×Avatar
זכור אותי
שכחת את הסיסמא? הקלידו אימייל ולחצו כאן
הסיסמא תשלח לתיבת הדוא"ל שלך.

ספרים

"רגש, מגע, קשר" - מהי פסיכותרפיה

הספר רגש, מגע, קשר הוא תולדה של מחשבות ,התנסויות ומסקנות של כעשרים שנות עבודתה של הגב' עליזה גולדשטיין כפסיכולוגית קלינית. הספר יצא בהוצאת מטר, 2005, בפרק המצורף מציגה המחברת דוגמאות ותובנות על פסיכותרפיה.
הקוראים מוזמנים לצרף הערותיהם ומחשבותיהם לדיון בהמשך למאמר.

מתפרסם מ 29/10/2005 | 13,278 צפיות

תגיות: | |

דבר המחברת

הספר רגש, מגע, קשר הוא תולדה של מחשבות , התנסויות ומסקנות של כעשרים שנות עבודתי כפסיכולוגית קלינית.

הוא מהלך בין כמה מימדים.

במימד אחד, זהו ספר של סיפורים. סיפורים אלה כולם אמיתיים במובן שהם סופרו לי בקליניקה ומהווים חלק מהותי מחיי מטופלי. הם כמובן עובדו ושונו כדי לא לחשוף את המטופלים ולהגן על פרטיותם, אך כולם בגדר אמת ויציב. אני מאמינה שהמפגש עם סיפורי חיים של אנשים אחרים מעודד את הקורא לפגוש את הסיפור של עצמו, להביט פנימה אל נפשו שלו ולחפש את האמת הפנימית של חייו. מפגש עם סיפורים מסוג זה מעורר את הסקרנות "להציץ פנימה", להשוות, לבדוק- וזו אחת מהמטרות המרכזיות של ספר זה.

במימד אחר, זהו ספר הנותן מידע. הוא מסכם את התיאוריה הפסיכולוגית הרווחת כיום, על הידוע והלא ידוע שבה, ברמה המוכרת לי. הוא מעלה סוגיות שהפסיכולוגיה הקלינית עסוקה בה כיום. חלק מהסוגיות הן תיאורטיות, כמו מה עוזר בפסיכותרפיה, מה היא בכלל עושה, למי היא מתאימה. חלק אחר דן בסוגיות פרקטיות כמו הסטינג הטיפולי, מדדים להצלחה וכישלון של טיפול, השפעת המציאות- עם דגש על המציאות בישראל- על הטיפול הנפשי וכן הלאה. כמובן שניסיון לסכם נושא כל כך רחב ועמוק בספר אחד הוא בלתי אפשרי, ובכל זאת ניסיתי לתת מעט ממגוון הטעמים המרכזיים.

במימד נוסף, הספר מכוון למטופלים- בעבר, בהווה ובעתיד. הוא מנסה לחקור את העולם של הטיפול הנפשי ולהעניק למי שמתעניינים בתחום כלים להערכת התהליך הזה. כל מי שהיה בטיפול יודע עד כמה השאלה של מה אני מרוויח בטיפול היא סובייקטיבית וקשורה למימדים עדינים מאוד, רגשיים, פנימיים. ובכל זאת, התהליך הטיפולי דורש השקעה אנרגטית עצומה, בעיקר במובן של אנרגיה רגשית אך גם במובן של השקעת זמן וכסף. הספר מנסה להתמודד עם מידת ה"כדאיות" של ההשקעה הזו, של הרווח והמחיר הפוטנציאלי שלה.

בו בזמן, הספר מיועד למטפלים העוסקים בפסיכותרפיה. הוא כמובן מיועד לפסיכולוגים קליניים אך יש בו דיבור גם עם המקצועות הטיפוליים האחרים, יהיו אלה פסיכיאטרים ועובדים סוציאליים, פסיכולוגים שאינם קליניים ומטפלים אלטרנטיביים לסוגיהם. אני מאמינה שיש חשיבות ומקום למגוון רחב מאוד של שיטות טיפוליות. נסיוני המקצועי לימד אותי את חשיבותן של התרופות הפסיכיאטריות, שלעיתים אי אפשר בלעדיהן והמנעות משימוש בהן על רקע אידיאולוגי עלולה להיות בגדר רשלנות מקצועית. באופן דומה, יש מי שהמגע נחוץ לו כאוויר לנשימה, יש מי שזקוק להתערבות מערכתית, למשל משפחתית, יש מי שזקוק לעזרה חיצונית כמו זו שמערכות החינוך, הרווחה והסעד יכולות לספק וכן הלאה. הדיבור בין אנשי המקצוע השונים נוטה להיתקל במכשולים של נטייה להיבדלות מקצועית, מתוך שיקולים שהם בסופו של דבר פוליטיים (יוקרה, כסף וכדומה). התופעה הזו היא כמובן לרועץ הן למטפלים, שנאלצים להשתמש במגוון פחות רחב ועשיר מהכלים המקצועיים הקיימים כיום- אך בעיקר למטופלים, שצריכים מטפלים שיכולים להתמסר להם, לצורכיהם- ולא להיות שבויים במערכות שיקולים מהסוג הזה. אני מקווה שאנשי מקצוע ומטופליהם יוכלו להשתמש בספר כדי להכיר ואולי לכבד עוד דרכים אפשריות כדי לאפשר למטופליהם חיים מלאים ומספקים יותר.

הספר נוגע במגוון רחב של היבטים של הקיום האנושי. הוא כולל התייחסות לרגשות כמו בושה, אשמה, קינאה ואושר. הוא עוסק בהיבטים של קשרים בינאישיים כמו אהבה וזוגיות. הוא עוסק ביחסי מין, בנטיות המיניות ובדימוי העצמי המיני. הוא עוסק בפנטזיות ובחלומות, במעגלי חיים ובסודות. במילים אחרות, הוא עוסק בחיי הנפש- במורכבות היוצרת את מה שבסופו של דבר כל אחד מאיתנו חווה בתור חייו ועצמיותו.

