| מאת: | חוסר הבנה | תאריך: | 25/2/2021 17:20 |
נושא: |
טראומה מודחקת או התנהגות חולנית? | | תוכן: | היי
עוברת טיפול פסיכולוגי מס' שנים והקשר הזוגי הופך להיות יותר ויותר בלתי נסבל
נמנעת רוב הזמן לישון בחדר כשבעלי ישן שם
ממתינה שיקום ואז פונה לישון
הפכתי לילות לימים וימים ללילות
מחפשת תירוצים על מנת להימנע מקיום יחסים, תקופה של חצי שנה התחמקתי בתירוץ רפואי לאחר מכן התגברתי לחודשיים ושוב כבר מס' חודשים שאני מתחמקת בתירוצים שונים
מתחילת הטיפול מרגישה צורך לישון מכוסה לחלוטין עד מעל הראש
ישנה כבר שנים עם בגדים
מעולם לא הרגשתי תשוקה אין לי מושג מה זה בכלל...
והבעיה העיקרית היא שאני לא מעוניינת להרגיש תשוקה!!!! לא רוצה להגיע למקום הזה!
מתנגדת! ולא מבינה- למה???
הטיפול תקוע
כל מה שאני יודעת לומר זה: לא רוצה!!!!!
לאחרונה המטפלת (מנוסה! אנשי מקצוע עומדים בתור לקבל אצלה הדרכה) אמרה לי שאינה רואה מוצא עם התנגדות עזה כל כך
הבהלה שלי מהייאוש שלה הביאה אותי להצליח להפריד ולהבין שאינני רוצה התקדמות כיוון שאני יודעת שבסוף זה יגיע למקום של קשר אינטימי עם בעלי ואת זה אני לא רוצה בשום אופן לצערי.
אני מרגישה אשמה, לא אנושית ולא הוגנת שאני לא מספקת אותו אך הלחץ האשמה והמתח רק מוסיפים שמן למדורת ההתנגדות
והקושי הגדול ביותר להתמודד עם זה הוא שאין סיבה!
בעלי אדם מדהים סבלני ואכפתי, מפרגן ואוהב ללא תנאים
ואני- קרה כקרח
אינני מבינה מדוע אני מתנגדת כל כך?
חוששת שאני סתם עושה הצגות אך לא מרגיש לי כך! ולא נראה לי הגיוני!
זה באמת מאוד עוצמתי בתוכי ומייסר מצפונית!
אני מרגישה שהגוף שלי לא מוכן לוותר! הוא מוכרח להמשיך לבטא מה שהנפש מרגישה! עד שתהיה הוכחה או עדות אחרת.
ומה שהנפש מרגישה הוא שדמות קרובה פגעה בי מינית פגיעה ממושכת אך אין לכך עדות ולא זיכרון!
מה עושים?
אני תקועה במקום הזה של ההתנגדות כבר מס' שנים!
רוצה להוסיף שאני בטיפול על רקע שקשור לעבר מורכב
אלימות קשה מאוד ובין דורית כלפי בן/ת זוג וכלפי הילדים
כלומר ראיתי את ההורה פוגע בהורה שלי ואת ההורה שלי פוגע בילדיו-אחי/ותי וכך גם לגבי בני/ות זוגם/ן
פגיעות מיניות קשות וממושכות במשפחה
חרם ונידוי חברתי כולל צוות המוסד
מעברים תכופים בילדות מארץ לארץ /מעיר לעיר וממקום לימודים אחד למשנהו
ועצמי דומה לעצמי מוכחש של הורה על כל המשמעויות ההשלכתיות של דבר כזה
כמו כן הייתי ועודני עדה לתוצאות הפסיכולוגיות הקשות של הפגיעות הללו ומדובר על שלושה דורות (ואינני בגיל זקנה...)
לאחר עשרות שנים של תפקוד תקין וחוסר מודעות מוחלט הכול הציף ופניתי לטיפול
ההכחשה היא המוטיב המרכזי בסיפור
מבחינתי הכל מינימלי
אין לי היכולת להאמין בעוצמת הדברים
תחושתי האישית היא שלקחתי את הדברים ברגישות יתרה, בקיצוניות ובחוסר פרופורציה
הדבר שהכי קורע אותי הוא שלא נפגעתי באופן אישי בפגיעות הקשות ביותר
הייתי בעיקר עדה לפגיעות
ולמרבה האבסורד נפגעתי יותר מכל הנפגעים מבחינה רגשית (=הגנות קיצוניות)
זה גורם לתחושת אשמה ובושה ומזין את ההכחשה
נותרתי חסרת יכולת לקבל תיקוף והכרה, הם זורים לי מלח על הפצעים ומלבים את הכאב
יש סיכוי שאני מחפשת פגיעות שלא היו כדי להצדיק את עצמי ולכן מתנהגת באופן המתואר לבעלי? |
|
כניסת חברים
מנהלי הפורום
רוני נוה פרישוף
כעת בפורום 
דפיות פורום 
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לפורום
היה או לא היה? על הקשר בין פגיעות בילדות לבין קשיים בתפקוד המיני
שלח דואר לרוני פרישוף
הצג כרטיס ביקור
הודעות נוספות בפורום