אושר
בעיניים עדיין דבוקות מקורי שינה, ורדה לוחצת על כפתור ההפעלה עם בוהן הרגל. גרגורי ההתעוררות של המחשב מלווים אותה בהכנת הקפה.
שחור חזק עם שלוש כפיות סוכר, היא מתיישבת לסיור האתרים של הבוקר.
התקווה שנעורה בה כל בוקר מחדש הולכת ומתמעטת עם כל "אנטר" שנלחץ. בתפוז.. אין תגובה.. במועדון המעריצות.. אין תגובה. הפסיכולוגית, לא הגיבה. לכרטיס ההיכרויות שלה איש לא נכנס. בפורום התמיכה, כנראה איש לא נכנס הלילה. בודאי יגיבו במשך היום. היא יודעת שתמיד יש שם על מי לסמוך.
נחושה, לפני צאתה לשגרת יומה, מספיקה לשגר 12 הודעות.
האוטובוס מתעכב בפקקים, הנוסעים רוטנים וורדה כבר דרוכה ומכווצת, מתקשה לעמוד בהמתנה. בכניסתה למשרד היא לא מספיקה לפשוט את מעילה, לוחצת על הכפתור ונרגעת לשמיעת הצליל המבשר על הכניסה למרחב המוגן שלה. "שכחת למלא אתמול את טופס 154" נשמע קול מאחוריה. "בוקר טוב גם לך" עונה חלושות ומתקתקת את הסיסמא.
אין כל תגובה עדיין. משגרת עוד 5 הודעות.
מדפיסה. שוטפת כוסות. מחלקת בתיקיות. עדיין אין תגובה.. קובעת פגישות, יורדת לאכול שקשוקה ("שלום ורדה, רוטב חריף היום?" מזה שבוע איש לא פנה אליה בשמה, מהנהנת במבוכה). חוזרת, אין תגובה.
בוהה במכתב המחכה על שולחנה "מפאת קשיי תקציב אנו נאלצים לקצץ במשרותיהם של עובדי כוח האדם, אנו מודים לך על שרותייך...." מסיטה מבט למחשב.. שום דבר. שולחת 24 הודעות, מגיבה לכל חדשות היום בווי-נט, בקו האהבה, בקו לעובד, במועדון המעריצות, בסטארמד, בדוקטורס. מביעה את דעתה בנחישות אך בחמימות. וליבה שוקע, אומר לה שהיום, כבר לא תקבל תגובה.
גוררת עצמה הביתה ברגל. רק ארבע וחצי וכבר חושך. חושבת לפצות את עצמה בזוג ג'ינס חדשים. כל הזוגות שמדדה לוחצים, מתפוצצים בירכיים. "יפה לך" אומרות המוכרות בהבעה בלונדינית עם פסים. צריכה דיאטה, חושבת, לפחות לא יהיו יותר שקשוקות עם בגט. בכניסתה לבית מרימה את השפורפרת, הצליל המונוטוני מבשר: אין הודעות.
"האינטרנט דלוק מהבוקר, בטח ספג מלא וירוסים" אומרת בליבה. סיור אתרים אחרון לפני השינה. ועוד אחד. ובעצם, אחרון ודי.
אישוניה של ורדה מתרחבים...... "ורדה יקרה", (האם זהו באמת שמה? לרגע לא בטוחה), "תודה רבה על תגובתך. נגעת בי. קסיופיאה".
ורדה מושכת את רגליה למיטה. זולגת לתוך כותונת הפלנל אל בין המצעים. עיניה נעצמות וחיוך נינוח מתפשט על פניה.
|