משפחות חדשות בפרספקטיבה פסיכולוגית – חלק ב'
משפחות חד מיניות
אורית גודקאר
תודתי מסורה לסיגלית שלום-נאמן, שותפתי להנחיית הסדנא בנושא, והאחראית למרבית החומרים שעליהם מתבסס מאמר זה.
בהמשך למאמר הראשון , שהתמקד במשפחות חד הוריות, אנסה במאמר זה לבחון מבנים משפחתיים במשפחות חד מיניות (משפחות הומולסביות). הדגש הוא על מבנים, בלשון רבים, שכן משפחות חד מיניות מאופיינות במגוון מבנים, ונתיבים שונים מביאים להיווצרותן. בהתאם, הן ההמשגות התיאורטיות בנוגע למשפחות חד מיניות, והן דרכי העבודה עמן, עשויות להיות שונות מאד זו מזו. הריבוי והגיוון הם במידה מסוימת גם חלק מן המסר החברתי של משפחות אחרות, ואולי גם אחת הסיבות לאתגר שהן מציבות בפני הציבור בכלל וציבור המטפלים בפרט.
משפחות חד מיניות בישראל
שיעור המשפחות החד מיניות מכלל המשפחות בישראל עדיין נמוך ביותר – רק כאחוז אחד, כ-18,000 משקי בית בישראל (מתוך אתר "משפחה חדשה"). פירוש הדבר, שהמשפחות ההומולסביות הינן תופעה שולית, עדיין, אולם יש גידול מתמיד במספר המשפחות הללו, ובעיקר, ישנם אזורים בהם משפחות אלו נפוצות יותר, למשל, בערים גדולות ובאזור מרכז הארץ.
נתיבים להורות ולמשפחה חד מינית
כאמור, יש נתיבים רבים ליצירת תאים משפחתיים הומולסביים. האפשרות השכיחה ביותר היא של נישואים הטרוסקסואלים שהתפרקו, כאשר אחד מבני הזוג או שניהם יצאו מהארון, או החליטו לממש את הרכיב הזה בחייהם בצורה מלאה יותר. במצב זה הילדים מתמודדים הן עם הגירושין ופירוק התא המשפחתי הקודם, והן עם חשיפת הזהות החד-מינית של אחד מהוריהם. לצד מצבים אלה, הבחירה להקים מראש משפחה הומולסבית הופכת אף היא לשכיחה יותר ויותר, אם באמצעות אימוץ בחו"ל, הפריה מתרומת זרע, או הסתמכות על שירותיה של פונדקאית ותורמת ביצית (כשמדובר בגברים) (Patterson, 1992). לעיתים יש הסדרי הורות משותפים: יחיד או זוג הומואים החוברים ליחידה או זוג לסביות או אב הומו ואמא סטרייטית, המסכימים להביא ילד משותף למערכת שמראש אין בה קשרים זוגיים ומיניים, באמצעות חוזה משפטי או הסכמות ביניהם. במצבים אלו יש לקחת בחשבון כיצד החוזה הראשוני מגיע לכלל יישום במציאות, וההתמודדויות עשויות לכלול את הצורך להיענות לשינויים שנכפים במציאות, או למצבים שלא היה ניתן לחזותם מראש.
נתיבים שונים להורות נושאים משמעויות פסיכולוגיות שונות עבור ההורים ועבור הילדים, ומביאים להתמודדויות שונות מאד במהלך החיים. בנוסף, ריבוי אפשרויות זה מקשה על בניית מערכי מחקר אמינים, אם בשל מספר נמוך של נבדקים בכל קטגוריה, ואם בשל קושי להסיק מהפרט אל הכלל. לעוסקים במקצועות הטיפול ריבוי זה מחייב רגישות והבנה מעמיקה של הסיפור האישי של כל משפחה ואופן הווצרותה, וזהירות בבואנו להכליל ממקרה אחד למשנהו.
משפחות הומולסביות - רקע
מרבית המחקרים שהתמקדו בילדים שגדלו במשפחות הומולסביות, נערכו בקרב משפחות בהן הילדים נולדו לתוך תא משפחתי הטרוסקסואלי ורק בשלב מאוחר יותר בחייהם אחד מההורים יצא מהארון (Tasker & Golombok, 1997). עיקר הילדים שנחקרו היו ילדים לאמהות לסביות. קבוצות הביקורת המקובלת היא בדרך כלל משפחות הטרוסקסואליות לאחר גירושים של ההורים. יש לציין כי הקהילה ההומולסבית פעילה במתן גיבוי למחקרים אלו.
