להיות הורים לילד מחונן: הקפצת כיתה - כן או לא?
חנה דויד
"בעיית" הילד המחונן התחילה עם החלת חוק חינוך חובה. לפיכך, המטרה החשובה ביותר של ההורים לילדים המחוננים – בפרט עד סיום בית הספר היסודי – היא לעשות כל מה שהם יכולים כדי שהנזק הנגרם לילד ממערכת החינוך יהיה מינימלי.
כאשר על הפרק עולה השאלה אם להכניס את הילד המחונן שעדיין לא מלאו לו 6 לבית הספר, או לבדוק את האפשרות ש"יקפוץ" כיתה, כמעט תמיד נשמעות עצות מהסוג: "אני קפצתי והיה אחלה – סימן שזה טוב", ולעומתן: "לשכנה שלי שקפצה יש בעיות חברתיות ולכן זה רע". אני לא מניחה שמישהו מכם היה מסיק מסקנות על סמך נתונים כה מועטים (ובמקרים רבים – גם לא רלבנטיים) כאשר על הפרק היתה עומדת כמעט כל שאלה פסיכולוגית-חינוכית אחרת. למשל: האם לשבץ ילד בעל לקות או מגבלה מסוימת בכיתה רגילה או בכיתה מיוחדת? האם להסביר לילד בן שמונה איך באים ילדים לעולם ואם כן – באיזו רמת פירוט? האם ניתן להשאיר ילד בן 4 תקופה של חודש בחברת הסבים כדי לממש את חלום הטיול הגדול בחו"ל? ברור לנו, שהתשובות לכל השאלות הללו תלויות קודם כל בילד עצמו. אין דין ילד בעל לקות מסוימת כדין ילד אחר בעל אותה לקות; אי אפשר להשוות שני ילדים, אף שהם בני אותו גיל, מבחינת רמת ההתפתחות הרגשית, יכולת החשיבה המופשטת, יכולת החיברות, אפילו המוטוריקה הגסה והעדינה. שכן, כל שני ילדים, אפילו אם הם תאומים זהים, שונים זה מזה במספר גדול מאוד של רכיבים התפתחותיים, קוגניטיביים, חברתיים, משפחתיים ורגשיים. לפיכך, על אף החשיבות הרבה שיש למה שההורים חושבים, או יותר מזה – למה שהם מרגישים, זה פשוט לא מספיק. קשה יהיה לפסיכולוג אחראי להמליץ על קפיצת כיתה אם ההורים ממש מתנגדים, וזאת בעיקר בגלל שהילד זקוק יותר מכל לתמיכת הוריו בכל צעד שהוא עומד לצעוד. אולם – קשה גם להניח, שהורים שמתנגדים לקפיצת כיתה יקחו את בנם או בתם לייעוץ לשם קבלת החלטה על קפיצת כיתה.
נסכם זאת בכך שאמנם, יש חשיבות גדולה לכך שאנשים מתארים את מה שעבר עליהם כשקפצו או לא קפצו, אבל מה שקרה יכול – במקרה הטוב – להעיד על העבר, בבחינת "ייתכן שלא היה כדאי לי לקפוץ כיתה" (ייתכן בהחלט שאם אותו אדם לא היה קופץ היינו מוצאים אותו כעבור 20 שנה אומר: הכל בגלל שלא קפצתי...). בשום מקרה אין הדברים יכולים לנבא מה שיקרה או לא יקרה לילדיהם.
סטטיסטיקה היא תורת המספרים הגדולים. לפיכך נעזרים בה בתיאור סיכויים למאורע כלשהו במדעי החברה, בכללם בפסיכולוגיה ובחינוך. לדאבוננו מספר המחקרים שנעשה בארץ בתחום המחוננות קטן מאוד, ולכן חשוב לדעת שקיימים מחקרים שנעשו בחו"ל על קפיצת כיתה. מחקר מעניין מראה, שהתפתחותם הרגשית והשתלבותם החברתית של מועמדים לקפיצה שקיבלו את ההמלצה וקפצו היו טובות יותר מזו של מועמדים לקפיצה שלא קפצו, וזאת מספר שנים לאחר הקפיצה. רק מחקרים מסוג זה, שישוו קבוצות דומות ככל האפשר של תלמידים, שקיבלו את אותן ההמלצות (בין אם ההמלצה היתה לקפוץ ובין אם לא), וחלק מהתלמידים פעל לפי ההמלצה וחלק לא, יתנו מענה כמותי לשאלת הקפיצה. אבל, כמו שהדגשתי בסעיף הקודם, כל ילד הוא עולם מלא, ובשום פנים אין להחליט על צעד כלשהו הקשור לחינוך הילד על סמך מידע הסתברותי בלבד.
שאלה נוספת המטרידה הורים לילדים מחוננים היא האם "צריך", "מותר" או "אסור" לחשוף ילד מחונן לשינויים במסגרות החינוכיות, ולא רק בהקשר של "קפיצת כיתה". וכן – אין "חיה" כזאת שנקראת "הילד המחונן", בדיוק כמו ש"הילד הרגיל" הוא רק ישות סטטיסטית. ילדים מחוננים שונים זה מזה בפרמטרים רבים מאוד. אפילו אם נשתמש בשם המפורש – IQ – הרי בעוד שבכיתה רגילה יש ילדים שה-IQ שלהם הוא מסביב ל-100, הרי בכיתת מחוננים יכולים להיות ילדים בעלי IQ מ-130 ועד 180. בקיצור: גם כאן – כל מקרה לגופו.
