טיפול פסיכולוגי במבוגרים עם הפרעת קשב (ADHD) - שילוב בין גישות שונות; או: איך להושיב היפראקטיבי על ספת הפסיכולוג
מאת נעמה איגרא *
הורים רבים מכירים את התמונה הבאה: המורה מדווחת שהילד מתקשה לשמור על ריכוז בכיתה, מתנועע בחוסר נחת בכיסא, מפריע ולא מצליח להשתלב בשיעור. במצב כזה, במרבית המקרים, תמליץ יועצת ביה"ס על אבחון פסיכולוגי על מנת לבחון חשד להפרעת קשב וריכוז. הצורך לספק מענה מיידי לבעיות השתלבות של ילדים במערכת החינוך, והמודעות הגוברת לנושא הפרעות הקשב והריכוז, יוצרים בעשור האחרון עלייה משמעותית בשיעור הילדים שמאובחן ומטופל, מבין אלה הסובלים מההפרעה.
ומה עם המבוגרים? במקביל לניסיונות להקיף ולשפר את הטיפול בילדים, נזנח העיסוק במי שהתבגרו דור אחד לפני כן. לפי מחקרים בארה"ב, שיעור המבוגרים הסובלים מסימפטומים של הפרעת קשב וריכוז הוא כ- 5%. ואולם מבוגרים רבים הלוקים בהפרעה זו, המכונה בשפה הרפואית ADHD, אינם מודעים לבעיה, מפני שהם חשים שכבר "התגברו" עליה. אדם מבוגר מתקשה להודות בכלל בבעיה לאחר שהצליח, למרות קיומה, לסיים זה מכבר לא רק את בית הספר, אלא גם את הצבא ואפילו את האוניברסיטה. הגיל, המשקעים הרגשיים שנושא עימו מבוגר שהיה ילד "שונה", וההרגלים שפיתח על מנת "לפצות" על הפרעת הקשב ולהסתירה, מונעים ממנו להכיר בה כבעיה שדורשת טיפול.
יחד עם זאת, מבוגרים שאכן פונים לטיפול סביב הפרעות קשב וריכוז מסוגלים לשפר את איכות חייהם באופן ניכר. בשנים האחרונות מתפשטת ההכרה שישנה חשיבות רבה לטיפול כזה, אשר מציב מספר אתגרים ייחודיים הן בפני המטופל והן בפני המטפל. להלן יוצג שילוב של מספר גישות שיוצרות יחד טיפול ייחודי כזה.
עיבוד חוויותיו של ילד "מופרע"
כותב דנג מינג-דאו **:
"איפה בכתבים
יש אמפתיה פשוטה למאבק האנושי?
איפה בפילוסופיות העמוקות
מדברים על הלב השביר?"
ראשית, ההתמודדות עם חוויות הסיפור האישי מצריכה טיפול נפשי "מסורתי", שיגע בצלקות שנושא עימו המטופל מחוויות העבר. מי שהיה משחר ילדותו "ילד רע", "מופרע", או "לא יוצלח" מעלה חוויות שונות של כישלון או צורך להסתיר "פשלות".
מנעד החוויות העולות בחדר הטיפולים הוא רחב: "הייתי ילדה דחויה, העובדה שהייתי תלמידה גרועה גרמה לי ולאחרים לראות אותי כטיפשה ולא שווה" , "אני בכיתה, חושב לי מחשבות, לפתע המורה פונה אלי! ואין לי מושג על מה הוא מדבר! כל העיניים נעוצות בי, ואני רוצה להיבלע מתחת לשולחן", "הייתי ילדה שונה, סוערת, אימא שלי אמרה לי שאני לא מהמשפחה, שאולי החליפו אותי כתינוקת בביה"ח". " חטפתי מכות מההורים, כי לא התנהגתי כמו שציפו ממני, הרגשתי שאני ילד רע, אבל האם באמת אני כל כך רע? ".
כל החוויות הללו שכשלעצמן מצדיקות ומצריכות טיפול גם כדי לאוורר רגשות מודחקים מהעבר וגם כדי לתקן דימוי עצמי והרגשה של האדם כיום מול העולם ומול אנשים. העבודה הטיפולית נעשית הן דרך הסיפור האישי הביוגראפי והבנייה מחודשת שלו, והן דרך החוויה של "כאן ועכשיו" בחדר, ביחס שנוצר בין שני האנשים (מטפל ומטופל) שבמפגש הטיפולי.
פיתוח מיומנויות מעשיות
לאחר ההתייחסות הרגשית, מצריך הטיפול באנשים עם הפרעות קשב, בכל הגילאים, עזרה נוספת. זאת מכיוון ש-ADHD הוא לא רק חוויה שלילית מהעבר, אלא גם לקות נוירולוגית, והפרעה קבועה ממנה סובל המטופל בהווה. הבעיות שאיתן התמודד האדם כילד מוסיפות להציק לו כמבוגר, כפי שביטא זאת ע.: "הרי הבושה והאשמה ששוב "פישלתי" ולא הכנתי במשרד דו"ח שנתי בזמן, לא תיפתר רק מטיפול רגשי, אלא תעלה שוב ושוב מחדש אם לא אשנה גם משהו בתפקוד שלי."