מעבר לכל, ניסיתי לכתוב את המסקנה העיקרית מניסיוני המקצועי המצטבר: האנושי הוא מגוון ועצום. אותו פוטנציאל שהביא אותנו לירח, להישגים אומנותיים ומדעיים וכלכליים- קיים גם בכל אחד מאיתנו כפרט ובנו כחברה שערבה לרווחה הפיזית והנפשית של כל אחד מאתנו. אין כמעט מצבים שלא ניתן לשפר, לפעמים לפתור, לפעמים להבין אותם בדרך אחרת, שיש בה יותר השלמה, או פיוס, ואפילו שמחה. האומללות האישית והפרטית משותפת לכל אחד מאתנו ובו זמנית אפשר, ואנו חייבים, לתת עליה את הדעת ולהרחיב את המקום שניתן למימוש ולאושר.

 

עליזה גולדשטיין

הפרק "מהי פסיכותרפיה" מתוך הספר

 

מהי פסיכותרפיה

 

הטיפול הפסיכולוגי משתנה לחלוטין ממטופל למטופל, ממטפל למטפל. כל אחד משלושת המטופלים שתיארתי לעיל, רינת, עוז ונוי, עבר חוויה שונה לחלוטין. הצרכים שלהם שונים, וחוויית הטיפול, כמו האופן שבו הם תפשׂו אותי כמטפלת, שונים אף הם. ובכל-זאת, יש כמה גורמים שמשותפים לכל טיפול ואנסה להציג אותם כאן.

 

 


 

אודות המחברת

עליזה גולדשטיין היא פסיכולוגית קלינית בכירה העוסקת בטיפולים אישיים, זוגיים וקבוצתיים.

היא עבדה מספר שנים במחלקה פסיכיאטרית סגורה, שם למדה להכיר את מגוון מחלות הנפש וההפרעות הנפשיות הקשות. בהמשך עבדה במרפאה פסיכיאטרית, שם למדה להכיר את המצבים היותר רווחים ויומיומיים בבריאות הנפש, כמו מצבי משבר, חרדות, התמודדויות עם העולם הרגשי ועם השפעות מעגל החיים כמו הורות, זקנה וכדומה. במרפאה התמחתה בנושא הנטיות המיניות והשלכותיהן, ובמיניות בכלל.

בשנים האחרונות עובדת בקליניקה פרטית ועוסקת רבות גם בהדרכה של אנשי מקצוע.

קיימים סוגים שונים של פסיכותרפיה. אזכיר כאן את הגישה ההתנהגותית והגישה הקוגניטיבית שנקודות-המוצא שלהן שונות מאוד מזו שמוצגת כאן, וגם להן תרומה נכבדה לאפשרות ליצור שינוי נפשי. גישות אלה מתמקדות בשינוי התסמינים שיוצרים את המצוקה ואינן עסוקות באיתור מקורותיהם או מרכיביהם הלא מודעים, מתוך עמדה ממוקדת, פרגמטית יותר.

אני עובדת בגישה הדינמית. בעבורי, ההצהרה הזאת מכילה כמה אמירות: חלק מההתנהגות שלנו ומחיינו הרגשיים נובע מהלא-מודע. הלא-מודע הוא אותו חלק באישיות שבו "מאוחסנים" חוויות, תכונות אישיות וזיכרונות שהאדם אינו מסוגל לשאתם כחלק מעצמו ולכן הם מודחקים, מתקיימים בחלקים של הנפש שאין לאדם מגע ישיר אִתם. הלא-מודע משפיע על חלקים ניכרים מההוויה ומההתנהגות של כל אחד מאִתנו ומעצב אותם. אלה אותם חלקים שקשה להסביר באופן רציונלי; פחדים, נטיות ומחשבות שאינם חלק מהעצמי המודע ובכל-זאת הם באים לדי ביטוי בדפוסי תגובה והתנהגות של כל אדם לאורך זמן.

חלק ניכר מהקשיים הרגשיים, אלה שאפשר לרפא באמצעות הטיפול בשיחות, נובע מדפוסי התנהגות וחשיבה שנקבעו במהלך הילדות. בתהליך ההתפתחות יש חשיבות מכרעת לקשר עם ההורים, או תחליפם - הדמות המגדלת את הילד. האישיות מתעצבת הן דרך האינטראקציות המילוליות שבין ההורה והילד והן דרך תהליכים ראשוניים, לא מודעים, שמתרחשים בתוך הקשר הזה. למגע, לפנטזיות וללא-מודע של ההורים יש משמעות רבה בעיצוב אישיותו של הילד.

העמדות והצרכים של ההורים מועברים אל הילד באמצעות תהליכים נפשיים מורכבים. חלקם באופן מודע וגלוי, באמצעות אופני התנהגות, אמירות וציפיות של כל הורה בנפרד ושל ההורים כזוג. חלקם משפיעים על הילד בדרכים שאינן מודעות להורים אך השפעתם אינה פחות מכרעת מזו של אלה שההורים מודעים להן. להשלכות - ייחוס תכונות ותפישות עצמיות לאחר - תפקיד מרכזי בעיצוב האווירה והקשר העמוק והמורכב כל-כך שבין הורה לילד.

חלק מההשפעות האלה שייכות לשלבים הטרום-מילוליים, כלומר לתקופת הינקות. כאשר במהלך הטיפול מצליחים להביא את החוויות האלה לידי ביטוי מילולי ולהעבירן לתחום המודע, מתאפשרים שינוי ובחירה מחודשת. הטיפול מתקדם דרך הקשר שבין המטפל למטופל, לכן הוא מכיל בהכרח מרכיבים של שני האנשים ושל הקשר ביניהם. המרכיבים האלה קובעים את מידת הצלחת הטיפול, תכניו, הקצב שלו וכן הלאה.

