תקיפה מינית של גברים

באחת מפגישות קבוצת גברים נפגעי תקיפה מינית הגיע מטופל חדש. המטופל תהה לגבי זהותו המינית והאורינטציה המינית שלו. הוא אמר כי לפעמים הוא מרגיש כגבר ולפעמים כאישה, לפעמים הוא נמשך לנשים ובנסיבות אחרות דווקא לגברים. בתגובה לדבריו, אמר אחד המשתתפים כי בקבוצה ימצא גברים הנמשכים לנשים או לגברים, וגם כאלה כמוהו, המבולבלים לגבי האורינטציה והזהות המינית שלהם (Nelki, 1989 ).

תחום חקר ההשפעות של תקיפה מינית על הנפגעים הנו מצומצם וחדש יחסית. במאמר זה אסקור בקצרה את ההשפעות של תקיפה מינית על הנפגע; אסקור את ההשפעה הייחודית של התקיפה על הזהות המינית של הנפגע ואת הסיבות להשפעה זו. אעזר במודל תפיסת הזהות המינית של שיבלי ודקקו (Shively & DeCecco, 1977), יחד עם ממצאים מתוך ניתוח ראיונות עם עשרה נפגעים שנעשה על פי מודל זה (Gill, & Tutty. 1997).

אונס גברים, נערים וילדים הנו תחום חקירה חדש יחסית. הפריצה במחקרים אודותיו נעשתה בשנות השמונים ועדיין קיים מחסור ניכר במחקרים ובספרות הפסיכולוגית והפסיכואנליטית. המחקרים שכן נעשו בתחום מראים על כך שבין שלושה לששה עשר אחוזים מאוכלוסיית הגברים עברה תקיפה מינית (Briere, Evans, Runtz & Wall, 1988; Genuis, Thomlison & Bagley, 1991; (Kercher & McShane, 1984; Risin & Koss, 1987). גם אם נקבל את מספר האחוזים הנמוך, עדיין מדובר בתופעה רחבת היקף.

אונס, באשר הוא, מוגדר כאקט אלים שנעשה על ידי בעל כוח על חלש ממנו פיזית, ריגשית או בכל דרך אחרת (Cain, 1996; Parker, 1997). מפאת קוצר היריעה לא אפרט כאן את סוגי התקיפה המינית השונים הקיימים, פרוט כזה נתן למצוא אצל גרטנר (Gartner, 1997). ראוי לציין כי אספקטים רבים של השפעות אונס גברים, דומים לאלה המתקיימים בעקבות אונס של נשים (Green, 1997).

בין השאר, נתן למצוא אצל ילדים שעברו תקיפה מינית; דיכאון, תוקפנות ועוינות, התנהגות מינית בלתי-הולמת, פחד ובעיות בביה"ס/בלימודים (Bolton et al. 1989; Cain 1996; Damon et al. 1987; Kendall-Tackett et al. 1993; Kempe & Kempe 1984; Kitchur & Bell 1989). עוד מצאו כי אצל ילדים שעברו פגיעה מינית, ישנה נטייה להתנהגות היפראקטיבית, שינויים בדפוסי השינה ו/או בהרגלים אחרים, רגרסיה בהתנהגות, ביעותים, הרטבה, מצבי רוח ירודים, התנהגות אלימה כלפי אחרים וכלפי בעלי חיים. קנדול-טאקט ושות' (Kendall-Tackett et al 1993) מצאו עוד כי הסתגרות מפני החברה, הערכה עצמית נמוכה ותלונות סומאטיות הן בעיות נפוצות בקרב ילדים שעברו התעללות.

אצל מבוגרים ניתן למצוא סימפטומים דומים או החרפה של הסימפטומים המוכרים לכדי הפרעות אישיות שונות (בר גיורא 2001). כמו כן ניתן למצוא הפרעה פוסט טראומטית (PTSD ) דיכאון, דיסוציאציה, קושי בבניית מערכות יחסים ואמון, יחד עם תפקוד מיני לקוי ושימוש בסמים. (Hopper 1997b; Kempe & Kempe 1984).

