מה בין גולים, מנהלים וכבאים?
בעקבות יום העיון על מודל ה-IFS
מאת: נעמה גורן
סקירת יום העיון על מודל ה-Internal Family Systems של האגודה הישראלית לטיפול במשפחה והמכון הישראלי ל-IFS שנערך בסמינר אפעל ב-10.3.2011.
באחד הימים הסוערים יותר של החורף האחרון התאספה קבוצה של אנשי טיפול מתחומים שונים על מנת ללמוד על מודל טיפולי בשם Internal Family Systems, או בקיצור, IFS. אין ספק שלא היה קל להשתכנע לצאת בכלל מהבית ביום כזה, אבל מי שהגיע (ואני מקדימה את המאוחר, אני יודעת) זכה לחוויה מאוד מיוחדת – צפייה בסשן טיפולי ב-live, שעליי הותיר רושם רב. אבל כל דבר בשעתו.
הסדנא התחילה כשהגברת עינת אבני ברונסטין וד"ר אסנת ארבל הסבירו את יסודות המודל, שמטפלים עושים בו שימוש בטיפולים פרטניים, זוגיים ומשפחתיים. יום העיון, שמטרתו הייתה הקניית הבסיס למודל, התייחס בעיקר לתהליך הטיפולי הפרטני. המודל פותח על-ידי ד"ר ריצ'ארד שוורץ על בסיס החשיבה המערכתית, הבוחנת איך חלקי מערכת שונים משפיעים אלה על אלה, מזינים אלה את אלה ופועלים יחד. על פי המודל, עולמו הפנימי של האדם מורכב מחלקים (parts) רבים, כאשר כל חלק הוא ישות הכוללת רגשות, מחשבות והתנהגויות. נוכחותו של החלק הכועס, לדוגמא, מתבטאת בכל שלושת הערוצים הללו. החלקים מתחלקים לשלוש קבוצות, אשר לכל אחת תפקיד משלה: גולים, מנהלים, וכבאים.
קבוצת החלקים הגולים (exiles) הם חלקים ש"הגלינו" או הדחקנו למקומות רחוקים בתוך עצמנו כי הם קשים ומכאיבים ואיננו רוצים לחוות אותם. למשל, חוויה של דחייה מילדותנו הקדומה תוגלה, כדי שלא תיחווה שוב ולא תציף את התודעה. יש "גולים אוניברסאליים", כגון השפלה, נטישה, בדידות, חוסר אונים וחוסר ערך, וגולים אישיים לכל אחד מאיתנו. רוב הגולים נוצרים בשנות חיינו הראשונות.
קבוצת המנהלים (managers) שומרת שהגולים לא יציפו אותנו. המנהלים מנהלים את חיינו כלפי העולם ותפקידם הוא להיות בשליטה מתמדת על הסביבה, כדי לוודא שמרחב המחייה שלנו נקי מטריגרים שעלולים "להקפיץ" גולה. למנהלים שיטות עבודה יעילות שונות. למשל, הם יוצרים פרפקציוניזם, אשר מונע כשלים, כך שלא מתאכזבים מאיתנו ולא כועסים עלינו, כך שאנחנו לא מרגישים דחויים ולא מספיק טובים. למנהלים יש יכולות וכישורים רבים והם מצליחים להגיע להישגים נאים. כל אדם מפתח את סדרת המנהלים שלו.
לעיתים, למרות עבודת המנהלים, מגיע טריגר שמקפיץ גולה ואנו מוצפים בתחושות קשות. או אז נכנסת לפעולה קבוצת הכבאים. הכבאים, מתוך היותם ממוקדי מטרה, עלולים לפעול באופנים קיצוניים למדיי. הכבאים פועלים בשלוש צורות עיקריות כדי להשתלט על הכאב, להרחיק בחזרה את הגולה ולהפסיק את הכאב: 1. אלחוש – כיבוי התודעה כדי לא להרגיש כלום (כגון שימוש באלכוהול או בסמים, שינה); 2. הסחת הדעת – יצירת גירוי שמעסיק אותנו (כגון הימורים, שופינג, עבודה כפייתית, פורנוגרפיה, ספורט קומפולסיבי); 3. פיצוי יתר – יצירת חוויה הפוכה לזו של הגולה (כגון תגובה מוגזמת של עוצמה ונוכחות בתגובה לתחושת חוסר ערך. למשל, גבר שנוהג באלימות כלפי אשתו משום שלא התייחסה אליו ובכך גרמה לו לחוש חסר ערך).
