיה המשפט או הרעיון המרכזי של כל המאמר.

מהפיכת התקשוב הביאה בכנפיה מושגים רבים הנעים מהגדרה רחבה של ידע הכולל מידע, נתונים, תקשורת ותרבות ועד הגדרה מצומצמת של מולקולת מידע ספציפית במונחים של ביט (Bit) ותאוריות אינפורמציה. רעיון הביט למשל מתאים למחשבים אולם לא מתאים למערכת עיבוד המידע של האדם שאינה פועלת כמו מחשב ותלויה בעיקרה בפרשנות סובייקטיבית. מאותה סיבה פסלתי גם את הצעתו של טונוני (2012) שפיתח שיטה להערכה מתמטית של עיבוד מידע, שנקראת פי. כך גם הרעיון של דוקינס (בלקמור, 2009) שטען כי אם היחידה היסודית של הגנום (Genome) היא הגן (Gene), הרי ליחידה היסודית של הזיכרון (Memory) ניתן לקרוא מם (Meme). בהגדרה פורמלית, המֶם הוא יחידה של מידע שמשתכפלת ממוח אחד דרך תקשורת ומאגרים לא־חיים של מידע. מאפיין חשוב של ממים הוא כי הם משוכפלים כמעט תמיד על ידי חיקוי, כלומר על ידי העתקת ההתנהגות של אדם אחר. ההתנהגות יכולה להיקלט מהסתכלות באדם אחר או ממקור אחר, כגון ספר או תווים.

המדעים המדויקים פועלים במונחים כמותיים, אבל האדם חווה את המציאות מבחינת התוכן שלה (להבדיל ממבנים ותהליכים) כחוויה איכותית סובייקטיבית כמו אהבה ושנאה, התרגשות וסבל. אי אפשר להבין את החוויות במושגים כמותיים אובייקטיביים מכיוון שתכני התודעה הם סובייקטיביים ונשענים על הדרך שבה ה"עצמי" חווה את העולם. יש אפוא לחקור את האדם בהיבט של העצמי שלו (Goff, 2019).

מתוך נקודת מבט של העצמי החווה את העולם נראה לי כי מולקולה של מים היא מטפורה טובה ליחידה הקטנה של מידע על העצמי. מולקולה היא קבוצת אטומים המהווה את היחידה הקטנה ביותר של החומר, השומרת על תכונות החומר. היחידה הקטנה ביותר של המים היא המולקולה H2O, המורכבת משני אטומים של מימן ואטום אחד של חמצן. אפשר לפרק מולקולה של מים לאטומי היסודות, מימן וחמצן, אך משפורקה אין היא מולקולה ותכונות המים שהיו לה אינן נשמרות. כך גם המילה שהיא היחידה הקטנה ביותר בשפת המילים כאשר כל אות לחוד אינה שומרת על תכונת המילה. הצעתי אפוא כי יחידת התוכן הקטנה ביותר במערכת עיבוד המידע של האדם השומרת על תכונות התוכן תיקרא יחידת מידע ותכיל בתוכה גם את המושג גירוי־תגובה שהגיע מבית מדרשם של הביהביוריסטים. יש לשים לב שהמושג גירוי לא מגדיר את כמות המידע שהגירוי נושא עימו ובדרך כלל הוא מציין כמות מעטה מאוד של מידע (כמו אור ירוק).

ליחידת מידע יש כמה מאפיינים

כאמור, יחידת מידע היא יחידת התוכן הקטנה ביותר בתוך פרדיגמה המניחה כי האדם הוא מערכת המעבדת מידע. ליחידת מידע יש כמה מאפיינים: תוכן, גודל, ארגון, גמישות ורגשות.

תוכן יחידת המידע יכול להיות רגש, מחשבה או התנהגות וכמובן כל צירוף בין השלושה. כמו כן, תוכן יחידת המידע יכול להופיע בכל השפות: שפת הגוף כמו תנועות הגוף, הזעה, הסמקה, פריחה בעור, אלרגיות שונות, מוטוריקה; השפה המילולית המתבטאת בדיבור, כתיבה, קריאה והאזנה (אוריינות); השפה הגרפית כמו ציור, תרשימים, תמונות וסרטים; השפה המספרית כמו חשבון ומתמטיקה; השפה המוזיקלית כמו תווים, לחנים ויצירות מוזיקליות שונות; שפת המחשב ועוד.

