גליון 5 – טראומה ושיבוש ; דבר המערכת
כשקירות הדמוקרטיה עומדים להתפורר, והמציאות החיצונית בסכנת קריסה, הנפש נותרת חשופה לאיומים וסכנות המזעזעים את תחושת הביטחון ומצמצמים את מרחבי המחייה והחשיבה.
נראה כי במצבי קיצון כאלה, אשר מהווים נקודת ציון מובהקת לטראומה העיקשת הקיימת בתוכנו, קירות הקליניקה נפרצים והחוץ דוהר פנימה. הפעם, בשונה ממצבי קיצון קודמים וכנראה משום שממדי ההרס רחבי היקף, א.נשי בריאות הנפש קמים.ות מהכורסא ויוצאים.ות החוצה, זועקים.ות את קול השפיות ובכך מוכיחים.ות כי לא ניתן יותר להיצמד לנייטרליות כעיקרון טיפולי.
זוהי אומנם מגמה מבורכת המשקפת את הרציונל העיקרי עליו הוקם כתב העת חוצות, אך עדיין נראה כי הדרך ליצור חיבורים בין הפנים לחוץ, בין הנפשי לפוליטי, נותרת ארוכה.
כך, לא ניתן להתעלם מההכחשה הצורמת לקשר שבין ההפיכה המשטרית לבין הכיבוש, מעצם העובדה שעבור רוב קבוצות המיעוט המדינה מעולם לא הייתה דמוקרטית והמרחב החיצוני תמיד נחווה כמאיים ומסוכן, ומכך שהמשבר הפוליטי הינו תולדה של תהליכים אפלים, ארוכים ומתמשכים.
בימים קשים אלה, אנו מקוות שההתארגנות של א.נשי בריאות הנפש היוצאים.ות כנגד המהפכה המשטרית תהווה גם התחלה לפיתוח חשיבה קלינית המתמקדת ביצירת חיבורים פנימיים בתוך נפשן של המטפלת והמטופלת, על מנת שניתן יהיה לאפשר לקירות ליפול מבלי להביא לקריסה.
ב-26.01.23 התקיים סימפוזיון, בשיתוף פעולה של כתב העת "חוצות" ו"האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית", בנושא: "כיצד יכולות נשות ואנשי בריאות הנפש לתרום למאבק נגד רמיסת זכויות אדם?". פאנל המתדיינים.ות, בהנחיית אסתר רפפורט, כלל את: פרופ' אנדרו סמואלס (לונדון), מנאל אבו חק, ד"ר עופר מאורר ופרופ' סאלי שוורץ (קייפ טאון). במסגרת הדיון התמודדו הפאנליסטים.יות עם סוגיות כגון: מהי תרומתם.ן הייחודית של א.נשי בריאות הנפש למאבק ברמיסת זכויות אדם, מה יכולה להיות תרומתם של הארגונים המקצועיים למאבק וכיצד מושפעים העמדה קלינית בחדר והיחסים הטיפוליים מן המציאות הסוערת מחוצה לו. הסימפוזיון נערך בנוכחות עשרות א.נשי בריאות הנפש שהצטרפו לדיון והעלו סוגיות לגבי ההתמודדות עם הממשק בין הטיפולי לפוליטי בעת הזאת.
חברת המערכת רתם זמיר ראיינה את גבי בונויט, נציג התארגנות "אין בריאות נפש בלי דמוקרטיה" - התארגנות שקמה בינואר 2023 בעקבות מהלכי הממשלה לשינויי חקיקה שיובילו להפיכה משטרית בישראל ומונה אלפי א.נשי מקצוע מתחום בריאות הנפש ברחבי הארץ. בונויט משתף על הנעשה מאחורי הקלעים של ההתארגנות ולגבי מטרותיה העיקריות המתמקדות בהתמודדות עם המציאות הפוליטית-קלינית בה "קיר אחד נופל", וקורא לכל א.נשי בריאות הנפש לקום מהכורסה ולצאת למחאה, כאזרחים.יות וכמטפלים.ות.