המנהלים והכבאים הינם חלקים מגִנים (defenders) והגולים הם חלקים מוגנים. ההבדל בין הכבאים למנהלים הוא בעיתוי פעולתם: המנהלים עובדים כל הזמן, הם אינם זקוקים לטריגר כדי להיות נוכחים, ואילו הכבאים הם תגובתיים, ונכנסים לפעולה עם התעוררות של טריגר. חלק מסוים יכול לתפקד בקבוצות שונות אצל אנשים שונים. למשל, החלק הכועס יכול להיות גולה אצל אנשים מסוימים (אסור לכעוס או מסוכן לכעוס), מנהל אצל אחרים (באמצעות כעס אני שומר שאנשים לא יתקרבו אליי יותר ממה שנוח לי) וכבאי אצל אחרים (הפגנת כעס בתגובה לטריגר).
ביום העיון הודגש שאף אחד מהחלקים המרכיבים אותנו אינו "רע", גם אם קשה לנו איתו. כל החלקים חולקים מטרה משותפת – לעזור לנו, והם עושים את המקסימום שביכולתם כדי לעשות זאת. למשל, החלק הפרפקציוניסטי לא רואה שבגלל ההפרזה שלו האדם מותש ולא נהנה מחייו. לכן המטרה היא אינה להרוס חלקים מסוימים או להיפטר מהם, אלא לסייע להם לעבור טרנספורמציה ולהיכנס תחת מנהיגותו של "העצמי". העצמי, כמנהיג, יכול להשתמש בכישורים של כל חלק וליצור משהו שלם יותר.
בלב המודל נמצא ה-Self, העצמי הגרעיני, הפנימי, האותנטי, עמו אנו נולדים והקיים לפני היווצרות הגולים, המנהלים והכבאים. ההנחה היא שלכל אדם יש Self, גם אם הוא מאוד פגוע, אך ה-Selfלא תמיד נגיש לנו. התחברות לידיעה פנימית המגיעה מה-Selfמאפשרת חיים אותנטיים יותר, המאופיינים בהתבוננות מורכבת בעצמנו ובאחרים ובאיכויות כגון סבלנות, קבלה, חמלה, סקרנות לא שיפוטית, אומץ והיעדר ביקורתיות. המטרה בטיפול במודל ה-IFSהיא להעצים את ה-Selfולהפוך אותו למנהיג של חיינו, כך שמתוכו נחווה את העולם. כשאיננו מנוהלים על ידי מנהיגות ה-Self, החיים מנוהלים על ידי החלקים ומשקפים את הפצעים שלנו ואת הניסיונות להתמודד איתם ולהסתירם, ובחירותינו משקפות חששות, פחדים, צורך לרצות, פחד מכישלון וכו'. כאשר אדם חי מתוך מנהיגות ה-Self, הוא יודע להרגיע את החלקים השונים בתוכו. ה-Self, כמו מנצח על תזמורת, יודע לאזן בין החלקים, כך שכל אחד יישמע ברמה המיטבית לאדם, ואף אחד לא יושתק או, לחילופין, יאפיל על קולות האחרים.
בדרך כלל, פנייה לטיפול מתרחשת מתוך מצב משברי, בו הגולים מציפים, הכבאים מגיבים ולעתים המנהלים קורסים. לפעמים במצב זה אנחנו הופכים להיות החלקים שלנו, ה-Selfמתערבב עם החלקים השונים, ואנו חווים את עצמנו ואת העולם מתוכם. זהו מצב של ערבוב – Blending. בלב המהלך הטיפולי עובדים על unblending– יצירת נפרדות ומובחנות בין ה-Selfשלי לבין החלקים שלי במטרה להגיע ל-Self. לנוכחות ה-Selfיש איכויות מרפאות.