אחד הסימפטומים הבולטים שממנו סובלים נפגעי תקיפה מינית הנו קשיים בהגדרת הזהות המינית (Scaece 1997, Mezey & King 2000, Romano & De-Luca 2001 ). הגברים שעברו תקיפה מינית מתקשים להגדיר את עצמם כגברים, מבדילים את עצמם משאר אוכלוסיית הגברים, ומרגישים כשלון כגברים (Bruckner and Johnson, 1987, Dimock, 1988, and Mendel, 1992). חוקרים רבים הצביעו על הפער שנוצר בתפיסת הגברים את גבריותם לאחר האונס, אל מול הנורמות הגבריות הדומיננטיות בתפיסה התרבותית. יחד עם זאת, גברים אלו מדווחים על התנהגות מינית קומפולסיבית או המנעותית, בלבול בזהות המינית, בלבול באורינטציה המינית וקושי רב בביסוס יחסים אינטימיים ובקיום יחסי מין (Briere, 1996; Dimock, 1988; Hunter,1990; Lew, 1990; Mendel, 1992; Myers, 1989) .

המושג "זהות מינית" מאגד תחתיו מושגים רבים ושונים. חשוב לציין כי קיים בספרות בלבול במושגים הקשורים לזהות מינית, כך המושג "הומוסקסואליות", לדוגמא, יכול להופיע כאורינטציה ו/או כזהות, כך גם לגבי "לסביוּת" שבעצמה יכולה להיות נשית/גברית. במאמר זה אנסה להציג את השפעות התקיפה המינית על הזהות המינית של הנפגע. בכדי להמנע מבלבול מושגים אעזר במודל שפותח על ידי שיבלי ודקקו (Shively & DeCecco, 1977) שחילקו את הזהות המינית לארבעה חלקים :

1. זהות ביולוגית (Biological Identity ). הכוונה היא לאיזה שיוך ביולוגי משייך עצמו האדם; האם כגבר או כאישה. לצורך ההמחשה, ניתן לומר כי אדם מסוים רואה את עצמו כאישה החיה בגוף של גבר, ולכן אינו מקבל על עצמו את הזהות הביולוגית איתה נולד.
2. זהות מיגדרית (Gender Identity). הכוונה היא לאיזה שיוך מגדרי משייך האדם את עצמו; האם כגבר או כאישה. עונה על השאלה, האם אני גבר או אישה ?
3. זהות ע"פ תפקוד חברתי (Social Sex Role Identity ). הכוונה היא לדרך שבא האדם תופס את התנהגותו החברתית. עונה על השאלה, האם ההתנהגות שלי היא גברית או נשית ?
4. אורינטציה מינית (Sexual Orientation Identity). הכוונה למשיכה המינית של האדם. עונה על השאלה, אל מי אני נמשך, לגברים או לנשים ?

בראיונות שנערכו על ידי גיל ותותי (Gill & Tutty 1997) על פי מודל זה, לעשרה גברים שעברו תקיפה בילדותם, נמצא כי לאף אחד מהם לא הייתה בעיה להגדיר את מינו הביולוגי כגבר. ממצא זה עולה בקנה אחד עם הסקירה הספרותית בתחום, שאינה מראה על קשר בין תקיפה מינית של גברים לרצון לעבור ניתוח לשינוי מין.

בתחום הזהות המגדרית נמצא כי ארבעה מתוך העשרה לא הגדירו עצמם כגברים או כנשים אלא כ"בני אדם" או "אנשים" או "הוויות" (beings), בהסבירם כי אינם רואים את עצמם שיכים למגדר זה או אחר. שניים נוספים הגדירו עצמם כבעלי חלק גברי וחלק נשי והארבעה הנותרים ראו בעצמם גברים, אם כי כאלה שאינם עונים על ההגדרה התרבותית הנורמטיבית של גבריות. ממצאים אלו תואמים את שנאמר קודם לכן על הקושי של נפגעים לראות עצמם כגברים ועל הבלבול לגבי זהותם המינית.

כעת אנסה להסביר קושי זה; זהות מגדרית אינה זהות קבועה אלא נרכשת, במובן זה האדם אינו נולד "גבר" אלא הופך להיות "גבר" (Kaufman, 1995 ). מכאן אנו למדים כי לתקיפה המינית יש השפעה על מיצוב הזהות. ליסק (Lisak, 1991) מציין כי תהליך פיתוח הזהות המיגדרית הנורמלית בילדות, טראומתי לכשעצמו, וכולל בתוכו פיצול, פרגמנטציה ואינטגרציה מחודשת של אותם חלקים שונים באישיות לכדי תפיסה מגדרית שלמה, קרי "גבר" או "אישה".