כדי שתהליך טיפולי יצליח יש צורך בהתייחסות עמוקה ומלאה למצוקה של המטופל ולמה שהוא מגדיר כמטרת הטיפול, אך הכרחי גם ליצור מרחב שיהיה בתוכו מקום לעולם הפנטזיה, למשחק ולדמיון. ללא החופש הזה לא ייתכן שינוי מהותי. הטיפול הנפשי מצליח ככל שהקונקרטי הופך לסימבולי, ככל שאדם משתחרר מכבלי ערכים, פחדים, ציפיות ומחשבות שחוסמים אותו ומונעים ממנו לבחור התנהגות התואמת את רצונו וצרכיו. תסמינים נובעים לעִתים תכופות מחסימת הזרימה הטבעית של האנרגיה הנפשית, כוחות הנפש. הסרת המחסומים שנוצרים במהלך ההתפתחות הנפשית מאפשרת את חידוש הזרימה הנפשית.

יש תיאוריות רבות, דינמיות, אנליטיות, מסורתיות, עדכניות, המנסות להתמודד עם השאלה מהי פסיכותרפיה, מהו הטיפול הפסיכולוגי. כולן צודקות וכולן עוזרות, כל עוד אינן הופכות לדת המכתיבה למטפל כיצד עליו להגיב וכיצד לפרש ובכך מונעת את החופש, שהוא מהות הטיפול.

מטפל טוב צריך להכיר לעומק את התיאוריה של הפסיכותרפיה, להיות בקיא במגוון רחב של זרמים וגישות, אך לעולם לא לדבוק באדיקות בתיאוריה זו או אחרת. התיאוריה שמנחה אותו צריכה לעזור בהרחבת תחום האסוציאציות שלו ולפתוח עבורו אפיקים ואפשרויות. היעדר בסיס תיאורטי כחלק מהכלים הטיפוליים יביא לכאוס טיפולי. עם זאת, אמונה מוצקה מדי בתיאוריה מסוימת תוביל את המטפל לחסימת הזרימה של הטיפול. תפקיד התיאוריה הוא להיות ברקע, כאפשרות שניתן לבדוק.

תהליך הפסיכותרפיה נלמד בעיקר במהלך ההדרכה שכל פסיכולוג מחויב לעבור במסגרת הכשרתו לקראת קבלת תואר של פסיכולוג קליני מוסמך. בתהליך הזה מביא המטפל המודרך אל פסיכולוג בכיר ומנוסה מהלך של טיפול שהוא עורך עם מטופל, באמצעות דיווח ולעִתים הקלטה של שעות מתוכו. במסגרת ההדרכה נערכים ניתוח, בדיקה, הבנת תהליכים ודפוסים, ונדונות האפשרויות הטיפוליות השונות. זהו בדרך-כלל תהליך ממושך וקשה, אך הוא הבסיס האולטימטיבי לטיפול טוב. תהליך זה, המכונה התמחות, אורך שנים אחדות.

נוסף על כך, לומד המטפל מן הטיפול הפסיכולוגי שהוא עובר בעצמו. תהליך זה הכרחי, מאחר שלמעשה הכלי הטיפולי שבידי המטפל הוא אישיותו שלו. בתוך הטיפול הפסיכולוג לומד להכיר את עצמו, את תגובותיו ורגשותיו, ואת נקודות-התורפה שלו. הוא לומד גם להיות פתוח למגוון רחב ככל האפשר של רגשות.

בהיעדר הדרכה וטיפול אין אפשרות לבניית היכולת לטפל. הישענות על תיאוריה בלבד היא טעות גסה במקצועות העוסקים בנפש. מהבחינה הזאת, הניסיון המצטבר של המטפל הוא כלי העזר הטוב והחשוב ביותר שלו, ניסיון שנקנה גם מטיפול במגוון גדול של מטופלים וגם מניסיון החיים של המטפל בכלל. לכן, חשוב שמטפל יהיה חשוף כמיטב יכולתו לסוגים רבים של השפעות, למשל מתחום הספרות, הקולנוע, המדע, חיי היומיום בכללותם. כל אלה עוזרים בתהליך של הבנת המורכבות של הנפש.

כל צמד של מטפל ומטופל בונה שפה ועולם מושגים הייחודיים לו. למשל, עולם של פנטזיות, של מטאפורות ודימויים, של חוויות משותפות, של עיסוק בחלומות, במילים, של ניתוחים רציונליים ושל תהליכים רגשיים. כל שפה כזאת לגיטימית כל עוד היא משרתת את המטרה של הצמד הזה, שהיא יצירת מרחב שיאפשר שינוי.

תפקיד המטופל הוא להתמסר לתהליך. משמעות האמירה הזאת היא שהמטופל חש אמון כלפי המטפל ומסוגל לשתף אותו במידה הולכת וגדלה בתחושותיו, זיכרונותיו וקשייו. ככל שנופלות חומות ההגנה של בושה, אשמה, פחד מדחייה וכן הלאה, כך נבנית האינטימיות שמאפשרת למטפל להיות חלק מהעולם הרגשי של המטופל בתוך הטיפול. לעִתים מדובר בתהליך קשה, אך מטפל טוב שורד את הקשיים האלה ומסוגל להביא את המטופל למקום של בחירה מחודשת.

האינטימיות שנוצרת בחדר הטיפולים משחזרת במהותה את האינטימיות הראשונית של הצמד הורה-תינוק. בתוך תהליך טיפולי תקין המטופל חייב להרגיש שהוא יכול לבטא כל רגש, כל מחשבה, תוקפנות או מיניות, בלי שהמטפל ינקום בו, ינצל אותו או ינטוש אותו. הוא חייב להרגיש שהמטפל מסור לו באופן מלא, שלכל אורך הפגישה המטפל שלו לחלוטין ושהוא זקוק לאינטימיות שנוצרה ביניהם לא פחות ממנו. לכן, מטפל שעונה לטלפון במהלך פגישה טיפולית או מתעסק בעניינים שאינם קשורים לטיפול או מאחר באופן כרוני, נכשל בתפקידו. מגיע למטופל לקבל את תשומת-לבו המלאה. המטופל צריך להבין את תהליך הטיפול ולהיות שותף מלא לו. זאת בניגוד למערכות-יחסים אחרות במקצועות אחרים, שבהם יש אחד שיודע, כמו למשל רופא או יועץ, ואחד שלא, כמו חולה או נועץ. המטופל יודע על עצמו הרבה יותר ממה שהמטפל יידע אי-פעם. לכן המטפל תלוי במטופל, וללא עזרתו הוא לעולם לא יצליח.

