גישור משפחה טיפולי:
מה בין 'כלכלה' נפשית זוגית לבין הסדרי פרידה בגירושין
מאת שי גיל
"לא מוכנה שהילדים ישנו אצלו" אומרת לי רותי1 בפגישה נפרדת, "רק בבית שלי". "למה?" אני שואל ורותי משיבה: "ראית את הבית המלוכלך שלו? וזה רק על קצה המזלג, מוטי מתעורר מאוחר בבוקר וחוזר מאוחר בלילה, מעולם לא לקח את הילדים בזמן לבה"ס, הוא לא יודע מה זה לנקות ולסדר בית, לא מבשל ולא מגהץ..., איך בדיוק ידאג לילדים"?
רותי לוקחת נשימה ואני נושם איתה, היא נאנחת ואומרת בשקט: "לא יודעת איך אתמודד עם כסף, מוטי טיפל בכל זה, מעולם לא הייתי צריכה להסתכל בחשבון הבנק, לשלם חשבונות, לטפל בהחזר ההלוואות, אני ממש לא יודעת מה אעשה".
משתהה מעט בעודי מתבונן אל תוך עיניה, חש את מצוקתה, פונה אליה ואומר: "אני שומע ממך כמה קשה ומטלטלת הפרידה ממוטי, ההתמודדויות החדשות שאת נדרשת להם כעת והחרדות שעולות עקב כך", רותי מהנהנת ואני ממשיך: "בתחילת הפגישה סיפרת שמוטי היה עבורך משענת במובנים רבים, את סמכת עליו בענייני הכספים, הוא ידע למצוא את החופשה המושלמת בדיוק בזמן שהיית זקוקה לה, הוא היה זה שלקח את הילדים למגרש ואפשר לך לנוח והוא ידע להרגיע אותך שהכול יהיה בסדר". רותי מהנהנת, "ומה עכשיו?" היא שואלת, ועצב מהול בגעגוע ניכר בארשת פניה ובטון דיבורה, "עכשיו, יש לך הזדמנות להכיר חלקים בתוכך שעוד לא מימשת", אני משיב ומביט עמוק אל תוך עיניה העצובות שלחלוחית מופיעה בהן.
בפגישה אישית עם מוטי הוא מספר: "מאז שיצאתי מהבית, הילדים מספרים לי שאימא לא מאפשרת להם לצאת ולשחק במגרש לבד, כל שמחת החיים שלהם נעלמה, כשהילדים אצלה הם במיטה בשעה 7.30 בערב על הדקה, היא מחזיקה אותם קצר ואני לא מוכן שזה ימשיך ככה, ילדים לא צריכים לגדול כמו חיילים, זה לא בא בחשבון."
אני מקשיב למילים ולמה שמסתתר מאחוריהן ומנסח הגדרה מחודשת: "אני שומע כמה קשה ועצוב לך שלילדים קשה עם השינויים המתחוללים בחייהם בעקבות הפרידה שלך ושל רותי. נראה שמאז היציאה שלך מהבית, סגנונות ההורות השונים שלך ושל רותי, שבעבר ידעתם לשזור בהצלחה, מעוררים כעת קושי וחרדה אצל שניכם".
אני חוזר ביחד עם מוטי לדברים שסיפר בתחילת המפגש, כיצד בעבר, כשחיו יחד, נהנה מהניהול היעיל של רותי את הבית, הילדים ואותו, שאפשר לו להסיר דאגה ולהתפנות לדברים אחרים. גם כשחזר מאוחר בלילה מעבודתו, תמיד ידע שהילדים והבית מוחזקים ומטופלים היטב. "היו ימים...", מוטי מהנהן ומחייך אלי במבט נוגה.
בקשר זוגי קיים ממד פנימי נסתר ומוצנע, מעין הסכם סחר חליפין נפשי לא כתוב ולא מודע, או מודע בחלקו בלבד (בדרך כלל היבטיו התפקודיים היום יומיים של ההסכם גלויים לעין). הכוונה לחלקי נפש לא מפותחים או מנודים, שכל אחד מבני הזוג מפקיד באופן לא מודע במיכל הנפשי של זולתו. לעיתים, באופן פרדוקסלי, היבטים אלו נמצאים במוקד המשיכה של בני זוג זה לזו.
