| מאת: | אור | תאריך: | 25/4/2018 19:54 |
נושא: |
ייאוש | | תוכן: | אני אבודה, אבודה מלנסות למצוא פתרון לכל בעיה. זה קשה לחייך ולהגיד "הכל בסדר" כשהכול מתפרק, קשה עוד יותר להודות שמשהו קרה, כי הפחד משתלט. תצילו אותי, אני נופלת. אני נופלת אל תוך גיהנום של רגשות. אני נחטפתי. נלקחתי שבויה בכלא של מחשבות. מישהו שומע אותי? אני צועקת. אני צורחת את נשמתי שנרקבת באיטיות. את מסתכלת היטב? אני טובעת. אני טובעת בדמעות של צער ויגון. את שמה לב? קשה לי לנשום. מועקה חוסמת את קנה הנשימה שלי, אני נחנקת. שמעת? זה היה ליבי שהתנפץ לאלפי רסיסים. אני מתחילה לאבד שיווי משקל, הפנים חיוורות- האם מישהו יספיק לתפוס אותי לפני שאכנע לתחושות התובעניות? זהו גבול כל כך דק, בין החיים למוות, הצלקות הישנות והפצעים שלא הגלידו בידיים וברגליים מוכיחים זאת. אני חושבת שהספיקה לי התקופה בעולם הזה, הנשימה כבדה, העיניים עייפות, אין לי יותר כוח להילחם- אחצה את הגבול מבלי להסתכל לאחור. |
|
כניסת חברים
מנהלי הפורום
רוני נוה פרישוף
כעת בפורום 
דפיות פורום 
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לפורום
פניה שיש בה יאוש ותקוה
שלח דואר לרוני פרישוף
הצג כרטיס ביקור
הודעות נוספות בפורום
כתיבה כריפוי