טיפול נפשי מחייב פתיחוּת לכמה שיותר אפשרויות בכל רגע נתון. מהבחינה הזאת, אפילו ההצהרה על היותי פסיכולוגית דינמית, עד כמה שהיא נשמעת רחבה- מצרה את תחום האפשרויות לבחירה. למשל, פעמים רבות מה שניתן לפרש באופן דינמי יש לפרש דווקא באופן קונקרטי. לא כל איחור הוא התנגדות לתהליך הטיפול, לפעמים באמת יש "פקק" לא צפוי בתנועה, שמונע מהמטופל להגיע בזמן. גם אנשים שרוצים מאוד להצליח בטיפול חולים לפעמים בשפעת, וכן הלאה. אל לפסיכולוג הדינמי לשכוח את המציאות.

מטפל שמרגיש שהוא יודע הכל מלכתחילה, שברור לו מה צריך להגיד ולעשות, הוא מטפל שנשחק. יש דברים שהניסיון והידע עוזרים בהם, למשל בתחושת הביטחון ביכולת לטפל, ביכולת לשאת רגשות קשים כמו דיכאון ותוקפנות. אבל אסור לביטחון הזה להסתיר את מעמקי הנפש, שהם המקור למצוקה. כל דיכאון שונה מדיכאון אחר, כמובן אצל אנשים שונים, אך גם אצל אותו אדם עצמו. המטפל צריך להיות עסוק תדיר באינטרוספקציה, בבחינת עצמו, בבדיקת תגובותיו כלפי המטופל. ככל שהוא מתרחק מהתהליכים האלה כך עליו להיות יותר מודאג. לרוע המזל המטופל לא תמיד יכול להרגיש את כל הדברים האלה או לדעת שמגיע לו יותר. אין לו הכלים והניסיון הדרושים כדי לשפוט את התהליך. ולכן, עיקר האחריות על התהליך הפסיכותרפויטי מוטלת על המטפל.

כל שהמטופל יכול לעשות בעניין זה הוא לבדוק ולוודא שמטפל בו איש מקצוע מיומן ורציני, ולסמוך על תגובותיו, רגשותיו והאינטואיציה שלו. תהליך בחירת המטפל המתאים הוא ביסודו של טיפול טוב. כדאי למטופל, אפילו הכרחי בעבורו, לדעת מהי ההכשרה של המטפל שלו. כי הנפש פגיעה, והטיפול בה סבוך ועדין.

לימודי פסיכותרפיה אורכים שנים רבות, וללא הכשרה יסודית כזאת הנזק למטופל עלול להיות רב וכבד. כפי שאדם סביר לעולם לא יעבור ניתוח אצל מי שאינו רופא מנתח, כך אין להפקיד את הנפש בידי מי שלא הוכשר והוסמך לטפל בה. על כן, בחירת מטפל כדאי שתהיה תהליך מושכל: פסיכותרפיה היא סוג של אומנות, אבל היא גם מקצוע, ובעיקר מדע.

 

נוי הגיעה לטיפול מאחר שחשה שסיוטי ילדותה רודפים אותה, ואינם מאפשרים לה למצוא שלווה. הם מתבטאים בהתקפים של כאבי-ראש עזים, תכופים, בחלומות בלהה ובתקופות של דיכאון עד כדי חוסר יכולת לתפקד. היא מספרת שעברה ילדות קשה מאוד, טראומטית. נולדה למשפחה חד-הורית, לאֵם מבוגרת שחלתה במחלה כרונית קשה כשנוי היתה כבת חמש. לכל אורך השנים נוי טיפלה באמה עד שזו נפטרה.

מגיל עשר התגוררה נוי אצל דודתה, אחות האֵם. הדודה, אישה קשת יום ומטופלת בילדים משל עצמה, ציפתה להכרת תודה בלתי-פוסקת מנוי, על שהצילה אותה מגורל של חיים במוסד. נוי למדה להסתיר את העצב, הכעס, הבכי, לשאת לבד את עול הבדידות, את הזיכרונות הקשים מתקופת מחלתה של האם, את האובדן, להבליג ולומר תודה. הרי הצילו אותה, לא שלחו אותה למוסד.

נוי הגיעה לטיפול בסמוך לתום שירותה הצבאי, שהיה בעבורה פתח לשינוי, לתקוות חדשות. היא השתלבה היטב בצבא, הכירה אנשים חדשים, חמים, אוהדים, והבינה שיכול להיות גם אחרת. אבל כאמור, הסיוטים לא עזבו אותה. הטיפול בנוי ארך כשנתיים.

נוי מגיעה לפגישות אחת לשבוע, תמיד בזמן, מתיישבת ומספרת לי את סיפורה, את ילדותה. במהלך מרבית הפגישות אני מקשיבה לה, פעורת עיניים וקרועת לב. שומעת את הזוועות, את החוויות המצטברות, היומיומיות, של ילדותה. אמא בוכה מכאב ונוי מלטפת, חסרת אונים. אמא מעירה את נוי בלילה, זקוקה לה, נוי הולכת למחרת לבית-הספר ונרדמת על השולחן. הילדים לא מבינים, לועגים לה. הסיפורים עולים בזה אחר זה, כמעיין נובע. אין לנוי צורך שאומר משהו, שאגיב, שאפרש את דבריה. היא רוצה שאשמע אותה. אני מנסה להעביר את אהדתי במבט, ללא מילים. לא להפריע, פשוט להיות אִתה. לחנוק את הבכי שעולה בי שוב ושוב, פגישה אחרי פגישה. כשאני מנסה להתערב במילים, לקשר, לתת פירושים, נוי מבהירה לי שאני מפריעה לה. רוצה שרק אקשיב.

