| מאת: | ילי | תאריך: | 14/11/2006 09:04 |
נושא: |
חרדות | | תוכן: | שלום.
אני רוצה לשתף במשהו ולקבל תגובות.
אני נמצאת בטיפול כמעט שלוש שנים, אני לא יודעת להגדיר מה בדיוק קורה שם כמו להגדיר בודאות את זה שנקשרתי אליה מאד. אני מרגישה שבשלושת החודשים האחרונים הטיפול "עלה לרמה אחרת", אם אפשר להגיד את זה. הנושאים שאני מביאה, הפתיחות שלי והאמון שאני נותנת בה ממש גדלו. בכל שלושת השנים הללו התנדנדתי הלוך ושוב אם לעזוב את הטיפול או להשאר ורק לאחרונה אני כבר לא נמצאת בהתלבטות הזאת וכל פגישה שאינה מתקיימת , אני חווה את חסרונה בצורה מאד קשה.
מה שמתמיהה אותי הוא , שדוקא כשכבר אין לי התלבטות לגבי המשך הטיפול והקשר אליה חזק, אני מלאה בחרדות ובפחדים של התלות הזאת בה, עד כדי כך שהחרדות נעשות קשות ברמה של כמעט היסטריה, שאני מרגישה את כל העולם צפוף או הקליפה שמפרידה ביני לבין משהו אחר, אולי ההגנה שלי מפני העולם (או משהו כזה), הקליפה הזאת דקה ושקופה ואז אני משתגעת בתוכי, אין לי מנוח ומרגישה שאסור לי להיות לבד, שעומד לקרות לי משהו נורא ואיום ושאני צריכה עזרה תרופתית.
האם זה נשמע הגיוני שדוקא בטיפול החרדות עולות? גם לרמות כאלה גבוהות? אני בפחד שמא יקרה לי משהו נורא? אני מפחדת שאני הולכת ומשתגעת וחושבת שאולי הטיפול מזיק לי בכלל..
האם הטיפול יכול להזיק יותר מלהועיל?
האם מוצדק לקחת תרופות כתוצאה מהטיפול ולא כדבר שהייתי זקוקה לו ללא הטיפול בחיי היומיומיים ?
וכמובן, האם לבסוף , אם ממשיכים בטיפול, אז החרדה שנוצרה כתוצאה מהטיפול, האם אותה חרדה נעלמת? כי אני מפחדת שהיא העירה בתוכי חרדה שתיהיה שם מעתה ועד עולם...
אשמח לקבל תגובות
יום נעים
ילי |
|
כניסת חברים
מנהלי הפורום
רוני נוה פרישוף
כעת בפורום 
דפיות פורום 
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לפורום
היי ילי
הפחד מלהשתגע
שלח דואר לרוני נוה פרישוף
הצג כרטיס ביקור
הודעות נוספות בפורום