פרנקפורט אמ-מיין
הִילְדֵה עכברונת מתוקה,
היום קיבלנו את מכתבך ובו הפרחים המיובשים. הם יפים כל כך, פרחי ארץ ישראל!
שמתי אותם בקערה עם מים, כדי שאולי בכל זאת הם שוב ייפתחו. הרגשתי שריחם חזק כמעט כמו של פרחים אמיתיים.
אני עוצם את העיניים (עכשיו פקחתי אותן שוב) ורואה את שלושתנו שוב ביחד, עניים אבל בכל זאת מאד עשירים מפני שיש לנו זה את זה.
מנשק אותך,
אבא.
המכתבים, מלאי אהבה, מהווים תיעוד מצמרר של חיי היהודים בגרמניה בשנים הקשות שבהן הלכה ואזלה האהבה מהעולם, ובה בעת משקפים את ראשית החלוציות הקיבוצית בארץ.
זהו סיפורם של אנשים בעלי קול אנושי וחכם, אשר נשמע מעבר למקום ולזמן.
המקשיב לקולם יוכל לחוש חיבור אמיתי אליהם, ואל צומת הדרכים ההיסטורי שבו חיו.
אני, שגדלתי בקיבוץ, דור שלישי לאם שהשתיקה את קולה, את קול הוריה, וגם את קולי, זכיתי להשמיעו מחדש לאחר גילוי אוצר המכתבים.