היא מפקידה את הסיפורים הכואבים אצלי ואז כאילו לוקחת אותם חזרה, זה אחר זה, כשהם כבר מעט מובנים יותר, מילוליים, ניתנים לעיכול, לעיבוד. אני מרגישה שאני צריכה לשמש מְכָל לנוי. שהיא זקוקה לי כעֵד, כהֵד. אחרי שנתיים נוי מספרת לי שהיא מרגישה כבר הרבה יותר טוב. הסיוטים והדיכאונות חלפו. כאבי-הראש נעלמו. אנו יודעות שהגיע הזמן להיפרד.

 

רינת מגיעה לטיפול בגלל תחושה של חרדה ובדידות. היא מוקפת חברים, עובדת ולומדת, אבל מתחת לפני השטח תמיד מקננת תחושת בדידות. רינת מעלה זיכרונות מילדותה בקיבוץ, נזכרת בלינה המשותפת, בהתעוררות מסויטת באישון לילה, בטוחה ששמעה משהו, שיש מחבלים, שרוצח מתגנב בזה הרגע אל חדרה. צועקת: "שומרת, שומרת." לשומרת לוקח זמן להגיע, וכשסוף-סוף היא מגיעה - היא עייפה וחסרת סבלנות. היא אחראית על ילדים רבים כל-כך, צריכה לתת מענה למצוקה רבה כל-כך. הרבה אנשים בוגרי חווית הלינה המשותפת, בקיבוץ של פעם, מתארים חוויות דומות לאלה של רינת: לילה בחוץ. אמא, אבא, בית- חסרים, רחוקים. וביום, ההשתייכות לקבוצת הילדים, הצורך להיות כמו כולם, להשתלב, ואחר-הצהריים עליה להתאים את עצמה בבית ההורים לארבעת אחיה, להסתיר את הבהלה ואת האימה ואת הכאב.

את כל זה רינת מספרת לי בקול מונוטוני, יבש, בטון של "ככה זה", של השלמה. רינת מספרת את סיפוריה ורוב הזמן היא מנותקת רגשית מהמהות של הסיפורים, מעברה, וגם ממני, כאן ועכשיו בחדר. אני מקשרת, מחברת, מראה את הקשר בין אז ועכשיו. בהדרגה רינת משתחררת. כבר מרגישה פחות בודדה, כבר יש לה חבר, כבר פחות כואב לה. מספרת לי, בשיחת הפרידה, שהייתי בשבילה האֵם שלא היתה לה, שהייתי לה גשר אל אותם הרגשות שמאחורי החוויות שעברה. זה לא מה שאמרתי, אלה לא התיאוריה, או ההבנות החכמות, או ההכלה. בשבילה, הריפוי היה הגשר, הצינור המחבר בין הזיכרונות של הילדות לחייה כיום.

 

עוז, זקוק לכל הריכוז והזיכרון שאני מסוגלת לגייס. אִתו אני תמיד ערנית, ממוקדת, חושבת, מנתחת, זוכרת, מקשרת. מחפשת הסברים ומנסה להבין, למצוא בחוויות ההווה את הדי העבר; לקשר בין המודע למה שאינו מודע, בין הגלוי למודחק. אני יודעת שעוז, ששכלו חד כתער, זקוק להתמסרות טוטאלית. יודעת ששנינו נשלם מחיר על כל טעות, שִכחה או הזנחה שלי. כי עוז כבר נפגע מספיק: לא ראו אותו כילד. אף אחד לא היה פנוי להבין את הילד הנבון, המוכשר והרגיש הזה. אמא עסוקה בעצמה, אבא טרוד ביומיום שלו. עוז זקוק למיקוד המלא והשלם, זה שיש בו שכל ורגש ומרחק וקִרבה והתמסרות מלאה.

המפגש עם עוז אינו פשוט. לאחר רבות מן הפגישות אני חשה מותשת. אך באותה מידה, המפגש עמו גם מתגמל, מעורר ומספק. עוז צריך אותי כולי שלו, רואה אותו, מכוּונת אליו. כשהוא בטוח שהשיג זאת, בסיומו של תהליך שארך כשלוש שנים, הוא מודיע לי שכעת הגיע הזמן לסיים את הטיפול. הוא כבר יודע שהוא קיים, שרואים אותו. מכאן הוא רוצה להמשיך לבד.

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

גולדשטיין, ע. (2005). "רגש, מגע, קשר" - מהי פסיכותרפיה. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 27/3/2017, מאתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=425

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

לימורלימור11/10/2006

בכי. ישנו ספר שנקרא בכי והתפרצויות זעם - על בכי אצל ילדים והוא מתייחס לחשיבות של הבכי אצל ילדים ובכלל, למה חשוב כן לאפשר לילדים לבכות והבכי כתופעה פיזיולוגית.

חסויחסוי11/10/2006

השפעת הבכי על האדם. מישהו יכול לתת לי הסבר על השפעת הבכי על האדם יש לי עבודה לעשות אני לא מוצאת כלום

עליזה גולדשטייןעליזה גולדשטיין8/11/2005

יצירת קשר.

מור שלום,

ראשית אני מתנצלת על האחור בתגובה...

 

ניתן ליצור איתי קשר דרך המייל: alizago@hotmail.co.il

או להתקשר לטל: 03-7511010

מורמור20/7/2005

עליזה גולדשטיין.

עליזה שלום!

ברצוני לדעת כיצד אפשר ליצור איתך קשר?

סתיוסתיו23/6/2005

נוגע ונכון אבל....