במקביל להוצאת הנטייה המינית החד מינית מספר ההפרעות הפסיכיאטריות – ה-DSM – ב-1975, התקיים מאבק פוליטי לראות בהומואים, לסביות, ומאוחר יותר גם בביסקסואלים ובטראנסג'נדריות, מטופלים שלא סובלים מפתולוגיה. מחקרים רבים הצביעו על כך שאין ההבדלים משמעותיים בתפקוד האישי של המשתייכים לקבוצה זו ביחס לכלל האוכלוסייה, ופערים שכן נמצאו, יוחסו ללחץ מצבי, שנובע מן התיוג (המבוסס על נטייתם המינית). באופן כללי, מחקרים משלושים השנים האחרונות העלו שאוכלוסיית הלהט"ב נמצאים בסיכון בעיקר בשל תיוג ואפליה. בהנחיות שפרסם הAPA מוצע למטפלים באוכלוסייה זו להיות רגישים לאפשרות שמטופלים עשויים להציג את נושא הנטייה המינית כהתלבטות, אם בשל החשש מתיוג או בשל הרצון להימנע מאובדנים הקשורים ליציאה מהארון וקבלת הזהות הלהט"בית.
להומואים ולסביות יש כיום יותר רשתות תמיכה פחות 'מסורתיות', כלומר, לא בהכרח משפחות המוצא שלהם, אלא יותר תמיכה מעמיתים. בשל הקושי המשפטי למסד את קשרי הזוגיות ההומולסבית כחוק, יש גם קושי להכיר בהורות משותפת, בהעדר קשרי דם. נשאלת השאלה, האם להיעדר המיסוד של הקשרים במשפחות אלו יש גם השלכות פסיכולוגיות על ילדים שגדלים במסגרת משפחתית כזו? לפחות בנוגע ליציבות הקשר בין ההורים, בקרב זוגות נשים לסביות, לא נמצאה אי יציבות זוגית בהשוואה לזוגות הטרוסקסואליים, כלומר, שיעור הפרידות אינו שונה משיעור הגירושים במשפחות הטרוסקסואליות. זוגות הומואים נוטים להיות יציבים פחות. עדיין, יש מקום לשאול האם יש הבדל בין גבר הומוסקסואל שמגדל את ילדיו לבדו, לבין משפחות חד הוריות אחרות? עד כה לא נמצא מחקר שבחן סוגיה זו.
אנשי הקהילה נוקטים לעיתים עמדה מתגוננת, וטוענים שטיב היחסים והאינטראקציות במשפחה יותר משמעותי מאשר הרכב המשפחה. עמדה זו מובנת, בעיקר לאור המתקפה הקשה שיש על משפחות הומולסביות, בעיקר בארה"ב. לעיתים קרובות הורים מהקהילה ההומולסבית חווים רדיפה, נישול מזכויות, והפחתה בערכם (דה-ואליואציה). אל מול ההתקפות הללו, מביאים חברים בקהילה מחקרים רבים, שבדקו מגוון משתנים בקרב ילדים הגדלים במשפחות הומולסביות, כגון: הערכה עצמית, חרדה, דיכאון, בעיות התנהגות, תפקוד חברתי, היפראקטיביות, ותפקוד אינטלקטואלי. בכל המשתנים האלה לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין ילדים שגדלו במשפחות הומולסביות לעומת ילדים שגדלו במשפחות הטרוסקסואליות.
ילדים במשפחה חד מינית
אחת השאלות שעוררה מחלוקת ועניין מחקרי נגעה לשאלת הזהות המינית של ילדים הגדלים במשפחות הומולסביות. בעיקר, התמקדו בזהות המינית של בנים הגדלים לאמהות לסביות. מחקרים רבים לאורך השנים הצביעו על כך שאין הבדל משמעותי בנטיות המיניות של ילדים במשפחות אלו, לעומת ילדים ממשפחות הטרוסקסואליות (Kirkpatrick, Smith & Roy, 1981; Baily, Bobrow, Wolfe & Mikach, 1995). לעומת זאת, נמצאה גמישות רבה יותר בבחירת התנהגויות מגדריות, למשל, בחירת משחקים בילדות, או תחומי עיסוק בבגרות. כן נמצאה נכונות גבוהה יותר להתנסות במיניות מכל הסוגים בגיל ההתבגרות, התנסות שלא שינתה את ההעדפה המינית בהמשך החיים. מחקרים שונים מדגישים כי ילדים במשפחות הומולסביות עשויים לחוות קשיים רבים יותר מילדים במשפחות הטרוסקסואליות בשל תהליכים של תיוג שלילי של ההורים.
בנות במשפחות אלו מדווחות על מידה גבוהה יותר של מקובלות חברתית בקרב בני גילן. במשפחות לסביות ילדים נטו להפגין יותר חיבה ודאגה לילדים צעירים מהם. לא נמצאו הבדלים בחשיפה להתעללות מינית בין ילדים במשפחות הטרוסקסואליות והומוסלביות. הביקורת על המחקרים הללו נוגעת בעיקר לבעיות מתודולוגיות בשל מדגמים קטנים מידי, והטייה שנובעת מכך שמדובר באוכלוסיה לבנה, המשתייכת למעמד סוציואקונומי גבוה יחסית.
