מאת: | יעל | תאריך: | 1/12/2006 02:51 |
נושא: | ראיון לתואר שני | תוכן: | הי , זוכרים אותי ????? נכנסתי לכאן פעם לשאול על השינוי שקורה בטיפול כשלומדים פסיכולוגיה :)
יש לי שאלה שמטרידה אותי כבר לא מעט זמן.
עשיתי את המתא"ם והשבח לאל למזל ולעצמי הצלחתי בו כיאה ובאופן שיאפשר לי להגיע לראיון
גם הממוצע טפו טפו טפו אם לא אצליח להרוס אותו הסימסטר יאפשר לי לצלוח בסיכוי סביר + + לראיון המיוחל
(בשאיפה כמובן )
אז מה הבעיה? ----- ה- ר- א- י- ו- ן
יש לי נטייה שדי חוזרת על עצמה לפשל במצבים האלא , מספיקה שאלה אחת שתלחיץ אותי ואני נכנסת לבלאק טוטאלי
(סימפטטית מקפצת במלוא התפארת וההדר) זה לא קורא לי תמיד או בכל מצב ,אני אפילו מדריכה מול אנשים כך שלא בחרדה חברתית או חרדת ביצוע עסקינן ,אבל משהו בישיבה הזו פנים אל פנים בראיון שנוגע גם במקומות אישיים ובעיקר כאשר הראיון הוא עבור משהו כל כך חשוב ,הופך את הסיכוי שזה יקרה לכמעט וודאי.
אז נכון שאני בטיפול ובתהליך ,אבל זה לא יעזור לי אם אשב בראיון סמוקה ומגמגמת , לא ???
ככל שאני חושבת על זה וככל שזה מתקרב ונהיה יותר ממשי ובר סיכוי כך מתעצמת החרדה (כצפוי)
סתם לשם השוואה ,היה לי פעם ראיון למקום עבודה שממש ממש ממש רציתי ומה שיצא מהממש ממש הזה היה שבקושי זכרתי איך קוראים לי ואני לא אומרת את זה בהלצה מוגזמת :(
חברה הציע לי לומר מראש ,ממש בתחילת הראיון שזה עלול לקרות לי אבל אני מפחדת שזה יוסיף לי נקודות רעות
חברה אחרת הפנתה אותי לאיזה פורום שמעומדים סיפרו על מה הראיון שהיה להם ועל מה ששאלו אותם בראיון ואיך זה התנהל והאמת שזה הלחיץ אותי יותר
אני כל כך לא רוצה שזה יהיה מה שיכריע אם אני מתאימה או לא כיוון שזה לא משקף את מי שאני אלא בסיטואציות האלה ואני די חוששת שהיכולות שלי לא יצליחו לבוא לידי ביטוי עקב כך
אני יודעת שיש עוד קצת זמן אבל אני מעדיפה לטפל בזה מבעוד מועד.
בקיצור
מה עושים ?
המון תודה על כל התייחסות :) |
|