בדוגמא שהבאתי, רותי ומוטי השלימו זו את זה כזוג, מסיפוריהם למדתי שהמשיכה ביניהם הייתה מידית. היא אהבה את 'השנטי' שלו, החום האנושי, הזרימה הרגועה וניהול ענייני הכספים, התנהלות שהשרתה עליה ביטחון והסירה ממנה דאגות. מוטי אהב והעריך מאוד את רותי על הסדר המופתי והאופן היעיל והנבון בו ניהלה את הבית, אותו ואת הילדים גם יחד, ועל אף 'קיטוריו', הוא היה אסיר תודה על כך. אך ל'כלכלה נפשית' שיתופית מעין זו יש תג מחיר, ועכשיו כשהם נפרדים, לפתע הכול מתהפך עליהם ומציף כל כך. רותי חוששת להפקיד את הילדים בידיו של מוטי הלא מאורגן, השכחן וחסר האחריות לכאורה. והוא ממש לא מתלהב, בלשון המעטה, מהדרך הקפדנית והחרדה לדבריו, שבה היא מגדלת את הילדים. רותי מבוהלת מהמחשבה שתצטרך לנהל את ענייניה הכלכליים בעצמה ומוטי עדיין לא יודע איך יתמודד עם תפקיד 'האבא' שהוא נדרש ליצוק לתוכו תוכן חדש המפגיש אותו עם מחויבויות שלא הורגל אליהן, כמו למשל, החזקה של בית שבו צריך לא רק לשחק ולהשתעשע עם הילדים, אלא גם להזין ולגדל אותם על כל המשתמע מכך.
במציאות מעין זו, כאשר על שולחן המשא ומתן הגישורי עולים היבטים שונים של ההורות המשותפת לילדים המתגוררים וגדלים בשני בתים נפרדים2, רותי ומוטי מגיבים. כל אחד מהם חרד בתורו מהתמודדות חדשה עם תפקודים הוריים וזוגיים שהופקדו בעבר בידיו המסורות והמיומנות של בן הזוג האחר, כתולדה של חלקי נפש שלא התפתחו אצל כל אחד מהם. והנה, לעת פרידה, כשהדיאדה הזוגית מתפרקת למרכיביה, שבים התפקודים לכור מחצבתם, ומבקשים ממוטי ומרותי שייקחו עליהם בעלות ואחריות.
המשימות ההתפתחותיות העומדות בפני בני זוג שנפרדים הן מורכבות, ועל מנת שיצליחו, כל אחד יצטרך לגדול ולהתרחב אל אותם התחומים שקודם מילא/ה בהצלחה בן/בת הזוג השני/ה.
הפסיכואנליטיקאי סטיבן מיטשל מבאר כיצד המשיכה לאחרות עשויה להתחפש ולתעתע בנו, שכן:
"אחרות עשויה להיות מוגדרת מחדש לא כמה שבאמת זר לעצמי, אלא כמה שדוכא, נכרת ונדחה בעצמי [...], לעיתים מה שמושך באחר אינו האחרות שבו, כמו ההזדמנות לצור קשר ממרחק בטוח עם היבטים מנודים בעצמי[...], האירוניה הגדולה של מערכות יחסים רבות, היא כי התכונה המייצגת של האדם האחר, המעלה בגינה בחרנו בו פועלת פעמים רבות בכלכלה הנפשית שלו או שלה כהגנה מפני ניגודה הגמור [...] כך [...] האחר אותו בחרנו בזכות מה שנראה כמשלים לנו, מגלה לרוב מתחת להגזמה שעל פני השטח בדיוק אותה התכונה מפניה קיווינו לברוח." (מיטשל [2002] 2009, עמ' 81-82).
הקשיים של רותי ומוטי יכלו לשמש 'חומר טוב' לעבודה בטיפול זוגי המבקש לבחון אפשרות לשיקום הקשר הזוגי, אולם מדובר בבני זוג שהיו בעבר בטיפול זוגי ובחרו להיפרד ולהתגרש, ואני כמגשר משפחה מעוניין לסייע להם כעת להגיע להסכמות שישרתו אותם ואת ילדיהם באופן מיטבי. בנקודה זו, לאור הפערים שהתגלו, ההבנה שלנו כמגשרים מה מזין את החרדות של כל אחד מהם, יכול לעזור לנו ולהם להתקדם. הרפלקציה אליה נזמן את בני הזוג, לבחון את התפקידים שמילא כל אחד מהם במסגרת חייהם המשותפים בעבר, לצד התפקידים המזומנים לפתחם בהווה ובשבילים הנפרדים הנפקחים לעברם, ההבנה בדבר 'כלכלת הנפש' השיתופית ששרתה אותם בעבר, לעומת הצורך לקחת בעלות מחודשת על תפקודים פחות מפותחים שהוחזקו אצל בן הזוג, כל אלה יסייעו לכל אחד מהם להתבונן על עצמו ועל האחר ביתר חמלה, הבנה וקבלה. כך יוכלו להתחיל להפנים את המשמעויות העמוקות של הפרידה, להשלים עם סגנון ההורות הייחודי והלא מושלם של האחר על כל המשתמע מכך, כמו גם לסמן לעצמם אזורים ומיומנויות חדשות שיצטרכו לסגל כל אחד ממקומו, בדרכו ובעתו.
