ADHD - אבחון וטיפול באמצעות גלי מח
ד"ר ענת ברנע
מי לא מאבד ריכוז מדי פעם? מי לא שוכח או מבלגן, אומר או עושה דברים מבלי לחשוב עד הסוף? מי לא משתעמם כשמשעמם? כל אחד מאיתנו מגלה לעיתים התנהגויות שיכולות להיחשב כהתנהגויות אופייניות להפרעת קשב וריכוז (ADHD). ובכל זאת לא כולם, למרות שלעיתים נדמה שכולנו "מדינה באבחון", סובלים מהתסמונת שנקראת ADHD.
אז איך בכל זאת יודעים אם הילד השובב שלנו באמת סובל מההפרעה? כמובן שאין מדד אחד שמאפשר לעשות אבחנה מדויקת, והסימפטומים הנבחנים הם תלויי מינון. עם זאת, אחת הדרכים הפשוטות והאוביקטיביות לאבחון הפרעת קשב הוא בדיקת EEG שמנותחת באופן כמותי ולכן נקראת QEEG - Quantitative EEG (Cantor and Chabot, 2009) .
QEEG הוא אמצעי לבחון דפוסי פעילות חשמלית של המוח, או ליתר דיוק, של קליפת המוח, על ידי הנחת חיישנים (אלקטרודות) על פני הקרקפת ומדידת השינויים החשמליים שמתרחשים בתוך המוח.
גלי המוח עובדים בתדרים שונים. כלומר, לעיתים קיימת פעילות מהירה ולעיתים פעילות איטית. ברוב המקרים המוח של כל אחד מאיתנו פועל במגוון של מהירויות (תדרים). גם כאן המינון משחק תפקיד. לתדרים השונים של גלי המוח נתנו שמות שונים בכדי לאפיין אותם ביתר קלות. ובאופן כללי אפשר למיין את סוגי הגלים לגלים מהירים וגלים איטיים. בדרך כלל גל עם תדר נמוך הוא גל איטי שמשקף גם פעילות איטית (במהירות של 0.5 - 13 הרץ) של המוח וגל עם תדר גבוה משקף פעילות נמרצת של המוח. הגלים האיטיים הם גלי דלתא (0-4 הרץ) גלי טיתא (4-7 הרץ) וגלי אלפא (8-13 הרץ) והגלים המהירים הם גלי ביתא וגלי גמא.
ישנם המאמינים ש QEEG יהיה הסמן הביולוגי הזמין והנכון הבא שייכנס לספר האבחנות הפסיכיאטריות המקובל, ה-DSM . באמת, מסתבר שיש קבוצות אוכלוסיה שונות שניתנות לאיפיון על ידי תמונת EEG. אפשר היום לאפיין בצורה טובה מספר רב של סוגי חרדות, אשר כולן מתאפיינות בעודף פעילות מוחית בתדר גבוה, אך הדפוס והמיקום שונים למשל בין אלו הסובלים מהפרעה כפייתית (OCD) או מחרדה כללית, או מהתקפי פאניקה.(Clark et al, 2009).
ילדים ובוגרים עם ADHD בד"כ (ב-80% מהמקרים) מראים דפוס גלי מוח שבו קיים עודף ניכר של גלים איטיים (גלי טיתא או גלי אלפא) בחלק הקדמי (פרונטאלי) של המוח. דפוס כזה מעיד שאותו איזור עובד לאט מדי ובצורה לא יעילה.
ישנה גם קבוצה קטנה של אנשים עם ADHD שמאופיינת בעודף פעילות גלים מהירים (גלי ביתא). זוהי קבוצה של כ-10% מהסובלים מ-ADHD. קבוצה זאת, בדרך כלל לא תגיב טוב לטיפול תרופתי של סטימולנטים (ריטלין לגווניו השונים). אנשים עם עודף גלים מהירים סובלים לרוב מחרדות, שעלולות להחריף עם טיפול תרופתי לא מתאים.
