מאת: | זוהר | תאריך: | 5/12/2006 15:22 |
נושא: | לא שומעים אותי | תוכן: | עברתי אתמול חוויה חזקה שפתאום החזירה אותי למשהו דומה בילדות.
אני בת להורים חרשים.
זוכרת סיטואציה , כילדה צעירה, שהתעוררתי בלילה מכאב אוזניים מטריד.
הלכתי לחדר של ההורים שלי והוא היה נעול.
עמדתי מחוץ לחדר ודפקתי ודפקתי בלי סוף, ובכיתי ובכיתי בלי סוף. רציתי שישמעו אותי - חשבתי שאם אדפוק מספיק חזק ישמעו אותי. ונרדמתי בסוף בוכה ליד הדלת.
ואז ההורים שלי חזרו הביתה. הם יצאו ולא היו בחדר בכלל.
ואני חשבתי שהם פשוט לא שומעים אותי - והייתי כל כך חסרת אונים וכל כך לבד.
אתמול - נאלצתי להיכנס להתקלח בגלל עניין אינטימי - בלי שהכנתי כלום.
התכוונתי לצאת להביא בעצמי את מה שאני צריכה אחרי המקלחת- ( מגבת ולבנים) - ואז שמעתי שבעלי הגיע.
כל כך שמחתי שהוא יוכל לעזור לי - אז קראתי לו. מיד הבין שאני צריכה מגבת ( הנה, מבינים אותי מיד) - עוד לפני שביקשתי.
וביקשתי גם תחתונים.
הוא אמר לי: תסגרי את המים. תשאירי לי.
אני - כעסתי. ביקשתי תחתונים והוא אומר לי סגרי את המים.
קראתי לו, וקראתי לו. והרגשתי חסרת אונים.
והמים זרמו.
והכעס עלה, וחוסר האונים, והתחושה שלא שומעים אותי. שאין מי שישמע אותי. שאני לבד.
והוא דוקא שמע. יותר מדי. הוא חזר ואמר - שרק חיפש מה שביקשתי ואם הייתי סוגרת את המים הייתי שומעת שהוא עונה לי.
אז כן שומעים אותי. רק שאני לא שומעת ששומעים אותי.
וסתם בכיתי. אבל אז נזכרתי בסיפור הראשון שסיפרתי, והבנתי את עצמי טיפה יותר.
|
|