מכאן יוכלו לעצב הסדרי הורות המתאימים לשניהם בנקודת הזמן הנוכחית, כשהם מאזנים בין הוודאות הנדרשת לבין גמישות ויכולת לאפשר שינויים בעתיד כחלק מגדילה ומהשתנות הצרכים של הילדים ושלהם עצמם.
במובן זה, משבר הגירושין קשה ומציף ככל שיהיה, הוא גם כור מצרף והזמנה לגדילה רגשית ולהכרות עם חלקי נפש שבתוך מערכת יחסים נעדרת מובחנות התממשו ולוהקו בתפקודו של האחר. באופן פרדוקסלי, פוטנציאל הגדילה האישי שאולי הוחמץ או מומש באופן חלקי בלבד בתוך המערכת הזוגית של מוטי ורותי, מזומן עכשיו לבחינה מחודשת, כשבני הזוג לשעבר הממשיכים לחלוק הורות משותפת, נצרכים לתקשר ולשתף פעולה זה עם זה באופן מובחן וממקום נפרד. מבין המילים, הרגשות המפציעים והדמעות, עשויה להתגנב לפתחם של בני הזוג הנפרדים השאלה, מדוע לא מימשו את הפוטנציאל בקשר שהתפרק. התשובות לכך יכולות להיות מורכבות וחשובות ואם מי מבני הזוג מעונין בכך, יוכל לפנות לטיפול עבור עצמו ולבררן, מה שבוודאי יסייע לו כאדם, כהורה וכבן זוג לקראת קשרים זוגיים עתידיים, אך בגישור למטרת גירושין לא נעמיק בכך3.
כעת, על קו התפר שבין הדיאדה הזוגית הפורמת ביזע ודמעות את תפריה, לבין היחיד המבקש לאסוף ולאחות את שברי נפשו וקרעיה; בעוד בני הזוג מגבשים את הסדרי הפרידה והגירושין ומבינים שיהא עליהם לעסוק גם בהתקנת כלי הנפש לקראת האתגרים שלפניהם, נסיים עם מבט מפוכח של מיטשל, הבוחר בדימויים של גאות השוטפת ארמונות חול של פנטזיה זוגית מקובעת של יום האתמול, ומזמין אותנו לבדק בית פנימי בדרכנו הנפקחת אל עצמנו ואל הזוגיות:
"לצורך טיפוח הרומנטיקה ביחסים דרושים שניים העוקבים בהשתאות אחר הדרכים בהן הם יוצרים יחד ולחוד צורות חיים שהם מקווים שיתמידו. כרוכה בזה סובלנות לשבירותן של התקוות הללו שנטוות יחדיו ממציאויות ומפנטזיות [...], הרומנטיקה ביחסים היא ארמון חול לשניים: תנאי מקדים לתשוקה, אבל לא מעון קבע. ארמונות החול של הרומנטיקה דורשים מכוח טבעם המשתנה בניה מתמדת מחדש [...], לאורך זמן, כמו הגאות הקרובה לבוא [...], שוטף את כל הארמונות ומזים את השקר של אשליית הקביעות" (מיטשל [2002] 2009: 188).
הערות
- השמות בדויים, השיח המתואר ברשימה זו מבוסס על מקרה אמיתי בשינויים הנדרשים על מנת לשמור על פרטיות המגושרים.
- הכוונה ל'משמורת והסדרי הראייה', או במונחים שיותר ויותר מקובל לעשות בהם שימוש בהסכמי גירושין: 'אחריות הורית משותפת וזמני שהייה' (של כל הורה עם הילדים).
- להרחבה בנוגע להבחנה בין גישור לבין טיפול, ראה במאמרי: גיל, ש. (2016). 'בעין הסערה: בין טיפול רגשי לגישור למטרת גירושין'. נדלה מפסיכולוגיה עברית ביום 25.1.20.
מקורות
מיטשל, ס"א ([2002] 2009). האם יכולה האהבה להתמיד: גורל הרומנטיקה לאורך זמן. תרגום: י' ואלד. תל-אביב: תולעת ספרים.