על פי מחקרים עדכניים QEEG מראה רגישות (sensitivity) ודיוק (specificity) של 94% באבחון ADHD, מה שהופך את האבחון הזה, כאמור, לאחד הכלים היעילים ביותר לאבחון ההפרעה.
מכיוון שיש דפוס חשמלי ייחודי להפרעות קשב (וגם לתסמונות אחרות) מניחים ששינוי דפוס זה ישפיע על מדדי התנהגות כמו קשב, אימפולסיביות, חרדות וכדומה.
אחת הדרכים לשנות דפוס פעילות זה נעשה על ידי תהליך למידה הנקרא – נוירופידבק. בשיטה זו, שהיא סוג של ביופידבק (לימוד השליטה במדדים פיסיולוגים באופן רצוני), מצמידים אלקטרודות לקרקפת המטופל המאפשרות קבלת מידע לגבי הפעילות החשמלית המתרחשת בזמן האימון. מידע זה מאפשר למטפל לקבוע פרוטוקול טיפולי הולם למצב של המטופל, ולאמן אותו במטרה ל"ישר קו" עם הנורמה. אפשר כמובן גם לאמן אנשים רגילים לשנות את הפעילות המוחית הרגעית שלהם ולשפר להם את הזיכרון או את יכולת הלמידה.
בניסוי ראשוני שעשינו לאחרונה (Rozengurt et al, 2010 ) לימדנו סטודנטים להעלות את גלי טיתא שלהם והצלחנו להביא לשיפור בזכירה של מטלה שנלמדה קודם לכן והאפקטיביות של הטיפול הזה הייתה גדולה אפילו מהאפקטיביות של שנת לילה. חישבו איזה משמעות יש למימצא כזה או לאימון כזה למערכת החינוך!
בעבודות נוספות אחרות שעשינו עם ילדים מצאנו שיפור ביכולות שפתיות, עיבוד שפה. גם עבודה עם סטודנטים לקויי למידה הראו שאימוני נוירופידבק משפרים מדדי קשב. מסתבר שאפילו אימון חד פעמי של חצי שעה יכול לגרום לשינויים זמניים בתיפקוד המוח.
על מנת לגרום לשינוי קבוע ויציב יש לחזור על האימון הזה מספר רב של פעמים. זהו תהליך למידה המצריך, כמו כל תהליך למידה – התמדה! התוצאה היא שינוי של קשרים עצביים לאורך זמן. לסיכום, טיפולי נוירופידבק מהווים מזה כמה עשורים כלי יעיל ומוביל לטיפול ב-ADHD בעולם (Gevensleben et al 2009) .
מקורות:
1. 3.Barnea, A. Rassis, A., Zaidel, E. (2005) Effect of neurofeedback on hemispheric word recognition. Brain and Cognition 59 (2005) 314–321
2. Cantor and Chabot, (2009) QEEG in the assessment and treatment of childhood disorders. Clinical EEG and Neuroscience. Vol 40 no.2
3. Clark, C Richard, Galletly, Cherrie A, Ash, David J, Moores, Kathryn A, Penrose, Rebecca A, McFarlane, Alexander C (2009) Evidence-Based Medicine Evaluation of Electrophysiological Studies of the Anxiety Disorders. Clinical EEG and Neuroscience, Vol 42, No 2
4. Gevensleben,H., Holl,B., Albrecht,B., Vogel,C., Schlamp,D., Kratz,O., Studer,P.,Rothenberger,A., Moll,G., Heinrich, H. (2009) Is neurofeedback an efficacious treatment for ADHD? A randomised controlled clinical trial. Journal of Child Psychology and Psychiatry. J Child Psychol Psychiatry. 2009 Jul;50(7):780-9
Rozengurt R.N, Barnea A. Reiner M. (2010) BETEER THEN SLEEP: EEG BIOFEEDBACK IMPROVES MOTOR LEARNING. Abstract presented in ISNF Eilat.
