מדלגת מעל הסתירות
על ספר השירה "ערוצים"
מאת רבקה ורשבסקי
רשימה על אודות ספר השירים "ערוצים" מאת המשוררת והפסיכואנליטיקאית רות גולן (הקיבוץ המאוחד, 2012).
שיריה של רות גולן לאורך השנים ניחנים ב"טונוס שרירי" מיוחד הנובע, כך אני סבורה, ממתח פנימי מסוים – לרוב גם מעבר לתכניהם הספציפיים של השירים. המתח הוא בין המשיכה של השיר אל דימויי המיניות האנושית הבוטה והבשרית והאישית ביותר, לבין ערגה מתמדת של השיר לדימויי נשגבות ורוחניות המטוהרות מכל השתייכות אישית – עד שהם כמעט על-אנושיים וחסרי צורה ומסה, או פושטי צורה ושואפים לאפס את משקלם. חשבו על ז'אן ז'נה יוצא לליל בילוי עם הדלאי לאמה או הבודהה. או, ליתר דיוק, הכתבים הארוטיים של ז'אן ז'נה יוצאים לדייט עם ספריו הרוחניים ביותר של הדלאי לאמה.
בנוסף לכובע המשוררת, רות גולן היא גם פסיכואנליטיקאית, וכידוע האתיקה של השירה וזו של הפרקטיקה של הטיפול האנליטי לא תמיד מותאמות זו לזו. אלא שבעזרת תשוקתה העזה לפואטיקה, גולן מצליחה לא פעם למצוא התקשרויות מפתיעות וחדשניות ביניהן – ואז כמו מדלגת פתאום מעל הסתירות הקשות והדיסהרמוניות העלולות להופיע בכל ניסיון לקשור בין פרקטיקות אלו. ושם נרדף (ולאקאנייני) לסתירות הקשות הוא ההוויה עצמה, החסרה והמשוסעת.
"ערוצים" הוא ספר שיריה החמישי של רות גולן. השירים בספר זה מחולקים לשבעה מדורים: הראשון בהם נקרא "מדיטציה" והאחרון "תשוקת השיר". ביניהם נמתח ה"טונוס" השרירי למדי שהוזכר בתחילה. כל מדור נפתח בצטטה, והמדור השני מפליא בצטטה ארוכה מתוך "מאמר על תיקון השכל" של ברוך שפינוזה. שפינוזה מבקש לדעת איך לסלק את כל האשליות הארעיות שבחיים הארציים, אשליות שהן מפתות וגם מכאיבות כל כך, ואיך למצוא את הנצחי ולהתחבר רק אליו.
מהו הדבר בשכלהּ שהמשוררת מקווה לתקן? אחד הרמזים לכך מצוי אולי בשיר התשיעי, הנקרא "כלא אשה". שם בולט המאבק מול שברון הגוף והנפש שאהבת אשה לגבר מביאה עמה לא פעם, כשבמהלך השיר מגיעה האשה הנטושה והחרבה לידי הנכונות להפנות עורף אל נשיותה שלה, או לפחות לכתוב על נשיותה הפצועה באירוניה ובלגלוג קל, ובזכות ויתור זה על הכובד מצליחה לפשוט צורתה "כלא אשה", ולהמריא אל על כפרפר עם רגליים דקיקות "הקשורות בחוטי זהב אל הקלים שבעלי הצמרת". ומיד, שורה אחרי כן, נשמע שוב קול הקינה המתגברת על האבדן המר:
פרפורי גסיסת הדובדובן של הנפש הנשית במבוכיה
שלא יאמרו לעולם.
דובדבן האשה שמכרה את דודאיה והיא טובלת ושרץ בידה,
טובעת בים השחי הירקרק ופרחי הרקק,
מציפה את הגבר המתרחק בפקסים מנושקים "רטובים מדמעות",
הולכים ומשתכללים בטירוף קנאתה.
כמה כאב נא וכמה בושה ורתיעה מנשיות נואשת וננטשת יש בשורות אמיצות אלו ואחרות! בל נשכח שאחרי שפרויד הסביר לנו על השלילה, "לא אשה" היא הכי אשה, אשה בריבוע.
בקיצור רב, בספר השירים "ערוצים" קריאה מרתקת מובטחת.