אבל, כאשר ילד סובל, צריך ליזום עבורו שינוי. מתברר, שדווקא בקרב ילדים בעלי יכולות חברתיות נמוכות, מתגלית נטייה של הורים לא להחליף מסגרת, בבחינת: "כבר ככה קשה לו, אז למה להערים עליו קושי נוסף". ובכן – הטיעון ההפוך אינו בעל תוקף פחות": "אם לילד לא טוב, יש לנסות לשפר את מצבו". ישנם ילדים שפרחו לאחר שנכנסו לכיתה של פריקים של מחשבים, ודווקא צמחו מבחינה רגשית בקרב הדומים להם. מצבם של מחוננים אחרים השתפר פלאים במסגרת של פנימייה, וזאת לאחר שלא הצליחו למצוא נפש קרובה בחוג המשפחה או בקרב בני גילם ה"רגילים". ה"מרשם" היחיד שניתן לתת עבור הורים לילד מחונן המתלבטים בשאלה של חשיפת הילד לשינוי במסגרת החינוכית הוא: "אם יש בעיה, לילד רע, קשה, ההורים כבר מרגישים שניסינו הכל'" – כדאי לחשוב על שינוי.
ילדים מחוננים רבים זקוקים לשינויים רבים בחייהם. אסור שההורים יחשבו, שאם מצאו לילדה חוג מתאים, עכשיו כבר "הכל בסדר". להיות הורים לילדים מחוננים זוהי עבודה מפרכת, מסביב לשעון, ששכרה אינו בצידה. החברה לא מפרגנת, המערכת החינוכית לא ממש עוזרת, ואפילו במשפחה – הצרה או המורחבת – נתקלים בתופעות של קנאה, בהערות ארסיות על "דחפנות", וכמובן – בחוסר האפשרות לחלוק את הבעיות עם רוב ההורים האחרים. "על מה יש לכם להתלונן?" הוא המשפט הנשמע כל אימת שאב או אם למחונן/ים פותחים את הפה. אז כדאי שתדעו: יכול להיות בהחלט שהילד שמנגן בפסנתר מגיל 5 גם יקרא בגיל זה באופן שוטף, והילדה שבגיל 8 תתחיל ללמוד אלגברה "תעשה את המוות" למורה למתמטיקה. קשה יהיה לדרוש מהילד "ללמוד לקרוא" בגיל 6, או מהילדה – להיות בשקט בכיתה כשהילדים לומדים מהו שבר פשוט. "קפיצת" כיתה אינה "הפתרון" אבל היא בהחלט אחת האופציות שיש לשקול בנוסף לאמצעים אחרים ובהתאם להמלצת הפסיכולוג החינוכי.
קישורים למאמרים "בשבח ההקפצה":
Karen B. Rogers, Richard D. Kimpston (1992). Acceleration: What we do vs. what we know. Association for Supervision and Curriculum Development (ASCD). Available at:
http://www.gt-cybersource.org/ArticlePrintable.aspx?rid=11413
על המיתוס שהעשרה עדיפה תמיד על האצה:
Tracy L. Cross (2002). Competing with myths about the social and emotional development of gifted students. Gifted Child Today. Available at:
ומאמרים נוספים הדנים באספקטים של האצה:
Delisle, Jim (1999). For Gifted Students, Full Inclusion Is a Partial Solution. Educational Leadership, 57(3), 80-83. Available at:
Karen Rogers updates (1999). Research Synthesis on Gifted Provisions. Available at:
http://www.austega.com/gifted/articles/Rogers_researchsynthesis.htm
ספרים שעוסקים בהאצה:
Assouline, Susan; colangelo, Nicholas; Lupkowski-Shoplik, Ann & Lipscomb, Jonathan. Iowa Acceleration Scale:
A Guide for Whole-Grade Acceleration K-8. Great Potential Press, Inc. P.O. Box 5057, Scottsdale, AZ 85261.
Southern, W. Thomas & Jones, Eric D. The Academic Acceleration of Gifted Children. Teachers College Press.
1234 Amsterdam Avenue, New York, NY 10027.
Van Tassel-Baska. J. (1986). "Acceleration." In Critical Issues in Gifted Education: Defensible Programs for the Gifted, edited by C. J. Maker. Rockville. Md: Aspen Publishers, Inc.
והפרקים הרלוונטיים בספרים הבאים:
Delisle, J. & Galbraith, J. (2002). When Gifted Kids Don't Have All the Answers: How to Meet Their Social and Emotional Needs. Free Spirit Publishing.
Moon, S. M., & Reis, S. (2004). Acceleration and twice exceptional students. In N. Colangelo, S. Assouline, and M. Gross (Eds.), A nation deceived: How schools hold back America’s brightest students, Vol 2 (The Templeton National Report on Acceleration, pp. 109-119). University of Iowa: The Connie Belin & Jacqueline N. Blank International Center for Gifted Education and Talent Development.
Neihart, Maureen, Reis, Sally M., Robinson, Nancy M., and Moon, Sidney M. (2002). The Social and Emotional Development of Gifted Children: What Do We Know? Prufrock Press Inc.: Waco, TX.
Silverman, Linda Kreger (1993). Counseling the Gifted and Talented.
* הכותבת היא ד"ר לפסיכולוגיה חינוכית עם התמחות במחוננות, יועצת לילדים ולבני נוער בעלי כשרונות ויכולות מיוחדים ולבני משפחותיהם, ומחברת הספר "אפשר גם אחרת: בנות ונשים – הישגים ויעדים" (2000) בהוצאת מכון הנרייטה סאלד ומשרד החינוך. את ספרה הנוכחי: "הילד המחונן במגזר הערבי" היא כותבת בשיתוף עם ד"ר מחמוד חליל.
