| מאת: | שיר | תאריך: | 4/11/2011 11:48 |
נושא: |
הטעות הגדולה של חיי! | | תוכן: | היי רוני מה שלומך? יצא לי לעיין באתר שלך והרגשתי צורך לפרוק את מה שעל ליבי, יותר נכון לספר את הטעות שאני מתייסרת ממנה כל יום... במיוחד החודש...
שמי מור ואני בת 22 ,בחורה מבית דתי. בסביבות גיל 18 התחלתי להרגיש מחוזרת מאוד מבחורים שונים,חלקם חברים קרובים שצברתי במהלך גיל ההתבגרות. אני מודעת לכך שאני מאוד נאה וחברותית (סליחה על היהירות) ולכן הייתי רגילה שבחורים ניגשים אליי ואני זו שצריכה לבחור את מי שנראה לי, באותו גיל הרגשתי שידיד רחוק שלי מעניין אותי/מוצא חן בעיניי בצורה שלא הכרתי לפני, ההתנהגות/ המראה/ הטוב לב שלו- הכל מצא חן בעיניי. אך כמובן שלא העזתי לעשות את הצעד הראשון, לא יודעת אם זה היה בגלל אגו/מבוכה שאני התחלתי איתו (חשיבה של ילדה מתבגרת), אני לא יכולה להגיד לך בוודאות שהוא רצה אותי ז"א הוא לא היה מהבחורים שמראים זאת,אז עזבתי את זה לזמן מה, התנחתי מכך שהזמן יעשה את שלו,והתחלתי לצאת עם חבר שלו כמעט 4 חודשים.. אני זוכרת פעם אחת שיצאתי עם החבר שלו לסרט, הוא בדיוק התקשר אליו, דיבר איתו קצת, לקחתי לחבר שלי את הנייד בכך שרציתי ל"שאול לשלומו" ואיך שדיברנו לא רציתי לנתק אך לא היה נעים לי מהחבר שלי.. כל הסרט הרגשתי רע, הבנתי כי זה לא ראוי מה שאני עושה, ואני חייבת לסיים את הקשר הזה - וזה באמת מה שהיה, נפרדנו אך מעולם לא סיפרתי לחבר שלי שזה בגלל שכנראה התאהבתי בחבר שלו.
וכאן מגיעה הנקודה של הייסורים שלי.... הייתי פנוייה, הבחור שהתאהבתי בו היה פנוי, ועדיין לא הראיתי לו שאני מעוניינת לנסות, אולי בגלל שעד אותו רגע כל מי שרצה קשר איתי הראה לי בצורה הכי ברורה שיש ואיתו לא הייתי בטוחה (למרות שהיו מדי פעם שיחות פלירט בינינו / רמזים קטנים אך ממש לא מובנים וברורים) ולכן לא לקחתי את ההימור וניתקנו קשר , כל אחד במסלול החיים שלו (לימודים/ עבודה וכו'.)
ראיתי אותו השבוע בחתונה של חברים משותפים והוא שאל לשלומי, עניתי לו במהירות וניסיתי להתחמק כמה שיותר כי כאב לי לראות אותו עם מישהי אחרת שהוא מאורס לה והם מתחתנים בסוף החודש הקרוב. מאותו רגע שגיליתי זאת חרב עליי עולמי, אני לא מצליחה לישון, היום אני יודעת שאני עדיין מאוהבת בו והרסתי את מה שיכול להיות האושר שלי ביידים שלי!! אני מרגישה נורא!, תחושת פספוס שאין כמותה, ברגעים מסויימים וקשים מצאתי את עצמי מאחלת שהחתונה הזו לא תתקיים, לא טוב לי, אני לא יודעת מה לעשות! היום אני יודעת שאם אני ארצה משו אני אלך עם זה עד הסוף גם אם לא אקבל את מה שרציתי, אך זה לא מנחם אותי כי את האהבה שלי איבדתי!! מה אני אעשה?? איך אני אתגבר עליו? עברו 4 שנים ואני עוד חושבת עליו...כל מי שהכרתי לא השתווה אליו בשום צורה.. אני שונאת את עצמי על שלא החכמתי לתת צ'אנס לאהבה היחידה שבאמת הרגשתי בעוצמה אדירה, ולדעת שכרגע היא מתרחקת ממני... |
|
כניסת חברים
מנהלי הפורום
רוני נוה פרישוף
כעת בפורום 
דפיות פורום 
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לפורום
להביט קדימה
שלח דואר לרוני נוה פרישוף
הצג כרטיס ביקור
הודעות נוספות בפורום