ברגר (Berger, 1998) ערכה ראיונות עם נשים לסביות בסוף שנות התשעים, והסיקה כי הן חיות תחת תיוג משולש (זהות מינית, גירושים, הורות הומולסבית), חוות אובדנים במפגש עם המערכת המשפטית, טרודות בשאלות של שייכות (בעיקר עבור האם הלא ביולוגית, מתעוררות שאלות הנוגעות לשייכותה ולמקומה במשפחה מצד הסבים או קרובים אחרים), ומתמודדות עם מצבי אשמה ומתח. ייתכן שכל שלושת המאפיינים הראשונים (התיוג המשולש, האובדנים, שאלות השייכות) תורמים להיווצרות רמות גבוהות של מתח ואשמה.
נערך מחקר שביקש לבדוק את דפוסי ההתקשרות, ואת הספרציה והאינדיבידואציה של ילדים במשפחות לאמהות לסביות. המחקר ביקש להתמודד עם התפיסה כי יחסים בין בנות זוג לסביות מאופיינים ביותר לכידות, עד כדי חוסר מובחנות בין בנות הזוג (אפרת, 2007). נמצא כי התפקוד הרגשי של הילדים לבנות זוג לסביות היה טוב יותר, ושיקף התקשרות בטוחה, אגרסיביות נמוכה יותר, ויכולת אמפתית גבוהה יותר בהשוואה לילדים במשפחות הטרוסקסואליות.
גם במחקר אורך שבחן ילדים מבוגרים של משפחות לסביות נמצאה הסתגלות טובה ויכולת התקשרות גבוהה יותר מאשר אצל קבוצת הביקורת (Tasker & Golombok, 1997). עוד נמצא כי ילדים במשפחות אלו היו לרוב בעלי קשר טוב יותר לאבות מאשר ילדים במשפחות הטרוסקסואליות לאחר גירושים. (Golombok, Spencer, & Rutter, 1983). מעניין להרהר מה מאפשר לילדים במשפחות אלו ליצור קשרים עם ההורה הלא משמורן, לעומת הקשיים במשפחות הטרוסקסואליות. הספרות אינה מציעה הסברים לפערים אלו.
היבטים טיפוליים במפגש עם משפחות חדשות (חד מיניות)
יש שיעור גבוה יחסית של הורים מהקהילה הפונים לסיוע מקצועי ולטיפול. הפנייה לטיפול נובעת לעיתים מתוך צורך בהעצמה ובתמיכה במשפחה, במצב בו חסרים מקורות תמיכה אחרים. אולם, מטפלים וגם אנשי חינוך נופלים לא פעם למלכודת של מציצנות וסקרנות, שאינה משרתת את הילדים, ויוצרת אצל ההורים ניכור וצורך בהתגוננות. עוד מלכודת עשויה להתגלות באשר לעמדות של חברים בקהילה בנוגע לעצמם ולכישוריהם, בשל היותם להט"בים. לעיתים האדם עצמו סובל מ"הומופוביה עצמית", בשל הפנמה של מסרי החברה.
הדרך שעשו האבות או האמהות אל הזהות שלהם (המינית, המגדרית, החברתית) עשויה להיות קשורה לדרך בה מוצגת זהות זו לילדים. כלומר, רגשות האשם, הבושה, המבוכה או הכאב שחוו בתהליך, אם אינם מעובדים דים, עשויים לחלחל לתפיסות שלהם או של ילדיהם באשר לרכיב זה בזהותם. חשוב לגלות ערנות להורים שלא הקימו מראש משפחה הומולסבית, אלא יצאו מהארון רק לאחר הולדת הילדים, כחלק ממשפחה הטרוסקסואלית. זאת, משום שהילדים היו שותפים לתהליך של קבלת הזהות החדשה, ושינויים רבים חלו בחייהם שלהם במסגרת תהליכים אלה. תהליך החצנת הזהות אצל ההורים, במקביל לתהליך שעוברים הילדים, משמעו התמודדות בחזית כפולה – של קבלת העצמי וסיוע לאחר בתהליך קבלת השינוי שעוברים ההורים.
