דבר המערכת / גיליון 7
בסרטו האחרון של פרדו אלמודובר, ״החדר הסמוך״, אישה שחולה בסרטן סופני מחליטה לשים קץ לחייה בכוחות עצמה, בלי לחכות שהסרטן יעשה זאת. היא מבקשת מחברתה, סופרת שמודה בספרה בפחד המשתק שלה ממוות, לשהות בחדר הסמוך בזמן שהיא הורגת את עצמה. החברה מזדעזעת אך מסכימה, והשתיים יוצאות למסע אינטימי שיסתיים במוות של אחת מהן.
מאז הטבח של חמאס בתושבי העוטף ב 7/10 , ובהמשך ההרג ההמוני שישראל מבצעת בתושבי עזה – אנו חשות לא פעם כמי שנמצאות בחדר הסמוך למקום בו שוררים מוות, זוועות ורצח של חפות.ים מפשע. אנחנו מנסות לא להסיר מבט, להישאר עם אוזן כרויה בעוד הלב נחרד ונרעד כל העת.
להזמין עמיתות לכתוב, בתקופה זו של המלחמה והייאוש הקודר, הרגיש לא פעם כמו לבקש מהן לשהות איתנו בחדר הסמוך. חלקן פחדו להיחשף בעוד שהאחרות ביקשו לא לערער להן את ההגנות. אך כאשר הכותבות נענו להזמנה, הכתיבה שהתאפשרה התגלתה כאינטימית ואישית במיוחד.
הגיליון מתפרסם בפאזה של המלחמה לה חיכינו חודשים ארוכים מנשוא: כניסתה לתוקף של עסקת הפסקת האש בעזה והחזרת החטופים. האם יהיה ביקוש לטקסטים פסיכולוגיים בימים בהם המציאות עצמה עולה על גדותיה ודורשת את מלוא המשאבים המנטליים? כל אחת ואחד מאיתנו מתמודד.ת אחרת. אנו תקווה שעבור חלקכן.ם, הטקסטים של הגיליון יסייעו לעיבוד הראשוני של מה שעברנו. הגיליון שלפניכם כולל גם מאמרים שאינם נוגעים במלחמה. ואנו תקווה שהן יעזרו להמשיך ולהעמיק בנושאים ששמנו לעצמנו למטרה לקדם ב"חוצות" – המפגש בין הפסיכולוגי לפוליטי לחברתי.
בגליון מופיעות ההרצאות של ג'סיקה בנג'מין ונור קאסם, שניתנו בכנס המקוון של "חוצות" ב-29 לספטמבר 2024, "לחשוב את הטראומה מקרוב ומרחוק - מעין הסערה ומחוף נרעד". בנג'מין מתייחסת במאמרה למלחמה הנוראית שישראל חוללה בעזה כאל טרגדיה במובנה הקלאסי – סדרה של אירועים קטלניים שנגרמים באופן בלתי נמנע מהפרת חוק או מוסר. היא מציינת את אירועי הנכבה כהפרה המוסרית הראשונית שהובילה לטרגדיה הנוכחית. אחד הביטויים של הטרגדיה, לטעמה, הוא שהמולדת היהודית שנוסדה, כביכול, כדי לוודא את בטחונו של העם היהודי, מסכנת אותו כיום. בנג'מין כותבת שכמו בטרגדיה יוונית ועל פי תובנות פסיכואנליטיות בנוגע להיווצרות טראומה, האסון שאנו צופים.ות בו ומנסים.ות למנוע - בהכרח יתרחש. הדרך להימלט מגזירת הגורל – לא נבחרה. לטענתה, לו היה הקולקטיב היהודי מצליח להכיר באסון של הנכבה ולכפר עליו - יתכן והאסון הנוכחי היה נמנע.