הטיפול לפיכך צריך לכלול כל מה שיסייע למטופל לשנות "משהו בתפקוד שלו". לעיתים מדובר גם בהפניה לטיפול תרופתי, אותו יספק רופא מומחה בתחום (נוירולוג או פסיכיאטר). מצד הפסיכולוג, יכלול הטיפול הקניית כלים מעשיים להתמודדות עם הבעיות המפריעות כיום - מה שנקרא בז'רגון המקצועי "טיפול קוגניטיבי התנהגותי". חלק זה של הטיפול נבנה בהתאם לאתגרים איתם מתמודד האדם בשגרת חייו כבוגר. הניסיון מראה שמרבית הנושאים שעולים סביב תחום זה אצל מבוגרים עם הפרעת קשב קשורים בהתארגנות עצמית, כגון: ארגון וסדר על שולחן העבודה, ניהול זמן, דחיינות, מילוי משימות וחלוקתן לשלבים, שימוש בעזרים לתזכורת וכד'. הכלים שנלמדים בטיפול עוזרים לאדם לרכוש מיומנויות החסרות לו בהתנהלות יעילה יותר בחיי היומיום, כגון: עבודה לפי יומן ולוח זמנים יומי, התארגנות עם עבודות משק בית, יציאה בזמן בבוקר.
מדיטציה בחדר הטיפול?
בנוסף לקשיים הרגשיים ולקשיים התנהגותיים שהוצגו לעיל, אחת הבעיות העיקריות העולות בעבודה עם אנשים שלוקים בהפרעות קשב היא האופן בו הלקות מחבלת במפגש הטיפולי עצמו. אדם שלוקה בהפרעת קשב עלול להפליג באסוציאציות ולאבד את חוט המחשבה כל רגע, דבר שיגרום לו להביא שלל סיפורים וחוויות.
לכאורה, מדובר ב"טיפול עשיר"- הפגישות מלאות בחוויות, מחשבות ורגשות, שהם "חומר העבודה" הבסיסי, ממנו יכול הפסיכולוג לבחור משפטים מסוימים ולהראות מתוכם רגשות או גורמים שמפעילים את המטופל בחייו באופן שאינו מודע לו. ואולם, כפי שמעידים מטופלים רבים, טיפול שרובו הבנה ותמיכה, או אף שיקופים ופירושים, נחווה עבורם כלא מספיק יעיל. אמנם יש צורך בטיפול "מסורתי" כפי שהוזכר לעיל, אך יש צורך גם בכלים נוספים. במקרים חמורים יותר, נשאב המטופל למלל אינסופי, אשר עלול להתפרש ע"י הפסיכולוג כסוג של הגנה או מיסוך בפני רגשות קשים, בעוד שלמעשה מדובר בלקות תפקודית. מי שסובל מהפרעת קשב מתקשה להתמקד בבעיה המטרידה אותו, מפני שהוא אינו מסוגל לדון בעניין אחד ברציפות. כך, בניסיון להתבטא מול הפסיכולוג, מאבד המטופל את חוט המחשבה ולא זוכר מה ניסה לומר. נוצר מצב של חוסר יכולת של השיח הטיפולי "להגיע אל העניין", מפני שהמטופל אובד בתוך רעשי הרקע שהוא עצמו יוצר.
אחד האמצעים העוזרים מול ההפלגה במלל הינו עבודת גוף-נפש המתייחסת להיבטים בהם הגוף והנפש כרוכים זה בזה. כיום ידועים מקורות השראה מגוונים ושונים לעבודה זו - החל מהפסיכיאטריה וכלה בטכניקות של עבודה רוחנית, כגון בודהיזם. לאלה ניתן להוסיף שימוש בטכניקות פסיכולוגיות כמו "התמקדות" (FOCUSING), "קרקוע" (GROUNDING) ואחרות, כשהמטרה היא לעזור לאנשים להתמקד בתחושות הגופניות בו ברגע. התרגול דומה למדיטציה, בהתכוונות "להיות בנוכחות שלי כעת ולהקשיב מה קורה בתוכי כרגע", במקום "לצוף" בדמיונות ומחשבות על עבר ועתיד. מעבר לעזרה שיש לכך בתוך השעה הטיפולית, מסוגל האדם לרכוש, דרך התרגול בתהליך הטיפול, כלי שיוכל לתרגל גם בעצמו ולקחת עימו להמשך חייו.
כלים אלה, הנשענים על שיטה של 'חוויה גופנית' ( 'SOMATIC EXPERIENCING' - שיטה שפותחה במקור לטיפול בטראומה וכיום משמשת גם לטיפול בחרדות וקשיים אחרים) ועל פסיכותרפיה בודהיסטית, מחברים את האדם לכוחות ולמשאבים הפנימיים הקיימים בתוכו, ומעודדים, בהמשך הדרך, הפחתת תלות בטיפול וחיזוק יכולתו של האדם לעזור לעצמו מול קשיים.
גם טיפול קצר דורש זמן
למרות הכלים המגוונים שנכנסים כיום לשימוש ומייעלים את הטיפול הפסיכולוגי באנשים עם הפרעת קשב, חשוב לציין שלא מדובר בתהליך "אינסטנט". כל טיפול פסיכולוגי הוא תהליך, כל נפש זקוקה לזמן, למרחב, ולמסע הייחודי שלה .
מינג דאו מסיים את שירו :
"את הדרך שלפנינו איננו יכולים לראות.
אין לנו אלא להוסיף ללכת
ולעצור ולהרהר בתחנה הבאה. "
* נעמה איגרא היא פסיכולוגית חינוכית ובוגרת הכשרות שונות בפסיכותרפיה. עובדת בשילוב עקרונות הפסיכואנליזה והתרפיה הבודהיסטית במסגרת טיפול פסיכולוגי, ומטפלת גם בהפרעות קשב וריכוז.
* * השיר מצוטט מתוך הספר "טאו לכל יום" מאת דנג מינג דאו, אופוס 1999.
מלות מפתח: הפרעת קשב, מבוגרים, ADHD, מדיטציה, גוף-נפש, בודהיזם