כמי שמתחילה את דרכה בעולם הטיפול אהבתי לקרוא את הגדרתך למהי פסיכותרפיה והזדהתי עם רוב הכתוב. אולם התאכזבתי לקרוא בסופו של דבר שלדעתך פסיכותרפיה היא מעל לכל "מדע". שני מושגים אלה הם בעיני מנוגדים ואינם יכולים להלום אחד את השני למרות כל הנסיונות המאומצים  לבסס את מעמדם של "מדעי החברה וההתנהגות". מה שיפה בטיפול הפסיכולוגי בעיניי הוא המפגש החד פעמי והייחודי בין שני בני אדם הנעזר וניסמך על חומרים אנושיים אוניברסליים. כל נסיון להקנות למפגש שכזה "הילה" ,לא הולמת לטעמי, של מדע (אולי מתוך הצורך להדגיש את החשיבות של המקצועיות ולתת תחושה של "שליטה בחומר") פוגמת במורכבות ובייחודיות של המפגש הטיפולי בפרט והאנושי בכלל. חבל.

עוסעו"ס19/5/2005

תודה! [ל"ת].

עליזה שלום רב!

שמי הוא ציפי, ואני עו"ס בראשית דרכי, שאיפתי הינה לצבור ניסיון ולהמשיך ללמוד טיפול קליני. כרגע אני מטפלת בנוער בסיכון החובק תיקים על אברות אלו ואחרות, תחום מאוד מענין וסוחף.

      הייתי שמחה לדעת אם יש לך ידע לגבי ספרות עיניינית בתחום הנוער ומוסדות אקדמיים מומלצים להמשך לימוד וחקירה.

תודה רבה: t_glik@hotmail.com

עתידעתיד17/4/2005

אתר שיעניין אותך [ל"ת].

www.biglal.co.il

 

עליזה גולדשטייןעליזה גולדשטיין17/4/2005

תודה!. היה לי מרגש ומשמח לקרוא את התגובה, מקוה שאמנם תמשיכי בדרך בקרוב, בהצלחה!!

עליזה גולדשטייןעליזה גולדשטיין17/4/2005

מטפלים אלטרנטיביים.

לדעתי יש מקום לסוגי טיפול שונים. טפול בהבעה ויצירה למשל יכול להיות חשוב ועוזר מאוד לסוג מסויים של אנשים וכמובן שזה מקצוע חשוב ומרכזי.

אני לא חושבת שזה דומה לפסיכולוגיה קלינית, כמו שאני לא חושבת שרופא עור, כירורג פלסטי וקוסמטיקאי דומים ביניהם. אני לא מתייחסת כאן למה יותר חשוב ומה יותר טוב כי ברור שזה תלוי במקרה ובצרכים. אבל כל איש מקצוע צריך להיות נאמן למה הוא יודע ומה לא, ולא לגלוש למקומות שבהם הוא מזיק בשל ידע לא מספיק- כי זה בודאי לא מה שאנו או מטופלינו צריכים.

יש גם הרבה משותף למקצועות הטיפוליים והספר עוסק הרבה בנושא הזה.

לפי אותה גישה, כל בעל מקצוע יכול לעשות הסבה מקצועית, אבל מתוך השיקולים של המוסדות האקדמיים השונים.

אני באופן אישי מפנה חלק ממטופלי לטיפולים נוספים, כמו טפולי הבעה ויצירה, טיפולים במגע וכדומה, בעיקר כמשהו משלים, נוסף. 

מקווה שהבהרתי...

 

ג'ייג'יי16/4/2005

נהניתי לקרוא,.

הגישה שאת מציגה יפה בעיני, ובעיקר, הקריאה מעוררת בי את הרצון להמשיך להתקדם בדרך שהחלטתי ללכת בה - ללמוד להיות פסיכולוגית, לטפל.

(אני שלמה עם ההחלטה, אני רק מחכה לראות אם תהיה אוניברסיטה שתהיה שלמה עם ההחלטה שלי...)

אני חושבת שאם הייתי קוראת את המאמר שלך לפני כשנה, הייתי מזדהה עם הצד של המטופלים, מייחלת לקבל את מה שמתואר, למצוא מטפל או מטפלת שיהיו מיכל מותאם עבורי, מקום שבו אוכל לדבר ולחשוף, ולמצוא מרחב סימובלי לא קונקרטי, אבל כיום, אחרי שכבר קיים עבורי מרחב כזה, אני מוצאת את עצמי מזדהה יותר עם הרצון להיות מטפלת. להיות - חלק מהזמן - כלי, שנעזר בתיאוריה, אבל לא תלוי בה. אני רוצה ללמוד גם אם יהיה קשה וארוך, בלי לחפש קיצורי דרך. תודה על ההצצה אל הספר.

 

עדי רםעדי רם15/4/2005

מטפלים אלטרנטיביים?.

בהקדמתך את מפרטת סוגי מטפלים העוסקים בפסיכותרפיה. למי כוונתך ב"מטפלים אלטרנטיביים"?

כמטפלת באמצעות הבעה ויצירה מעניינת אותי עמדתך בנוגע לסוג זה של מטפלים.

האם טיפול רגשי שכזה נכלל בעינייך כתהליך פסיכותירפי, ומטפלים מסוגנו ראויים להגיש מועמדותם להמשך לימודי פסיכותרפיה?

רן פרלמןרן פרלמן10/4/2005

כתובת EMAIL לחנוך.

nana.psychology@gmail.com

או

ranp@bigfoot.com

רן

חנוךחנוך10/4/2005

תשובה לרן.

שלום רן

שלח לי בבקשה  את כתובת הדואר האלקטרוני שלך תודה חנוך

א.פ נהריהא.פ נהריה10/4/2005

נפש האדם [ל"ת].