התקיפה המינית נתפסת כטראומה, שהיא אירוע מציף המאיים על ההישרדות והאינטגרציה של העצמי ומלווה בחרדת כליון (הרמן 2001). אנו רואים כי הטראומה מערערת את תפיסת הסובייקט את עצמו ומתוך כך מערערת את תפיסתו המגדרית. זהו ערעור שני לאחר הטראומה הראשונית הקשורה בעיצוב הזהות המגדרית בילדות. לאחר פגיעה מינית, מנגנון הפיצול והפרגמנטציה מתרחש בשנית על בסיס העיצוב הראשוני של הזהות המגדרית. מנגנון זה מופעל כהגנה על האני מפני חרדת הכליון. הפיצול אינו פתולוגי אלה דרך התמודדות הכרחית בסיטואציה שאינה יכולה להיות נסבלת באופן אחר. הפיצול המתרחש הוא בין הפוגע, הנתפס כבעל הכוח, לבין הנפגע התופס עצמו כחסר כוח (Liem, 1992). על בסיס זה נוצר אצל הנפגע הפיצול בין רע/טוב, אקטיבי/פאסיבי, מקרבן/קורבן וכך הלאה. חשוב להוסיף כי מה שנצפה בקליניקה אינה פרגמנטריות חיובית, במובן של היכולת של האדם להִתְּניֵע בין כמה זהויות מתוך חופש בחירת זהותו וזהות מושא תשוקתו. אין התגברות על ההבדל בין המינים, אלא כניסה לתבניות מגדריות סטראוטיפיות מובחנות, וחרדה מפני תנועה כלשהי בתוכם (Lisak 1992). פיצול נוסף שנעשה הוא בין המתאווה לבין מושא האיווי. הגבר בחברה מזוהה ומגדיר את עצמו ככזה המתאווה, בעוד האישה היא מושא האיווי. הפיצול שנעשה בעת תקיפה מינית משבש את ההגדרה של הגבריות, בהופכה את הגבר למושא האיווי של התוקף.

בניסיון להחזיר לעצמו את תחושת הגבריות שאבדה עם הפגיעה, יתכן והנפגע יפנה לפעילות מינית מוגברת (Gill & Tutty 1997), וזאת בכדי לשקם את 'מעמדו החברתי' כ'גבר' בחברת גברים, אשר קרס, לכאורה, בעקבות ההשפלה והבושה הכרוכים בהיותו קורבן לפגיעה מינית.

ההתנהגות ההפוכה לכך היא הקושי להשתייך לקבוצת הגברים מתוך רגש הבושה (Gender Shame) וחוסר הרצון להזדהות עם אוכלוסייה הנתפסת כאלימה ופוגעת (Bruckner, & Johnson, 1987) .

בהקשר לנאמר עד כה, חשוב לציין שני יוצאים מן הכלל משמעותיים. האחד הוא כאשר התקיפה נעשתה על אדם אשר מזהה עצמו כהומוסקסואל. אז תצפה האשָמה עצמית של הנפגע, והאונס יפורש לעיתים כעונש על בחירתו המיגדרית ההומוסקסואלית (Scares, 1997 ). גרטנר (1997) טוען כי "כל ילד שהופך להומוסקסואל בחברה שלנו חווה בדרך כלל מאבקים פסיכולוגיים וחברתיים כואבים שעה שהוא נהיה מודע לנטייתו המינית. תוך כדי כך, הוא עובר בדרך כלל תקופה שבה הוא תוהה כיצד הפך להומוסקסואל. בעת שכזו, הוא יחפש בכל מקום תשובה לשאלה, "מדוע אני הומו?". ואם גבר התעלל בו מינית, קל לו יותר להאשים את ההתעללות בנטייתו המינית. למרבה הפרדוקס, הומוסקסואל צעיר שאשה התעללה בו בילדותו עשוי גם הוא להאשים את ההתעללות בנטייתו המינית; מכל מקום, ההתעללות מסבכת את אופן ההתמודדות שלו עם היותו הומוסקסואל" (שם).

מקרה אחר הוא כאשר התקיפה נעשית על ילד שזהותו המגדרית טרם עוצבה, כאן תהיה הפגיעה בעצם תהליך רכישת הזהות לעומת ההשפעה על אדם בוגר שזהותו כבר מעוצבת, ועל כן עמידה יותר. עיצוב הזהות הראשוני יסבול מעיוות ולנפגע לא תהיה יכולת למצב עצמו מול נורמליות כלשהי שחווה בעבר(Scares, 1997 ).