טובה בוקסבאום וארנונה זהבי, במאמרן "שקט! כאן מטפלים בדמוקרטיה יהודית!" מפנות ביקורת נוקבת אל גל המחאה של א.נשי בריאות הנפש אשר יוצאים.ות כנגד הפגיעה בדמוקרטיה ולמען הגנה על זכויות היסוד מפני הגל העכור של ההפיכה המשטרית אך בה בעת משתיקים ומתעלמים מהמחירים הנפשיים הכבדים של האפליה והכיבוש שמתקיימים במשך שנים רבות תחת השלטון הישראלי. בוקסבאום וזהבי מזמינות את קהל המטפלות.ים להרחיב את ההאזנה והזעקה שלהם.ן אל מעבר לגבולות הנתפסים כ"בטוחים", אל מעבר להשתקה של המשמעות הטראומטית של עוולות הכיבוש, לעבר ד-מו-קרטיה לכו-לם.
מאמרה של אפי זיו, "פסיכואנליזה כתיאוריה של שיבוש", מזמין אותנו לשחות במים הסוערים של השיבוש והזעם המבטאים את המחאה כנגד הטראומה האישית והקולקטיבית, ולהישמר מפני הפיתוי של מי המנוחות המנרמלים והקונפורמיים. זיו מראה כיצד הפסיכואנליזה כתיאוריה של שיבוש מחוייבת להנכחה ואפשור של אחיזת הטראומה בנפש, ולפיכך הזרה של השיבוש מהווה דחייה של אזורי הטראומה הנפשיים. היא מזמינה אותנו כמטפלות.ים לעקוב אחרי השיבוש ולעמוד באי הנוחות והאיום שהוא מבשר.
הטקסט של הפסיכולוג החברתי דני בר טל "הדרך לסמכותנות" מראה כיצד נעה החברה הישראלית לאורך השנים, בצורה הדרגתית ובלתי נמנעת, לכיוון של סמכותנות. הוא משווה בין ישראל לחברות אחרות שהיו מושקעות אף הן עשרות שנים בקונפליקטים אתניים-לאומיים עקובים מדם, בהן הודו, רוסיה, טורקיה, רואנדה וסרי לנקה. בתוך כך הוא שופך אור על תהליכים פוליטיים, חברתיים ופסיכולוגיים דומים שהתרחשו בכל החברות הללו, שמתאפיינים בצמצום ההדרגתי של שדה השיח הנתפס כלגיטימי בתקשורת ובמערכת החינוך של החברה המנסה להתמודד עם האתגר שמציב המיעוט הלאומי באמצעות דיכוי כוחני.
במאמרה "טיפול קבוצתי בנשים במעגל הזנות" מביאה נאוה יואלי בליי מניסיונה בטיפול בנשים שורדות זנות. יואלי בליי מחברת את התופעות של פגיעה מינית בילדות וזנות לתופעות רחבות יותר הקשורות לאי שיוויון ביחסי הכוח בין גברים לנשים בחברה "התורמות לניצול של נשים בתעשיית הזנות ומצד שני מפנות את הגב ועוצמות עיניים אל מול מצוקתן של נשים העוברות את הניצול הזה". הנטייה של נשים אלה לחוש אשמה ולחוות פגיעה קשה בדימוי העצמי חוברת לנטייה החברתית להאשמת קורבנות זנות, וסטיגמות הקשורות אליהן. אלה מקשות על היכולת שלהן לפנות לטיפול ולשיקום ולהיעזר בהם, כך שלמשל נשים שורדות זנות רבות אינן משתפות בטיפול לגבי חוויה זו. היוזמה, שלה שותפה יואלי-בליי, לטיפול קבוצתי במסגרת עמותת "לא עומדות מנגד – מסייעות לנשים במעגל הזנות" מאפשרת תמיכה בנשים שורדות זנות, הן זו בזו והן על ידי מטפלות הנמצאות איתן בסולידריות.