מתוך ראייה זו עולה גם תפקידו העיקרי של המטפל בטיפול ה-IFS: ליצור סביבה בטוחה בחדר הטיפולים ולכוון את המטופל, למשל בעזרת דמיון מודרך, ליצור קשר עם החלקים שלו, לדבר איתם, לנהוג באופן הורי כלפי חלקים בעלי אופי של ילדים פגועים וכו'. בעוד שהמטפל ב-IFSיוצר סביבה בטוחה ומכוון, ה-Selfשל המטופל עצמו משמש למעשה כמטפל. במסגרת הטיפול מקיים ה-Selfשל המטופל דיאלוג עם החלקים השונים בתוכו. כך הוא מאפשר למשל לחלקים הגולים לדבר את הכאב שהם נושאים. הדבר מתאפשר כשנוכחותו של ה-selfיוצרת מקום בטוח המאפשר לחוות את הכאב מבלי להסתכן בהצפה. באמצעות סיפור הסיפורים, הגולים עוברים תהליך של החלמה, בו הם משתחררים מהמטענים שהם נושאים (unburdening) וכל המערכת יכולה להתחיל להירגע. הדיאלוג עם הגולים מתאפשר מתוך כך שה-selfמבקש מהחלקים המגנים לנוע מעט הצדה ולאפשר לו גישה אל הגולים. בקשה זו של ה-selfמלווה בכבוד והכרת תודה לחלקים המגנים, אשר שומרים על המערכת במצב מתפקד. כדי לנהל דיאלוג עם חלק מסוים, על ה-selfלהתרחק ממנו ולהיות מסוגל להתבונן בחלק הזה. התרחקות זו מהווה חלק מתהליך ה-unblending, בו נוצרת מובחנות בין ה-selfלחלקים השונים. לאחר תהליך ה-unburdeningשל הגולים, נעשה תהליך של רה-אינטגרציה של המערכת.
על מנת להמחיש את תהליך הריפוי הומשלה האישיות לאי בלב ים. הגולים הינם אסירים המבודדים בכלא במרתפי האישיות, ואין לחברה גישה אליהם. הסוהרים, הלא הם המנהלים, מונעים את בריחת הגולים. כשהגולים מצליחים להסתנן החוצה, מגיע הקומנדו, הלא הוא צוות הכבאים, אשר מוודא את החזרת הגולים למאסר ואת השבת השקט לאי. אם כן, החזון של מודל ה-IFSהוא להעביר את הגולים תהליך של טרנספורמציה, שהינה כואבת מטִבעה, המקבילה לשיקום שמאפשר לאסירים לחזור ולהשתלב בחברה. אין כוונה "להיפטר" מגולים, אלא לשקם אותם, כך שיתרמו לחברה מיכולותיהם, וכדי שהסוהרים-מנהלים יוכלו להשתחרר מתפקידם ולפנות למלא תפקידים אחרים בחברה.
את החלק הבא של הסדנא העבירה הגברת בוני וייס, מתמחה בעבודה עם יחידים וזוגות במודל ה-IFS. הגברת בוני וייס בחרה ללמד אותנו על העבודה הטיפולית גם באמצעות עבודה חווייתית. בוני דיברה על עבודה עם חלק מגן שקל יחסית לזהות, הנמצא אצל אנשים רבים, הלא הוא המבקר הפנימי (the inner critic). המבקר הפנימי מעריך ושופט את הרגשות וההתנהגויות שלנו, מקטין ומבייש אותנו. פורטו סוגים שונים של מבקרים פנימיים, וכל אחד מאיתנו התבקש להסתכל פנימה, לנהל דיאלוג קצר עם המבקר הפנימי שלו ולאבחן איזה סוג של מבקר הוא הדומיננטי באישיותו. בעבודה בקבוצות בנות 6-5 אנשים ניסינו למלל את דבריהם של המבקרים הפנימיים ולדבר "עבורם" ולא "מתוכם". ההבחנה בין "לדבר עבור" ו"לדבר מתוך" נועדה להעצים את נוכחות ה-Self. גילינו שהדבר מורכב משחשבנו, ו"המבקר הפנימי" כבר רצה לקפוץ ולנזוף, אולם הגברת בוני וייס הדגישה שוב ושוב את החמלה, הקבלה והסובלנות שמפגין ה-Selfבתקשורת שלו עם החלקים השונים בתהליך התרפויטי.