ממצא משמעותי נוסף הוא כי הנפגעים מבודדים עצמם מחברת הגברים ומרגישים נחותים בכישוריהם מאחרים. הם מרגישים שאין בכוחם לפרנס ולדאוג למשפחה, לשמור על אחרים החשובים להם ולהאמין ביכולת שלהם לפעול כגברים בעולם. להרגשת נחיתות זאת נוסף דימוי עצמי נמוך והרגשת חוסר יכולת להשתלב בפעילות היום-יומית כפי שמצופה מהם כגברים. נוצר קושי ביחסים בין אישיים עם גברים 'נורמליים' וביחסים אינטימיים עם נשים. כמו כן גברים רבים מדווחים על דיכאון, חוסר מימוש עצמי והרגשת ניכור (Goyer & Eddleman, 1984; Groth & Burgess, 1980; Hickson et al., 1994; Kaufman, Divasto, Jackson, Voorhees, & Christy, 1980)

יחד עם זאת אנו יודעים כי מחקרים מראים כי גברים שעברו תקיפה מינית מעורבים יותר בפעילות הומוסקסואלית מגברים שלא עברו תקיפה מינית (Fnkelhor, 1984 ), ושגברים שעברו תקיפה מינית על ידי גבר, נוטים להומוסקסואליות יותר מאשר גברים שנתקפו על ידי נשים (Johnson & Shrir, 1987). כמו כן, אצל ילדים שחוו תקיפה מינית נמצא יותר פעילות מינית עם בני אותו מין מאשר ילדים שלא חוו אונס. בכל מקרה, לא נמצא קשר ישיר בין התקיפה המינית לבין האורינטציה המינית של הנאנס לאחר התקיפה (Crowder, 1993). האפקט של בלבול בזהות המגדרית יכול לגרום לנפגע לנסות ולבדוק את נטייתו המינית על ידי קיום יחסי מין עם גברים. מכאן ועד כינון זהות מינית הומוסקסואלית ומשיכה לגברים, הדרך ארוכה. חלק מהגברים שעברו תקיפה מינית מעידים על הומופביה, חרדה מפני משיכה לגברים (Crowder,. 1993), ולאו דווקא משיכה לגברים. הבלבול באורינטציה גדל כאשר התקיפה המינית היא הריגוש המיני הראשון שחווה הנפגע, או כאשר הרגיש הנאה מינית, זיקפה או פליטה במהלך התקיפה.

Briere, J., Evans, D., Runtz, M., & Wall, T. (1988). Symptomatology in men who were molested as children: A comparison study. American Journal of Orthopsychiatry, 58(3), 457-461.

Bruckner, D. F., & Johnson, P. E. (1987). Treatment for adult male victims of childhood sexual abuse. Social Casework, 68(2), 81-87.

Bolton, F. G., Morris, L. A., & MacEachron, A. E. (1989). Males at Risk: The other side of child sexual abuse. Newbury Park, CA: Sage Publications, Inc.

Cain, L. (1996). Child sexual abuse [on-line]. Available: http://www.commnet.edu/QVCTC/student/Lindacain/sexualabuse.html.

Crowder,A. 1993.. Opening the door A Treatment Model for Therapy With Male Survivors of Sexual Abuse. Family and Children's Services of the Waterloo Region.

Damon, L., Todd, J., & MacFarlane, K. (1987). Treatment issues with sexually abused young children. Child Welfare, 66 (2), 125-137.

Dimock, P. T. (1988). Adult males sexually abused as children. Journal of Interpersonal Violence, 3(2), 203-221.

Finkelhor, D. (1990). Early and long-term effects of child sexual abuse: An update. Professional Psychology: Research and Practice, 21 (5), 325-330.

Genuis, M., Thomlison, B., & Bagley, C. (1991). Male victims of child sexual abuse: A brief overview of pertinent findings. Calgary. In B. Thomlison & C. Bagley (eds.), Journal of Child and Youth Care, Special Issue (pp. 1-: University of Calgary Press.

Gill, M. & Tutty L.( 1997). Sexual Identity Issuses for male survivors of childhood sexual abuse: A Qualitative study. Jurnal of Child Sexual abuse: 6. 3.

Green A.H., Comparing child victims and adult survivors: Clues to pathological of child sexual abuse. J. Am. Acad. Psychanal., Winter, 23(4): 655-670, 1995.

