מאת: | מהגר חוזר | תאריך: | 27/11/2006 14:45 |
נושא: | הגירה | תוכן: | קודם כל אני רוצה להציג את עצמי. זו פעם ראשונה שלי בפורום. שמעתי עליו מרוני שיצא לי לשמוע אותה מדברת בכנס לפני מספר שבועות. לפני בערך כחודש חזרתי מתקופה ארוכה בחו"ל (מעל 9 שנים) לחיות בארץ. ההחלטה לחזור לא הייתה קלה. מראה הילדים שגדלים והמרחק הגדול מהמשפחה הוא שהוביל אותנו לעשות את הצעד.
ההחלטה לחזור לכאן מעוררת התחושה של הליכה נגד הזרם. גם כשחייתי שם וגם כאן אני ניתקל יום יום במהגרים, או מהגרים פוטנציאלים וכולם אומרים לי - 'למה חזרת? הכל רקוב כאן, הכל מתפורר'. יש גם כאלה שתומכים. ההערות השליליות כמובן שאינם עוזרות עם התמודדות וההסתגלות לחיים בארץ. אולם מה שמוזר לי הוא דווקא האלמנט של הפנטזיה של המהגרים על מקום אחר. עד כמה לדעתכם מה שעומד בסיס ההחלטה להגר היא מעין תחושה של עולם אחר, בטוח, צודק? עד כמה לדעתכם ההגירה מהארץ היא חלק מפנטזיה. האם, במילים אחרות, אפשר לומר שההגירה מישראל היא ביטוי למצוקה פסיכולוגית? |
|