*
בתחילת הסדנא אמרה בוני וייס כי אנו הולכים לספוג המון חומר, וכי זה צפוי להיות מציף ומבלבל. היא צדקה. שמעתי המון, קלטתי הרבה מידע שנשמע טוב, רלוונטי ומעניין, אבל בשלב מסוים הרגשתי שאני מתחילה ללכת לאיבוד. לא הבנתי איך מחברים הכול יחד לכדי תהליך טיפולי. אבל אז הגיע חלק ששינה את החוויה שלי. כבר מתחילת היום צוין כי בסוף היום יוצג מקרה טיפולי. אבל לא דמיינתי לעצמי שמדובר בסשן טיפולי חי שהולך להתרחש לנגד עינינו.
הגברת עינת אבני ברונסטין הציגה מטופלת שלה, טלי (שם בדוי), אשר נמצאת בטיפול IFSמזה שנתיים. היא סיפרה מעט רקע ואני התבוננתי בהערצה ואף בקנאה בבחורה האמיצה הזו, אשר פותחת פתח לקבוצת אנשים זרים להיכנס לעולמה הפנימי. טלי התיישבה על כיסא, בוני וייס התיישבה מולה, ואנחנו נשאבנו יחד עם שתיהן לחוויה אישית-משותפת מאוד מיוחדת. ניכר היה שטלי כבר מכירה את הטכניקה, מרגישה נוח איתה ויודעת איך לצלול לתוכה בקלילות. ה-selfשל טלי דיבר עם החלקים המגנים וביקש מהם לאפשר לו נגישות אל אחד הגולים, בו בחרה לעסוק בפגישה זו. ה-selfניהל דיאלוג עם אותו גולה, שמע את הסיפור שלו ואפשר לו לחוות את הכאב. לאחר חוויית הכאב, עזר ה-selfלגולה להשתחרר מהמטען שלו והם עבדו יחד על השלכתו מהגולה והלאה. נראה היה שטלי נמצאת רוב הזמן במעין מצב מדיטטיבי, ובוני וייס מובילה אותה בשבילי הדמיון המודרך כשעיניה של טלי עצומות והבעות פניה מלמדות אותנו על המתרחש בנפשה פנימה. היינו מרותקים! כמה פעמים יצא לנו לנכוח בסשן טיפולי שאנו לא חלק ממנו? עבורי, בכל אופן, זו הייתה הפעם הראשונה. ראיתי כמה סשנים מצולמים ונכחתי בכמה הדגמות בהכשרות שונות, אבל זה לא אותו הדבר. האנרגיה שיש בחדר כשנפש האדם מתגלה היא לא משהו שאפשר לחוש דרך מסך הטלוויזיה... טלי ישבה מולנו בעיניים עצומות ועברה חוויה רגשית חזקה. היא לא שיתפה בכל התוכן שעלה בתוכה, ועבדה הרבה בתוך עצמה, אך הדבר לא גרע מהחוויה שלנו, בתור מי שליוו אותה מהצד. היה אפשר לראות את הכאב שמציף אותה, אך בהדרגה נראה גם שהוא מתחיל "לזוז" ולקבל איכויות אחרות. התרגשנו איתה, בכינו איתה ונשמנו איתה לרווחה.
נכון, הסדנא הזו הייתה רק התחלה, היכרות בסיסית עם המודל. נכון, אני עדיין מרגישה שגם המידע שקלטתי עוד לא "יושב טוב". אבל אין ספק שהעוצמות שיצאתי איתן מהסדנא הזו השאירו אותי עם תיאבון לספוג עוד מהשיטה. או כמו שיאמר מודל ה-IFS, עם סקרנות לא שיפוטית.
