מאת: | תמי גנדלמן | תאריך: | 21/12/2006 06:25 |
נושא: | והטרולית הזאת היא אני | תוכן: | בתוך נפשי שוכנת טרולית. מפלצת אמיתית, חסרת פשרות, עם ציפורניה הארוכות ושיניה זבות הדם. טרולית זו, ישנה בדרך כלל, ואף אחד לא יכול לדעת מחזותי הנעימה והאופטימית, שהיא קיימת בי, נושמת ומחכה לשעת רצון.
זוהי טרולית מסוכנת במיוחד, כיוון שאין לה גבולות. כשהיא פורצת, היא מוכנה להגיד כל דבר לכל אחד. את כל האמת הזועקת בלבבה היא תגיד, במקומות הכי ציבוריים ובצורה הכי פולשנית ומביכה.
בקיץ האחרון הטרולית הזאת באה לבקר אצלי. היא עשתה לי מלא פדיחות. הוציאה אותי מהארון הכל כך מוגן שבניתי לעצמי במשך השנים שאני מכירה אותה. והיא עשתה את זה בעיתוי מה זה לא מתאים. בדיוק כשסיימתי את בחינת ההתמחות, שעבדתי עליה כל כך הרבה שנים וכל כך קשה, אז היא החליטה לצאת ולעשות לי פדיחות.
איזה בלגן זה היה.
פתאום הוציאו אותי מהכלל. לא עזר כמה צעקתי וכמה התחננתי וכמה ביקשתי וכמה ניסיתי להסביר, שהיא התפרצה ולא היתה לי עליה שליטה, שהיא לא כל כולי אלא חלק ממני, ושאני השלמה יכולה להשתלט עליה אם רק יתנו לי ולה הזדמנות נוספת. הטרולית קילקלה לי יחסים עם אנשים שאהבתי ועם מקומות בהם הרגשתי שייכת ורצוייה.
לא היו לי ציפיות כשנכנסתי לאותם מקומות. גם לטרולית לא היו ציפיות. סתם הלכנו לשם, להכיר, להתפתח. אבל באותם המקומות מצאנו אנשים נפלאים ותחושה מקסימה של שיתוף, קבלה ויצירה. הטרולית שלי היא ייצור מאד יצרי ויצירתי. היא אוהבת ליצור, אפילו מהארון.
שונאת שזורקים אותה החוצה.
אבל אין ברירה. פורום הוא לא טיפול, למרות שהוא נורא נורא טיפולי.
אין לפורום יכולת להכיל טרולית מפלצתית כמו שלי.
מי שצריך להתיידד איתה, עם הטרולית שאני, הוא לא רק אני אלא גם סביבתי.
וסביבתי מפחדת ממנה.
מעדיפה להשאיר אותה בחוץ.
אני אוהבת את הטרולית שאני, אבל לא אוהבת שהיא גורמת לי להיות מבודדת מתוייגת וחסרת הרשאה מקצועית...
זה משהו שהטרולית שלי ואני היינו רוצות לכתוב בפורום אחר.
אלא שאי אפשר.
אז אנחנו כותבות את זה כאן.
גישתי האמפתית והמקבלת כלפי טרולים היא מחוייבת המציאות, רוני.
כדי לשרוד את עצמי עלי ללמוד לאהוב אותי, על חלקי התוקפניים והבלתי מתפשרים.
אני מאמינה שהבנת את זה עוד קודם.
מתפללת לעולם פתוח יותר לטרוליות כמוני.
חג שמח
תמי. |
|