גודל יחידת המידע תלוי בתוכנה כמו המרחק מתו ועד קונצרט שלם. בסיכומו של דבר הגודל של יחידת המידע תלוי בכל אדם בנפרד בזמן ומצב מוגדר. בדרך כלל אצל מומחים יחידת מידע בתחום המומחיות גדולה יותר מיחידת מידע בתחום שאינו מומחה בו.

אנליזה בתעריף מיוחד
אנו מציעים טיפולים פסיכואנליטיים למבוגרים, ילדים ונוער. הטיפולים ניתנים בדרום ומרכז הארץ

מידת הארגון של יחידת המידע ומערכת היחסים ביניהן. יש שיחידות המידע אינן מאורגנות כלל כמו "ערמת" רגשות סביב מאורע חשוב. מאידך יש יחידות מאורגנות כמו אצל מומחים או לומדים המתכוננים לבחינה ומארגנים את המידע. הארגון יכול להיות היררכי או שטוח, רציף או מעגלי או כל דרך ארגון המתאימה למארגן וניתן לראות זאת היטב בתרשים 1. כך למשל ארכיטקטים יכולים לארגן תוכניות של בניינים על פי רמות שונות. ברמה הנמוכה קטעי קירות ודלתות, ברמה הגבוהה יותר חדרים ואזורי מגורים, וברמה הגבוהה ביותר דפוסים של מבנים. ככל שיש רמות ארגון רבות יותר כך יחידת המידע מורכבת יותר. יש למעשה אין־סוף יחידות מידע בתוך תכנים אין־סופיים שכל אחד מאורגן בצורה שונה בהתאם לדיסציפלינה שבו הוא נמצא, כמו עולם הממשל, עולם המדע או עולם הרפואה והפסיכולוגיה.

מידת הגמישות בתוך ובין יחידות המידע מתבטאת בשני אופנים:

1. המידה שיחידת המידע יכולה להשתנות בתוך עצמה ולקבל צורות ארגון אחרות. למשל, יחידת המידע "חינוך מיוחד" אורגנה לפי סוגי ילדים מיוחדים (ילדים שסובלים מפיגור שכלי, מליקויי למידה ועוד). במצב שהאדם קורא מאמר שבו מציעים לו לארגן את כל יחידות המידע של החינוך המיוחד לפי תאוריות, הרי מידת היכולת לעבור בקלות מצורת ארגון אחת לאחרת נקראת גמישות בתוך יחידת המידע.
2. גמישות בין יחידות המידע מתבטאת במידה שיחידת המידע יכולה להתחבר עם יחידות מידע שבדרך כלל אינן קשורות זו בזו. נאמר שנשארה כמות גדולה של מלפפונים חמוצים ורוצים לעשות בהם שימושים אחרים. יחידת המידע "מלפפון" קשורה ליחידה גדולה יותר של מזון, וכל עוד הפתרונות נשארים בתחום המזון (סוגי סלטים, מרק מלפפונים חמוצים ועוד), רמת הגמישות קטנה. אבל אם נחבר את המלפפון לחגי ישראל ונציע אותו בתור קישוט לסוכה או מחק לדיו, יחידת המידע תאופיין בתור גמישה יותר.

מאפיין הגמישות קשור לשני מושגי מפתח בפסיכולוגיה: יצירתיות והעברה. לצערי במסגרת הספר הזה אין אפשרות להעמיק בנושא זה, אבל חשוב לשוב ולהדגיש שמאפיין הגמישות אינו קשור ליעילותו של תוכן הפתרון (החשוב ביצירתיות ובהעברה חיובית). גמישות רבה אצל אומן תסייע לו ליצור ואצל האחר היא תהיה מאפיין ברור למחלת נפש. עצם ההשתנות (גמישות) בתוך ובין יחידות המידע היא המאפיין הקובע כאן ולא יעילותה של הגמישות התלויה בתוכן יחידת המידע.