Goyer, P F., & Eddleman, H. ( 1984). Same-sex rape of nonincarcerated men. American Journal of Psychiatry 147, 576-579.

Groth, N., & Burgess, A. W. (1980). Male rape: Offenders and victims. American Journal of Psychiatry, 137, 806-810.

Hopper, J. (1997b). Sexual abuse of males: Prevalence, lasting effects, and resources. [on-line]. Available: http://www.jimhopper.com/male-ab.

Hickson, F C. L, Davies, P M., Hunt, A. J., Weatherburn, P, McManus, T. J., & Coxon, A. P M. (1994). Gay men as victims of nonconsensual sex.

Hunter, M. (1990). The sexually abused male. Lexington: D.C. Heath.

Johnson, R.L., & Shrier, D. (1987). Past sexual victimization by females of male patients in an adolescent medicine clinic population. American Journal of Psychiatry, 144(5), 650-652.

Johnson, R. I. & Shrier, D. (1987). Past sexual victimization by females of male patients in an adolescent medicine clinic population. American Journal of Psychiatry, 144, 650-2.

Kaufman, A., Divasto, P., Jackson, R., Voorhees, D., & Christy, J. (1980). Male rape victims: Noninstitutionalized assault. American Journal of Psychiatry 137, 221-223.

Kempe, R. S. & Kempe, C. H. (1984). The Common Secret: Sexual abuse of children and adolescents. New York: W.H. Freeman Company.

Kendall-Tackett, K. A., Williams, L. M., & Finkelhor, D. (1993). Impact of sexual abuse on children: A review and synthesis of recent empirical studies. Psychological Bulletin, 113 (1), 164-180.

Kitchur, M. & Bell, R. (1989). Group Psychotherapy with preadolescent sexual abuse victims: Literature review and description of an inner city group. International Journal of Group Psychotherapy, 39

Kaufman, M. (1995). The constriction of masculinity and the triad of man’s violence. In M.S. Kimmel & M. Messner (ed), Men’s Lives. Boston: Allyn and Bacon.

Kercher, G. A., & MacShane, M. (1984). The prevalence of child sexual victimization. Child Abuse & Neglect, 8, 495-501.

Lew, M. (1990). Victims no longer: New York: Harper & Rowe.

Liem, Joan. 1992. "Need for Power in Women Sexually Abused as Children." Paper presented at Trauma and its Sociocultural Context conference, December 17, U. Mass., Boston.

Lisak, David. 1991. "Sexual Aggression, Masculinity, and Fathers." Signs 16, 2: 238-62.

Mendel, M. P. (1992). The impact of sexual abuse upon males. Ann Arbor: U.M.I. Dissertation Services.

Myers, M. F. (1989). Men sexually assaulted as adults and sexually abused as boys. Archives of Sexual Behavior; 18(3), 203-215.

Mezey. G. C. & King M. B. (2000). Male Victims of Sexual Assault. Second ED. Oxford Press.

Nelki, J.S., & Watters, J. (1989). A group for sexually abused young children: Unraveling the web. Child Abuse and Neglect, 13, 369-377.

Parker, B. (1997). How do we define child sexual abuse? [on-line]. Available: http://hna.ffh.vic.gov.au/yafs/cis/u&yochil/define.html.

Romano E. R. & De-Luca R. V. (2001). Male Sexual Abuse: areview of effects, abuse characteristics, and links with later psychological Function. Agression and Violent Behavior. 6 (2001) 55-78.

Risin, L. I., & Koss, M. P. (1987). The sexual abuse of boys. Journal of Interpersonal Violence, 4(3), 309-323.

Scarce. M. (1997) Male on male Rape. Insight Books Press.

Shively, M. G., & DeCecco, J. P. (1977). Components of sexual identity. Journal of Homosexuality 3(I), 41-48.

1. בר גיורא, נ., שלו, א., השפעותיה של התעללות בשנות הילדות על פסיכופתולוגיה במבוגרים. "שיחות", כרך ט"ו, חוב' מס' 3 , יוני 2001.
2. הרמן. ג'ודית לואיס. טראומה והחלמה. עם עובד. 2001.
3. רייל. טראנס. אני לא רוצה לדבר על זה. עם עובד. 1997.
4. אפטר, הטב, ויצמן, טיאנו, פסיכיאטריה של הילד והמתבגר, הוצאת דיונון – אונ' ת"א. 2001.