  • לאורך השנים ישנו השפעה הדדית בין התיאוריות העוסקות בהתפתחות לבין ההבנה של ההתרחשויות בתהליך הטיפולי. וגם ניתן לזהות זאת לאורך כול השנים המתפתחות, את התיאוריות בהבנה שמאכילה את מסרים המרכזיים הפילוסופים לתיאוריות בהבנה,שהם מספקות את דחף של תהליכים נפשיים ורק בכדי להיכנס למערבולת ולאתגרים שממש לא ברור אם נדע. עם האנשים הם חכמים,ויפים ומצליחים ביותר הופכים פתאום למפלצות  איומות, כאלו נפרץ מאיזשהו סחר פנימי וגל של הרס יוצא החוצה מתיבת פנדורה". כאשר הם פוגשים את התופעה המסובכת כמו זו. וגם חוסר היכולת להשיג את הידע הברור והוודאי על אודות עצמנו ועל אודות העולם הסובב אותנו.ושגם הם מורכבים ביותר,הקורים בעולם הקונפליקטים. הלא מודעים.ועם זאת גם התהליכים המנטאליים הפועלים בראייה שאתם מנסים למצוא. לה הגדרה הולמת להמצאות המשתנה, בחינת הפרמטרים חרדתי או תוקפני מבלי שהתכוון לכך ואולי אפילו הצגה בו-זמנית,של שתי עמדות שונות, זו לצד זו.ושגם הנפש אינו מתנהג כאילו היא יחידה אחת. ובכל זאת עם המסע הארוך של יצירת ההעברה הפרשנויות הרבות שחלקן רלבנטיות וחלקן לא.היא עסקה בשאלות מה מוסיף לנו ידע? זה כיצד הוא משפיע על הדרך בה אתם, מטפלים? ועם כל[הגישות הקלאסיות והקליניות] ושגם באופן דומה ניתן לחשוב גם על ההסתכלות על חקירת נפש ואדם  ע"י סביבתו. ועם כל החפירות של הארכיאולוג או סכין המנתחים של הכירורג ויש צורך זה של חשיפה של הריבוי הכוחות הנפשיים ולרגשות,ובעיקר הרגשות החבויים והמרוחקים מהמודע ולכאורה גם הריבוי ישויות של הנפשיים הגורם לאדם להגיב באופן שבו התהליך פריקה באה מבפנים או שכאלה המשפיעים מאד, על התנהגותו ושגם למקורות. הפיזיולוגיים של תופעות רגשיות, כמו התרגשות חרדה, וזאת הם מתייחסות לבעיה. וגם לפרשנות שמעמיקה עוד יותר על כל התיאוריות. ועם זאת כל חלקי המוח, כמו כן גם חלקי הנפש.ושגם הן תהליכים מורכבים יותר הקורים בנפש האדם אבל הוא מאפשר באופן סובייטי ומשתנה להמצאות המשתנה. וביניהם גם הפסיכואנליזה, והפסיכולוגיה, והפסיכותרפיה .ועם זאת גם הקושי הוא לתת  תשובות ברורות לאותה הדומיננטיות. וגם היא מאירה את הפרט באור אחר,ושגם יצירות של הסימפוניה שהיא מתאפיינת בטיפול והאם אתם מצליחים לרפאה...וזו כנראה יהיה קשה מעוד למצוא הגדרה הולמת  מבחינת  התיאוריות.
     
     
     
     
     
     

    חנוךחנוך10/4/2005

    תשובה לרן ציתות של פרופ ליבוביץ.

    חנוךחנוך9/4/2005

    הפסיכולוגיה -מדע? [ל"ת].

    חנוךחנוך9/4/2005

    הפסיכולוגיה -מדע?.

    רן פרלמןרן פרלמן6/4/2005

    הפסיכולוגיה כמדע.

    שלום חנוך

    אינני בקיא בכתיו של פרופ' ליבוביץ ולכן אני לא בטוח שאני קולע לכוונתך אך אתייחס בכל זאת לרוח הדברים כפי שהבנתי אותה. 

    ראשית יש להבדיל בן פסיכולוגיה לפסיכותרפיה.  פסיכולוגיה היא דיסציפלינה שעוסקת בהבנת נפשו/מוחו/רגשותיו/חוויתו של האדם.  פסיכותרפיה היא תחום יישומי של פסיכולוגיה בו עוסקים גם מקצועות טיפוליים אחרים. 

    בהחלט ניתן לומר שחלק מהעיסוק בפסיכולוגיה הוא עיסוק מדעי.  תחומי המחקר של הפסיכולוגיה רבים וענפים.   דוגמאות מספר הן פסיכו-ביולוגיה של המוח וההתנהגות, תפיסה, ממשקי משתמש, זיכרון, קשר אם-תינוק, רגשות ועוד רבים, טובים ומעניינים.  הפסיכולוגיה כמו כל דיסציפלינה מקפידה על מתודולוגיה תקינה של המחקרים ועל עקרונות אחרים של מחקר מדעי.  כמובן, שכמו בכל תחום אחר גם כאן יש מחקרים טובים יותר וטובים פחות אך התרשמותי היא שבפסיכולוגיה, בגלל הביקורת על היותה תחום שקשה להגדירו יש הקפדה יתרה על מתודולוגיה. 

    הפסיכותרפיה היא תחום שבו הכללים מעט משתנים ובאמת פסיכותרפיסטים רבים רואים את עבודתם כאומנות.  הכוונה היא שבטיפול נמצאים פעמים רבות באזורים אשר דורשים יכולת לחיות עם עמימות (אשר מנוגדת לרוב למדע) וכמו כן נידרשת מידה רבה של יצירתיות והמצאת "יש מאין".  כל מטופל הוא וכל פגישה טיפולית הם חד-פעמיים.   כמו כן יש הסתמכות רבה על אינטואיציה ועל ניסוי וטעייה.  המדע הוא דבר מובנה ומסודר ונתון לחקירה אובייקטיבית עד כמה שניתן.  הטיפול, לפחות הטיפול הדינאמי הוא ממלכת הסובייקטיביות. 

    עם זאת, גם כאן הדברים אינם חד משמעיים.  סוגים שונים של פסיכותרפיה נוצרו וניזונים ממחקר מדעי.  הדוגמא הברורה ביותר זה הטיפול הבהביוריסטי אשר נולד כתוצאה ממחקר בתחום זה.  כך גם ענף של של טיפולים התפתחותיים אשר מבוססים על מחקר ענף, ומרתק בעיני בתחום ההתפתחותי. 