כמו במקרים רבים של מפגש עם משפחות חדשות, מתעוררים בקרב מטפלים רגשות ועמדות מעולמם, שעשויות להיות חלק מהדיאלוג, מיחסי ההעברה וההעברה הנגדית, שמתרקמים בינם ובין המטופלים או הנועצים. הצורך לנהוג זהירות, להשהות שיפוטיות, ומאידך, הסקרנות באשר להסדרים משפחתיים שבחלקם זרים למטפלים, הם חלק מהתהליכים השכיחים בטיפולים אלה, כמו גם הסתמכות של מטפלים על המשגות תיאורטיות שפעמים רבות אינן מותאמות למשפחות כאלו. תחושות אלו ראויות להתבוננות ובחינה, וחשוב לברר ולאוורר עבור עצמנו את ההטיות והתפיסות שלנו בבואנו לסייע לאנשים שהקימו תא משפחתי "חדש", ולא נורמטיבי. בנוסף, המפגש המקצועי מעמיד אותנו פעמים רבות מול מי שחווים קושי או פגיעה בהתפתחות התקינה, אך חשוב לזכור שאלה אינם בהכרח מדגם מייצג של האוכלוסייה כולה. חשוב שלא נמהר להסיק על סמך מפגשים אלו על כלל המשפחות.
בסקירת המידע והמחקר בתחום מתעורר הרושם שגוף הידע מצביע בעיקר על מגמות תֵיאוּריות, בניסיון להצביע על הבדלים או העדרם בין משפחות שונות. עדיין אין מספיק הסברים והמשגות תיאורטיות רחבות יותר, ובעיקר אין ניסיון לבחון מחדש את ההמשגות המסורתיות אודות התפתחות ילדים ומשפחות בתפיסות הפסיכודינמיות והפסיכואנליטיות.
קיים צורך דוחק להדביק את הפערים בין המציאות לבין התפיסות התיאורטיות הרווחות, שאלמלא כן, יאלצו מטפלים במשפחות אלו להתמודד עם מציאות שאינה עולה בקנה אחד עם עמוד השדרה המקצועי שלהם, ואינה מבוססת על המשגות תיאורטיות הולמות. לשם, כך, להערכתי, יהיה צורך לנקוט אומץ ונכונות לבחינה עצמית מפוקחת. לתחושתי, הקהילה הפסיכולוגית נמנעת מהתמודדות ממשית עם הנושא, ייתכן שעל רקע התיוג בעבר של הקהילה הלהט"בית כלוקה בנפשה, או בשל שמרנות וחשש מפני הצורך לזנוח חלקים מתיאוריות בהן נעשה שימוש קליני נרחב בשדה, משום שאלה עשויות להתברר כלא רלבנטיות. במצב עניינים זה ממלאים את החלל גורמים אחרים, חלקם בעלי אינטרס, ואחרים בעלי הכשרה מצומצמת יותר מאשר ההכשרה הפסיכולוגית. במצב עניינים זה, הפסיכולוגים מסמנים עצמם כלא רלבנטיים עבור קבוצה הולכת וגדלה של אנשים בשל אותה הימנעות מהתמודדות מעמיקה עם הנושא.
הניסיון להתחקות אחר מקומן של משפחות חדשות במחקר ובתיאוריה הפסיכולוגית, כפי שסקרתי בשני החלקים של מאמר זה, העלה שאלות רבות שנותרו ללא פתרון. המשפחות החדשות, על ריבוי המבנים שהן מציעות, ופתיחת אפשרויות חדשות, לעיתים מסעירות, לעיתים מעוררות חשש, ועלולות להחוות כמאיימות או מאתגרות עבור הקהילה המקצועית. בין אם נבחר לראות בהן איום או נבחר לראות בהן אתגר, על נתון אחד לא נוכל לחלוק – משפחות אלה כבר כאן, ועלינו להכיר בשינויים שחלים במציאות בה אנו פועלים.
משפחות חדשות - חלק א' - הורות יחידנית
רשימת מקורות
אפרת, ר. (2007). הבנייה פנומנולוגית של זוגיות הומוסקסואלית-לסבית: דיאלוג בין חוויה ומשמעות. חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, חיפה: אוניברסיטת חיפה.
Baily, J. M. Bobrow, D. Wolfe, M. & Miklach, S. (1995). "Sexual orientation of adult sons of gay men". Developmental Psychology, 31, 124-129.
Berger, R. (1998). "The experience and issues of gay stepfamilies". Journal of Divorce and Remarriage, 29.
Golombok, S., Spencer, A. & Rutter, A. (1983). "Children in lesbian and single-parent household: Psychosexual and Psychiatric appraisal. Journal of children Psychology and Psychiatry, 24, 551-572.
Patterson, C. J. (1992). "Children of lesbian and gay parents". Child
Kirkpatric, M. Smith, C. & Roy, R. (1981). "Lesbian mothers and their children: A comparative study". American Journal of Orthopsychiatry, 51, 545-551.
Development, 63, 1025-1042.
Tasker, F. L. & Golombok, S. (1997). Growing up in Lesbian families: Effects on child development. New York: Guilford.