אפשר לאפיין יחידת מידע גם לפי מידת הרגשות שיש בה (חיוביים או שליליים). יש יחידות מידע שאינן טעונות כלל ברגשות מכיוון שתוכניהן לא נקשרו אסוציאטיבית לחוויות נעימות או שליליות. למשל, יחידת המידע "עץ" יכולה להיות ניטרלית לאחד, לאחר היא יכולה להיות טעונה רגשות חיוביים מכיוון שהיא מתקשרת לעץ התפוח שבו הציע נישואין לאהובתו, ולשלישי יחידת המידע "עץ" טעונה רגשות שליליים מכיוון שהעץ מתקשר לתאונה שבה התנגש בעץ ואיבד את מאור עיניו.

כל מאפייני יחידות המידע נקבעים על ידי שתי נקודות מבט (שתי מצלמות):

1. האובייקטיבית המשותפת לרוב האנשים.
2. הסובייקטיבית, מנקודת מבטו של מעבד המידע, כלומר הם ייחודיים לאדם עצמו.

יחידות המידע בתודעה קשורות ביניהן בדרכים שונות

יחידות המידע יכולות להיות קשורות ביניהן בדרכים שונות. יש והקשר מקרי שאין לו סיבה ידועה. למשל, זמן יכול לקשר היטב בין אירועים כמו הקשר בין שיר שהושמע בעת פגישה מקרית שהפכה לחשובה. יש והקשרים משורשרים עקב היגיון פנימי כמו סדרת מספרים, בתים של אותו שיר או סדרת שירים בתוכן ובזמן מסוים. יחידות המידע קשורות ביניהן ברשתות המופעלות על ידי מידע הבא מבחוץ או בהפעלה פנימית בין היחידות. למשל, יחידת המידע "בית" תופעל כל אימת שאחת מתכונות הבית תופיע (קירות, גג, חלונות). הרשת של המושג בית תתרחב לבניינים גבוהים או אף לעיר, והפעלה של המושג "רב קומות" תעורר ותפעיל את כל הרשת הרחבה. האסוציאציה היא אחת הדרכים לשפר את יכולת השליפה מהזיכרון בהתאם לאופי האישי של האדם.

במסכת ברכות (דף לא עמוד א) בתלמוד מציעים חז"ל להתפלל מתוך שמחה ובהמשך: "וכן לא יפטר אדם מחברו לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים – אלא מתוך דבר הלכה, שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים. וכן תנא מרי בר בריה דרב הונא בריה דרבי ירמיה בר אבא: אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה, שמתוך כך זוכרהו". אדם דתי אמור לעסוק בתלמוד תורה ובהלכות כל הזמן. הוא מומחה להלכה ואלה התבניות העיקריות ויחידות המידע העיקריות שמעסיקות אותו. לכן הגיוני שאם הוא רוצה לזכור משהו הוא אמור לקשור אותו באסוציאציות לדבר הלכה או דף גמרא. כמו שמוזיקאי יקשר דברים למוזיקה המעסיקה אותו כל היום.

טכניקת האסוציאציות חופשיות היא אחת הטכניקות הטיפוליות שפיתח פרויד יחד עם פשר החלומות, ההיפנוזה ועוד. המטופל שוכב על מיטה כדי לעודד מצב נפשי שקט ורגוע עם הרבה פניות ויכולת ריכוז. המטפל יושב מחוץ לזווית ראייתו של המטופל ומבקש מן המטופל לומר כל דבר העולה על דעתו. יש ומילת ההתחלה של השרשרת מתחילה במטופל עצמו שהעלה מוטיב מסוים בחלום והמטפל מבקש ממנו להעלות כל דבר שעולה בזיכרונו הקשור למילה בחלום. יש ומילת ההתחלה נזרקת על ידי המטפל שיש לו השערה לגבי תהליך מסוים. הטכניקה הזו מאפשרת למטפל גישה אל זרם תודעתו של המטופל, ובמקביל מאפשרת לו להתבונן במנגנוני ההגנה שמפעיל המטופל כדי להימנע מהעלאת תכנים מאיימים. צריך להזכיר שוב שהמידע העולה בהקשר לאסוציאציות משולב בתמונה הקלינית הרחבה ובמידע שיש למטפל בתוך הקשר רחב.

אמת זוהרת מכתביו של ביון ומאישיותו
קורסי אונליין על חשיבתו של ביון בהנחיית דר' יקיר קריצ'מן - 50% הנחה על הקורס השני