רקימה על עלים ככלי טיפולי

רקימה על עלים ככלי טיפולי בתרפיה באמנות
ד"ר רותי הרפז

מבוא
במרץ 2020 נקלענו למציאות חדשה-מגפת הקורונה או בשמה המדעי Covid 19. מגפה זו יצרה מצב חדש בו נדרשנו להגן על עצמנו באמצעים שונים כגון: בידוד חברתי Social distancing .
התקשורת הבין אישית באמצעות, מגע וחיבוק, התקרבות, משפחתיות, חברתיות וחגיגת אירועים וחגים ביחד עם משפחה, חברים או קהילה נמנעה מאתנו. מפגש עם הנכדים היה בלתי אפשרי בכדי "להגן עלינו" האוכלוסייה המבוגרת.
תחושה של זקנה ואולי אפילו מפגש עם המוות המרחף עלינו כי אנו קבוצת הסיכון (בני 65+...) הביאו אותי לחקירת הרגשות והתחושות שהציפו אותי באמצעות איסוף עלים שנשרו בגיחות הקצרות שלי מהמרחב הבטוח הפנימי תרתי משמע(הבית) לחוץ המאיים -טיפות מסכנות חיים בכל מיני משטחים...מקומות ואנשים(בהמשך התברר שההדבקה היא במפגש עם אנשים ולא עם משטחים).
התלבטתי כיצד לפתוח את המאמר ולתאר תהליך של יצירת אמנות במהלך ימי הקורונה ולנסות להבין כיצד אוכל לרתום אותו לעשייה טיפולית. תוך כדי הכתיבה והניסיון לארגן את החומרים למאמר סדור קראתי שוב בספרה של קתרין מון (2001 Moon ‏) מטפלת באמנות והיא כותבת "שעלינו למצוא את הסיפורים האישיים שלנו בתוך הסדקים או הקרעים של חיינו "(שם עמ' 33). קתרין טוענת ש"אנחנו בדרך כלל נוטים לספר על אירועים דרמטיים במיוחד או רגעים עוצמתיים באותם אירועים. אך במציאות הרגעים הקטנים שנתפסים כפחות חשובים, נבנים נדבך על נדבך והם אילו שיוצרים חיים"(שם עמ' 34). "האתגר הנו במציאת אותם סיפורים הממלאים את הקרעים של החיים. סיפורים שהנחנו בצד ולא התייחסנו אליהם אך הסיפורים לא נשכחו. הסיפורים האלו יכולים לתת לנו כיוון לגבי העבודה הרגשית שעלינו לעשות לעצמנו ועם עצמנו"(שם עמ' 34).
משבר הקורונה אינו היחיד שהצטרכנו להתמודד עמו במהלך החיים שלנו. התמודדנו עם איומים מבחוץ (מלחמות וטרור), מצבי חולי ואובדניים .