    רן

    עליזה גולדשטייןעליזה גולדשטיין6/4/2005

    הפסיכולוגיה כמדע.

    השאלות שאתה מעלה רחבות ומעניינות. אין תשובות ברורות. מרגע שתחום הפסיכולוגיה כפוף לחוקים של מחקר והבנות מקצועיות שמתבססות גם על נסיון אמפירי הוא לא רק אומנות אלא גם מדע. למשל, כל פסיכולוג מכיר וחייב לכבד ידע מקצועי מוסכם כמו למשל נושא ההתקשרות שבין תינוק להוריו, או אבחנות כמו אלה של מחלות נפש, הפרעות חרדה וכדומה.

    כמו בכל מדע, הידע מבוסס על זמנו, כלומר תקף כל עוד לא הוכח אחרת- ובו זמנית הוא מחייב במשור המקצועי ואפילו החוקי.

    חנוךחנוך5/4/2005

    מאמרך.

    עליזה שוב שלום.

    כתבת במאמרך.פסיכותרפיה היא סוג של אומנות.לזה אולי אסכים.מקצוע בהחלט.

    מדע....?האומנם?

    מו ההבחנה שפרופ ליבוביץ עושה. בין "רשות הפרט" "לרשות הרבים"

    עולה שהפסיכולוגיה אינה מדע.

    גם מפני שאינה ינתנת  לכימות..

    חנוך

     

     

     

     

     

     

    חנוךחנוך5/4/2005

    ספרך החדש.

    עליזה שלום.

    שמחתי על התייחסותך.ואשמח יותר אם תעזרי לי למצוא בספרך היכן את

    מוסיפה קולות נוספים וחדשים?

    ומה בדיוק התפיסה שיחודית לך?

    יום טוב

    חנוך

    שלומישלומי4/4/2005

    לא כל כך מצאתי.

         מצאתי אגו שיודע העבודה.מצאתי םופר אגו מעט חרד.מצאתי את מה שכלנו גדלנו עליו. לא מצאתי את החופש שלך:ההפתעה  והפרדוקס-עליזה מסתכלת על עליזה והיא עדין לא עליזה .     .   עליזה  לא חיבת  להרגיש....כמו שעליזה כותבת לה....עליזה רוצה להיות בסך הכל....אך עליזה כל הזמן מלמדת אותה  מה המשמעות של להיות...הכל היה מוכן בשבילה אך    לבסוף  בחרה לא להופיע....כאילו ידעה שתפריע...שלא תשתלב...לא את זה ביקשה נפשה.

    עליזה גולדשטייןעליזה גולדשטיין4/4/2005

    תפיסת עולם- התגובה מופנית לחנוך.

    עליזה גולדשטייןעליזה גולדשטיין4/4/2005

    להבין את הנפש. אני לא יודעת אם הנפש היא כמו בעיה שצריך לפתור. אולי היא יותר כמו יצירה, שאפשר להבין אותה בהרבה מאוד דרכים, ואי אפשר לחפש עבורה פתרון אחד.אבל תהליך החיפוש לפעמים מאפשר לחיות באופן מלא יותר... מקווה שעניתי לך...

    עליזה גולדשטייןעליזה גולדשטיין4/4/2005

    תפיסת עולם.

    בודאי איני הראשונה שכותבת על טיפול ועל הנפש, על אהבות ועל פחדים, על רגשות ועל פנטזיות. אני מניחה שכל מה שכתבתי מושפע מכל מה שקראתי, אך יש בו גם זוית הראייה והתפיסות שייחודיות לי. אשמח לשמוע אם לאחר הקריאה מצאת שהספר הוסיף לך קולות נוספים וחדשים בנושאים המורכבים והעמוקים האלה. מקוה שתהנה ותפיק, ומודה לך על ההתייחסות!!

    עליזה גולדשטייןעליזה גולדשטיין4/4/2005

    תודה!. במידה רבה ניסיתי לגבש תחילה לעצמי את המחשבות וההבנות שלי על טיפול ועל הנפש. ההחלטה לפרסם אותן בספר נבעה גם מהרצון לשתף בהבנות האלה. אני מודה לך על התגובה המרגשת!!

    א.פ נהריהא.פ נהריה31/3/2005

    מעות הנפש של האדם.

    והאם באפשרותך להגדיר את  עשרים שונותך כפסיכולוגית קלינית, ומתוך כל ההריונות שראית פציינטים. ועם כל הספורים שהחבית בקליקה, ממטופלים ועם זה האדם כזה או אחר.וזה לא משניה עם זה מערמה הנמוכה או הגבוהה,ולשנאים יש אלף פרצופים שונים,ובכל זאת  היא לא מצליחה להבין את נפש האדם ועם,היא ייחולה בכלל  לפטור את הבנת הנפש ו מוח.  ולמרות שאנחנו מדברים אל תיאוריות של הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה. .........
     
    ]ואני לא נכנס לקטע של הלא מודע והמודע. זו סוגיה מורכבת וכל אחד יכול לפרשן ביצורות שונות בעל אלף פרצופים שונים]........    
     
    לה אחר שאני ממתעניין באופיין מובהק בפסיכיאטריה ובפסיכולוגיה ....
     לפטור את הבנת הנפש ומוח בכלל

    chanochchanoch6/3/2005

    new book.

    עליזה שלום.

    בעקבות יורם יובל.ארווין ילום.יש לך משהו לחדש.?

    חנוך

    א.ב.רא.ב.ר5/3/2005

    התרשמות ראשונית ותודה [ל"ת].

    שלום רב לך עליזה!

    נכנסתי היום לראשונה לאתר. קראתי את הדברים שכתבת. אלו דברים שמעסיקים אותי כבר שנים. למרות שיש לי הכשרה מקצועית ונסיון בתחום, ולכן הדברים שהצגת אינם בלתי מוכרים לי - אני מודה לך על האופן שבו הצגת אותם וכאילו גיבשת אותם עבורי. תודה!