| מאת: | נופר | תאריך: | 13/6/2018 00:40 |
נושא: |
תלות | | תוכן: | שלום רוני,
אני שורדת גילוי עריות. בת 31 ואימא לבן שנתיים. אני עובדת ומתפקדת אבל בפנים אני מפורקת. אני בטיפול כ 3 שנים. פעמיים בשבוע. יש לי קשר מאד מיוחד עם הפסיכולוגית שלי. הבעיה שאני זקוקה לה מאד בין הפגישות. במיוחד לאחר פגישות מציפות ומכאיבות.זה גרם לי לרצות לפרוש מהטיפול כמה פעמים. אני חשה בושה ואשמה סביב הצורך הזה. אני לא בן אדם תלותי. אם כבר ההפך - אני מנהלת בכירה, אחות גדולה, ואנשים רבים תלויים בי. ההשתוקקות שאני חשה כלפי המטפלת שלי היא מטורפת, ולפעמים איני מצליחה לתפקד אם אני לא מדברת איתה בטלפון או מקבלת ממנה חיזוק במסרון. אני מפחדת שימאס לה ממני. שאני מכבידה. שאלתי היא - האם זה מקובל? האם יש טיפולים ומטפלים שקשר כזה או אחר בין הפגישות הוא מקובל? אני כמובן מדברת על תקשורת קצרה ועניינית רק לצורך קבלת חיזוק עד הפגישות. כיצד את נוהגת?
דבר נוסף, לפעמים אני יוצאת מפגישות ויושבת ברכב שעות בוכה ורועדת. אני מרגישה שנכנסת לטיפול בחורה בת 31 ויוצאת ממנו בת 6 מפוחדת וחסרת כל יכולת לתפקד בעולם. לאחר טיפול כזה, אני נתקפת בהלה ומבטלת בדרך כלל פגישות. מה ניתן לעשות? האם טיפול מוכרח להיות כואב כל כך? כמובן ששיתפתי אותה ואנחנו מנסות לתרגל טכניקות קרקוע בתום הפגישה אבל זה לא תמיד עוזר.
תודה,
נופר |
|
כניסת חברים
מנהלי הפורום
רוני נוה פרישוף
כעת בפורום 
דפיות פורום 
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לפורום
תלות וריפוי
שלח דואר לרוני פרישוף
הצג כרטיס ביקור
הודעות נוספות בפורום