מאת: | שרית | תאריך: | 28/1/2007 07:56 |
נושא: | טיפול תרופתי, כן או לא? | תוכן: | הי רוני,
אני נמצאת בתקופה לא קלה.....וסיפור חיים לא קל.. שנה רביעית כבר בטיפול... לא פעם חשבתי על טיפול תרופתי בכדי להקל על עצמי מהרגשות הקשים שאני מסתובבת איתם כל הזמן ואשר מתעוררים ביתר שאת עם כל מפגש עם החברה/ אנשים.
העניין הוא שאני לא יודעת מהו הסף שלי, כך שאני דוחה את זה ומסתדרת.. עם הטיפול הרגשות הקשים האלו רק מחריפים ואני לא יודעת מתי יהיה לזה הקלה, אם בכלל. כל הזמן מחכה שמשהו ישתחרר ואחוש הקלה. היום אני בכלל מטילה ספק אם טיפול יכול באמת לעזור לכל הרגשות הללו, כמובן שעולה השאלה האם הכימיה ביני לבינה לא עובדת, ואולי בגלל זה היא לא מצליחה לעזור לי (או שמא אני לא מצליחה לעזור לעצמי..) היא כן עזרה לי בהרבה דברים, דברים שנראו בעבר עיסה אחת גדולה, מחולקים לחלקים / חומרים...
אף פעם היא לא הציעה לי עזרה תרופתית, זה תמיד נבע ממני, כך שגם זה מונע ממני להעזר בתרופות. כי אם היא היתה רואה צורך לכך , הרי היא היתה אומרת, לא?!
כמו כן, כל חיי אני נלחמת להיות נוראמלית, לחיות חיים רגילים, להיות כמו כולם , ושתיית התרופה בעצם מראה לי כי נכשלתי, כי אני לא טובה/ מתמודדת עם החיים, אותי אישית זה מבייש..אפילו משפיל..יש משהו סטיגמטי שאני לא יכולה להשתחרר ממנו, כי הרי אפילו כשכואב לי הראש אני לא שותה אקמול, תמיד איכשהו מתגברת..
משהיא שסיפרה לי שהיא נעזרת בתרופות, תארה זאת כך "הפסקתי להרגיש ואני לא אוהבת את זה.." , אני לא מוכנה להפסיק להרגיש, גם לא את הרגשות הקשיים, אני מוכנה להחליש את העוצמה אבל לא להפסיק להרגיש...לא להפסיק להיות אדם מלא כמו היום, היה עוזר לי פחות לסבול, אבל אני לא רוצה להפסיק להיות "אני".
מעבר לזה שאני מפחדת שלא אוכל לחיות את חיי , אחרי כן, ללא התרופות, להתמכר ל"סוטול" הזה של חוסר ברגשות קשים ועמוקים.
יש חשש גם מלהשמין..שלא פחות חשוב לי..
את חושבת שטיפול פסיכולוגי ללא תרופות, עובד פחות טוב?
הפסיכולוגית שלי אמרה שיכול להיות שמשהו אחר יכנס לטיפול, מה כבר יכול להיכנס שלא נכנס עד עכשיו?
מה דעתך?
שרית
|
|