נור קאסם, בהרצאתה מתוך הכנס, מתייחסת להשפעות הפסיכולוגיות והחברתיות של הדה-הומניזציה והאלימות הפוליטית על פלסטינים, במיוחד בהקשר של טיפול נפשי. היא מתמקדת במורכבות החוויות של חיים תחת דיכוי מתמשך, ביכולת האנושית למצוא חוסן באמצעות קהילה, עבר וזהות משותפת, ובשאלות של אמפתיה וריפוי בתוך מציאות קשה ומתמשכת. קאסם מתארת כיצד כש"קירות נופלים" במרחב הטיפולי – כלומר, מיטשטשים הגבולות בין מטפלת למטופלת משהמציאות המשותפת נכנסת לחדר – נוצרת מציאות רגשית משותפת בין אנשי מקצוע למטופליהם הפלסטינים. בתווך של תחושות הרדיפה וההשתקה, אשר מחד מקשות על יצירת חיבור ושיח טיפולי, ומאידך מאפשרות סולידריות והבנה הדדית עמוקה, משרטטת קאסם את המורכבות של ההתמודדות עם טראומה בין-דורית, סוגיות של זהות, ודיכוי פוליטי. לצד זאת קאסם מדגישה את חשיבות הסיפור והעדות כמרכיב בהתנגדות ויצירת משמעות, ואת תפקידם של עדים פנימיים וקהילתיים בנשיאת עדות החורגת מגבולות האלימות והמוות.
הטקסט "הכל חוץ מתמימות: טראומה של התפכחות" סוקר את הסרט התיעודי "ימי תום" בבימויו של גיא דוידי. הטקסט הוא למעשה שיחה "פסיכו-קולנועית" בין הפסיכולוגית הקלינית עירית קליינר פז, איש הקולנוע בן טופח והפסיכותרפיסטית וקצינת בריאות הנפש לשעבר נועה ברזין-כהן אודות הסרט והנושא בו הוא עוסק: התאבדויות של חיילים וחיילות בשירות סדיר. הסרט ראה אור ב-2023 והסקירה נכתבה אף היא לפני המלחמה אך העיסוק בנושא רלוונטי מתמיד כיום, כאשר המצוקה והאובדנות בקרב החיילים והחיילות מגיעה לשיאים חדשים.
במאמרו "בין הפוליטי לנפשי – מחשבות על עבודה טיפולית במציאות של קונפליקט לאומי ופוליטי" מסבאח טאטור משתף בסיפורי חיים מכוננים בעיצוב הזהות האישית, הלאומית, הפוליטית והמקצועית שלו. החל מספורים שהועברו מדור הנכבה, דרך זיכרונות מהבית ומבית הספר בתקופת הממשל הצבאי בגליל, ועד לספורים ממהלך עבודתו כפסיכולוג חינוכי בסביבה יהודית-ערבית. באמצעותם מסבאח מנכיח את עומק הקונפליקט הישראלי-פלסטיני ואת האתגרים הבלתי אפשריים שניצבו בפניו לאורך שלבי החיים השונים.
מאמרה החדשני של עירית קליינר -פז "הזוגי הוא הפוליטי: התנחלות נפשית וטיפול זוגי בזוגיות בין-עדתית" מציג את ההשלכות הנפשיות של זהות עדתית כפי שהן באות לידי ביטוי בזהות עצמית וביחסי כוח בזוגיות. המאמר מתמקד ביחסי זוגיות, שבהם הצטלבות מיקומים בין מגדר, מוצא עדתי ומעמד מתגלה כבעלת משמעות להבנת המתח הזוגי. המאמר מציע לשלב בטיפול הזוגי חקירה ופירוק של הבניות גזעניות ומדגים זאת בתיאורי מקרה.
לגיליון מצורפים שירה של עילעיל פארן "בחרתי להיות כזאת" וציורו של עלאא אלבאבא "מחנה פליטים".
אנחנו מודות לכל מי שטרחו וסייעו בעריכת הגיליון: דליה שטיינוורסל סיני, נורית ענבר וייס, לליב ברין, ארנונה זהבי ומארק יוסף.