במאמר "חשיבה קווירית אודות הגירה" מזמינה אותנו אורה ברקן לבדוק מה קורה כשאנחנו, כמו שחיינית העוזבת את קצה הבריכה, מוותרות על אחיזה בקטגוריות מסודרות כמו לאום או אבחנות נוקשות של מגדר ומוותרות גם על חשיבה לינארית ושימוש מילוני במילים ובשפה. בתוך הקשב הצף, במרחב החלום שנפתח, "הבלגן חוגג," ועולות תובנות וחיבורים מפתיעים. בין היתר מתקיים מפגש אנושי, חווייתי ותאורטי בין קוויריות והגירה.
במאמר "הנכבה כטראומה נפשית" מנאל אבו חק מביאה אירוע טראומטי מסיפור הנכבה של אמה. אנחנו צוללים איתה לרוורי על אירוע זה המתרחש בזמן שהיא מחכה שאמה תצא מניתוח. במרחב החשיבה הנפתח נארגים הווה, עבר ותיאוריה פסיכואנליטית. אבו חק עוסקת בכוחות הפועלים נגד העלאת הנכבה אל המודע, לא רק במרחב הציבורי אלא גם אצלנו כמטפלים.ות, המפספסים.ות כך תוכן נפשי חשוב המבקש להישמע. ההיסטוריה האישית נעשית לסינקדוכה לדינמיקות אישיות וקולקטיביות הקשורות בטראומת הנכבה.
מיה מוכמל במאמרה-"The ‘I’ is a ‘We’: On the therapeutic acts of Hillel Cohen’s Enemies: A Love Story" מציעה לקוראות.ים סקירה של ספרו החדש של ההיסטוריון הלל כהן "שונאים סיפור אהבה: על מזרחים וערבים (ואשכנזים גם) מראשית הציונות ועד מאורעות תשפ"א". סקירתה של מוכמל, המתווספת לכמות נכבדת של סקירות שהתפרסמו בפלטפורמות אחרות, מתמקדת באפקט התרפויטי של עבודתו של כהן עם הנרטיבים של סובייקטים אתניים ולאומיים שונים. היא מראה כיצד סובייקטים שונים, שממוקמים אחרת בשדה הכוח, לא רק מפרשים אלא גם תופסים באופן שונה אירועים היסטוריים ואקטואליים. לטענתה, עבודתו של ההיסטוריון הייתה דומה, במקרה זה, לעבודה טיפולית, שבמסגרתה השיפוט מושהה ואת מקומו תופסת הסקרנות. בנוסף, היא מציינת את שאיפתו של כהן להיות מודע לאופנים בהם התמקמותו החברתית-פוליטית מעצבת את נקודת המבט ואת ממצאי המחקר כמו גם את נקודות העיוורון שלו, וטוענת בצורה משכנעת שגם בטיפול, יכולתה של המטפלת לחשוב את התמקמותה היא חיונית לתהליך הטיפולי.
כמו בכל גליון, לגליון זה מצטרפים סדרת תמונות ושיר המנכיחים אפיקי ביטוי נוספים של המרחב הפנימי-חיצוני בצל המציאות הסוערת והמדממת. תמונותיה של מתן גולן משקפות את האדמה החרוכה שנותרה לאחר פוגרום המתנחלים בחווארה ב-26.2.23. שירה של רתם זמיר, "תעודת זהות" מהדהד את הפצע הפנימי של תחושת הזרות והניכור תחת המציאות החברתית והפוליטית.
אנו מבקשות להודות לספא' גנאדרי-נסר על תרומתה בעריכה לגליון זה.
אנו מזמינות את קהל הקוראות והקוראים לקרוא, לכתוב, למחות, לשבש, להשמיע את קולן.ם ולפקוח ולהרחיב את המבט לכל עבר בו נרמסות זכויות אדם, כל בן.בת אדם באשר הם.ן.
