| מאת: | שלי | תאריך: | 20/5/2008 12:11 |
נושא: |
חוסר בטחון וחרדה חברתית | | תוכן: | שלום, קוראים לי שלי, אני בת 16, לומדת בכיתה י``א. על פני השטח הכל אצלי בסדר- במשפחה הכל בסדר, יש לי קבוצת חברים טובים, אני תלמידה טובה, משתתפת בשיעורים, ויש לי חברה טובה שאיתה אני עושה הכל. הבעיה שלי היא שתמיד הרגשתי קושי להפתח לאנשים באמת ולהרגיש שייכת. קראתי קצת פרויד ומצאתי משפט שאולי יצליח להסביר לך איך אני מרגישה-
``האדם הבריא יודע להשלים בין המציאות ובין מימושן של שאיפות שעדין מחכות לו. מי שאינו יכול לעשות כך, מתוך סכסוכים פנימיים בנפש - הקשר שלו למציאות קטן. ועיקר עיסוקו של האדם אינו במציאות, אלא במלחמות מדומות, שאין הוא מבין את סיבתן או את המניעים להן. ``
כשאני מדברת עם אנשים אני אולי נראית רגילה לגמרי, אבל המח שלי קודח ואני חושבת כל הזמן- האם אני אומרת את הדבר הנכון? האם נהנים בחברתי? מה מישהו אחר היה אומר במקומי? כל המחשבות האלה מקשות עליי להיות אני ולהרגיש בנח עם הבנאדם. אפילו עם המשפחה שלי אני מרגישה לפעמים לא שייכת, וכשנמצאים שלושה אנשים ביחד אני כמעט תמיד הגלגל השלישי. הדימוי העצמי שלי נמוך,קשה לי להאמין שאנשים רוצים להיות בחברתי, וגם אם אומרים לי מחמאה אני אף פעם לא מאמינה לה- אני תמיד חושדת שאומרים לי את זה מתוך רצון לעודד אותי. בתיכון קשה לי קשה להשתלב עם ה``מקובלים`` כביכול, ומצאתי לי חבורה אחרת, שבה יש לי חברות טובות וקרובות ואוהבים אותי, אני מצחיקה, אבל גם שם קשה לי קצת להפתח ולהיות אני, לפעמים אני מנסה לספר דברים מצחיקים או להכנס לשיחה בכח כדי לא לשעמם את מי שאיתי (החברות הקרובות שלי אומרות שזה נראה כאילו אני במופע סטנד אפ), ולפעמים אני פשוט בשקט ומדברת מעט. בקיצור, אני לא מוצאת את עצמי, אני לא יודעת איך להיות אמיתית ולאהוב את עצמי.
אני יודעת שהבעיה שלי לא כזאת חמורה ביחס לאנשים אחרים ושאולי אני נשמעת קטרנית ומפונקת - כי בכל זאת- החיים שלי טובים, אבל בכל זאת אני אשמח אם תוכל לתת לי טיפ להפתח יותר אנשים ולהיות אמיתית.
|
|
כניסת חברים
מנהלי הפורום
רוני נוה פרישוף
כעת בפורום 
דפיות פורום 
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לפורום
חוסר בטחון בגיל ההתבגרות
שלח דואר לרוני נוה פרישוף
הצג כרטיס ביקור
הודעות נוספות בפורום